תפריט עמוד

גאורגיה בעת החדשה: סכסוכים מקומיים ופוליטיקה בינלאומית

שתפו:

אבינעם עידן - חוקר של מרכז אסיה והקווקז באוניברסיטת חיפה - מתבונן בעברה של גאורגיה ועוזר להבין את מיקומו של הסכסוך הנוכחי בתמונת הקווקז

פורסם 14.8.08
לכתבות נוספות בנושא:

האם ביטלתם את הביקור בגאורגיה? »

הדרך הצבאית/ימים של שקט »

האם גאורגיה היא ישראל של הקווקז?

יהודי גאורגיה: שורשים בני 2,500 שנה »

יחסי ישראל גאורגיה/דרך קצרה מטיביליסי לירושלים »

גאורגיה הוכרזה מדינה עצמאית ב־1991 לאחר שנים ארוכות של שלטון סובייטי. רוב הקווקז, וגאורגיה בתוכו, היו בשליטת האימפריה הרוסית מתחילת המאה ה־19 ועד התפרקות ברית המועצות. למעט תקופת עצמאות קצרה בשנים 1918־1921 (התמוטטות משטר הצאר והתבססות המשטר הסובייטי), גאורגיה נהנית כיום לראשונה מעצמאות מדינית.

גבולותיה המדיניים נקבעו ב־1991 על בסיס הגבולות המִנהליים שנקבעו כשהיתה חלק מברית המועצות. החלוקה המִנהלית של הסובייטים, בשילוב העובדה שגאורגיה היא מדינה רב אתנית, היו הזרע לסכסוכים האתנו־פוליטיים שידעה בראשית שנות התשעים. הסכסוכים התמקדו באבחזיה (Abkhazia) ובאוסטיה הדרומית (Samkhret Ossetia), שני חבלים שנכללו בשטחה של גאורגיה בתקופה הסובייטית אך נהנו ממעמד אוטונומי.

עם עצמאותה של גאורגיה התפתחו בהם סכסוכים שהובילו למלחמת אזרחים.
אבחזיה שוכנת במערב גאורגיה לחוף הים השחור, בירתה היא עיר החוף סוחומי (Sokhumi). מהמאה ה־15 ועד המאה ה־19 חיו האבחזים תחת שלטון תורכי, וחלקם אימצו את האסלאם הסוני. עם זאת, לדת לא היה תפקיד של ממש בסכסוך. כבר ב־1978 הפנו האבחזים, שמעולם לא היו רוב בחבל, בקשה למוסקבה לנתקם מגאורגיה. הפנייה נדחתה, אולם התפרקותה של ברית המועצות אפשרה לשאיפות אתניות לבוא לידי ביטוי. הגאורגים חששו משאיפתם של האבחזים לעצמאות מלאה, בראותם בכך תקדים לשאיפות התנתקות של קבוצות אתניות אחרות.

במלחמה שפרצה ב־1992 נהנו האבחזים מסיוע הצבא הרוסי, ועלה בידיהם לסלק את הכוחות הגאורגים ולהשיג ב־1993 שליטה מלאה בחבל. מניין ההרוגים הוערך ב־4,000־8,000 בני אדם, ומספר העקורים הגאורגים הוערך ב־320 אלף. כיום אבחזיה היא חבל עצמאי דה־פקטו, מחוץ למרוּת השלטון המרכזי בטביליסי. הוא מנוהל על ידי ממשל עצמאי ונהנה מתמיכה פוליטית וכלכלית של הפדרציה הרוסית. גאורגיה אינה מכירה במעמדו העצמאי של החבל, כך שהגבול בין גאורגיה לאבחזיה סגור, ומטיילים אינם יכולים לעבור בו.

גם באוסטיה הדרומית התחוללה מלחמה בראשית שנות התשעים. החבל, שבירתו צחינוולי (Tskhinvali), שוכן במרכז גאורגיה, בחלקה הצפוני של המדינה, עד לגבול עם רוסיה. האוסטים הם מיעוט מצפון הקווקז שהתיישב בשטח גאורגיה בימי הביניים. האוסטים אימצו את הנצרות, הדת השלטת גם בגאורגיה. עם עצמאותה של גאורגיה לא השלימו האוסטים בדרום עם הגבולות המדיניים החדשים שהפרידו אותם מאוסטיה הצפונית, שם נמצאת רוב אוכלוסייתם. ואולם, תביעתם להתאחד עם אוסטיה הצפונית שנותרה בשטחה של רוסיה לא עלתה בקנה אחד עם שאיפתה של גאורגיה להשאיר את החבל בריבונותה. מצב זה הוביל לסכסוך אלים בשנים 1991־1992. האוסטים נעזרו בצבא הרוסי והצליחו לסלק את הכוחות הגאורגים מהחבל. מאז מקיים החבל שלטון עצמאי בפועל, מחוץ לריבונותו של השלטון המרכזי בטביליסי, והוא נתמך על ידי רוסיה ומקיים קשר הדוק עם אוסטיה הצפונית. בין גאורגיה לאוסטיה הדרומית שורר הסכם הפסקת אש, אף שמפעם לפעם מתרחשות תקריות אלימות לאורך הגבול ביניהן. אי אפשר להיכנס מגאורגיה לאוסטיה הדרומית, גם לא לטיול.

חבל נוסף שעליו התקשה השלטון המרכזי להטיל את מרותו, בעיקר במישור הכלכלי, היה אג'ארה (Adjara) שבמערב גאורגיה, לחוף הים השחור. ב־2004 עלה בידו של הנשיא הטרי דאז סאקשווילי לסלק את מושל החבל ולהכפיף מחדש את אג'ארה ואת בירתה בתומי (Batumi) לשלטון בטביליסי, וכל זאת ללא אלימות. אג'ארה פתוחה כיום בפני מטיילים.

מעורבותה של רוסיה בסכסוכים באבחזיה ובאוסטיה הדרומית היא ביטוי לעניין המיוחד שלה בגאורגיה. רוסיה רואה בדרום הקווקז את החצר האחורית שלה, ובגאורגיה היא רואה מדינת מפתח בהבטחת האינטרס הרוסי. העניין הרוסי בגאורגיה נובע בין היתר מכך שבעקבות התפרקות ברית המועצות, רוסיה איבדה לטובת אוקראינה חלק ניכר מחופו של הים השחור.

"מהפכת השושנים" של שנת 2003 הביאה לחילופי דורות בהנהגת גאורגיה (הדחתו של שוורדנאדזה ועלייתו של הנשיא הצעיר סאקשווילי) ונשאה בכנפיה רוח מדינית חדשה פרו־מערבית ורצון להצטרף למסגרות מערביות כגון נאט"ו.   מדיניות החוץ של גאורגיה כיום מביאה לידי ביטוי תחושה אנטי רוסית ומאמץ מחודש לשלב את אבחזיה ואוסטיה הדרומית במסגרת גאורגיה.

צינור הנפט: שלא כמו שכנתה אזרבייג'ן, גאורגיה ענייה במקורות אנרגיה, ואין לה עתודות נפט וגז של ממש. מקור אספקת הגז העיקרי שלה הוא רוסיה, ובעתיד הנראה לעין היא תישאר תלויה בשכנותיה. בזכות מיקומה בנתיב נוח למעבר מהים הכספי לים התיכון, עובר בשטחה צינור הנפט הגדול באקו־טביליסי־ג'ייהאן (BTC).

הצינור חוצה את דרום הקווקז ומוביל נפט מאזרבייג'ן שלחוף הים הכספי דרך גאורגיה ותורכיה עד לים התיכון. הצינור, שנחנך ביולי 2006, יספק לגאורגיה נפט בתנאים נוחים, וייתכן שיסייע לה בעתיד להקטין את תלותה הכלכלית ברוסיה.

כתב: אבינעם עידן – חוקר של מרכז אסיה והקווקז,  מרכז לחקר האנרגיה, אוניברסיטת חיפה

The Best of Georgia - 4K

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות מגאורגיה

בלב הקווקז: חוויה גאורגית של טבע, תרבות ויין
בלב הקווקז: חוויה גאורגית של טבע, תרבות ויין

דריה מעוז ביקרה בגאורגיה, בלב הקווקז: ארץ עם שורשים עמוקים בזמן, מסורת עתיקה של ייצור יין, קולינריה וחקלאות ויחסים ארוכים וסוערים עם שכנתה, רוסיה. המסע החל מטביליסי ...

ד"ר דריה מעוז | צילומים: דריה מעוז

עודכן 29.10.24

להלך בתוך סיפור – בטומי עם ילדים
להלך בתוך סיפור – בטומי עם ילדים

באטומי במערב גאורגיה מציעה אטרקציות מיוחדות לילדים, ושכיות החמדה שבה נקשרות לסיפורים מן המיתולוגיה וסיפורים עממיים, מה שהופך את הביקור בבאטומי לספר שבין דפיו ניתן לטייל ולרתק ...

לימור שדה-חן צדוק | צילומים: לימור שדה-חן צדוק

עודכן 26.4.24

אמנות הרחוב של בטומי: פנטזיה, אקולוגיה וקורונה
אמנות הרחוב של בטומי: פנטזיה, אקולוגיה וקורונה

לצד מלונות הפאר, בתי הקזינו, הטיילת האלגנטית ואטרקציות הנופש של עיר החוף הגיאורגית היפה, מבטאים אמני רחוב את אהבתם לעיר ואת רוח התקופה על קירות בתי המגורים ...

רוני ערן | צילומים: רוני ערן

עודכן 26.4.24

שתפו: