מזרח צרפת: יעד לכל עונה

המלצר במסעדה פתח עיניים בפליאה, מנסה לעכל מה ביקשנו ממנו הרגע. "קיסמי שיניים, בבקשה", חזרנו. אחרי דקות ארוכות הונחה על השולחן כוס עם שיפודי עץ קטנטנים – כאלה שנהוג לנעוץ במנות אוכל קטנות. המארחת המקומית הסבירה לנו בחיוך נבוך כי בצרפת לא מקובל להשתמש בקיסמי שיניים במסעדות, מהסיבה הפשוטה שמדובר במעשה לא אלגנטי. וכך, במילה אחת תומצת גם כל הביקור שלי במזרח צרפת – טיול שכולו אלגנטיות, טוב טעם והמון סטייל.

לטיול הנוכחי יצאתי אחרי חופשת קיץ עמוסה עם הילדים – חופשה כיפית שהמילה "מנוחה" לא נכללת בלוח הזמנים שלה. כמה לילות של מנוחה בצרפת נשמעו לי כסיכוי טוב לזכות לחופש מהחופשה. לא ידעתי כמה שאני צודקת.

ליון: עתיק לצד מגניב
נחתנו בעיר ליון (Lyon), בירת חבל אוברן-רון-אלפ (Auvergne Rhône Alpes) שבדרום-מזרח צרפת – חבל ארץ חדש במדינה, החל משנת 2016. ליון נחשבת לעיר התיירותית השנייה בצרפת, אחרי פריז, עם כשישה מיליון תיירים מדי שנה. לפני כשנה וחצי החלה חברת הלואו-קוסט טרנסאוויה להפעיל קו תעופה ישיר בין תל אביב לליון עם שתי טיסות בשבוע, החל מ-120 אירו לכיוון. "לא כסף" במונחים של חופשה בישראל, בייחוד שמגיעים אל נקודה אסטרטגית במרכז מזרח צרפת – במרחק של כשעה נסיעה מזרחה תגיעו לאתרי הסקי באלפים הצרפתיים, אם תדרימו תגיעו תוך כשעה לעיר מרסיי שעל חוף הים, ואם תבחרו לנסוע לכיוון צפון-מערב תגיעו תוך כשעתיים נסיעה לפריז.

בתים ססגוניים על שפת נהר הסון בליון | צילום: שאטרסטוק 

הסיור בעיר, שהוכרזה על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית, החל בתצפית מגבעת פורבייר (Fourviere), אחת משתי הגבעות של ליון. לנקודת התצפית אפשר לעלות בפוניקולר שיוצא מרובע סנט ג'ן (Saint Jean) שבעיר העתיקה. בראש הגבעה מרפסת תצפית המספקת מבט פנורמי על כל ליון וביום בהיר אפשר לראות אפילו את הרי האלפים מרחוק. בסמוך לתצפית ניצבת בזיליקת נוטרדאה דה פורבייר (Basilique Notre-Dame de Fourvière) מהמאה ה-19, אתר התיירות מספר אחד בעיר.

נקודת תצפית בגבעת פורבייר, סמוך לבזיליקה | צילומים בכתבה: שלי דרוב

בסמוך לבזיליקה נמצא האתר הארכיאולוגי של פורבייר, אשר כולל תיאטרון רומי עתיק מתקופת אוגוסטוס שכלל בעבר כ-10,000 מקומות ישיבה וכיום יכול לארח כ-300 איש למופעים שונים. בקיץ 2016, למשל, התקיימה כאן הופעה של להקת רדיוהד – ספוט חלומי למופע רוק עכשווי.

התיאטרון הרומי העתיק בגבעת פרובייר משמש כיום להופעות של להקות בינלאומיות

לאחר ירידה זריזה מהגבעה הגענו למרכז העיר העתיקה של ליון, מבוך של רחובות צרים הסגורים לתנועת כלי רכב, עם חצרות פנימיות, מסעדות, בתי קפה וגלריות. כאן הכרתי לראשונה את סגנון הבנייה הייחודי המכונה "The Long Traboule" (שפירושו "לחצות") מהמאה הרביעית לספירה, שנולד מהצורך ליצור לסוחרי המשי מעבר מהיר בין נהר הסון (Saône) ללב העיר. עם השנים לא נותר מקום לבנייה ולכן ויתרו על החצרות ובמקומן נבנו בניינים נוספים הצמודים לאלו הקיימים, כך שבין שני רחובות ישנו "גוש" של ארבעה בניינים הצמודים זה לזה. כיום נותרו בליון כ-200 טרבולים, מתוכם 20 פתוחים לביקור הקהל הרחב.

דוכן גבינות בשוק היוקרתי של השף פול בוקיז בליון

לאחר היציאה מהטרבול הצפוף, הבטן המקרקרת שלי החליפה את תחושת הקלסטרופוביה וזה היה זמן מצוין לביקור בשוק האוכל והגסטרונומיה של השף הצרפתי הנודע פול בוקיז (Paul Bocuse). השוק היוקרתי (מדי יום חוץ מיום ב', בין 13:00-7:00, 19:00-15:00, ימי א' רק בבוקר) כולל 58 חנויות ודוכנים שמציעים מכל טוב האזור – מדוכן המציע סופלה דגים מדגים שמגיעים מאזור האגמים הסמוך לליון, דרך דוכני גבינות מדיפות ריח ומעוררות תאבון, ושלל חנויות שוקולד ומקרונים צבעוניים. כדאי לבדוק את גבינת ה-Cervelle de Canut – גבינה שמנת אופיינית לאזור במרקם קוטג' עם שום, בצל, ייו לבן וחומץ; לא לפספס את גבינת הסנט מרסיליון (Saint Marcellin) בדוכן הגבינות המפורסם של Les Mere Richard, ולקינוח לזלול כמה מקרונים בחנות Bauillet.

את הביקור בשוק כדאי לסיים באחד מדוכני הקינוחים המפתים

את היום סיימתי בביקור מפתיע במוזיאון מקור האדם (Musée des Confluence), מוזיאון אנתרופולוגי משגע שמתאים מאוד לביקור עם ילדים (או סתם ביום גשום), בעיקר בשל פוחלצי בעלי החיים הרבים והמרשימים שבו ושלדי הדינוזאורים שהצליחו להדהים גם אותי. הכל מוצג פה בצורה מושלמת, עם תאורה דרמטית ומלווה בהסברים מעניינים. כדאי מאוד לעלות לגג מבנה הזכוכית והברזל של המוזיאון לתצפית מושלמת על העיר מכיוון דרום, על מרכז ליון המכונה "הפנינסולה" (Presqu'ile) ועל מפגש שני הנהרות החוצים את העיר – הרון (Rhône) והסון.

מבנה הזכוכית והברזל של מוזיאון מקור האדם ונופי הנהר הנשקפים ממנו

לה קלוזה: הסוד הלבן
עם כל הכבוד לליון, ויש הרבה כבוד, הנסיעה מהעיר מזרחה לאזור האלפים הצרפתיים עשתה לי רק טוב. אין כמו היציאה למרחבים, האוויר הפתוח והנוף העירוני שמתחלף במרחבים ירוקים ופסטורליים. היינו בדרכנו לכפר הצרפתי לה קלוזה (La Clusaz) השוכן למרגלות רכס ארוויס (Aravis) ונחשב לאזור הסקי של אגם אנסי. אזור ארוויס נחשב לאחד מ-15 אתרי הסקי המפורסמים בצרפת, אך עם זאת שומר על קסמו כקטן, סודי וייחודי.

לה קלוזה, למרגלות רכס ארוויס. אוויר הרים ונפים אלפיניים שעושים טוב לנשמה

כבר כשירדתי מהרכב שהביא אותי למעבר ההרים ארוויס נשבתי בקסמו של המקום. מן ההרים שבאופק הציצה פסגתו המושלגת של המון בלאן. הבטן שלי קרקרה (שוב…) וזה היה זמן מצוין להיכנס למסעדה בעלת השם שלקוח מחופשה מסוג אחר – רודוס. כאן טעמתי לראשונה את גבינת הרבולושון פרמייר (Reblochon Fermier) האלוהית. הגבינה, הייחודית לאזור, מיוצרת מחלב של פרות שחיות באזור האלפים – פרות שהחיים שלהן הם תותים. כל ביס הוציא ממני קולות של עונג. הגבינה פשוט נמסה בפה ואי אפשר לעצור מלקחת עוד ביס. לצד הארוחה לגמנו יין מיינות סבוי המקומיים והנהדרים, יינות שניתן למצוא רק באזור אנסי.

בקצה אזור הסקי של לה קלוזה יש אזור משחקים לילדים ואומגה שתגרום לכם לצעוק באושר

אחרי שלוש כוסות יין, שני גושי גבינה חמאתיים וארוחה דשנה הגיע הזמן לערער עוד קצת את שווי המשקל על ידי גלישה באומגה בלב הטבע המרשים. באזור Lac de Confines שבקצה אזור הסקי של לה קלוזה (כשלושה קילומטרים ממרכז הכפר), ממוקם אתר שעשועים ומשחקים לילדים עם אומגה המכונה Tyrooo. נקשרתי בחשש קל לרתמה מיוחדת ויצאתי לדרך: גלישה של כמה דקות באוויר הפתוח – הנשימה נעתקת, הלב מתרחב והצעקה שנשמעה מגרוני העידה על האושר שהציף אותי. איזה כיף! את סיום היום עשיתי בבריכה החמימה במלון הסקי הנעים Hotel Beauregard. גם לי מגיע קצת לנוח אחרי כל כך הרבה מאמץ, בעיקר בשרירי הפה והלסת.

אנסי: ונציה בצרפתית
המשך הטיול הוקדש לאזור היפהפה של אגם אנסי, במרחק 45 דקות מלה קלוזה. את הביקור באזור פתחנו בסיור קצר בעיר העתיקה של עיירת הנופש אנסי בחלקו הצפוני של אגם, עיירה עם כ-50 אלף תושבים ו-2.7 מיליון תיירים בשנה שמגיעים לכאן גם מכיוון ז'נבה הנמצאת במרחק חצי שעה נסיעה. אין דרך לתאר את העיירה יותר טוב מאשר להזכיר את התואר הניתן לה "ונציה של האלפים הצרפתיים", עם תעלות מים פסטורליות הזורמות בה ומשוות לה מראה ציורי במיוחד.

תעלת מים בלב אנסי, המכונה "ונציה של האלפים הצרפתיים"

חלפתי על פני הכנסייה הימיביניימית העתיקה של אנסי והמשכתי לכיוון השוק של העיר, שבימי ראשון הומה אדם. דוכני המזון הרבים עמוסים בכל טוב, מפירות וירקות צבעוניים ועד גבינות מגרות ולחמים שמנמנים. בסמוך לשוק ישנה עלייה תלולה המובילה לכיוון טירת אנסי והמוזיאון שלה. בסיום הטיפוס זכינו לתצפית פנורמית על העיירה לצד הצצה חטופה אל תוך כמה מבתי התושבים.

השוק של אנסי

לאחר הפסקת קפה קצרה בלב השוק הצפוף הגיע הזמן לצאת קצת אל המרחבים – לכיוון האגם המזמין, עם מימיו הצלולים והנקיים (הוא נחשב לאגם הנקי באירופה). עומק המים במרכז האגם מגיע עד עשרה מטרים וטמפרטורת המים בקיץ מגיעה ל-25 מעלות, כך שאין ספק שמדובר באתר מושלם לבילוי בטן-גב. האגם הוא גם כר פורה לשלל פעילויות ספורט, כמו ריצה, קיאקים ורכיבה על אופניים – בשנת 2019 צפויה להסתיים סלילתו של מסלול אופניים בן 40 קילומטר המקיף את האגם.

אגם אנסי מושך אליו זוגות נאהבים, משפחות נופשות ותושבים ברי מזל הגרים לצדו

צעדתי על שפת האגם, בין זוגות נאהבים, משפחות נופשות ותושבים ברי מזל, והרעב שוב פעם הגיח. מה יהיה? הייתה זו שעת צהרים נעימה, זמן מצוין לנשנוש, כי באמת מזמן לא אכלתי משהו. במסעדת Auberge du Lac הממוקמת על שפת האגם התענגתי על כל ביס והנוף שמסביב היה תפאורה מושלמת לארוחה המופלאה.

לאחר מנוחה קצרה והתאוששות, הגיע האקשן לשיאו בטיול סגווי כיפי על שפת האגם ובגבעות שמעליו. הסגוווי התגלה ככלי מדליק ונוח לניווט וסוג הסגווי שהציעו פה היה בעל צמיגים עבים שהתאימו אף לנסיעה בשטח, מה שאפשר לנו לטפס לכיוון הגבעות וליישובים הפרושים מעל האגם ואף לצפות במצנחי הרחיפה המרשימים שמתעופפים מעלינו. הייתה זו חוויה בלתי נשכחת ומומלצת מאוד.

סיור מודרך בסירה באגם אנסי מספק הצצה על שמונת הכפרים השוכנים לצד המים

היום המושלם הסתיים בסיור שיט במונית-סירה, שהיא למעשה סירת מרוץ המציעה את שירותיה למבקרים באגם. התיישבתי בסירה תחת קרני השמש החמימות, והאזנתי להסבריו של הסקיפר הצעיר. במשך כשעתיים חלפנו מנקודה לנקודה סביב האגם, קיבלנו הסברים על שמונת הכפרים השוכנים לצד המים, שמענו קצת פיקנטריה על תושבי האזור וגילינו מי העשירים והמפורסמים שמתגוררים כאן. התענוג אינו זול (190 אירו לשעה או 208 אירו לשעתיים), אבל לקבוצת מטיילים הוא משתלם (עד 13 איש).

התחנה האחרונה של הסירה הייתה למרגלות בית המלון שלנו להלילה – ארמון אמפריאל, מלון חלומי שהנוף שנשקף ממרפסותיו לאגם הוא לא פחות מושלם. היה זה לילה מפנק שהיווה סיום מושלם לטיול שכולו עונג. בשעת בוקר מוקדמת יצאתי למרפסת, קרני השמש הראשונות החלו להאיר את מי האגם, שירת הציפורים המתעוררות ליוותה את המראות ואני הרגשתי כאילו עוד לא התעוררתי מהחלום.

בתמונה הפותחת: אגם אנסי בקיץ | צילום: שאטרסטוק

הכתבת היתה אורחת חברת התעופה טרנסאוויה ו-Atout France, נציגת לשכת התיירות הצרפתית בישראל