ארכיאולוגיה: האדם הלועס

רופא השיניים האמריקאי וויליאם פינלי סמפל מאוהיו היה הראשון בהיסטוריה שרשם פטנט לייצור מסטיקים. זה קרה בשנת 1869, בעקבות אמונתו של רופא השיניים כי גומי הלעיסה יתרום לאימון לסתות האמריקאים ולניקוי שיניהם. זמן רב לפניו, במאה הראשונה לספירה, כבר נהגו אנשי אגן הים התיכון ללעוס שרף מתקתק של עץ המסטיק, הגדל בעיקר ביוון ובתורכיה. בכתבי רפואה מהתקופה המליצו על לעיסת השרף לשיפור ריח הפה ולניקוי השיניים. מנהג הלעיסה מוכר גם מתרבות המאיה במרכז אמריקה, שם נהגו ללעוס כבר במאה השנייה לספירה צ'יקלה (chicle) – גומי לעיסה טבעי שהופק משרף של עץ הספודילה (Achras zapota), אשר שימש ברבות הימים גם בתעשיית המסטיקים המודרנית.

אלא שמנהג הלעיסה קדום הרבה יותר. צוות של ארכיאולוגים מגרמניה טוען כי מצא את גומי הלעיסה הקדום ביותר בעולם, שממנו נהנה כבר האדם הניאנדרטלי – גִרסה מוקדמת של ההומו ספיינס, שחיה באזורי הים התיכון ואירופה כבר לפני מאה אלף שנה ונעלמה במפתיע לפני שלושים אלף שנה.

ראשית התגלית בחומר דמוי זפת בגודל זית, שנמצא באתר ארכיאולוגי בהרי הארץ (Harz) שבגרמניה. על החומר, שגילו כשמונים אלף שנה, נמצאו טביעה של אצבע וכן סימנים של כלי מאבן צור ושל עץ, המרמזים לכך שהחומר שימש כדבק לחיבור להבי צור למוטות עץ. בחומר, שהוא בעל סגולות חיטוי ייחודיות, השתמשו כנראה גם לניקוי שיניים וכגומי לעיסה להקלה על כאבי שיניים. לדברי צוות המחקר מאוניברסיטת פרידריך שילר בעיר הגרמנית יֶנה (Jena), נראה כי האדם הניאנדרטלי לא נתקל בחומר במקרה, אלא הפיק אותו במיוחד מעצי תרזה, תוך כדי הפגנת יכולת טכנית גבוהה.

האם תוביל התגלית לפיתוח מסטיק חדש מעצי תרזה? כפי הנראה לא. לדברי אחד החוקרים, "טעמו של החומר דומה לזה של נקניק חזיר מעושן, כך שאני לא בטוח שזה היה תופס היום".