בנגקוק באופניים – בין ריקשות ללטאות

ביום חם ולח, ואין יום שאינו כזה בתאילנד, התייצבתי עם כמה מחברי במשרדי חברת רקריאיישנל בנגקוק בייקינג (RBB – Recreational Bangkok Biking). אנדרה, הבעלים, הוא הולנדי שחי שנים רבות בבנגקוק. בלי יותר מדי הכנות או זמן להסתגל יצאנו אחריו בטור אל הרחובות העצומים והסואנים של אזור יאנאווה (Yannawa). נסיעה של עשר דקות משולה לשיט רפטינג דרגה 5: גועש, מסוכן ועם המון אדרנלין. נשמנו לרווחה רק כשירדנו מהאוטוסטרדה הסואנת לרחובות צדדיים ושקטים יותר.

זהירות, לא לדרוס חתולה
אחרי נסיעה קצרה בין וילות ובנייני יוקרה, נכנסנו לשכונת פחונים בשם יאנאגארד (Yannagard). זה היה מפתיע, אבל לטובה, כי חברות טיולים נוהגות להראות לך רק את הטוב והיפה, ושכונות כאלה אינן נמצאות על מפת התיירות. בניגוד לשכונות עוני אחרות שהייתי בהן, האנשים פה לא ביקשו דבר. הם רק ישבו בפתחי בתי פח של חדר אחד וחייכו אלינו בברכת שלום.

לאחר נסיעה קצרה בתוך הסמטאות הצרות, במאמץ לדרוס כמה שפּחות חתולים ותינוקות, הגענו לגן ילדים מיוחד. הגן הוקם על ידי חברת האופניים של אנדרה, כחלק מניסיונם להחזיר משהו לחברה. הילדים שרו לנו כמה שירים, והמשכנו בדרכנו.

הגענו לסווטשופ לייצור בגדים, ואנדרה ניסה לשכנע אותנו שיש בתאילנד פיקוח ממשלתי, ושאין ניצול עובדים. נניח.

משם דיוושנו לנהר צ'או פראיה (Chao Phraya), החוצה את בנגקוק. העמסנו את האופניים על סירת מנוע ושטנו לגדה השנייה, שבה משתרע על פני 13 קילומטרים רבועים אזור פרה פראדיינג (Phra Pradaeng), המכונה "הריאות של בנגקוק". נסענו בזהירות על מדרכה ברוחב מטר, התלויה בגובה של מטר וחצי מעל לקרקע. עשו לעצמכם טובה ואל תאבדו שיווי משקל. מסביבנו צמחו בננות, עצי מנגו, פפאיה וקוקוס.

מתנפלים על הלחם
המשכנו לפארק סרינקונקאנקן (Srinkonkaenkan) שבמרכזו אגם קטן ובו שוחים קרפיונים ושפמנונים רבים. מי שלא זרק למי האגם הזה לחם, לא ראה התנפלות מימיו.

התמזל מזלנו וזכינו לראות אחת משש לטאות כוח המים האסייתי (Water Monitor) השוכנות בפארק. אורכן של הלטאות האלה, הניזונות מדגים, מגיע לשלושה מטרים.

עצרנו במסעדה קטנה לארוחת צהריים מצוינת של פאד תאי קונג, אטריות ביצים עם שרימפס, והמשכנו למקדש ואט פאקט (Watt Packet), שנבנה לפני 265 שנים (ארבעים שנה לפני הקמת בנגקוק), והנמצא כרגע בשיפוצים. משם כבר התגלגלנו בחזרה.