אין שום פרופורציה בין גודלו של אי הפסחא המרוחק, אלפי קילומטרים ממערב לצ'ילה (שלה הוא שייך) בדרום האוקיינוס השקט, ובין החשיבות שמייחסים לו החוקרים ומספר המבקרים שהוא מושך אליו. האי מציג כמה מהתעלומות המרתקות ביותר בעולם ומעורר תהיות רבות. פסלי הענק, למשל, רובם ראשי אבן יפים, משכו במשך עשרות שנים סקרנים מרחבי תבל. בשנים האחרונות גאה העניין שהאי הקטן מעורר בזכות מחקר מהפכני שפרסמו שני חוקרים – ד"ר טרי האנט מאוניברסיטת הוואי וד"ר קארל ליפו מאוניברסיטת קליפורניה. מחקרם, שפורסם במגזין היוקרתי Science, שומט למעשה את הקרקע מתחת לרוב התיאוריות המקובלות על האי. בין השאר, המחקר שולל את הנטייה המקובלת בקרב חוקרים וכותבים רבים לראות באי הפסחא דוגמה לעתיד המר הצפוי לכדור הארץ.
לא קל לחולל מהפכות מדעיות, ובייחוד כשמדובר במקומות הנמצאים כבר שנים רבות תחת זכוכית מגדלת של חוקרים מכל העולם. דווקא משום כך מרתק לבחון את מה שמתרחש באי הפסחא ואת האופן שבו התקבל מחקרם המהפכני של האנט וליפו. כדי להבין את החידוש במחקרם של האנט וליפו, כדאי לבחון תחילה בקצרה את הדעות שהיו מקובלות עד היום לגבי אי הפסחא. התפישה המקובלת: שגשוג שנגדע פעם חיה באי הפסחא אוכלוסייה מפותחת, בעלת תרבות מתקדמת. בני התרבות הזאת הצליחו לסתת מאות פסלים גדולים מאבן, להסיע אותם מרחק ניכר, להציב אותם זקופים ולסדר אותם בשורות ישרות. הפליאה על ההישגים הטכנולוגיים והתרבותיים המרשימים האלה היתה כה רבה עד שהחוקר והמחבר השנוי במחלוקת אריך פון דניקן הציג בספרו "מרכבות האלים" את אי הפסחא ואת הפסלים כאחת ההוכחות לכך שחייזרים פקדו את כדור הארץ. שום הסבר אחר לא הניח את דעתו לגבי האופן שבו הצליחה אוכלוסיית האי לקדם את הפרויקט ההנדסי המרשים. החוקר וההרפתקן הנורווגי תור היירדאל (שהתפרסם בזכות מסע "קון טיקי" שבו חצה את האוקיינוס השקט ברפסודה) שהה במשך כמה חודשים באי הפסחא בתחילת שנות החמישים של המאה העשרים, ופרסם לאחר מכן את ספרו "אקו אקו" ובו תיאוריה על מוצאם של המהגרים שיישבו את האי. ספרו של היירדאל, שמשך, כמו פרסומים אחרים, תשומת לב רבה לאי הפסחא, יצא לאור בדיוק לפני חמישים שנה, ב-1957. בראיון שקיימתי עם היירדאל בביתו בטנריף טען החוקר הנורווגי, אז בן 82, שאי הפסחא הוא מעבדת מחקר שאין כמותה בכל כדור הארץ. רק שם, בזכות הבידוד והריחוק, הסביר בעיניים נוצצות, אפשר להבין את האמת על הגירת אוכלוסיות בעולם והתפתחות של ציוויליזציות. היירדאל הלך לעולמו לפני שנים אחדות, והתיאוריות שלו לגבי אי הפסחא אינן נחשבות היום סבירות או מקובלות בקהילה המדעית. ד"ר האנט מגדיר את היירדאל כ"חוקר חשוב שהביא את אי הפסחא לתודעת העולם. מחקריו הניעו חוקרים רבים להוכיח שטעה. כך מקדמים את המדע".
הדעה המקובלת על מדענים היתה שאוכלוסיית אי הפסחא התפתחה במשך מאות שנים, הציוויליזציה של תושבי האי התקדמה, רכשה ידע הנדסי, הגיעה לשיא פריחתה, ואז חוותה קריסה פתאומית ולא ברורה. לפי התפישה המסורתית הגיעה קבוצה קטנה של מתיישבים פולינזים אל האי בין שנת 400 לספירה לשנת 1000. במשך מאות שנים חיו בני האי בהרמוניה עם הסביבה. אוכלוסייתם התפתחה וגדלה באטיות. לפי הערכות מסוימות, בשיאה מנתה אוכלוסיית האי עשרים אלף תושבים. בערך בשנת 1200 החלו התושבים לכרות עצים בקצב גובר כדי לבנות סירות וכדי לשנע את פסלי הענק. הכריתה המוגזמת הביאה לידי סחף של הקרקע וכך, במשך כמה מאות שנים, הצטמצמה מאוד היכולת לגדל גידולים חקלאיים. רבים גוועו ברעב ואחדים אף פנו לקניבליות. הקריסה של הסביבה, ועימה קריסת התרבות האנושית באי, היו מוחלטות. כאשר הגיעו למקום ספנים הולנדים בתחילת המאה ה-18 לא היו באי עצים או בעלי חיים. האוכלוסייה מנתה 3,000 תושבים, רובם על סף רעב. התפישה המקובלת הזאת שירתה מצוין את מי שראה באי הפסחא מודל למה שמתרחש בימינו, הממחיש את הטענה שפגיעה בסביבה על פני כדור הארץ תהרוס את הציוויליזציה שלנו ותביא להכחדת המין האנושי. אי הפסחא שימש דוגמה בזעיר אנפין למה שעלול לקרות, אם לא נשגיח, בשאר העולם.
המחקר החדש: לא היה פה גן עדן מה עשו האנט וליפו? הם התמקדו בתיארוך מדויק של הגעת המהגרים הראשונים לאי. בנקודה זו גילו עובדות מפתיעות במיוחד. על פי מחקרם, המתיישבים הראשונים שהתגוררו באי הגיעו אליו רק בשנת 1200 לספירה. כלומר 400 עד 800 שנים מאוחר יותר מן התפישה המקובלת. התוצאה הזאת מתבססת על תיארוך מדויק בעזרת בדיקת פחמן 14 של דגימות קרקע שנטלו מאחד האתרים העתיקים באי. אם טענתם של האנט וליפו נכונה, פירוש הדבר הוא שהרס היערות באי ובניית פסלי הענק החלו מיד לאחר שבני האנוש הראשונים הניחו את כף רגלם על החוף. "צר לנו לאכזב את כולם", אמר האנט, "אבל מעולם לא היה באי הפסחא גן עדן כשם שחוקרים רבים ניסו לתאר. עידן פסטורלי כזה לא התקיים במשך 400 או 800 שנים. בני האדם השפיעו על נופו של האי ועל אופיו מיד עם הגיעם. הם עברו היישר להרס, ולא בנו תחילה דבר מה יפה". עוד עולה ממחקרם כי מעולם לא חיה על האי אוכלוסייה גדולה בת עשרות אלפי תושבים. וזה עוד לא הכל: האנט טוען שחלק גדול מההרס שנגרם לסביבה באי, היעלמות העצים ובעלי החיים, קשור רק בעקיפין להשפעה האנושית. העכברים, כך מסתבר, הם האשמים המרכזיים בהרס הסביבה באי הפסחא. על פי עדויות המוצגות במחקר, אוכלוסיית העכברים באי זינקה במהלך מאה שנים, בין 1200 ל-1300, לעשרים מיליון. "לא היו באי טורפים שאיימו על העכברים", מסביר האנט. הם אכלו את כל הזרעים וכך חיסלו את העצים, בעיקר דקלים, במהירות. לאחר שלא נמצא להם מזון נוסף התמעטה אוכלוסייתם למיליון עכברים בלבד. "אנחנו נוטים לראות בנו, בני האדם, מפלצות הרסניות", הוא אומר. "זו אמנם דעה מקובלת עכשיו, אבל לא תמיד זה נכון מבחינה מדעית. אין ספק שאנחנו עושים היום דברים איומים לסביבה, אבל אין צורך להשליך זאת גם על העבר".
האנט מסביר במה נעוץ החידוש של המחקר: "המחקר שלנו שינה כמה מההנחות הבסיסיות ביותר. בראש ובראשונה – מתי הגיעו המתיישבים הראשונים לאי. התמונה שהוצגה במשך זמן רב היתה ספקולטיבית. החוקרים האירופאים ראו את מה שרצו לראות, ולא בחנו ממצאים מדויקים בשטח. היום אנחנו מבינים שהאסון האקולוגי הנורא – היעלמות היערות והעצים – היה למעשה תוצאה צפויה של הבאת העכברים אל האי. "בני האדם, המהגרים, הביאו את העכברים לאי הפסחא בסירות שלהם, ולא צפו את התוצאות ההרסניות של הפעולה השולית כביכול. העכברים אכלו את זרעי העצים, והיער לא היה יכול להתחדש. היום אנחנו יודעים שבדיוק אותו דבר קרה גם ביערות שגדלו באזורי שפלה באיי הוואי, וגם שם הדבר התרחש מיד לאחר הגעת המהגרים הפולינזים, שהביאו עימם את העכברים. הסיפור הדרמטי הוא בעצם על התוצאות ההרסניות שיש להחדרת מין פולש לאזור חדש. זו בעיה שקיימת גם בימינו". כאשר הוא מתבקש להסביר ממה נבעה הטעות הגדולה בתפישתם של החוקרים האחרים, כורך האנט את השמדת העצים עם מחלות אנושיות של האוכלוסייה. "רבים מהחוקרים בלבלו בין שני אסונות: היעלמות היערות שהתחוללה בין השנים 1250 ל-1650 או קצת יותר מאוחר, וקריסת האוכלוסייה שהתחוללה עם הגעת המבקרים האירופאים הראשונים. היום ברור לנו שהמבקרים האירופאים הדביקו את המתיישבים במחלות שהביאו עימם מהעולם הישן, שלפולינזים לא היה נגדן חיסון טבעי. התוצאות, כמו באיים אחרים ובאמריקה, היו קטלניות. זוהי בעצם הקריסה האמיתית באי. קריסה דמוגרפית שמקורה בחיידקים לא מוכרים".
העתיד: התעלומה עדיין לא הוסרה בשנה שחלפה מפרסום המחקר, האנט אומר, שלמד כמה דברים גם על עמיתיו החוקרים. "מקצת התגובות שקיבלנו היו עוינות ממש. הופתעתי עד כמה רבים מהם לא נפתחו לראות את הממצאים החדשים. הם עדיין מסרבים להכיר בכך שטענותיהם מבוססות על היעדר נתונים. באופן אירוני לגבי מדענים, הם ממשיכים להחזיק באמונה בסיפור הישן במקום לבחון בפתיחות את העדויות החדשות". למרות הגילויים המפתיעים, האנט סבור שהתעלומה המרחפת שנים כה רבות מעל אי הפסחא לא הוסרה. "אני חושב שהתעלומה מתמקדת עכשיו בשאלה איך הצליחו לקיים חיים ותרבות באי כה קטן ומרוחק. יש עוד הרבה שאלות בסיסיות שממתינות לתשובה, והכוונה הפעם לתשובה מדעית אמיתית ולא כזו המבוססת על השערות בלבד". כדי לספק את התשובות האלה ממשיך האנט לחקור את האי במסגרת מחקר שדה שהוא מקיים במקום עם תלמידיו מאוניברסיטת הוואי. רוב הסטודנטים המשתתפים במשלחות המחקר שהאנט מנהל באי הפסחא מגיעים מארצות הברית, אבל אחדים מגיעים גם מקנדה, מאירופה ומיפן. גאווה מיוחדת הוא שואב משיתוף הפעולה המוצלח שהוא מקיים זה כמה שנים עם תושבי האי: "יש עניין גדול במחקר שלנו בקרב האוכלוסייה המקומית. לימדנו תלמידי בתי ספר תיכוניים להשתתף במחקר. בכל שנה אני מקיים כמה הרצאות בפני תלמידים באי, ותושבים רבים מעוניינים ללמוד את אופן העבודה של ארכיאולוגים מקצועיים. העובדה המשמחת ביותר היא שתושבי האי מבינים היום את החשיבות העצומה שיש למחקר הארכיאולוגי שמתנהל במקום ואת החשיבות האדירה של שימור הממצאים הארכיאולוגיים".לקריאה נוספת:
|
כיצד הגיעו לפני כאלפיים שנה התושבים המקוריים לאי הפסחא, אחד המקומות המבודדים בעולם? איך הצליחו לסתת פסלי אבן ענקיים ללא כלי עבודה ממתכת? האם אסון אקולוגי אכן השמיד את התרבות הקדומה? מחקר חדש מציע תשובות מפתיעות פורסם 11.1.12 |
הרצאת וידאו: פטגוניה המסעירה
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 676
[name] => דרום אמריקה
[slug] => south-america
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 676
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 508
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 697
[name] => צ'ילה
[slug] => chile
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 697
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 676
[count] => 74
[filter] => raw
[term_order] => 0
) )