גילם של עצים: בטבעת הזמן

העצים הזקנים המפורסמים בעולם הם עצי הסקוויה והסקוויָן בארצות הברית. בשמורת יוסמיטי גדלים עצי הסקוויָן הענקי, בני 2,000־3,000 שנה. העץ שהוערך על סמך מדידות כזקן ביותר קרוי גנרל שֶרְמָן, והוא קרס לפני שנים אחדות, בגיל 3,000 שנה לערך. גילו של העץ הקרוי גנרל גְרָנְט הוא כ־2,500 שנה, והפרט המכונה גריזלי ענק מוערך כבן 2,500 שנה. עצי הסקווין יכולים להגיע עד לגובה של כ־250 מטר ולקוטר של עשרים מטר. בשמורת מויר ליד סן פרנסיסקו גדלים עצי הסקוויה הנאה, שגילם מוערך ב־2,200 שנה. גובהם מגיע ל־325 מטר וקוטרם עד ל־15 מטר, והם נחשבים לעצים הגבוהים ביותר בעולם.

על הקשר בין גיל העץ למספר הטבעות
כיצד אנחנו יודעים את גילם של העצים? מהן השיטות שפיתח המדע כדי לתארך עצים? והאם השיטות שפותחו מהימנות דיין כדי לדעת בוודאות את גילם של העצים? דנדרוכרונולוגיה (דנדרון ביוונית פירושו עץ, וכרונוס פירושו זמן) היא השיטה המדעית העוסקת בקביעה מדויקת של גיל עצים.

כך זה עובד: כשמתבוננים בחתך של הגזע בעצים רבים, ניתן להבחין בטבעות זו בתוך זו, כשבכל טבעת איזור בהיר ואיזור כהה. טבעות אלה הן תוצאה של צמיחתו של העץ לרוחב. האיזור הבהיר מורכב מתאים גדולים ודקי דופן הנוצרים בראשית עונת הצמיחה, בעוד שהאיזור הכהה בנוי מתאים קטנים ועבי דופן הנוצרים בסיום העונה.

גבול הטבעת נראה לעין הודות להבדל בין תאים קטנים עבי דופן של סוף עונה לבין תאים גדולים דקי דופן, שנוצרו בראשית עונת הצמיחה העוקבת. טבעות כאלו נוצרות רק בעצים השרויים בתרדמה חלק מהשנה ומתעוררים בעונת הצמיחה. כיוון שבכל שנה יש לרוב עונת תרדמה אחת ועונת צמיחה אחת, נוצרת טבעת אחת בכל שנה. כך מספר הטבעות בגזע מעיד על גילו של העץ.

עצים קשישים אחדים שרדו בארץ הודות לקרבתם לאתרים קדושים. דוגמה לכך הוא אלון התבור (Quercus ithaburensis) הגדול בארץ, הגדל בכפר חנניה בגליל, ליד קבר אבא חֲלַפְתָא, שגילו יותר מ־500 שנה. פרט נוסף של אלון התבור גדל במסעף הכביש לבית קשת, וגילו יותר מ־250 שנה. גם האלון המצוי (Quercus calliprinos) מאריך ימים: גילו של העץ המכונה אשל אברהם באלוני ממרא שבמבואות חברון, שהתייבש ונכרת ב־1995, נאמד בכ־850 שנה. עץ קשיש נוסף הוא פרט של אלה אטלנטית (Pistacia atlantica) בת כ־600 שנה, שגדלה בשמורת תל דן, אך נשרפה לפני כמה שנים.

לא כל העצים שיוצרים טבעות שנתיות מאריכים ימים עד כדי כך. אורן ירושלים (Pinus halepensis), למשל, אינו מאריך ימים בדרך כלל מעבר למאה שנה. יוצאי דופן הם פרט שגדל בחצר מוזיאון רוקפלר בירושלים והגיע לגיל של כ־240 שנה, עד שהלך לעולמו בשנת 1996, וכן הפרט הזקן ביותר שחי כיום, הגדל בחצר הפטריארכיה הארמנית בירושלים ושגילו 209 שנים. בחצר הפטריארכיה הארמנית חיים עוד כמה עצי אורן ירושלים שגילם מתקרב למאתיים שנה.

גילם של עצים עבותים נוספים בארץ – הזיתים בגת שמנים, שאינם יוצרים טבעות ברורות ומרכזם חלול, השיזף בחצבה היוצר טבעות כפולות, ועץ השקמה העבות במרכז נתניה, שאינו יוצר כלל טבעות – אינו ניתן למדידה בשיטה הדנדרוכרונולוגית.

עדיף לבחון גזעים שלמים כדי שניתן יהיה לעקוב אחר הטבעות בכל היקף הגזע ועל ידי כך לזהות טבעות חלקיות, אם הן מופיעות בחתך הרוחב. עם זאת, במקרים רבים לא ניתן לכרות את העץ. באותם מקרים ניתן להשתמש בקדוּחות (Cores), הנלקחות מהגזע באמצעות מקדח עצים חלול מיוחד, שמוציא מהגזע קֶדח דמוי עיפרון, מההיקף ועד לליבה. מדידת רוחב הטבעות השנתיות נעשה על פני חתך הרוחב של הגזע המלוטש או הקדוּחה המלוטשת בעזרת סטריאוסקופ בעל סקאלה מכוילת, המאפשר לקבל את רצף הטבעות בפרט הנבדק.

כיום קיימת מערכת משוכללת למדידת רוחב הטבעות, שאליה מחובר מיקרוסקופ סורק המאפשר מדידות מדויקות. המיקרוסקופ מחובר למחשב שבו תוכנות, המאפשרות רישום של רצפי הטבעות הנמדדות וניתוח סטטיסטי של התוצאות. עם קבלת התוצאות ניתן לקבוע את גיל העץ ולעקוב אחר שינויי הצמיחה. העקום המתאר את קצב צמיחת הרוחב עם הזמן הוא העקום הדנדרוכרונולוגי של אותו פרט. כדי לקבל עקום מייצג של איזור מסוים יש צורך לערוך תארוך צולב (Cross Dating), כלומר להשוות בין עקומות צמיחת הרוחב של הפרטים השונים שנבדקו באותו אתר. על בסיס העקום המייצג אפשר ללמוד על מגמת שינוי מִקצָב הצמיחה של האיזור.

כאשר קיים רישום מטיאורולוגי של משקעים או של טמפרטורות לגבי האיזור, ניתן להשוות את העקום המייצג לנתוני האקלים. השוואה זו מאפשרת להעריך את המידע הקיים לגבי תקופות קודמות, שלגביהן אין רישום מטיאורולוגי מסודר.