הכרזתה של דרך הבשמים כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו העניקה לדרך הנבטית את הכבוד הראוי לה, אבל גם היום לא כולם בארץ מכירים את האוצר הזה, שעובר בנגב. המעקב אחר דרך הבשמים נוסע בזמן 2,400 שנים לאחור. בתקופה הנבטית, במאה השלישית לפני הספירה, הקימו מובילי השיירות הקדומים תחנות דרך, בתי מגורים והציבו אבני מיל שסימנו את הנתיב שרק הם ידעו להצביע עליו. בתקופה הרומית – המאות השנייה עד הרביעית לספירה, הורחבו התחנות, הפכו לישובים, פיתחו חקלאות והדרך סומנה באופן בולט יותר בעזרת אבני מיל. במאות הרביעית עד השביעית לספירה, בתקופה הביזנטית נבנו במקום ערים, כפרים, כנסיות, בתי מרחץ ונסללו דרכים נוספות. דרך הבשמים שימשה להעברת מור ולבונה מעומן, דרך תימן לאימפריה הרומית. המור והלבונה נחשבו אז לאוצרות יקרים במיוחד. ערכם העצום הצדיק את המאמץ והקנה לנבטים שהובילו את הסחורה מעמד וחשיבות. נתיב הדרך היה פשוט: מעומן דרך חצי האי ערב לפטרה שבירדן ומשם לנתיב שחוצה את הנגב עד לנמל עזה. התחנות המוכרות על הדרך הן מואה, עבדת, חלוצה, ממשית ושבטה. אורכה של דרך הבשמים בנגב כפי שהוכרזה בידי אונסק"ו הוא 65 קילומטרים ורוחבה הממוצע כקילומטר. מואה היא התחנה הראשונה בנגב. המבקרים במואה כיום יכולים לראות מצד מרשים וחאן רחב ידיים שגודלה ריבוע שכל אחת מצלעותיו אורכה 40 מטרים. בחצר המרכזית יש אחד עשר חדרים ובית בד. אורך בריכת המים אחד עשר מטרים והיא הוזנה בידי מעיין תת קרקעי. מצד קצרה הוא התחנה השנייה על הדרך ומרוחק אחד עשר קילומטרים ממואה. זו עמדת שמירה יומית שכנראה שימשה את הנבטים בשעות הלילה. מגדל השמירה הוא מבנה מסיבי שאורך צלעו חמישה מטרים וכולל שלושה חדרים. אחריו פוגשים הנוסעים בדרך את מצד נקרות – עשרה קילומטרים מקצרה – גם הוא עמדת שמירה יומית בת שתי קומות ושלושה חדרים. לצידה ניצב מגדל שמירה קטן ובמקום יש גם בור מים נסתר.
מצד סהרונים (המוכר גם בשם חאן עין סהרונים) נמצא בדיוק במרחק יום הליכה ממואה (32 קילומטרים). המקום מורכב מחצר מרכזית גדולה המוקפת בחדרים ובסדנאות לבעלי מלאכה, אמבטיות רחצה ותנורי אפייה. מעלה מחמל ומצד מחמל מרוחקים 11 קילומטר מחאן סהרונים. כאן יש מגדל שמירה בן שני חדרים ומאגר מים שהכיל 150 מטרים מעוקבים. שמונה קילומטרים ממחמל ניצב מצד גרפון – מגדל שמירה ואזור מגורים ובו חמישה חדרים. לצידם יש מגדל שמירה ובור מים נסתר. ממצד גריפון לעבדת – 15 קילומטרים. זו הדרך לעבדת – העיר שמשה תחנה חשובה על דרך הבשמים. במקום פעלה עיר לא גדולה ששטחה 300 על 400 מטרים. במקום אפשר לראות גם היום באופן מצוין את מבני הרובע הרומאי, מחנה צבאי, מקדש נבטי, כנסיות, מצודה ביזנטית ובתי מרחץ.
התחנה הבאה לאורך דרך הבשמים היא חלוצה – העיר הצפונית ביותר בנגב השוכנת 35 קילומטרים מעבדת. במקום יש שרידי תיאטרון קטן וכנסייה. מחלוצה ועד עזה – חמישים קילומטרים. ממשית – העיר הצפון-מזרחית ממוקמת על דרך משנית. שבטה – בה אפשר לראות עיר קטנה, מערכת מים מתוחכמת, בריכות מים, שלוש כנסיות ושלוש גיתות עתיקות. התבוננות ברשימת האתרים של אונסק"ו מעידה על כך שבמקומות רבים בעולם שימשה ההכרזה כחלק מן הרשימה מנוף עצום ורב כוח למשיכת מבקרים. בנגב זו רק תחילתה של הדרך. גם הנבטים לא הגיעו ליעדם ביום אחד. |
