אמנות עכשווית בבריסל

לצד עשרות מוזיאונים משובחים וגלריות מרתקות, מסורת אספנות מפוארת המתקיימת עוד מימי הרנסנס ומספר האספנים הגדול ביותר בעולם למ"ר, ההופכים את בריסל לאחת מבירות האמנות המובילות באירופה, הבירה הבלגית הולכת ומבססת את מעמדה כאחד השחקנים הראשיים על במת אמנות הרחוב העולמית וכאחד המרכזים המובילים בעולם בסצנת האמנות העכשווית. גיחה קצרה לבירת התרבות האירופאית מגלה כי מולדת האר-נובו ועירו של הצייר הסוריאליסטי רנה מגריט, אינה קופאת על שמריה. כמעט בכל שעות היממה אפשר לחוש כאן באנרגיה יצירתית מתפרצת וב"באז" האמנותי באוויר – בפסטיבלים הרבים בכיכרות, בגלריות ובתערוכות המתחלפות, במוזיאונים הייחודיים ההולכים ומתווספים לסצנת האמנות המקומית, ובשלל ציורי הקיר החבויים בסמטאות וגורמים פעם אחר פעם לעובר האורח המופתע להחסיר פעימה. קבלו הצצה לכמה מהמוזיאונים החדשים והתערוכות העכשוויות בבריסל, אותם לא תרצו להחמיץ:

דניס מאיירס: זעקת כאב של לב שבור
את התערוכה הייחודית והלוהטת ביותר בעיר בימים אלו לא תמצאו במוזיאונים הגדולים, אלא דווקא בין כתליו של מבנה נטוש העומד בפני הריסה. מאחורי המיזם יוצא הדופן הזה עומד דניס מאיירס, אמן טיפוגרף, החתום על כמה מיצירות הרחוב הבולטות בבריסל, שינק את האהבה לאמנות וטיפוגרפיה כבר כילד רך על ברכי סבו, לוסיין, יוצרו של סמל אקספו העולמי 58. את הפנקס הראשון בחייו קיבל מסבו, כשנסע עמו כילד במושב האחורי של המכונית, בצירוף הנחיה לתעד בו מראות שלוכדים את עיניו בדרך. מאז לא הניח מאיירס את הפנקס מידיו.

אחד מציורי הקיר של דניס מאיירס במבנה נטוש בבריסל, רגע לפני שהבניין נהרס | צילום: רויטל חורש

במהלך עשרים השנים הבאות הספיק הילד שבגר והפך לעלם יפה תואר – עם מראה קלאסי של אמן סדוק ומיוסר ועיניים שנדמה כאילו הן נמצאות במקום אחר – לתעד בלמעלה מ-150 פנקסים, אלפי רישומים של דמויות שנקרו לרגע לחייו ברכבת התחתית או בבר אפלולי, מוזיקאים ותקליטנים שהותירו עליו רושם, בני משפחה ואהבות גדולות. ואז, בדיוק כשהפנקסים הפכו לצרים מלהכיל, התגלגלה לידיו הזדמנות חייו בדמות מבנה מיתולוגי שנבנה ב 1883, שפעם שכנו בו משרדיה של חברת סולביי ומזה כמה שנים ניצב נטוש ומיועד להריסה, לטובת קומפלקס מגורים יוקרתי המתוכנן להיבנות בימים אלו על הריסותיו. מקץ מו"מ מייגע ניאותו בעלי הבניין להפקידו בידיו למימוש חלומו, עד תאריך ההריסה המתוכנן, כמה חודשים מאוחר יותר. נוכחותו במקום סיפקה להם סוג מסוים של אבטחה, ואילו הוא מצידו זכה במגרש השעשועים האולטימטיבי שכל אמן רחוב אחר יכול רק לחלום עליו: אחד ממשטחי היצירה הגדולים ביותר בעולם שהועמד אי פעם לרשות יצירתו של אמן רחוב.

במשך שמונה חודשים הטביע מאיירס את יצירותיו על כל משטח זמין במבנה הנטוש | צילום: רויטל חורש

ב-29 בספטמבר 2015, לאחר שבועות בהם שוטט ברחבי המבנה, סופג אותו פנימה, ריסס דניס מאיירס על כתליו בתרסיס שחור את המילה הראשונה. ומאז לא חדל עוד. הוא הסתער על שטחי המבנה ובמשך למעלה משמונה חודשים נע בין ההריסות בתנאים לא תנאים, ללא תאורה ואמצעי חימום, לאורו הקלוש של פנס בקור מקפיא, והטביע ביצירותיו כל משטח זמין עליו יכול היה להניח ידיו: קירות, חלונות, דלתות, תקרות, מרצפות, חדרי מדרגות, רדיאטורים וארונות, גגות ומרתפים. כמעט 50,000 מטרים רבועים המתפרסים על פני שמונה קומות של יצירת ענק חסרת תקדים מסוגה, הלוקחת את המבקר למסע מכושף ועז רושם בזיכרונותיו של האמן ובנבכי נשמתו. ציורי דיוקנאות ופנים עגמומיות של דמויות שחלפו לרגע בחייו והועברו לכאן הישר מפנקסיו בהם תועדו לאורך העשורים האחרונים, כמעין פסיפס אנושי בסגנונו הייחודי, ואלפי מילים ומשפטים במבנים טיפוגרפיים מגוונים המציפים את הכתלים בעצב שבנשמתו, סיפורי חיים, הרהורים ורגשות, שבמקרים מסוימים, כשחש שנעשו אינטימיים וחשופים מדי עבור המרחב הציבורי, נסוג בו והפכם לבלתי קריאים. ומעל הכול בולטים עשרות רישומים של דיוקנה של אהבתו הגדולה ואם ילדיו שנטשה אותו וייסורי הפרידה והגעגוע, כזעקה גדולה של לב שבור המהדהדת בשחור לבן על פני קילומטרים ברחבי המבנה הנטוש. היא, אגב, שבינתיים פתחה בחיים חדשים עם מישהו אחר, מעולם לא נאותה להגיע לכאן להעיף מבט.

מאיירס ליד אחת מיצירותיו. תהליך מטלטל של קתרזיס | צילום: רויטל חורש

קומה אחר קומה צולל המבקר אל תוך עולמו הפנימי של האמן, מתלווה לתהליך מטלטל של קתרזיס, ואל השדים של חייו, כמו אלו הממתינים במרתפים האפלים – שכדי לסייר בהם יש להצטייד בפנס – בהם מגלות אלומות האור את ה"קטקומבות", בהם מאות גולגולות מזדקרות בתווך מן הקרקע וגודשות כל חלקה טובה על הקירות המושחרים שמסביב. בחדר אחר, הקרוי "סרקופג" מתגלים למעלה מ-1500 מיכלים של תרסיסי צבע שנצברו במהלך העבודה במקום, בנוסף לכ-1,200 ליטרים של צבע אקריליק בשחור ולבן, אותם הוא מציב שם בריטואל קבוע בכל פעם שמיכל נוסף מתרוקן. כל חדר מוביל לחדר נוסף ולכוכים נסתרים וגרמי מדרגות נוספים, וכל אחד מהם צופן הפתעה נוספת, במעין מסע שאינו נגמר. והתוצאה: חוויה יוצאת דופן הממשיכה ללוות את המבקר עוד זמן רב לאחר שנפרד מהמקום ושכמותה לא תמצאו באף מוזיאון בעולם. ב-21 ביולי צפויים להגיע הדחפורים וכל הפרויקט האדיר הזה יימחה מעל פני האדמה.
כתובת: 78 rue Keyenveld 1050 Ixelles. מטעמי בטיחות לא ניתן לסייר עצמאית במקום, סיורים יש לתאם מראש דרך אתר האינטרנט  

MIMA: כשהרחוב נכנס אל בין כתלי המוזיאון
שמו של פרבר מולנבק (Molenbeek) בבריסל התפרסם אמנם לשמצה ברחבי העולם כמעוז טרור שהיווה בסיס למפגעים בפיגועי הטרור הגדולים בבריסל ובפריז, אולם בימים אלו הוא שב ועולה לכותרות בהקשר שונה לחלוטין, בשל מוזיאון חדש וייחודי מסוגו באירופה שזה עתה פתח שעריו על גדות הנהר שבשוליו: מוזיאון MIMA ("מוזיאון המילניום לאמנות הכופרת במוסכמות"), המהווה פלטפורמה חדשנית לאמנות עכשווית ותוספת משמעותית לסצנת האמנות בעיר. כעת, מקווים כאן, שהמוזיאון החדיש ישנה משהו גם מתדמיתו של האזור ויהווה פיסה קטנה של תקווה, שתסייע אולי ליצור בו חיים חדשים.

גלגל תפילה מסתובב של הצמד Faile, עליו רשום המשפט "אמנות היא שקר שאומר אמת" | צילום: רויטל חורש

המוזיאון, השוכן במבנה לבנים מראשית המאה, שהיה משכנה של מבשלת השיכר המיתולוגית Bellevue, משקף את האופי המשתנה של התפיסות שלנו לגבי תרבות ומשלב מגוון עולמות, החל מאמנות אורבנית (גרפיטי, אמנות רחוב) ותרבויות מוסיקליות כמו פאנק רוק, אלקטרו, היפ הופ ועוד, ועד לגרפיקה (אמנות גרפית, איור, עיצוב), ספורט (סקייטבורד, גלישה, ספורט אתגרי), ומגוון אמנויות (תיאטרון, אמנות פלסטית,קולנוע, קומיקס, קעקועים ועוד), המרכיבים יחדיו תמונה רב ממדית של מה שמכונה "תרבות 2.0". המוזיאון, שפתיחתו מעוררת עניין רב בקרב שוחרי האמנות, מספק הכרה ובמה לתת התרבויות המרכיבות את התרבות העכשווית, ונדחקות לא פעם לשוליים על ידי הממסד, ללא מחיצות והפרדה מלאכותית לדיסציפלינות. כאן מתכוונים להעלות את כולם יחדיו על הבמה ולתת להם לשחק ביחד, ממש כפי שהשפעותיהן מתערבבות זו בזו ברחוב.

עבודה של אמנית הרחוב הניו יורקית Swoon במוזיאון MIMA | צילום: רויטל חורש

בשמונה אולמות התצוגה של המוזיאון מוצגים אוספים קבועים ותערוכות מתחלפות. הראשונה שבהן, המוצגת בימים אלו, המהווה גם מעין מניפסט של המוזיאון, היא "אורות הכרך" – מטאפורה, עם קריצה לסרטו הנודע של צ'ארלי צ'פלין, לאמני הרחוב המציגים בה, המשקפים את הרוח הקוסמופוליטית שמבקש המוזיאון להעביר בהצגת תמונה רב ממדית של תרבות שנות האלפיים.

את התערוכה מובילים חמישה מעמודי התווך של סצנת אמנות הרחוב בניו יורק: Swoon, אמנית הרחוב הניו יורקית הנודעת, שהשתלטה על פי בקשתה על כל קירות המרתף ואחד הקירות החיצוניים בגג, אליהם העתיקה רבות מיצירות הרחוב המפורסמות שלה בציורים והדפסים מרשימים של דמויות יפהפיות בגודל טבעי ושלל דימויים פיגורטיביים, המכניסים את הרחוב פנימה אל בין הכתלים הממוסדים. MOMO, המשלב אסתטיקה מופשטת ומגוון טכניקות ייחודיות פרי פיתוחו המעניקות ליצירות אמנות הקיר שלו מראה תלת ממדי כמעט, שבכמה מהן ניתן לחזות באולם התצוגה שלו. Maya Hayuk מברוקלין, השואבת השראה ממגוון מקצבים ותבניות מוזיקליות, עומדת מאחורי אחד החדרים הססגוניים בתצוגה, שכתליו ותקרתו משוחים בתבניות גיאומטריות עזות צבע בטכניקת פרסקו מרשימה, וחלונותיו הגבוהים המשקיפים אל לב בריסל נצבעו אף הם בגוונים עזים של ורוד, צהוב ותכלת. הצמד Faile, שאת יצירות אמנות הרחוב שלהם ניתן לראות כאן בקומת הקרקע ואפילו בתוך חדרי השירותים. את מרב תשומת הלב מרכז גלגל התפילה הענק המסתובב שלהם – מיצב אינטראקטיבי אותו הציגו במרכז הטיימס סקוור ומרחובות ניו יורק העבירו לכאן, עליו מגולף המשפט (המיוחס לפיקאסו): "אמנות היא שקר שאומר אמת". מרתק ומומלץ בחום.

כתובת: 33 Quai du Hainaut, שעות פתיחה: רביעי עד ראשון 18:00-10:00, סגור בימי שני, שלישי ובמהלך ינואר.

חדר ססגוני של האמנית האמריקאית מאיה האיוק במוזיאון MIMA | צילום: רויטל חורש

ADAM : ממלכה של פלסטיק
מוזיאון חדש נוסף שפתח לאחרונה את שעריו בבריסל הוא מוזיאון ADAM לאמנות ועיצוב. לצד תצוגת הקבע, Plasticarium – המורכבת ברובה מאוסף ייחודי ויוצא דופן של פרטי פלסטיק מעוצבים של העידן הפוסט-מודרני החל מפרטי ריהוט ומנורות טאפרוור ועד לפרטי אמנות ויצירות עכשוויות של מעצבי העל פיליפ סטארק וצ'ארלס קאיזין – מוצגות כאן גם תערוכות מתחלפות ייחודיות. במסגרת זו, מתקיימות כאן תערוכות ARTVIEW, המאפשרות הצצה לאוספים פרטיים ייחודיים של אמנות עכשווית ומתמקדות בתשוקה של האספנים שנבחרו: מה מניע אותם, מה מפתיע אותם, מה נוגע בהם עמוקות ("לא עניין אותנו אוספים של אספנים למטרות רווח כלכלי", אומר ארנו, אוצר התערוכה, "אנו בוחרים אספנים עם סיפור מיוחד"), ותערוכות מתחלפות נוספות. ביניהן ניתן להתרשם בימים אלו מתערוכת הצילומים Eames & Hollywood של זוג המעצבים האגדי צ'ארלס וריי איימס, המספקת הצצה אל מאחורי הקלעים של סט הצילומים של הבמאי הנודע בילי ווילדר בסרטיו המפורסמים. אודרי הפבורן, המפרי בוגרט וקירק דאגלס הם רק כמה מהדמויות בהם ניתן לפגוש בתערוכה זו, המבקשת לבחון מבעד לעדשת המצלמה את הקשר בין קולנוע ועיצוב (מוצגת עד 4 בספטמבר).

תערוכה ב-ADAM, מוזיאון חדש לאמנות ועיצוב | צילום: Kathleen Davisters / visitbrussels ©

כתובת: Place de Belgique 1, שעות פתיחה: רביעי עד שני 18-10, סגור בימי שלישי.

אנדרה סראנו: דם, סקס ומוות
מוות, סקס, תיעוד של עינויים, עירום לא מתיפייף, אלימות, פורנו בוטה וסמלי קודש הטובלים בדם ובשתן הם רק חלק מהממתין למבקרים בימים אלו בתערוכתו של הצלם האמריקאי אנדרה סראנו (Andres Serrano) במוזיאון המלכותי לאמנויות יפות שבבריסל (Royal Museums of Fine Arts of Belgium). התערוכה "תמונות לא מצונזרות" היא רטרוספקטיבה יוצאת דופן בממדיה המוקדשת למי שנחשב כחלוץ "אמנות ההלם" של זמננו. אחת מיצירותיו הידועות הממתינה לכם כאן היא Piss Christ – תצלום מ-1987 של פסלון בדמות ישו הצלוב כשהוא טבול בשתן של האמן, שעורר סערה בינלאומית והפך את סראנו בן לילה לאבטיפוס של האמן המתריס ולאחד האמנים האמריקניים המודרניים הבולטים, הפרובוקטיביים והידועים בעולם (ויהיו גם לא מעטים שיאמרו הידועים לשמצה).

"ישו האחר", עבודה של אנדרה סראנו. טיפול פרובוקטיבי באייקונים דתיים | צילום: Andres Serrano ©

לצד עבודה זו, הוא הוסיף לחולל סערה באופן טיפולו באייקונים דתיים ובטלטול כל הקדוש לנצרות, כפי שניתן לראות כאן למשל ביצירותיו "הסעודה השחורה" ובצילום אחר המציג צלב שמולא בדם על רקע שקיעה רומנטית. דם ושתן אינם החומרים היחידים המשמשים ביצירותיו. סדרה שלמה מוקדשת לנושא נוזלי גוף. אחת היצירות הידועות ביותר בסדרה זו בה ניתן לחזות כאן היא זו שעיצב כעטיפת הדיסק של להקת הרוק הכבד מטאליקה, ובה מה שנראה ממבט ראשון כיצירה מופשטת מתברר כעירוב של שפיכת זרע, דם וחלב אם. לצד סדרות אלו, מוצגות סדרה חדשה של דיוקנאות חזקים ונוגעים ללב של חסרי בית בבריסל, המצטרפת לסדרות נוספות באותו נושא מרחובות ניו יורק, תמונות בהן מוצגים קשישים בעירום מלא הרחוק מלהתיפייף, סדרות המציגות את המרקם האנושי בקובה וגם בירושלים, בה ביקר לפני כשנתיים, ולצידן סדרות רבות נוספות המכות את המבקר בתדהמה ומבהירות מדוע יצירותיו של סראנו מוציאות כל כך את הקהל משלוותו.

אחת הסדרות מעוררות המחלוקת של סראנו – צילומים של גופות זמן קצר לאחר המוות | צילום: Andres Serrano © 

הבולטות שביניהן הן סדרות צילומי המוות, בהן מוצגות גופות אנשים, גם של ילדים, רגע לאחר מותם או הירצחם, המעוררות תחושה שלא רק אתה הוא שמתבונן במוות אלא המוות עצמו מתבונן בך, סדרה המפנה מבט נוקב אל הקו קלוקס קלן, והפרויקט החדש ואולי השאפתני ביותר של סראנו עד כה, המוצג כאן לראשונה, של צילומי קרבנות בחדרי עינויים, אליהם קיבל האמן גישה נדירה. אפקט ההלם בעבודותיו של סראנו, המצולמות כולן בפורמט אנלוגי, נובע לא רק מהתכנים הבוטים, אלא גם מהשילוב עם הקומפוזיציה והאסתטיקה שעל גבול הקיטש המתנגשת בדימויים המעוררים זעזוע והשימוש בטכניקת ההדפס המכונה "סיבכרום" הידועה בחדות מקסימלית וצבעוניות רוויה, חזקה וישירה, שמכה בצופה באופן מיידי.

עבודה נוספת של סראנו. עיסוק בתכנים בוטים תוך שימוש באסתטיקה על גבול הקיטש | צילום: Andres Serrano ©

אם לא די בזעזוע ובתדהמה שאחזו במבקר עד כה, הוא מוזמן לפסוע אל מאחורי הפרגוד התוחם את האזור אליו מותרת כניסה למבוגרים בלבד, או כפי שהוא מוגדר כאן: "מאחורי הקלעים של החברה האנושית…". בחלק זה מוצגים צילומי פורנו וסקס בוטים במיוחד, שכמה מהם עוררו זעם רב כל כך בקרב כמה מהצופים בעבר עד שהם ניתצו את התמונות והשחיתו אותן. את התמונות שנותצו בחר סראנו להציג כפי שהן, כסוג של אמירה, הן כדי להדגיש באמצעותן את המוקדים בתוך התמונה שאליהם הופנה מירב הזעם, והן כדי לעורר מחשבה בדבר חופש האמנות, צנזורה, חוסר סובלנות ומה שביניהם. בין אם פרובוקטור ובין אם אמן פורץ דרך המאלץ את החברה להישיר מבט אל כל מה שהיא ממאנת להתבונן בו – מהתערוכה הזו מובטח כי לא תצאו אדישים.

כתובת: Rue de la Régence / Regentschapsstraat 3, התערוכה מוצגת עד 21 באוגוסט. שעות פתיחה: שלישי עד שישי 17:00-10:00, שבת-ראשון 18:00-11:00.

עוד תערוכות מומלצות
• ב-WIELS, אחד ממרכזי האמנות עכשווית המעניינים ביותר באירופה, השוכן בחלל מרשים שפעם היה מבשלת בירה, וחלקים ממנה נותרו כחלק מהארכיטקטורה הייחודית של המקום, מוצגת בימים אלו תערוכה חדשה בשם Urban Now: City Life in Congo. בתערוכה הלא שגרתית הזו חוברים הצלם Sammy Baloji והאנתרופולוג Filip De Boeck למסע אמנותי-אתנוגרפי הבוחן את החיים בערים שונות בקונגו בהווה התלוי בין שברי החלומות המנופצים של עבר קולוניאלי לבין הבטחות לעתיד ניאו ליברלי הנראה כתלוש מהוויית המציאות. התערוכה תהיה פתוחה עד 14 באוגוסט. 
כתובת: Av. Van Volxem 354 , שעות פתיחה: ראשון עד שלישי 18:00 – 11:00. בימי רביעי הראשון והשלישי בחודש פתוח עד 21:00. הכניסה חינם ביום ד' הראשון בכל חודש.

מתוך תערוכת CONNECTED. מסע אינטראקטיבי מפתיע בין המציאותי לווירטואלי | צילום: רויטל חורש

• תערוכה מעניינת נוספת המוצגת בימים אלו בבריסל, כחלק מחגיגות העשור של המרכז לאמנות עכשווית CENTRAL נקראת CONNECTED והיא לוקחת את המבקר למסע אינטראקטיבי מפתיע ויוצא דופן בין המציאותי והווירטואלי, באמצעות שימוש בטכנולוגיות חדישות המשרתות את האמנות החזותית. אנימציות בשלושה מימדים, קטעי וידאו אינטראקטיביים ויצירות שכאשר עומדים מולן פוצחות בדיאלוג זו עם זו – הם רק חלק קטן מהממתין לכם כאן. 
כתובת: Place Sainte-Catherine 44 , שעות פתיחה: רביעי עד ראשון 18:00-10:30

משתלם: עד סוף אוגוסט ניתן לרכוש כרטיס הנחות מיוחד המאפשר כניסה לעשרה מוזיאונים (לבחירה מבין עשרות) במחיר של 40 אירו. פרטים נוספים באתר האינטרנט של לשכת התיירות של בריסל.

בתמונה הפותחת: עבודה של אמנית הרחוב הניו יורקית Swoon על גג מוזיאון MIMA | צילום: רויטל חורש

הכותבת היתה אורחת לשכת התיירות של בריסל ,Visit Brussels, לשכת התיירות Wallonie-Bruxelles Tourisme וחברת בריסל איירליינס המפעילה 14 טיסות שבועיות בקו תל אביב-בריסל