תפריט עמוד

• עונה מומלצת: חורף ואביב, כשהכל מוריק והטמפרטורות נמוכות יחסית. מומלץ במיוחד לטייל בשיא עונת פריחת הכלניות האדומות.

• התאמת המסלול: לכל המשפחה.

• קושי המסלול: קל מאוד!

• אורך המסלול: אורך המסלול הרכוב כשישה קילומטרים. הוא מתאים לכל כלי הרכב וגם לאופניים. אורך המסלול הרגלי הוא כשני קילומטרים.

• משך המסלול: כשעתיים וחצי הליכה.

• מפה:
"מישור חוף הנגב [הנגב המערבי]", מפה מספר 13. בחניון רעים ישנה תיבה בה נמצאים בדרך כלל דפי מסלול נאים ומפורטים שהכינה הקק"ל.

• הגעה מהמרכז: הדרך הקלה ביותר להגיע לבארי היא לנסוע בכביש החוף, מספר 4, דרומה עד צומת יד מרדכי. בצומת פונים שמאלה בכביש 34 אל צומת גבים. בצומת גבים פונים ימינה לעבר מפלסים וסעד. נוסעים עד צומת סעד, מעין צומת T כפולה, בה פונים שמאלה ומיד ימינה (כביש 232 דרום). כעבור חמישה קילומטרים חולפים על פני הפניה ימינה (מערבה) לקיבוץ בארי. כעבור ארבעה קילומטרים נוספים דרומה מגיעים אל ערוץ נחל גרר ופניה משולטת ימינה (מערבה) לעבר חניון רעים, נקודת ההתחלה.

• יציאה מהשטח: ניתן לחזור על עקבותינו באותה דרך בה באנו ואפשר גם להמשיך ימינה (צפונה) במפגש עם הדרך המסומנת אדום, לחלוף על פני מחסני התחמושת ממלחמת העולם הראשונה ולהגיע לבסוף אל שער קיבוץ בארי. פניה ימינה תוביל אותנו חזרה אל כביש מספר 232 ממנו באנו.

• ציוד נדרש: נעלי הליכה, מים, כובע.

• המסלול הרגלי מעגלי. אין צורך בהקפצת רכבים.

• קק"ל הסדירה אפשרות הגעה לנכים אל הנקודות השונות לאורך המסלול. המסלול הרכוב מתאים כמובן גם לנכים.

מה יותר יפה ממרבדים ירוקים מנוקדים בכלניות אדומות? זה בדיוק הזמן לצאת ולחזות במראות בבארי. נוכל לצאת למסלול רכוב, המשולט היטב ונוכל גם לצאת למסלול רגלי קצר ויפה. ניתן כמובן גם לשלב בין השניים.

מחניון רעים החוסה בין עצי אקליפטוס שלמרגלותיהם צומחות הכלניות יוצא מסלול מעגלי קצר. ראשיתו בסימון שבילים אדום לאורך הגדה הדרומית של הנחל. השביל גולש וחוצה את ערוץ הנחל ומתחבר אל דרך שסימונה כחול. אם נפנה בה ימינה, היא תשיב אותנו אל נקודת ההתחלה. הדרך הרכובה היא למעשה הדרך המסומנת כחול. היא יוצאת מחניון רעים צפונה, חוצה את ערוץ נחל גרר ונמשכת לאורך גדתו הצפונית מערבה. לפני שנצא אליה אנו יכולים לצעוד כמה מטרים אל עבר נקודת תצפית על ערוץ נחל גרר.

מרבדים ירוקים מנוקדים בכלניות אדומות

נחל גרר מוכר לנו ממקורותינו. לפי הכתוב ביהושע פרק ט"ו ופרק י"א, הוא היווה את גבולה הדרומי של יהודה. מעבר לו השתרע המדבר, ולכן, כשיצא אסא מלך יהודה למרדף אחר זרח הכושי (דברי הימים ב' פרק י"ב), הוא רדף אחריו עד נחל גרר ועצר פה.

מכיוון שמדובר באזור שאיננו משופע בגשמים, פיתחו יושביו בעבר שיטות שונות ומשונות לאגור מים. בדרכינו נפגוש כמה וכמה מבנים דמויי ארובות מוזרות, נמוכות ופחוסות. קשה להאמין, אבל אלו בורות מים. בעבר הם היו קבורים בקרקע, רק פתחם נראה על פני השטח בעוד דפנותיהם נאטמו היטב כנגד חלחול. ברבות הזמן נסחפה קרקע הלס בה היו קבורים וכל מה שהיה קבור, בולט בהיפוך מעניין על פני השטח. אחד המתקנים המיוחדים במקום היא באר אנטיליה.

המתקן כיום רחוק מלהיות שלם, אך ניתן לראות כיצד היה נראה בשלמותו בשלטים שבאתר. בעזרת מערך של גלגלי שיניים שולשלה אל מפלס מי התהום בבאר שרשרת שעליה היו תלויים כדים. הכדים הועלו מהבאר מלאים במים ולפני שצללו שוב חזרה אל תוך הבאר, נוצקה תכולתם אל תעלה שהובילה מים לחלקות שדה שונות.

כמו המים יכולים גם אנחנו לזרום בניחותא בין שבילים נוחים לפינות פיקניק יפות שבעונה הזו טובלות בקסם ירק עם ניחוח חוץ לארץ.

לטייל עם אופניים בנגב

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

שתפו: