כשנסענו במורד הכביש המתפתל בטבריה, פנינו לכיוון הכנרת, חלפנו על פני לא מעט מבנים כעורים, עד שמבנה מרשים מאבני בזלת שחורות צד את תשומת ליבנו. "תראה איזה יופי של בניין", אמרתי. כעבור רגע נוסף גיליתי לשמחתי שזה המלון בו נבלה את הלילה הקרוב.
בשנים האחרונות לא מעט מלונות שנפתחים ברחבי הארץ מכנים את עצמם מלון בוטיק, למרות שיש בהם כאלה שאינם עונים כלל על ההגדרה. לכן משמח כל כך לגלות את מלון אירופה 1917, שהוא מלון בוטיק אמיתי – מלון עצמאי וקטן, עם 30 חדרים בלבד, שממוקם בבניין היסטורי, עם הרבה אופי וייחודיות. החוויה מתחילה כבר כשעוברים בשערי הברזל, ונכנסים לבוסתן, עם פינות ישיבה מקסימות, פנסי רחוב, עצים ועשבי תיבול שמפיצים את ריחם ובאר משאלות רומנטית. היא ממשיכה כשנכנסים לטרקלין הקבלה המפואר, עם רצפה מצוירת, ריהוט עתיק וחפצים נוסטלגיים. תשומת הלב לפרטים הקטנים ניכרת פה היטב, עם מיצים טבעיים, פירות ועוגיות שעומדים לרשות האורחים ומטריות למי ששכח את שלו בבית. בחדרים הופכת תשומת הלב הזאת לאמנות של ממש. מצעי פשתן איכותיים, מגבות מלטפות, חלוקי רחצה ונעלי בית ואבזור עד אחרון הפרטים. באמבטיה, למשל, בנוסף לתמרוקים האיכותיים יש גם ערכת תפירה, מסרק, ספוג רחצה ואפילו סכין גילוח, ובארון תחכה לכם מטלית להברקת הנעליים. וגם את הפרטים הגדולים לא שכחו כאן. זה מתחיל בעיצוב שובה לב, שכולל קירות של אבני בזלת מהמבנה המקורי, תקרה מקושטת, מהגבוהות שראיתי, רצפות עץ, חדרי רחצה מפוארים, מכתבה עתיקה, גזוזטרה מקסימה עם פינת ישיבה מפורזלת, חלונות מקושתים, מיטה רחבת ידיים עם מזרן זוגי שכל כך נדיר למצוא במלונות ארצנו (בהם מתעקשים, משום מה, על מזרן כפול) ומכונת אספרסו. ויש עוד משהו ששכחנו להזכיר – הריח. בחדרים ובמסדרונות יש ניחוח עדין ונעים, שמשרה תחושה טובה על השוהים במקום. מבירור עולה כי עובדים כאן בשיתוף פעולה עם מומחי ריח (יש מקצוע, כזה, מסתבר), והתוצאה ניכרת לא רק בתוך הבניין, אלא גם בחצר, שם נבחרו עצים וצמחי תבלין ריחניים במיוחד. למרות שמו, ואחד הדברים הנחמדים במלון אירופה הוא העובדה שהוא נטוע לחלוטין בתרבות הגלילית המקומית. זה מתחיל בבוסתן, שם שתולים אך ורק עצים מקומיים, כאלה שהיו בארץ גם לפני 100 שנה, כשהמלון נפתח לראשונה – זית, רימון, תפוז, לימון, תאנה, וגם צמחי תבלין כמו זעתר, רוזמרין ונענע. זה ממשיך גם בפינוקים שיחכו לכם בחדרים – התמרוקים באמבטיה הם מתוצרת סבון של פעם, ועל השולחן בחדר ממתינה לכל אורח ערכת מתנה, שלא כוללת יין ושוקולד כמקובל, אלא שורת מוצרים מתוצרת מקומית – צנצנת זיתים כבושים וצנצנת קונפיטורת הבית שנעשו במטבח המלון, בקבוק ארק ופח קטן של שמן זית. על אף מימדיו הצנועים, יש במלון אירופה כמה פינות חמד מקסימות, בהן מרפסת שמש על הגג, שמשקיפה מצד אחד למצודה העתיקה שנבנתה ב-1745 ונחשבת לאחד המבנים המרשימים בטבריה, ומצד שני לכנרת. המרפסת משובצת בפינות ישיבה, מרבצים ונדנדות, ובנוסף, יש בה גם הוט טאב – מעין ג'קוזי עגול בחבית עץ ארז עם מים לוהטים – תענוג אמיתי בחורף. יש גם בריכה קטנת מימדים אך יפה, שסביבה פינות ישיבה ומיטות שיזוף, וספא מסוגנן ואינטימי.
את ארוחת הערב אוכלים במסעדת השף של המלון. השף, אורי ארנון, הרכיב תפריט שמבוסס על מנות בעלות אופי שורשי, עם זיקה למסורת הגלילית והטבריינית: סופריטו, ממולאים, קציצות בקר של סבתא, סמבוסק מטוגן במילוי חומוס ובצלי שאלוטס ואימאם בילאדי – חציל קלוי באש עם בשר טלה קצוץ וטחינה גלילית. כל ארוחה נפתחת בלחם וסלטים מעשה הבית, ממשיכה במנה ראשונה ועיקרית ואם עוד יישאר מקום, תוכלו להתענג על קינוחים אישיים, בהם מלבי, קדאיף ופרפה סילאן וטחינה.
הכותבת היתה אורחת מלון אירופה 1917 |
.jpg)
