קסם הפריחה – דרום אפריקה

זהו סיפור סינדרלה בעולם הצומח. וזה קורה רק פעם בשנה. לפתע, המדבר מתעורר. כמו סינדרלה, שהופכת במטה קסם ממשרתת קשת יום לנסיכה, הופך איזור סלעי, צחיח ואפור לאחד המקומות הצבעוניים ביותר בעולם. שבועות ספורים לאחר רדת הגשמים הראשונים, משתנה האפור לירוק. כמה ימים אחר כך, מתכסה האיזור כולו במרבדי פריחה עצומים. פרחים בכל צורה וצבע פורחים בתזמון מדויק ומכסים שטחים אדירים. הצבעים והריחות מושכים חרקים רבים. החרקים מושכים את העופות. היופי מושך את בני האדם. המדבר השקט, החיוור, הרגוע, מתעורר לחיים.

מידע נוסף:

• דרום אפריקה – מדריך מסע אחר – כתבות מסלולים וטיפים
• קייפטאון – מדריך מסע אחר – כתבות מסלולים וטיפים
• דרום אפריקה מחוץ למסלול
• פארקים בדרום אפריקה

הפלא הזה מתרחש בחבל נמקוואלנד (Namaqualand), בפינה הצפון־מערבית של דרום אפריקה, ממש על גבול נמיביה. תושבי נמקוואלנד חיים בעיירות קטנות ומאובקות, בעלות חזות אירופית, ולתייר החולף באיזור סתם כך, בדרכו לנמיביה, נראה לפעמים כאילו הן נגזרו מגלויות מאירופה והודבקו בחוסר טעם בנוף האפריקני הצחיח. לפעמים, מגדלי הפעמונים של הכנסיות הישנות, הבתים המאובקים והרחובות הריקים מזכירים עיירות רפאים של מערבונים אמריקניים. רק תווי הפנים של התושבים, מצאצאי הבושמנים, מעידים על כך שלא טעינו ביבשת.

ופתאום – בסוף אוגוסט או בתחילת ספטמבר, בעונת האביב – צובעת הפריחה הדרמטית גם את העיירות בצבעים חדשים: הרחובות הריקים מתמלאים אדם, המלונות הקטנים וחניוני הקרוונים כורעים תחת עומס המבקרים, והחנויות הריקות הומות קונים. מרכזי מידע נפתחים ומספקים נתונים עדכניים על אתרי הביקור, קווי טלפון מופעלים למתן מידע חם על מצב הפריחה. הגלויות, הפרסומות והמבנים כולם עוטים תמונות וציורים של פרחים; והעסקים, כמובן, פורחים.

נמקוולנד הוא אחד האזורים המעניינים והעשירים ביותר מבחינה בוטנית באפריקה הדרומית

4,000 מיני צמחים
נמקוואלנד הוא איזור מדברי צרוב שמש וסחוף רוחות בדרום־מערב מדבר הקלהארי – חיץ בין ים החול האדיר של המדבר למימיו הסוערים והקרים של האוקיינוס האטלנטי. הנוף בנוי ממישורים בהירים של חצץ קוורץ, רכסי גרניט חשופים וגבעות סלעיות המעוטרות בצמחים בשרניים מוזרים למראה, המעצימים את תחושת הירחיוּת.

האקלים בפינה נידחת זו של דרום־אפריקה קיצוני וקשה. עונת היובש חמה וארוכה, והטמפרטורות מגיעות ל־40 מעלות צלזיוס. זרם הבנגוולה הקר, העולה מהקוטב הדרומי, גורם לזרימת אוויר קר ויבש מעל האוקיינוס ומונע את ירידת הגשמים במשך רוב ימי השנה. לקראת סוף יולי מתחיל לרדת גשם, בין 100 ל־200 מילימטרים בשנה בממוצע (50 מילימטרים בצפון־מערב נמקוואלנד, וכ־400 ברכסי ההרים שבמרכז האיזור). זמן קצר אחר כך מתחילה החגיגה.

נמקוואלנד הוא אחד האזורים המעניינים והעשירים ביותר מבחינה בוטנית באפריקה הדרומית, ועד עתה הוגדרו כאן כ־4,000 מינים. בשל תנאי הגידול הקשים – יובש, טמפרטורות גבוהות ורוחות חזקות – הם פיתחו מנגנוני שרידה מגוונים. רבים מהצמחים הרב־שנתיים בנמקוואלנד שייכים לקבוצת הסוּקוּלֶנטים – צמחים בעלי איברי אגירה בשרניים, האוצרים בתוכם נוזלים. הסוקולנטים מכילים שיעור גבוה של מים כדי למהול מלחים או חומצות שנמצאים בריכוז גבוה ברקמותיהם, והנוזלים גם מאפשרים את שרידתם בעונות היובש הארוכות.

נמקוואלנד הוא האיזור העשיר בעולם במיני סוקולנטים, ומקורם של רבים מאלה שנמכרים במשתלות ובחנויות פרחים תחת הכותרת "קקטוסים" (אגב, מקורם של הקקטוסים האמיתיים הוא בעולם החדש). יש כאן מיני סוקולנטים שגודלם סנטימטרים ספורים, ואחרים שנישאים לגובה כמה מטרים ונראים כמו עצים. מן המינים הקטנים, מפורסמים הסוקולנטים הדומים לחלוקי נחל. כאשר צועדים במישורים העצומים המכוסים חלוקי קוורץ בהירים, קשה לאתר את העלים הבשרניים, הדומים להם בגודלם, בצורתם ובצבעם. רק כאשר מתפתח על אחת ה"אבנים" פרח גדול וצבעוני, אפשר לזהות שאכן מדובר בצמח.

מן המינים שהתפתחו לגובה מרשים בולט עץ האשפות – Quiver Tree (Aloe dichotonna), המכונה גם Kokerboom – אחד ממינים רבים באיזור ממשפחת האלוֹוֶרות. עץ האשפות, שנישא עד שבעה מטרים, נקרא כך משום שהבושמנים נוהגים לעשות מ"גזעו" אשפה לנשיאת חיצים. הם מסירים את הקליפה החיצונית, מנקים את הסיבים עד שמתקבל גליל חלול עשוי תאית, חותכים אותו לאורך הרצוי ומוסיפים רצועת נשיאה ומכסה העשויים עור. תפוצת הצמח אינה מוגבלת לנמקוואלנד, ואפשר לראותו גם באזורים הדרומיים של מדבר נמיב.

חצי אדם מלא קוצים
בשל צחיחות האיזור, יש בעונה היבשה לחץ רעייה חזק על הסוקולנטים מלאי הנוזלים. כדי להתגונן מפיות בעלי החיים, פיתחו הסוקולנטים מנגנונים מגוונים. כך, למשל, מינים רבים ממשפחת החלבלובים מכילים נוזלים הרעילים למרבית בעלי החיים.

מינים אחרים עוטים קוצים ארוכים וחדים, המונעים את הגישה אליהם. אחד הצמחים הללו הוא הסוקולנט המכונה "חצי אדם" (Pachypodium namaquanum). מין זה, שמגיע לגובה של מטרים אחדים וגדל אך ורק בשמורת ריכטרסוולד (Richtersveld) הצחיחה שעל גבול נמיביה, מוסיף מדי שנה טבעת אחת של קוצים, כך שהצמח כולו, מלבד כותרת העלים שסביב קודקוד הצמיחה, מכוסה מעטה אימתני של קוצים. צמחי ה־Pachypodium הם בני מאות שנים, וגודלם וצורתם המשונה הקנו להם מקום מכובד בקרב המינים המככבים במיתולוגיה הבושמנית.

פתרון אחר לתנאי החום והיובש הקשים מציגים הגיאופיטים. צמחים אלה משאירים איברי אגירה מתחת לקרקע, בעוד איבריהם העל־קרקעיים קמלים. איברי האגירה התת־קרקעיים – בצלים, פקעות ושורשים מעובים – שורדים את עונת היובש ומצמיחים עלים ופרחים לפי אות מסוים – ירידה בטמפרטורת הקרקע או עלייה בלחות הקרקע כתוצאה מירידת גשמים.

צמחים אחרים בנמקוואלנד יוצרים לעצמם גומחה אקולוגית מיוחדת, שבה קיימים תנאים טובים למחיה גם בעונת היובש הקשה. אחדים מהמינים הללו פורסים על הקרקע עלים רחבים, ותחתם מצטברת לחות. מקור הלחות באידוי מהקרקע, בטל שהצטבר בשעות הבוקר המוקדמות ואפילו בפליטת גזים של הצמח עצמו. הצמחים פיתחו מערכת שורשים נימית, שיוצאת מהעלים עצמם ואוספת את הלחות שנשמרת מתחת לעלים.

לאחר רדת הגשמים הראשונים מתכסה האזור במרבדי פריחה עצומים

תחרות יופי אבולוציונית
על אף המספר העצום של הגיאופיטים, הסוקולנטים ושאר המינים שהסתגלו לתנאי המדבר, מוקד המשיכה העיקרי של נמקוואלנד הוא פריחתם של מאות המינים החד־שנתיים. אלה נמצאים בקרקע בצורת זרעים בתקופות השחונות ומצוידים במנגנונים מיוחדים המעכבים את נביטתם עד בוא הגשם. ואז, בתזמון שנקבע על ידי משך היום המתקצר, ירידת הטמפרטורות וכמות המשקעים, פורחים כולם ומכסים את האיזור במרבדי צבע עצומים.

תקופת הפריחה קצרה, ובמהלכה צריכים הפרחים להתרבות ולהפיץ את זרעיהם. מאחר שכולם פורחים כמעט באותו הזמן, ניטש ביניהם מאבק מר על תשומת הלב של החרקים המאביקים. רק אלה שייתנו את הגמול הרב ביותר למאביקים – צוף, אבקה – או אלה שהפרסומת שלהם תהיה מוצלחת במיוחד – גודל הפרחים, צורתם, צבעם, ריחם – יצליחו להתרבות. כתוצאה מכך, התפתחה בנמקוואלנד תחרות יופי אבולוציונית, ולנו, כצופים, לא נותר אלא לברך עליה.

מינים רבים פיתחו לצורך זה מערכות תקשורת מתוחכמות עם החרקים. כך, למשל, כמה מינים ממשפחת המורכבים מסמנים את אתרי הפרחים שכבר זכו לביקורו של מאביק בנקודה שחורה על כותרת הפרחים הלשוניים שבהיקף הפרח. האינטרס במקרה זה משותף: הצמח אינו מעוניין בביקור סרק של מאביק בפרחים שכבר הופרו; והחרק אינו מבזבז את זמנו על ביקור חסר תועלת.

מיני הפרחים החד־שנתיים משתנים מאיזור לאיזור בנמקוואלנד, בהתאם לסוג הקרקע ולשאר תנאי בית הגידול. באזורים שבהם יש רעיית יתר, מחסלות העיזים מינים מסוימים, ומין אחד משתלט על האיזור ופורח במשטחי צבע בגוון אחיד, המכסים עשרות קילומטרים רבועים. גם בשטחים שבהם התערבו בני האדם – אזורים מיושבים, חלקות חקלאיות שננטשו וכדומה – משתנה הכִּתְמיוּת המגוונת של בית הגידול הטבעי. ככל שמתרחקים מאזורים אלה, המגוון גדל ואפשר לחזות במרבדי פריחה מרהיבים, המשלבים פריחה כתומה, לבנה, ורודה וצהובה.

מופע הפריחה מתרחש בחודשים אוגוסט־ספטמבר. מועדי הפריחה המדויקים ועוצמת הפריחה משתנים משנה לשנה, כתלות בגורמי האקלים; אבל זקני נמקוואלנד ממליצים על ביקור בשבוע הראשון של ספטמבר. לטענתם, זהו המועד שבו, בדרך כלל, הפריחה בשיאה.

הגל מתחיל במישורים המערביים, הגובלים באוקיינוס האטלנטי, וסביב העיירה ספרינגבוק (Springbok) ומתקדם מזרחה אל האזורים הגבוהים יותר. המראה מרשים ביותר בימי שמש, בשעות הבוקר והצהריים. בביקורי הראשון בנמקוואלנד המליצו לי לתכנן את הסיור כך שהשמש תהיה בגבי. ההמלצה נשמעה לי מוזרה, טרחנית־משהו, אך לאחר כמה ימים כבר חזרתי על ההמלצה באוזני אחרים. הפרחים פונים כלפי השמש, וכניצבים מול ים הצבעים ולא מאחוריו, המראה אכן עוצר נשימה.

להתראות בשנה הבאה
בחצות עוזבת סינדרלה את הנשף וחוזרת לחייה האפורים במטבח. סיומו של הסיפור בעולם הצומח דומה. כמעט באותה פתאומיות שבה החל, מסתיים הפלא. טמפרטורות גבוהות ורוחות חמות ויבשות גורמות לקמילתם של הפרחים. בתוך ימים ספורים הם נובלים, הגבעולים מצהיבים, והצבע החום־אפור חוזר ומשתלט על הנוף. בעלי החיים חוזרים לשגרת יומם, וכמוהם האנשים הרבים שפקדו את האיזור בימי החסד שלו. המדבר נראה כשוקע בשינה.

אבל בדומה לסינדרלה, שהשאירה באולם הנשף את נעל הזכוכית שבאמצעותה מצא אותה בסופו של דבר הנסיך, הפרחים החד־שנתיים משאירים אחריהם מיליארדי זרעים, המופצים בשיטות מגוונות בכל רחבי המדבר. אלה ימתינו לגשמי השנה הבאה, ואז תתחיל חגיגה חדשה.

למידע נוסף על טיול בדרום אפריקה