אי הקוקוס: גן עדן לצוללים

• עוד על צלילות וספורט ימי

סביב אי הקוקוס נאספים פטישנים (המכונים גם כרישי פטיש) יותר מאשר בכל מקום אחר בעולם. על קרקעית הים החולית שסביבו רובצים בנחת מאות כרישים לבני סנפיר, וסמוך לפני המים חולפים כרישים המכונים  Silky יחד עם כרישים שחורי סנפיר. קוקוס הוא הפארק הלאומי המבודד ביותר בקוסטה ריקה. הוא הוגדר כפארק מוגן ב־1978, ומאז נאסר הדיג במרחק של 15 קילומטר מסביב לו. שטחו כ־24 קילומטרים רבועים, והוא נמצא כמעט 560 קילומטר מערבה לפונטארנאס (Puntarenas), השייך לקוסטה ריקה, ו־630 קילומטר צפונית־מזרחית לאיי גלפגוס (Galápagos).

כריש לווייתן עם צולל. זהו הדג הגדול ביותר בעולם, ואורכו יכול להגיע ל-18 מטר

הקוקוס נוצר בסדרת תהליכים וולקניים לפני כשני מיליון שנה. זהו קצהו של הר תת ימי, שצומח אל על מאות מטרים מקרקעית האוקיינוס. כאשר זרמי האוקיינוס העמוקים מתנגשים בהר תת ימי זה, הם נדחפים במעלה מדרונותיו ומביאים עימם אל פני הים מים קרים עשירים במזינים (nutrients).

המפגש בין קרני השמש למזינים מאפשר לאצות פלנקטוניות להתפתח באיזור בכמות גדולה במיוחד. אצות אלו, שהן החוליה הראשונה בשרשרת המזון, מאפשרות התפתחות נווה שוקק בלב הים. משום כך אי הקוקוס הוא תחנה פופולרית בדרכם של נוודים ימיים רעבים – מַנטות, צבים, כרישי לווייתן ואפילו לווייתנים – ובית המספק את צורכי דייריו הקבועים: כרישים לבני סנפיר, בָּטָאים (המכונים חתולי ים), צלופחים ודגי שוניות האלמוגים.

הספר של הפטישן
בראש שרשרת המזון של בעלי החיים באיזור אי הקוקוס מצויים הפטישנים. היצורים הללו שוחים בים, על פי עדויות אבולוציוניות, כבר יותר מחמישים מיל־יון שנה. אלפי פטישנים מקיפים את האי, כשהם גולשים על זרמים כמו היו עופות טרף הגולשים על רוחות הרריות. לא לגמרי ברור מדוע מתאספים הפטישנים דווקא סביב אי זה. אחת הסברות היא שהם מגיעים לאיזור כדי להתנקות.

מנקה הפטישנים הנפוץ ביותר באי הקוקוס הוא סוג של נקאי, שקרוי באנגלית barber fish ("דג הספר"). נקאי זה מתגודד על המדרון הסלעי במקומות קבועים, המכונים תחנות ניקוי. כשפטישן מעוניין להתנקות, הוא מתקרב לתחנת ניקוי כזו בשחייה אטית. הנקאים מזהים את הלקוח הקרב ושוחים לקראתו. הפטישן, שחייב לשחות כדי לשמור על ציפתו, מאט את התקדמותו ככל שניתן כדי להרוויח שניות נוספות של טיפול. הנקאים מצדם ממהרים כדי להספיק את מלאכתם. הם שוחים סביב הכריש, תוך כדי תלישת טפילים ופיסות של רקמות נגועות מעורו.

דגי האספירנה, הידועים בשם ברקודות, הם דגים טורפים הניזונים, בין השאר, מסרדינים, דגי צנינית ואנשובי

דומה שהפטישן מתענג על הטיפול, כאילו היה זה עיסוי מרגיע. לעתים הניקוי פוגע במקום רגיש. או אז מתנער הכריש בבעתה ושוחה אל הים הפתוח. אם יושבים בתחנת הניקוי מספיק זמן, ניתן לפעמים לזהות את הכריש שהפסיק את הטיפול מגיע למחזור טיפולים נוסף. שני הצדדים מפיקים תועלת מיחסי גומלין אלה: הפטישן נפטר מטפילים מציקים, והנקאי נהנה מארוחה מזינה. לכאורה נראה שהנקאי  מתגרה בגורלו כשהוא שוחה חשוף לצד מלתעותיו של הכריש, אבל מעולם לא ראיתי את הברית הלא כתובה הזו מופרת: באופן כלשהו יודע הפטישן לא לנשוך בחזרה.

הפטישנים, כפי הנראה, לא נוהגים לטרוף את דגי אי הקוקוס. הם יוצאים בלילה למרחק עשרות קילומטרים בים הפתוח כדי ללכוד את טרפם – דיונונים. בבוקר יתפקד השדה המגנטי של אי הקוקוס כמגדלור ויס־ייע לפטישנים למצוא את דרכם בחזרה. בראשיהם יש חיישנים, המסוגלים לזהות את הגלים החשמליים שמשודרים מקרקעית הים ולקרוא בהם כמו במפת דרכים.

הכרישים לבני הקצוות הם מדייריו הקבועים של האי. אלפים מהם רובצים על משטחי החול הצהובים. אולי בשל שפע המזון המצוי באיזור, מבלים כרישים אלו את יומם בשכיבה מנומנמת על בטנם. לעתים ייראו לבני הקצוות כשהם גולשים על הזרמים החזקים המקיפים את האי. עם רדת החשכה הם מתאספים בשולי המדרונות של האי הקטן מנואליטה (Manuelita) שבצפון אוי הקוקוס.

בעזרת חושים מחודדים להפליא מחפשת הלהקה קודם כל דגים במצוקה. הכרישים לבני הקצוות מסוגלים לזהות ריח דם קלוש ביותר. הם גם מפענחים שדה חשמלי המיוצר על ידי רטט של שריר. צפייה בלהקת לבני סנפיר שזיהו דג לכוד בין חרכי סלע ועתה הם מנסים לתפוס אותו בשיניהם, תוך כדי התנגחות פרועה בסלעים המשוננים, מעניקה מימד חדש לצלילות לילה.

קשת כפולה מעל אי הקוקוס

רוב המבקרים באי כיום הם צוללים, שמגיעים אליו בספינות צלילה. מספרם באי מוגבל על ידי רשויות קוסטה ריקה. רוב אתרי הצלילה הם איים קטנים וסלעים תת ימיים מסביב לאי המרכזי. בהביטו אל המים הפתוחים עשוי הצולל לראות, מלבד להקות פטישנים, גם טוּנות צהובות סנפיר, מַנְטות, טְריגוֹנים (המכונים עטלפי ים) מנוקדים ודגי מפרש בגוני כחול מרהיבים.

על האי עצמו מגדלים עופות מים את גוזליהם ובונים קִנים מגוונים: שחפית הפיה, למשל, מטילה את ביצתה בקימורי ענף של עץ עירום. הדגירה מתבצעת תוך שליטה מרבית במיומנות האיזון העדין. הסוּלות חומות הרגליים מגדלות את גוזליהן על מדרונות תלולים. גוזל שייפול למים דינו מוות: הוא עדיין אינו מסוגל לעוף, ואין לו דרך אחרת לחזור אל הסלעים.

אי על מים סוערים
כמעט כל אחר צהריים מתאספים עננים כבדים סביב האי. יותר משבעה מטרים של גשם יורדים בקוקוס בשנה. המים מרווים את יער הגשם הסמיך, המכסה את האי מפסגת ההר סרו איגלסיאס (Cerro Yglesias) ועד לקו המים. המים החוזרים לים יוצרים בדרכם עשרות מפלים עוצרי נשימה. הצלילה באי הקוקוס מצריכה מיומנות גבוהה: זרמים חזקים שוטפים לא פעם את אתרי הצלילה. הכרחי לשמור על שיווי משקל ולהיות מסוגלים לתפקד במים סוערים. אי הקוקוס, יש להודות, אינו יעד קל לטייל הישראלי. מלבד הטיסה הארוכה לצד השני של העולם, צריך המטייל להפליג כ־36 שעות עד הגיעו ליעדו. יחד עם זאת, מראה מַנְטה בעלת מוטת סנפירים גדולה מחמישה מטרים נוסקת לעברך, התבוננות בכריש לווייתן שחולף מולך מוקף בלהקה של כמאת־יים פטישנים וחיזיון מרהיב של להקת דגי צנינית הופכים את הביקור באי הקוקוס להתנסות מסוג אחר.