אתונה: סוקרטס כוכב עליון

(מתוך אפלטון, "המשתה")

באותו יום אתונה להטה. השעה היתה כבר קרוב לשבע בערב, אבל כדור השמש הבוהק היה רחוק עדיין מלחצות את קו האופק. הרחוב שבו הלכנו באחד מפרבריה הדרומיים של העיר קרן חום והיה שומם מאדם, כך שיכולנו לנצל את פס הצל הדק שנמתח על המדרכה בצד הבתים ולהלך לאורכו.

שוטטות ברחובותיה הראשיים של אתונה משולה במובן מסוים למסע בזמן אל שנות השבעים בישראל. במקומות רבים רואים מכוניות ישנות, בגדים של פעם, חנויות סדקית ובתי קפה פשוטים, שבעליהם מפזרים שולחנות על המדרכות כדי ללכוד עוברים ושבים.

המפה הראתה שאנו מצויים ברחוב שאותו חיפשנו. עוד כמה צעדים ויכולנו לראות על הקיר של אחד הבתים כתובת גדולה באנגלית: "בית הסוהר של סוקרטס – טברנה". המקום נראה שומם. לאחר סדרת נקישות נואשות, נפתחה הדלת והופיע צעיר חביב שהסביר בהתנצלות כי המסעדה סגורה ותיפתח רק למחרת. עוד אנו עומדים ומתלבטים באשר למעשינו, הוציא הצעיר, דימיטריס שמו, כמה כסאות וישב איתנו, כאילו מבקש להקל עלינו את תחושת ההחמצה.

סבא שלו, סוקרטס, הוא בעל המסעדה, סיפר לנו דימיטריס באנגלית רצוצה, אולם הוא נמצא כעת בכפרו שבהרים ויגיע לכאן רק מחר אחר הצהריים. אכזבה לא קטנה. ביקשנו לדבר עם סוקרטס המודרני על מורשת העבר המפואר ועל השם הכבד שהוא נושא על כתפיו, אבל הוא בכפר ואנחנו כאן. הצעיר הציע לנו לגשת למסעדה סמוכה בקרן הרחוב. "תגידו שדימיטריס מהמסעדה של סוקרטס שלח אתכם". חמש דקות אחר כך כבר ישבנו סביב שולחן קטן, לוגמים מים קרים מקנקן שהונח בחופזה על השולחן.

באתונה, כמו בערים רבות בעולם, משמשת המסעדה העממית, זו המצטנעת מעיני התייר, פיסת חיים שוקקת ומקום מפגש חברתי קבוע לתושבים המתגוררים בסמוך לה. ניכר היה שחלק מהנוכחים הם אורחי קבע במקום, מדי פעם היו קמים כמה מהם ומסייעים לבעל המקום להגיש מנות לאורחים. יחד עם המנה השנייה הגיע גם דימיטריס. הוא החליף כמה מלים עם אחד הסועדים, אחר כך פנה אלינו ושאל בדאגה כמעט אם הכל בסדר. אורח, על פי דימיטריס, נשאר אורח גם לאחר שנפרדים ממנו.

מסילות לליבו של נהג מונית
בסוף השבוע הראשון של יולי נשטף איזור הים התיכון כולו באחד מאותם גלי חום כבדים, שהלהיטו את האוויר למעלות גבוהות במיוחד. בכמה מהאיים היווניים השתוללו באותם ימים שרפות ענק, שכילו שטחים עצומים של יערות ומרעה, ובאתונה הגיעה הטמפרטורה כמעט מדי יום לכ־40 מעלות צלזיוס.
בהשוואה לערים אירופיות אחרות, אתונה בחודשי הקיץ היא עיר חמה ודחוסה,

שש הקריאטידות באקרופוליס. פסלי הנשים, ה"קריאטידות", תומכים בגג המבנה במקום עמודים. הפסלים קרויים כך משום שהמודל להם היה נשים מאיזור קריה | צילום: משה שי

הסובלת מרמות גבוהות יחסית של זיהום אוויר. מיקומה הגיאוגרפי הייחודי – היא מוקפת גבעות מכל עבריה – יחד עם ריכוז צפוף של כלי רכב ואזורי תעשייה גורמים לכך שמדי פעם, במיוחד בימי קיץ חמים, נתלה מעל לעיר דוק סמיך של אוויר אפרורי.
המונית שלקחה אותנו משדה התעופה למלון לא היתה ממוזגת, והנהג מיעט במלים ולא הגיב גם למראה הכתובת שהגשנו לו על פיסת נייר. נהגי מוניות שותקים הם בדרך כלל אימת התיירים, מאחר שהאחרונים עלולים לגלות כי הגיעו למקום אחר כתוצאה מאי הבנה.
"Very hot here", ניסיתי להגיע לשיחה עם הנהג ולהפשיר את האווירה, אולם הדממה נמשכה. "We are from Israel". כאן פנה אלינו לפתע הנהג, כאילו התעורר לחיים: "עודד קטש! עודד קטש!". בימים הבאים גילינו כי אחת הדרכים הטובות ביותר למצוא מסילה לליבם של נהגי אתונה היא להזכיר את שמו של כדורסלן מכבי תל אביב לשעבר.

כאן חי שמעון הסנדלר
אין מקום שמבטא את ההיסטוריה המפוארת והמרתקת של עיר־המדינה אתונה טוב יותר מהאגורה (Agorá) העתיקה של העיר – שטח מרובע גדול ופתוח, שהיה מוקף

דימיטריס ב"בית הסוהר של סוקרטס – טברנה". באתונה, כמו בערים רבות בעולם, משמשת המסעדה העממית, זו המצטנעת בעיני התייר, פיסת חיים שוקקת ומקום מפגש חברתי קבוע לתושבים המתגוררים בסביבתה | צילום: גיל אל-עמי

מכל צדדיו במבני ציבור שונים, הפרוש על המדרונות המתונים מצפון לאקרופוליס.
האגורה היתה מרכז החיים הציבוריים של העיר, אבל גם שוק תוסס של מצרכים וסחורות. החפירות הארכיאולוגיות, שנערכו באגורה החל משנות השישים של המאה ה־19, חשפו עדויות מרתקות על חיי הפוליס היוונית ועל המשטר הדמוקרטי בעיר, שהגיע לשיאו במאה החמישית לפני הספירה. במקום נמצאו בניין מועצת העיר, חדרי ארכיב ומבני ציבור אחרים, לוחיות ברונזה ששימשו להצבעה ואפילו שעון מים מיוחד שקצב את זמן הנואמים. לפני כמה שנים התגלה ממצא מרגש במיוחד הנקשר לפילוסוף סוקרטס.
מדובר במבנה מחוץ לתחום האגורה, שזוהה בוודאות כביתו של שמעון הסנדלר, ומעריכים כי הוא מהמחצית השנייה של המאה החמישית לפני הספירה. במקום נתגלו קירות של שני חדרים הפונים לחצר, שבה היו באר מים ובור שפכים. בסמיכות לשם נמצא מצבור גדול של מסמרי ברזל וכמה טבעות עצם זעירות, ששימשו כלולאות לשרוכי נעל.
לידם התגלתה תחתית של ספל שתייה, שעליה נחרת שם בעליו: "שמעון". מקורות אחדים, כמו קסנופון ופלוטרך, מספרים כי כשביקש סוקרטס לשוחח עם תלמידים שהיו צעירים מכדי להיכנס לאגורה, היה נפגש עימם בביתו של שמעון הסנדלר ששכן בסביבה.

בדרכו של מנלאוס
השוק האתונאי ההומה של פעם היה ריק כמעט מאנשים, כשפרופ' מנלאוס כריסטופולוס, מרצה ללימודים קלאסיים המבוקש באוניברסיטאות רבות בעולם, הוביל אותנו בין גושי השיש ושרידי המבנים של האגורה. במשך כ־2,500 שנות קיומה השתנתה האגורה פעם אחר פעם, לבשה ופשטה צורה בהתאם לנסיבות ההיסטוריות. היו לה תקופות פריחה, שבהן נבנו בה מקדשים ופסלים מפוארים, אבל היו גם תקופות של הרס וביזה.

אחת התקופות הללו היתה בשנת 479 לפני הספירה, כשצבא פרסי כבש את אתונה, שרף את האקרופוליס וחולל בעיר נזקים עצומים. הניצחון הימי האתונאי מאוחר יותר במפרץ סלאמיס (Salamís) ונצחונות נוספים הביאו לתבוסת הפרסים והפכו את אתונה למעצמה הימית החזקה בעולם העתיק.

"הפריחה התרבותית באתונה בתקופת הפילוסופים הגדולים", אומר מנלאוס, "היתה ללא ספק תוצאה של הנצחונות היווניים במחצית הראשונה של המאה החמישית לפני הספירה והסרת האיום מהמזרח למשך דורות רבים. היוונים יכלו לנשום לרווחה. השחרור מאימת הפולשים ותחושת הביטחון היו תנאים מתאימים לפרצי יצירתיות ולפריחתם של רעיונות חדשים ומלהיבים".

"ובתור אתונאי כיום", אני שואל אותו, "מה עושה לך המקום הזה?". "המטען שאנו, האתונאים, נושאים הוא אכן כבד", הוא עונה. "ועם זאת, אני מאמין שכל אחד מאיתנו

כד בצורת ראש של נער מאמצע המאה הרביעית לספירה | באדיבות המוזיאון לאמנות קיקלדית

הוא היורש של ההיסטוריה האישית והקולקטיבית שלו, ולא משנה מהותה או משכה. במובן רחב יותר, זו הסיבה שבני האדם אחראים למעשים שלהם. לכל אחד מאיתנו צריכה להיות הכרה היסטורית. העבר חי רק דרך האנשים שמעריכים ושופטים אותו".
ומה באשר לאנשים עצמם? סוקרטס לדוגמה? באיזו מידה הוא חי בקרב אינטלקטואלים יוונים בני זמננו? "הוא בהחלט חי", משיב מנלאוס. "אולם בדרך שונה. קשה לומר באיזו מידה או במה שונה צורת ההתמודדות עם המורשת של המלומדים כאן מאלה שבארצות אחרות. בכל זאת צריך לזכור כי מדובר בדמויות היסטוריות שהתפוקה האינטלקטואלית שלהם היתה מושא לאינסוף ספרים ומחקרים בעולם כולו. בכל מקרה הייתי אומר שאנשים רואים כיום את סוקרטס בעיקר בצורה אישית: כמופת לאופן שבו צריך אדם לחיות את חייו".

אנו ממשיכים להלך בין החורבות, תופסים מדי פעם מחסה מהשמש תחת צילם של העצים הבודדים שפזורים במקום. מדי פעם גורר אותנו מנלאוס למקום של צל. "אני מצטער מאוד על מזג האוויר", הוא אומר בחצי חיוך, "אבל אתם יודעים שעל כך איני אחראי".

מחוברת לאבנים
הרחובות הצרים והצבעוניים של הפלאקה הומים אנשים שמפלסים דרכם בין החנויות ודוכני השתייה, הממתקים והסופלאקי. המלצר פורש לנו מפה לבנה על אחד השולחנות בגג בית הקפה, הנמצא ממש לרגלי האקרופוליס, לא הרחק מהאגורה. "אני אשה שמחוברת לאבנים עתיקות", מסבירה לנו בחיוך ד"ר הלנה פאטריקיו, משוררת יוונייה וחוקרת נודעת של מחזות אוריפידס, אחד משלושת הטרגיקנים הגדולים של אתונה העתיקה, כשהיא מצביעה על אצבעותיה ופרקי ידיה, העמוסים טבעות ואבני חן.

"הבעיה הגדולה שלנו, היוונים", אומרת ד"ר פאטריקיו, אשה מרתקת, בעלת קסם שופע ואינטלקט מתפרץ, "היא בעיה של זהות", ומרמזת בכך להיסטוריה היוונית

"הבעיה הגדולה שלנו, היוונים", אומרת ד"ר פאטריקיו, "היא בעיה של זהות. לא קל להסתובב כאן עם המורשת הזו באוויר" | צילום: גיל אל-עמי

המפותלת ולעובדה שיוון במהלך השנים, למן התקופה ההלניסטית, היטלטלה בין כובש לכובש ובין תרבות לתרבות, החל בקיסרות הרומית־ביזנטית והצלבנים, וכלה בשלטון התורכי שבא לסיומו רק בשנות השלושים של המאה ה־19. "יש לנו העבר הקלאסי, אבל יש גם השפעות של תרבויות אחרות, שקטעו אותנו מעברנו. מי אנחנו? בנים של יוון הקלאסית או אולי שרידים לתרבות הביזנטית?", משאירה הלנה את השאלה ללא מענה.
הלנה היא אדם של פעם. היא מתעבת, לדבריה, את הטכנולוגיה: אינה נוהגת במכונית, לא נוגעת במחשב וממעטת לדבר בטלפון סלולרי. בקרוב, היא מבטיחה, תוציא גם את מקלט הטלוויזיה שבבית, כדי שילדה הקטן "לא ייתקע מול המסך". "אתה שואל אותי מה אני מרגישה כשאני מהלכת באגורה, ובכן, זה לא קל. אתם בוודאי יודעים שלפני כמה שנים נמצא באיזור ביתו של שמעון הסנדלר. התחושה שאנחנו יכולים ממש להיות בבית הזה היא פנטסטית.

"יחד עם זאת", היא מוסיפה, "זה לא קל להסתובב כשהמורשת הזאת עומדת בחלל האוויר. לפני זמן מה התחולל ויכוח ציבורי חריף בעיר, שהתעורר כאשר החלו העבודות לבניית המוזיאון לאמנות מודרנית. בעת החפירות התגלו שרידים השייכים כנראה ל'ליקיאון' – כינוי לבית מדרשו של אריסטו. הרבה מאוד אנשים ביקשו להפסיק מיד את העבודות. אחרים חשבו שאי אפשר לקטוע את מהלך החיים הסדיר. אני חשבתי שצריך להמשיך בחיים. אלה הבעיות שעימן אנו צריכים להתמודד כמעט מדי יום ביומו".

השעה קרוב לשמונה בערב. אתונה, העיר מוקפת הגבעות, נפרשת מתחתינו, זוהרת באור השמש הקיצית שמאחרת לשקוע. למטה, בחצר בית הקפה, מתיישבת לה תזמורת של כלי מיתר על כסאות בחצי מעגל. אולי כדאי שנרד לתפוס מקומות, אומר מישהו. עוד מעט יתמלא האוויר בצלילי הבוזוקי.

רכבת אל העבר
לקראת האולימפיאדה של 004, הוספו קווים חדשים לרכבת התחתית של אתונה. החפירות נמשכו עשר שנים, וכיוון שהכרייה נעשתה בלב ליבה של אתונה הקדומה, השגיחו על ביצוע החפירות כ־50 ארכיאולוגים, שבדקו וסיננו שטח של 70 אלף מטר רבוע בקירוב. לא פעם נתקלו החוקרים בממצאים רגישים שחייבו אותם לעצור את העבודה, לעיתים אף לשנות את כיוון הכרייה. כל תגלית וכל ממצא, כפי שנכתב בעיתון מקומי, החיו את

תיירים באקרופוליס, על רקע הפרתנון | צילום: גיל אל-עמי

זכרו של העולם העתיק וחשפו את אזרחי העיר למורשתם. מבחינה זו, פרויקט המטרו הוא מעין מסע של אתונה המודרנית לעברה.

אתר שילוח אפשרי למסע מהסוג הזה משמשת כיכר סינטגמה
(Syntagma) – כיכר החוקה, שידעה כמה מהאירועים הדרמטיים בהיסטוריה של יוון המודרנית. בשנות הארבעים של המאה החולפת, למשל, שימשה הכיכר זירת קרבות בין הקומוניסטים לבין ממשלת הימין ביוון. בזמן אחר, כאשר נפלה סוף סוף החונטה הצבאית בשנת 1974, נאם בכיכר הזאת המנהיג הדמוקרטי קונסטנטין קרמנליס, שחזר מהגלות בפריז, בשם הדמוקרטיה. כיום, באיזור הכיכר מצויה תחנת מטרו מרכזית, המשתרעת על שתי קומות ומקשרת בין שני הקווים החדשים שנחנכו זה כבר.

התחנה הזאת היא גם מוזיאון חי, המתעד על קירותיו ממצאים ארכיאולוגיים שונים שנמצאו כאן במהלך החפירות, מעין תזכורת קבע לחיים שהיו כאן בעבר. התגליות האחרונות מלמדות כי הדרך הראשית הקדומה שהובילה למרכז אתונה העתיקה עברה דרך תחנת התחתית "אוונגליזמוס" (Evangelismus) וכיכר סינדגמה לכיוון האקרופוליס. נוסעי הרכבת התחתית המודרניים עוברים היום בדרכים דומות לנוסעים מהעולם העתיק.

חיי כלב

המוזיאון לאמנות קיקלדית מארח כעת את התערוכה "העיר שמתחת לעיר" – אוסף של ממצאים שהתגלו בחפירות הרכבת התחתית. המוזיאון גם מחזיק דרך קבע אוסף מרשים של אמנות קיקלדית – תרבות קדומה שפרחה בסביבות האלף השלישי לפני הספירה בקבוצת האיים הקיקלדיים (Kykladhes) שבים האגאי, מצפון לכרתים. שמם של האיים הללו נגזר מהעובדה שהם יוצרים מעין מעגל (Kyklos, ביוונית עתיקה) מסביב לאי דלוס (Dhelos).

"לאילו מוצגים יש חשיבות מיוחדת?", חוכך בדעתו ניקוס סטמפולידיס, מנהל המוזיאון ופרופ' לארכיאולוגיה קלאסית, שמציג בפנינו כמה מהממצאים העיקריים. "קשה לומר. הכל חשוב. כל מה שמוצג כאן מייצג משהו מאורח חיים שכלה מהעולם". התערוכה מרתקת. אנחנו מתעכבים לרגע לפני מה שנראה כצינורות שלמים עשויים טיט.

"הצינורות הללו", מסביר הפרופסור, "נשתמרו בשלמותם, והם חלק ממערכת אספקת המים מהמאה החמישית לפני הספירה באיזור האקרופוליס. האותיות החרותות שאתם רואים על כל חלק שימשו את הבנאים לחבר את הצינורות בסדר המתאים. הפתחים הקטנים במרכז הצינור נועדו לאפשר הצצה על זרימת המים ונקיונם".

בחדר סמוך מוצג קבר קטן, ובו מה שנראה כשרידי כלב. על הקבר מונחים קולר משובץ אבני חן ובקבוקי בושם. "כדאי היה להיות כלב במאה השנייה לספירה, במיוחד אם בעליו היו מהאצולה", אומר סטמפולידיס בחיוך. כמה פסיעות משם אנו מוצאים עצמנו מביטים בתעלומה – ראש ברונזה כרות שמקורו לא ברור, ועיניו, כך נדמה, עוקבות אחרינו לכל מקום.

מפת האגורה והאקרופוליס