אוכלוסיית הפילים בהודו היא הגדולה ביותר באסיה ומונה כעשרים אלף פרטים החיים בטבע, וכאלפיים פילים המוחזקים ברשות בני אדם. לפיל מקום של כבוד בתרבות ההודית: הוא זוכה לכבוד גדול בדת ההינדית בתור גאנש, האל בעל ראש הפיל, שיש בו הכוח להסיר כל מכשול קיים וניחן בתכונת האלמוות. באיי אנדמן (Andaman) שבמפרץ בנגל הפילים זוכים לכבוד גם בשל תרומתם לכלכלה המקומית. הם עובדים חרוצים בתעשיית העץ ומעבירים בולי עץ ממקום למקום על היבשה ונעים בין אי לאי בשחייה איטית. שלושה רבעים מאדמות איי אנדמן, ששטחם הכולל מגיע לכ־4,000 קמ"ר, מכוסים יערות, והם כיום מקום מושבה של אוכלוסייה מגוונת שהיגרה ממיאנמר (בורמה), מאינדונזיה ומהודו. בין המתיישבים גם קארנים ממיאנמר, הינדים בנגלים שנמלטו ממזרח פקיסטן לשעבר בשנות השישים ומהגרים מביהאר (Bihar), מהודו וממלזיה.
ההודים מכנים את הארכיפלג "קאלה פאני" או "המים האפלים", אבל איי אנדמן, הנטועים במים הירקרקים ובינות לגלים הצלולים של מפרץ בנגל, לא ראויים כלל לתיאור קודר זה. האיים, המצויים במרחק של כאלף קילומטר מחופי תת היבשת ההודית, מונים יותר מ־500 איים – 27 מהם מיושבים ומכוסים בצמחייה טרופית צפופה במשך כל השנה. במקור אכלסו את האיים נגריטים, שבט אסייתי של קטני קומה שניהלו אורח חיים כמו בעידן הניאוליטי. ב־1857 הפכו הבריטים את האיים למקום מושבו של בית סוהר מקומי.
האיים נפתחו בפני הגירה הודית לאחר שהודו קיבלה עצמאות ב־1947, אבל הכניסה לרבים מהאיים נשארה סגורה כדי לשמר את סגנון החיים של התושבים המקוריים. עד היום מורשים תיירים להיכנס רק לעיר הבירה פורט בלייר (Port Blair) ולאיים ג'ולי בוי (Jolly Buoy) וסינק (Cinque). רוב רובה של אוכלוסיית האיים, המונה מאתיים אלף נפש, משגשגת בזכות תעשיית העץ המקומית ומקבלת עזרה רבת ערך מהפילים המעבירים את הקורות ממקום למקום. זו תובלה ידידותית לסביבה, והפילים עצמם מסוגלים להלך בג'ונגל בקלות ובנוחות. לפיל השבוי העבודה אינה קלה, אבל בזכות מעמדו בפנתיאון האלים ההינדי הוא מקבל זכויות שנמנעות מהאוכלוסייה ההודית: כשהפיל מגיע לגיל 60 הוא פורש מעבודתו ויוצא לחופשי על אדמת מעסיקו או בשמורה מיוחדת.
הפילים אינם עובדים בימי ראשון, ויום העבודה שלהם מסתיים בשלוש אחר הצהריים – ואז הם אוכלים ומתרחצים. בביקורי אצל בעל אדמות אמיד באי האוולוק (Havelock) שבאיי אנדמן המערביים, התלוויתי אל פילי העבודה סאראסו (Sarasu) וצ'אנדי (Chandi). השניים נולדו בטבע (לידות בקרב פילי עבודה הן נדירות) והמאהוט (Mahout) שלהם אילף אותם לעבודה. במסגרת עבודתם על הפילים לעבור בין האיים. מאחר שיקר מדי לשכור סירה להעברתם, אילפו המאהוטים את הפילים לשחות. בעת השחייה המאהוטים רוכבים על גבם של הפילים, אבל אין בכך צורך: פילים הם שחיינים מצטיינים מטבעם. החדק שלהם מתפקד כשנורקל תת מימי, והמסה האדירה של גופם נעלמת מתחת למים. סאראסו וצ'אנדי אוהבים את הרחצה. המים גם מצננים את גופם שהתחמם לאחר מאמץ של יום עבודה – הטמפרטורה באיים יכולה להגיע לארבעים מעלות. לקריאה נוספת:
|
