בשנות העשרים המוקדמות שלי צללתי באזור הפנטנאל בברזיל, ליד הגבול עם בוליביה. מאז צללתי באתרי צלילה ידועים רבים כמו הגלפגוס, שונית המחסום הגדולה באוסטרליה, סיני, עם כרישים, באוניות טרופות, בעתיקות קיסריה ועוד. אבל באף אחת מהצלילות הללו לא שמעתי את נשימות ההתפעמות של עצמי כמו באותה פעם מדהימה ומאלפת בברזיל. מי שהתעמק בשורה הראשונה בטח חושב שחלה פה טעות – עם כל קו החוף האטלנטי הארוך של ברזיל, איך זה שצללתי דווקא באזור הביצות של הפנטנאל, במרכז היבשת? אבל לא חלה פה טעות. בוניטו (Bonito), הממוקמת בחלק הדרומי של הפנטנאל, במדינת Mato Grosso du Sul, היא עיירה קטנה המציעה מגוון רב של פעילויות ואתרים שונים לתיירים תחת הכותרת תיירות אקולוגית. ריכוז הגיר הגבוה באדמת המקום וכמות המשקעים הגבוהה יצרו גן עדן אטרקטיבי במיוחד, המאופיין במים צלולים לחלוטין ובתופעות קרסטיות מרשימות. באזור יש יותר מ-500 מערות, שרק מעטות מהן נגישות ופתוחות לקהל הרחב. אחת מהמערות הללו היא Abismo Anhumas, שבה צללתי, ומשמעות שמה בתרגום חופשי מפורטוגזית – תהום הצווחות. המערה הטבעית נמצאת במרכז ג'ונגל אופייני לאזור, בשטח מישורי לחלוטין, כשללא שום הודעה מוקדמת נפער באדמה פתח לא רחב בעומק של יותר מ-100 מטר!
הצוללנים מתבקשים להתאפק במים הירידה אל תוך המערה (שמזכירה מעט מבחינת המבנה שלה את מערות הפעמון המוכרות מאזור לוזית שבשפלה) היא באמצעות סנפלינג לעומק 72 מ', עד לרפסודת עץ קטנה על המים שמציפים את תחתית המערה. הרפסודה מהווה משטח "נחיתה" והתארגנות לשנרקול או לצלילה (לבעלי רישיון בלבד). עומק המים כ-40 מ' והטמפרטורה שלהם 20 מעלות צלזיוס.
לאחר חווית הירידה אל בטן האדמה מתחילה חווית הצלילה במים הצלולים. המדריך הברזילאי הוביל אותנו במשך כחצי שעה של שהות מתחת למים, במבוך של זקיפים ונטיפים ענקיים שנוצרו בפעילות הקארסטית האינטנסיבית שקיימת באזור. תחושת הריחוף האהובה כל כך על צוללנים בשילוב עם הפסלים המדהימים אותם יצר הטבע מספקים חוויה שונה ומיוחדת. בשלב מסוים של הצלילה, כששעון הצלילה הראה 25 מ' מתחת למים, החלטתי להסתובב ולהסתכל למעלה. בגובה 100 מ' מעלי ראיתי את פתח המערה ואת צמרת העץ שגדל ליד הפתח, והבנתי עד כמה המים צלולים ונקיים. באחד מחדרי המערה הצביע המדריך על שלד של דב נמלים שכנראה נפל למערה וטבע – זה היה בעל החיים היחידי שניתן לראות במים. עם סיום הצלילה עלינו בחזרה לרפסודה, הורדנו את ציוד הצלילה והתכוננו לחלק המאתגר ביותר של היום מבחינה פיזית – העלייה חזרה לפני השטח. העלייה נעשית בטיפוס על החבל באמצעות כוח ידיים ורגליים. הרבה כוח. הדבר היחידי שעוזר להתגבר על הגרביטציה הוא מכשיר קטן (ג'ומאר בשפת המטפסים) שמהווה מעצור בעזרתו ניתן לנוח על החבל במהלך הטיפוס.
לצוף עם הזרם חוויה ייחודית מומלצת היא שחייה ושנרקול בנהר הכסף (Rio da Prata) – המטיילים מצטיידים במסכות, שנורקלים וחליפות ציפה. כל שנותר לעשות הוא להיכנס למים ולצוף – הזרם הנעים בנהר סוחף את המטיילים מנקודת ההתחלה לנקודת הסיום. כאשר הראש בתוך המים הצלולים ניתן לראות בבירור דגים רבים, צמחיית מים ונביעות, מדי פעם כשמביטים למעלה אל הצמחייה בצדי הנהר ניתן לראות קופים מקפצים בתוך הסבך העשיר.
חוויה יבשה יותר היא ביקור במערת האגם הכחול (Gruta do Lago Azul). לאחר ירידה בשביל שאורכו 100 מ' אל תוך מערת נטיפים וזקיפים מדהימה מתגלה לעיני המטייל אגם צלול שבשעות הבוקר, בין 7:30 ו-9:30, קרני השמש נותנות לו גוון כחול עמוק. בצלילות מחקר שנעשו באגם, שעומקו קרוב ל-90 מ', נמצאו במקום שלדים של בעלי חיים פרה היסטוריים. כל הטיולים באזור בוניטו נעשים בקצב ובאווירה ברזילאית, ורובם משלבים ארוחות אופייניות לאזור שמטרתן להחזיר כל קלוריה שנשרפה במהלך הפעילות ולספק קלוריות נוספות לפעילות יום המחר… |
.jpg)
