בוואריה – לגלות את הקסם

הבווארי המפורסם ביותר בעולם לא שיחק בקבוצת הכדורגל באיירן מינכן. זה היה דווקא מלך בוואריה לודוויג ה-2 (1886-1845), שתהילתו מבוססת על שגעונו. בהתעלמות מופגנת מאילוצי תקציב המדינה הוא בנה ארמונות מפוארים כמו נוישוונשטיין והרנקימזה, עד שנמצא ללא רוח חיים ליד אגם שטרנברגרזה בשנת 1886. הירושה האדריכלית של המלך הססגוני מפארת את בוואריה עד עצם היום הזה.

טירת נוישווינשטיין. בולטת למרחקים

טירת נוישוונשטיין (Neuschwanstein) היא גולת הכותרת של האתרים התיירותיים לא רק בבוואריה אלא בגרמניה כולה, ורבבות מבקרים מכל העולם מגיעים אליה בכל שנה. סביר להניח שלא תמצאו את עצמכם לבד בטירה המצועצעת, אבל למרות הצפיפות אל תוותרו על הביקור בטירה, שמעבר להיותה אתר עלייה לרגל למבקרים היא שימשה גם תפאורה לסרטי קולנוע רומנטיים והשראה לטירה בפארקי דיסני ברחבי העולם. רק אל תשכחו: לפעמים הדרך אל היעד חשובה לא פחות מהיעד עצמו, והדבר נכון במיוחד לגבי הדרך אל נוישוונשטיין – הכבישים המובילים אליה עוברים דרך נופים מרהיבים, מהיפים שאפשר לחוות בדרום גרמניה.

המדרחוב של פוסן

לכבות את ה-GPS
הטירה נמצאת ליד העיר פוסן (Fuessen), בדרום-מערב בוואריה. המרחקים אינם גדולים (כ-120 ק"מ ממינכן וכ-180 ק"מ מאגם קימזה), אך רוב הנסיעה אינה על כבישים מהירים ונסיעה ללא עצירות אורכת בין שעתיים לשלוש שעות. אבל למה למהר, כשיש כל כך הרבה מה לראות ולעשות בדרך אל היעד. אני, למשל, יצאתי מאגם קימזה ועצרתי אינספור פעמים בדרכי לטירה. בדרך ביקרתי בכפרים ציוריים, באגמים שלווים וגם כך סתם עצרתי בצד כדי ליהנות מנופים עוצרי נשימה. המלצה אישית: הקדישו לטיול לפחות יומיים ורצוי אף שלושה. התחילו בכך שתכוונו את ה-GPS על "המסלול הקצר ביותר" ולא על "המסלול המהיר ביותר", כדי לגלות את הכבישים הקטנים ואת האתרים שמטייל זריז וחסר סבלנות יחמיץ. מדי פעם כבו את המכשיר וסעו לאן שהמראות והנופים מושכים אתכם. ככלל, ככל שתיסעו קרוב יותר לרכסי האלפים, הנופים פתוחים ויפים יותר.

יצאתי מן העיירה פרין (Prien) שעל גדת אגם קימזה ואחרי כ-20 קילומטר לא התאפקתי ועצרתי בניובורן (Neubeuern), עיירה חלומית ושלווה, שמסיבה לא ברורה טרם נכבשה על ידי גדודי תיירים. נצלו את הרוגע היחסי ותוכלו ליהנות מהטירה העתיקה שמשקיפה על העיירה הפסטורלית, אבל האטרקציה האמיתית כאן ממוקמת למרגלות הגבעה, בכיכר העירייה: בתים מצוירים ומקושטים להפליא. אמנם בכל בוואריה אפשר לראות בתים מצוירים, אך אלו שראיתי פה הם היפים מכולם. הציורים העשירים והמושקעים להפליא מתמקדים לא רק במוטיבים דתיים, אלא גם בנושאים מסחריים. מכרות המלח שבאזור הביא לשגשוג כלכלי גדול, וחלק מהתושבים ציירו על בתיהם מוטיבים שקשורים במסחר במלח, למשל סירות להובלת המלח. מומלץ לשוטט שעה קלה ברחובות היפים ולאחר מכן לנוח באחד מבתי הקפה בסמטאות שסביב הכיכר.

העיירה ניובורן. בתים מצוירים ומקושטים להפליא

עוד עצירה ממולצת היא בבאד טולז (Bad Toelz), עיר עתיקה על גדות נהר איסר, שסמטאות קטנות וציוריות חוצות את המדרחוב המרכזי שלה. בימים שטופי שמש הופך כל הרחוב לבית קפה אחד גדול. בתים צבעוניים ומצוירים מהמאה ה-18 מהווים עדות לסגנון הבנייה בימים ההם. שלושה בתים ברחוב הראשי נחשבים ליפים במיוחד: Hoeflingshaus, Metzgergebraeuhaus ו-Sporerhaus. בניין העירייה הישן הפך למוזיאון ובחמש קומותיו מוצגים בגדים, גילופי עץ ורהיטים מסורתיים (כתובת: Altes Rathaus).

ארץ האגמים
מכאן אפשר להמשיך לאזור המכונה "ארץ חמשת האגמים", בו תושבי מינכן נוהגים לבלות בסופי שבוע. האגמים, שנוצרו בתום תקופה הקרח לפני כעשרת אלפים שנה, מאפשרים לבלות בחיק הטבע, לערוך מסעות קניות בעיירות הפזורות סביבם ולנפוש בחופים היפים. העיירה על גדות אגם Starnberger See, הגדול מבין חמשת האגמים, הומה מדי לטעמי, אולם כשני קילומטרים ממנה אפשר להשתחרר מרעשי העיר בטיול לאורכו של נחל שופע מים שחוצה את עמק Maisinger Schlucht היפהפה. המסלול מוביל היישר למסעדת Maisinger See שבה אפשר לנוח ולמלא מצברים. מדרום לאגם ישנה שמורת טבע המקיפה מערכת של 21 אגמים קטנטנים הנקראים Osterseen. לחלק גדול מהאגמים הללו אפשר להגיע רק בשבילים להולכי רגל ולרוכבי אופניים.

אזור אגם Starnberger. להשתחרר מרעשי העיר

אגם אמרזה (Ammersee), השלישי בגודלו בבוואריה, מציעה שלווה ברוכה לעומת קודמו. סחף של בוץ וסלעים שהובל על ידי נהרות לתוך האגם גרם לכך שאורכו הצטמצם מכ-36 ק"מ בתום תקופת הקרח לכ-18 ק"מ בימינו. מהגדה הצפונית שלו אפשר להצטרף להפלגה של כשעתיים; בגדה המערבית יש כמה עיירות נחמדות ואפשר לטייל בטיילת או בשבילי הליכה לצד האגם, לשכור גלשן רוח, לשחות ולסעוד לצד המים. מבין שלושת האגמים הקטנים אני מעדיף את פילנזה (Pilsensee) המוקף יערות יפים.

בירה של נזירים
לא הרחק מאגם פילנזה נמצא מנזר אנדשס (Andechs), אתר פופולרי בקרב עולי רגל נוצרים, שמושך אליו גם מטיילים צמאים: יודעי דבר משוכנעים שהנזירים הצליחו לפצח את נוסחת הקסם ולייצר בין כותלי המנזר את הבירה הטובה ביותר בבוואריה. אפשר לאכול, ובעיקר לשתות, במרפסת המנזר שמשקיפה על נוף הררי וירוק. בעוד אתם יושבים בחברתם של הבווארים בגינת הבירה המסורתית ודאי תתהו האם עולי הרגל הרבים הזורמים לכאן מגיעים בזכות קדושת המקום או שמא בשל הבירה המעולה… אני בחרתי באפשרות אחרת לגמרי: התצפית היא זו שעושה את המקום.

מנזר אנדשס. התצפית היא שעושה את המקום

מכאן נוסעים כ-70 ק"מ לכיוון פוסן. ככל שמתקרבים אל רכס האלפים הנופים יותר פתוחים ופחות מיוערים. קרוב לפוסן נמצא אגם פורגנזה (Forggensee), לטעמי, היפה ביותר בכל הטיול. העיירה עצמה מהווה בסיס לינה נעים והיא מצוידת במגוון תשתיות למבקרים. מי שלא התפתה לעצור באחד הצימרים בדרך, יכול לבחור כאן בין כמה בתי מלון – למשל, Hotel Sonne הסמוך למדרחוב. פוסן היא נקודת מוצא למסלול פופולרי אחר – הדרך הרומנטית (Romantische Strasse) שמובילה מכאן כ-300 ק"מ צפונה אל העיר וורצברג שנמנית בין אתרי המורשת של אונסק"ו.

אגם פורגנזה. היפה מכל האגמים

מבט לכיוון דרום יזכיר לכל מי ששכח לנוכח הנופים, העיירות, האגמים והבירה את יעד הטיול: בשולי האלפים, בין היערות, בולטת למרחקים טירת נוישוונשטיין. את הטירה בנה, כאמור, לודוויג ה-2, מלך בוואריה לקראת סוף המאה ה-19. עם עלייתו לכס המלכות נראה כי לקה בשיכרון גדלות והוא החל לבנות טירות וארמונות מפוארים ובזבזניים, ללא התחשבות מינימלית בקופת המדינה הדלה. טירת נוישוונשטיין, המפורסמת והמפוארת מבין ארמונותיו, לעולם לא הושלמה, והמלך לא ישן בה אפילו לילה אחד. אורח החיים הבזבזני הזה המאיס את המלך בעיני העם אולם אחרי מותו המסתורי של המלך, תדמיתו השתנתה והוא הפך לדמות מפורסמת ומסקרנת. עד עצם היום הזה עוסקים בבוואריה בשאלה האם הוא נרצח, התאבד או פשוט טבע באגם. אם בעבר המלך היה אחראי לדלדול קופת המדינה, הרי שכיום בזכות הארמונות והטירות שלו, מיליוני מבקרים מגיעים לאזור והכסף שהם מזרימים משמח מאוד את התושבים.

אל תיבהלו מעומס המבקרים בכניסה, גם הצפיפות לא מעיבה על האושר האדריכלי הזוהר שמצפה לכם בתוך הארמון. המקום המרהיב ביותר הוא אולם הכתר, שממרפסתו יש תצפית נפלאה על ארמון הונשוונגאו, שבו לודוויג ה-2 בילה את ילדותו, האגם ורכסי ההרים. הטירה פתוחה למבקרים בכל יום 18:00-9:00 והביקור בה נעשה רק בליווי מדריך ואסור לצלם בתוכה. את הכרטיסים רכשו במרכז הכרטיסים שבעיירה בטרם העלייה לטירה, פרטים נוספים באתר האינטרנט.

______

תודה לחברת לופטהנזה ולגולדי גוטליב מלשכת התיירות הגרמנית על הסיוע בהכנת הכתבה.