אביב בבריסל – עיצוב, פריחות ושוקולד

בדרך אל החנות של השוקולטייר המוכשר לורן גרבו אני עוצרת: משהו מוכר תופס את עיני. הספסל! על המדרכה עומד ספסל של המעצב הנחשב זבייה לוסט (Xavier Lust), שאת הרהיטים שלו ראיתי יום קודם לכן במרכז העיצוב החדש MAD. אל האנשים והמקומות שהוזכרו כאן אחזור בהמשך, בינתיים אני חושבת שוב עד כמה אני מחבבת את בריסל. מי שמתנער מהקלישאות של עיר משעממת או אפורה יגלה לא רק עיר מקסימה ומלאת חן, אלא בעיקר עיר שלא מפסיקה להתחדש ולהפתיע. כך, למשל, הספסל של לוסט – מתכתי ומחורר, שמוצג במוזיאון מצד אחד ועומד בנונשלנטיות על מדרכה בלב העיר מצד שני. אני מתיישבת עליו לרגע, גם כי במוזיאון אסור לשבת על המוצגים וגם כדי להרגיש איך זה לשבת על כל החורים האלה. האמת? נוח באופן מפתיע.

הספסל של לוסט במרכז לעיצוב MAD | צילום: רותם בר כהן

הספסל של לוסט על מדרכה במרכז בריסל | צילום: רוני ערן

את בריסל אני מכירה כבר לא מעט שנים ואני חוזרת אליה שוב ושוב, מוקסמת מהרחובות הקטנים, מבתי הקפה היפים, מהכיכרות, מבנייני האר דקו והאר נובו, מהגלריות וציורי הקיר. אני נמשכת לאו דווקא למה שנראה לעין המבקר לרגע, אלא לניואנסים הקטנים שהופכים אותה למה שהיא: בירה אירופית נטולת גינונים, לא מתנשאת, מחבקת את הבאים בשעריה ומאפשרת להם להרגיש בבית.

אין כמו לפתוח את הבוקר בבריסל עם סלסילת מאפים של Le Pain Quotidien | צילום: רותם בר כהן

כהרגלי, גם הפעם נמנעתי מביקור באתרי החובה של בריסל. את הגראן פלאס, הכיכר המרכזית עצומת הממדים ועטורת הבניינים העתיקים, בהחלט צריך לראות פעם אחת, לא חייבים לחזור אליה בכל ביקור. גם את המנקן פיס, אותו פסלון זעיר שמשתין לתוך קערת אבן מעוצבת, אין צורך לבקר פעמיים. אבל לרשת בתי הקפה החביבה עלי, Le Pain Quotidien, בעיקר לסניף בשדרות לואיז (כתובת: Avenue Louise 124) אני חוזרת בשמחה, כמו גם למסעדת קולונל הטרנדית (Rue Jean Stas 24, אתר אינטרנט), שבארוחת צהריים מושחתת אחת אכלתי בה יותר בשר אדום מאשר בשנה שלמה בארץ (וטוב שכך) ושקינוח הבית, "הקולונל וחייליו", משאיר אותי מסוחררת מהאלכוהול שבו שוחות תלוליות הסורבה החמצמצות. גם וינטאז' הוטל, מלון בוטיק עם עיצוב וינטז'י משעשע וצוות לבבי במיוחד, מעבר לרחוב מהקולונל, הוא עוגן מזמין ומחבק (Rue Dejoncker 45, אתר אינטרנט).

וינטאז' הוטל, מלון בוטיק מקסים עם עיצוב וינטז'י מלבב | צילום: Vintage Hotel ©

אל המקומות המוכרים והאהובים נוסף בביקור האחרון בונוס משמח: האביב. התוכנית המקורית כללה ביקור ב-MAD, מרכז עיצוב חדש שזה עתה נפתח, ב-ADAM, מוזיאון העיצוב הצמוד לאטומיום, וביריד האמנות המשובח והמומלץ ארט בריסל (Art Brussels) שמתקיים פעם בשנה בחודש אפריל ב-Tour & Taxi, אזור תעשייתי שעובר מתיחת פנים מרנינה. לכל אלה, האביב הוסיף אפשרויות חדשות ומלאות צבע.

מתוך ארט בריסל, יריד אמנות איכותי שמתקיים כל שנה באביב | צילום: רותם בר כהן

מרכז עיצוב כמשל

באביב הנוכחי התחדש מרכז MAD לעיצוב ואופנה, שמטרתו לתת במה למעצבים בתחומים שונים ולעודד מעצבים צעירים, בבית חדש (כתובת: Place du Nouveau Marché aux Grains 10, אתר אינטרנט). בניין ישן ומתפורר קיבל הרבה יותר משיפוץ כללי והפך ליצירה אדריכלית מרהיבה, בצבעי לבן ואפור בהיר, עם חללים פתוחים במישורים משתנים, מוצפים באור טבעי שנכנס דרך חלונות זכוכית ענקיים. שיטוט לעומק הבניין הוא לא רק מעבר בין חדרים, אלא גם בין רחובות ולמעשה בין שתי שכונות שונות מאוד זו מזו: חזית אחת של הבניין משקיפה אל רובע דאנסר (Dansaert) השיקי, בעוד שהחזית השנייה משקיפה אל מולנבק (Molenbeek) שכונת המהגרים ששמה יצא לשמצה כמעוז של אסלאם קיצוני ושעיריית בריסל מנסה לעמעם את הדימוי הזה על ידי שילוב של פרויקטים חברתיים ואמנותיים בשכונה.

אחד משלושה מוקדים של גינון פנימי במרכז לעיצוב MAD | צילום: רוני ערן

המעבר הפיזי והנפשי בין חלקי הבניין – והעיר – מתבטא גם בגינון הפנימי שעליו אחראית חברת אדריכלי הנוף Bas Smets: בלובי הכניסה המזרחית נטועים 20 עצי לבנה מההימלאיה, במרכז הבניין שתולה צמחייה ים תיכונית ואילו מעל הכניסה המערבית, על מרפסת גג המשקיפה על מולנבק, נשתלו עצי תפוח. באופן טבעי הצמחייה משתנה כל הזמן: העצים גדלים, מלבלבים, פורחים, מניבים פרי.

תצוגה של אנלי דה ואט ב-MAD. קיר הזכוכית מימין משקיף אל שכונת מולנבק | צילום: רותם בר כהן

התצוגות ב-MAD מתחלפות כל כמה חודשים, חלקן, בעיקר הפוליטיות שבהן, נראות מעט פשטניות בעיני מי שבא מלב הסכסוך המזרח תיכוני, אחרות, כמו הרהיטים של המעצב התעשייתי והפסל זבייה לוסט, מרתקות. זאת גם הסיבה שהמפגש האקראי באמצע הרחוב עם אחד מהספסלים המחוררים של לוסט הפתיע ושימח כל כך.

כחמש דקות הליכה מ-MAD אפשר לאכול ארוחת צהריים מצוינת, לא זולה במיוחד אבל מספקת מאוד, ב-Bonsoir Clara המקסימה (כתובת: Rue Antoine Dansaert 22, אתר אינטרנט).

פחות מחמש דקות הליכה ממרכז העיצוב נמצאת המסעדה המקסימה בונסוואר קלרה | צילום:  Bonsoir Clara ©

הפסקת קניות (או מה תביאו הביתה מבריסל)

נגיד שאתם אוליגרך או שייח' מאחת ממדינות המפרץ, לא תרצו לפנק את אהובת לבכם באיזה תיק קטן? בחנות הדגל של דלוואו (Delvaux) מותג תיקים בלגי ותיק ויוקרתי תוכלו לקנות תיק יד לא גדול במיוחד ב-11,500 אירו – לידו מוצב שלט קטן: "אסור לגעת, אבל תרגישו חופשי להתפעל, להעריץ וכן הלאה". האמת, גם לו היו לי כמה עשרות אלפי שקלים מיותרים לא בטוח שהייתי מקדישה אותם לאחד התיקים הללו, פשוטים למראה ובעלי ידית קצרה, כך שאי אפשר לשאת אותם על כתף בנונשלנטיות. אבל גם בלי לקנות דבר, מומלץ בהחלט לשוטט ברחבי החנות המרהיבה, שבה תקרות גבוהות, חלונות ענק, גרם מדרגות מרשים להפליא ורהיטים ומנורות של מעצבים בלגיים צעירים ורבי דמיון (כתובת: Boulevard de Waterloo 27, אתר אינטרנט).

תיקים של דלוואו. 3,450 אירו והתיק האדום שלכם | צילום: רותם בר כהן

כעשר דקות הליכה משם חובבי התה שבכם ימצאו היכל כלבבם – Palais des Thes. אינספור סוגים של תה, בתפזורת או בשקיות שנראות כאילו נתפרו ביד, מסחררים את החושים ומכניסים למערבולת של לבטים. האם ללכת על משהו פיקנטי או פירותי? תערובת מורכבת או אולי תה ירוק נקי טעמים? אני מרחרחת בפעמוני הזכוכית שמכסים את התערובות השונות, מתלבטת, טועמת מהתה שהמוכרת החביבה מוזגת לי, מרחרחת עוד קצת וקונה הרבה יותר קופסאות ממה שתכננתי. בבית, פחות משלושה שבועות אחרי שאני חוזרת, תה היסמין הקסום נגמר ואני מבינה שאין דבר כזה יותר מדי תה משובח (כתובת: Chaussée de Charleroi 25).

עוד צעד וחצי, צמוד למלון Witcher's Steigenberger המהודר, תמצאו חנות צעצועים מלבבת, Serneels שמה. גם מי שכבר חי בעולמנו כמה וכמה עשורים ימצא כאן צעצועים משמחים, חלקם מזכירים ילדות רחוקה, אחרים מעוררים הרהורים נוגים על כך שלא נולדתם לבית מלוכה, שכן משפחת המלוכה הבלגית נוהגת לקנות כאן, מה שמרמז על רמת המחירים. חיילי בדיל, סוסי עץ, בובות של פעם עם עיניים שנעצמות כשמשכיבים אותן לישון, המוני דובונים וחיות פרוותיות נוספות, מכוניות להרכבה, צעצועים רכים לפעוטות ועוד (כתובת: Avenue Louise 69).

צעצועים רכים לפעוטות בחנות Serneels. גם משפחת המלוכה קונה כאן | צילום: Serneels ©

ואיך אפשר בלי שוקולד בלגי? המלצה אישית: גשו לחנות של לורן גרבו (Laurent Gerbaud), שוקולטייר מוכשר כמו שד, שרוקח טעמים מהסוג שלא תמצאו בשום מקום אחר. החנות שלו, שילוב של בית קפה ובוטיק שוקולדים, נטולת גינונים מתנשאים. כאן לא תרגישו שאתם נכנסים בחרדת קודש אל מקדש-קט לשוקולד כמו בכמה מהמקומות האחרים בבריסל. גרבו עצמו מצטרף אלינו לשולחן ומחייך בסיפוק למראה הבעת הפנים שלי כשאני טועמת מהפרלינים שלו: עם טחינה, עם ג'ינג'ר וגולת הכותרת – עם ממרח של זיתים שחורים! נשמע הזוי, אבל הטעמים העזים משתלבים להפליא בשוקולד המריר ומשאירים אותי, בעלת ניסיון עשיר באכילת שוקולד בלגי, נדהמת. הזמינו כמה פרלינים לצד כוס הבירה או האספרסו שלכם ואל תשכחו לקנות קופסה הביתה. בכל שבת, בין 11:30 ל-13:00 גרבו מעביר (לקבוצות, בתיאום מראש) סדנת שוקולד הכוללת הסברים, הדגמות והתנסות (כתובת: 2d Rue Ravenstein, אתר אינטרנט).

שוקולדים של לורן גרבו. פרלינים יצירתיים מהסוג שלא תמצאו בשום מקום אחר בבריסל | צילום: Chocolats Gerbaud ©

אצל המלך בגינה

אם בחנות התיקים השתעשעתי באפשרות להפוך לאוליגרכית, הרי שהגנים המקיפים את ארמון המגורים של מלך בלגיה בשכונת לאקן (Laeken) בצפון בריסל העלו תהיות האם כדאי להיות מלכה. הארמון עצמו (אל תבלבלו בינו לבין הארמון במרכז העיר, המשמש רק לצורכי עבודה) גדול באופן מוגזם, ודאי בהתחשב בכך שגרות בו רק שש נפשות – למלך פיליפ ולמלכה מתילד יש ארבעה ילדים, הבכורה כמעט בת 16. והגנים המקיפים אותו… אין מילים לתאר אותם. יפים כמו חלום, מטופחים בדיוק במידה הנכונה – כך, למשל, פרחיו של עץ המגנוליה או עלי הכותרת של הוורדים שנשרו על הדשא אינם נאספים והם מוסיפים כתמי צבע ענוגים שמשתלבים באופן מושלם בתמונת הנוף הכוללת. אגם אמיתי, לא בריכת נוי מעוצבת, ממוסגר ביער מהאגדות, ובלב הגנים ניצבות חממות זכוכית ענקיות, שיכולות להכיל בתוכן ברווחה כפר קטן על כל בתיו ואנשיו ועוד יוותר מקום לשדות, לכרמים ולמטעים.

לו הייתי מלך: הגנים המלכותיים נפתחים לציבור פעם בשנה, למשך כשבועיים וחצי באביב | צילום: רותם בר כהן

כשחבר מקומי סיפר לי שתושבי העיר דורשים כי הגנים ייפתחו לטובת היוצאים לריצה ספורטיבית בבקרים, לפני העבודה, גיחכתי. אבל כשראיתי את שטחם המטורף של הגנים המוקפים בחומה הדרישה נשמעה הגיונית לגמרי. בינתיים, כל היופי הזה, בלב שכונת מגורים אמידה ויוקרתית, נגיש לציבור הרחב רק פעם בשנה, למשך כשבועיים וחצי – מאמצע אפריל עד תחילת מאי, תקופה בה הפריחה מגיעה לשיאה.

כחצי שעה לפני מועד פתיחת הגנים התור המשתרך לפני שער הארמון הולך ומתארך, אנשי ביטחון עוברים לאורכו ומסבירים לממתינים כי אי אפשר להיכנס עם תיקים, גם לא תיקי יד אישיים – המודעות הביטחונית גברה מאוד בעקבות סדרת הפיגועים שהיו בבריסל בשנה החולפת – מה שגורם למלמולי התמרמרות בקרב מי שהגיעו בתחבורה ציבורית ואין להם איפה להשאיר את התיק.

אגם מוקף בעצים ושיחים פורחים, חלק מגני המלך הנרחבים בשכונת לאקן | צילום: רותם בר כהן

אחרי כחצי שעה של ציפייה, אחד המאבטחים עוצר את התנועה בכביש שמפריד בינינו לבין הארמון ואנחנו עוברים דרך השער המעוטר, נפרדים מאירו וחצי לאדם ונכנסים ביחד עם עשרות רבות של אזרחים פשוטים שבאו לראות את הגינה של המלך והמלכה.

לא פחות משעתיים לוקח להשלים את הסיבוב בגנים ובחממות, יותר מזה אם אתם מרבים לעצור לצד השיחים והעצים הפורחים במלוא תפארתם. במהלך הביקור מותר ללכת רק בשבילים המסומנים, רובם צרים למדי, כך שצריך לחכות בסבלנות בעת שהצועדים לפניכם עוצרים כדי להצטלם לצד עציץ או שיח מעוצב. השוטרים והמאבטחים שעומדים פה ושם בהצטלבות של שבילים מבהירים היטב שלא כדאי לנסות לקצר את הדרך, לחצות את הדשא או לעקוף חממה.

מבקרים משוטטים באחת החממות המלכותיות | צילום: רותם בר כהן

אז איך זה להיות מלך באביב? צבעוני ומרהיב ללא ספק. אבל גם יותר מדי, על כל המשתמע מכך – יותר מדי אנשים מסתובבים לך בגינה, יותר מדי חשמל ומים נדרשים כדי לתחזק את החממות האדירות האלה, יותר מדי שומרים צריכים להשגיח שאף אחד לא יקטוף פרח או ישב לנוח על הדשא. פרטים על הגנים, החממות ומועדי הביקור תמצאו באתר האינטרנט.

היער הכחול וערוגות הצבעונים

בדיוק בקצה ההפוך של הסקאלה נמצא היער של האל (Halle) שדוברי הצרפתית בבריסל מבטאים את שמו אל. האל היא עיירה חביבה ומטופחת ממערב לבריסל, בצד הפלמי של בלגיה. ממש מחוץ לה משתרע היער של האל, Hallerbos, אחד המקומות הנעימים שאפשר לתאר, עם שבילי הליכה מקסימים שעוברים בין עצים תמירים ודקי גזע.

היער ליד האל. באפריל הוא מתכסה בפריחה עדינה של פעמוניות כחולות | צילום: רותם בר כהן

נחמד לטייל כאן כל השנה, אבל באביב, בערך במחצית אפריל, המקום הופך לקסום במיוחד עם מרבדים כחולים של פרחי פעמוניות המכסים בצפיפות את רצפת היער. הפרחים העדינים, שצריך להתכופף לגובה העשב כדי לראות את פרטיהם, צובעים את היער בכחול וממלאים את הלב בשמחה שקשה להכיל. אפשר לטייל כאן ברגל במשך שעות כמעט בבדידות מזהרת, אם תגיעו כמונו באמצע השבוע, ולהרגיש צביטה קטנה על כך שכל היופי הזה ייעלם בתוך ימים ספורים.

אינספור צבעונים פורחים בפלורליה | צילום: רותם בר כהן

והיו עוד פריחות מופלאות: חובבי צבעונים שמאסו בהמונים הגודשים את גני קוקנהוף בהולנד באביב, ישמחו לגלות את פלורליה (Floralia), תצוגת פרחים שנתית המתקיימת בחודש אפריל בטירת Groot-Bijgaarden קילומטרים ספורים ממערב לבריסל. כמו בגנים ההולנדים המפורסמים, גם כאן יש ערוגות של צבעונים הפזורות לאורך נחל, בלב יער ובשולי כרי דשא, לצד פרחים נוספים שמנקדים בשלל צבעים את השטח העצום המקיף את הטירה. אלא שכאן אתם כמעט לבד: במשך כשעתיים שוטטנו בין הערוגות הפורחות בשלווה לא מופרעת, רק קבוצה קטנה של נשים, כולן בשיער לבן עשוי בקפידה, נראתה במרחבים המופלאים.

בשונה מגני קוקנהוף ההולנדיים, בפלורליה הבלגית תוכלו לשוטט בין הפרחים כמעט בלי לפגוש באיש | צילום: רוני ערן

מגדל אבן עתיק פיתה אותנו לטפס מעלה-מעלה בהמון מדרגות צרות ומתפתלות אל ראשו, משם יכולנו להשקיף על הפרחים, על הטירה ועל השדות מסביב. מעט הלאה משם השתרעה בריסל, שזיהינו מיד לפי האטומיום, שכדוריו הכסופים נצצו בשמש האביבית.

___

הכותבת היתה אורחת של לשכת התיירות של בריסל visit brussels ושל בריסל איירליינס המפעילה 14 טיסות שבועיות בין תל אביב לבריסל.