נורמנדי: ללכת עם הזרם

שמונה בבוקר. סיפון השמש של ספינת הנהר "סיין פרינסס" מוכן לפעילות. שלושה נוסעים משקיפים על נופי הנהר כשהם שרועים על כיסאות נוח. אלה ניצבים כחיילים במסדר לאורך 110 המטרים של הסיפון. אחרי ההרצאה של אתמול בלאונג' על החיים לאורך הסיין העיניים תרות אחר שפמנונים במים ואווזים, שעושים, מסתבר, את כל הדרך לנורמנדי מקוויבק. צוקים לבנים מתחלפים בשבילים כפריים עם רוכבי אופניים של סופשבוע. בספינה, שמובילה אותנו אל שבוע של שיט עם טיולי יבשה בנורמנדי, מתקבצים מלבדנו גם 56 גימלאי הצי הדני, קבוצת צרפתים בני גיל הזהב מהדרום ומשפחה קנדית עם שני מתבגרים.

הקשישה הדנית המטופחת, שהפליאה אמש בריקוד הציפורים על רחבת הלאונג', מחייכת "בונז'ור" מהשולחן הסמוך. ג'וליו, סגן הפרסר, מדריך התעמלות בוקר מתונה לשמונה שהסכימו לעלות לדק. על שולחנות חדר האוכל כבר ניכרת הסתגלות לשלוש ארוחות צרפתיות ביום. 67 חדרים, 138 נוסעים, 30 אנשי צוות, ופאביולה אחת. לפאביולה, מנהלת השיט הנמרצת, יש מלוא הסל סיפורים מחדרי החדרים של "הפרינסס", והיא תחלוק אותם איתנו בנדיבות בארוחת הערב. יהיו שם בדרך הרבה מטבח צרפתי, אלכוהול חופשי ובעיקר נורמנדי היפה, ההיסטורית, הטעימה.

הסיין פרינסס שטה בנחת מפריז לתעלת למאנש. החיים דבש | צילומים: רוני ערן

רגע לפני נורמנדי עוצרים בוורסאי. זה על הדרך ואם לשוטט בתפארת המלכותית והגנים המאולפים של לואי ה-14 עדיף לעשות את זה כשלצדך מישהו כמו רן שהם. שהם, אדריכל ומדריך טיולים בחברת "בריזה", יודע מה שצריך לדעת על הפוליטיקה של ורסאי, עיצוב "גני התענוגות" שלה, ולא פחות חשוב – על הרגלי התלבשות הבוקר של לואי ה-14. באגף חדרי ההסבה של מאדאם אדלאיד ומאדאם ויקטואר, בנותיו של לואי ה-14, שנפתח מחדש לא מזמן, אנחנו זוכים להתרשם משגרת יומן המפנקת של שתיים מהמעושרות של התקופה.

להבות ברואן
הודות לאינקוויזיציה ולארכיבישוף פייר קושון, זכתה רואן (Rouen), בירתה העתיקה של נורמנדי, באישיות היסטורית מן המעלה הראשונה שמזוהה עם העיר – ז'אן דארק. המוקד שנבנה בכיכר השוק הישן ב-30 במאי 1431, היה גבוה במיוחד – 32 מטרים – כדי שהאש תבער זמן רב ותוציא הכי לאט את נשמתה של האישה שהנהיגה את צבא צרפת במלחמתו בכיבוש האנגלי והואשמה בכישוף. קל לדמיין את הסצנה כשמביטים בכנסיה החדשה המרשימה שנראית כלהבה שלוחה אל השמיים, וניצבת באותו מקום בכיכר. גובהה 32 מטרים.

אבל רואן היא בעיקר אוצר בלום של אדריכלות גותית. אנחנו עומדים למרגלות קתדרלת נוטרה דאם – דוגמה מרהיבה לסגנון הגותי הלוהב (flamboyant) הראוותני, השופע צריחים ותחרה באבן. 28 פעמים צייר אותה קלוד מונה כשהוא משקיף על חזיתה מחנות ההלבשה התחתונה שממול. בתוך הקתדרלה נמצא קברו המרשים של ריצ'ארד לב הארי מלך אנגליה, בו קבור ליבו. פריקים של אדריכלות גותית ילכו לראות גם את עושר הדקורציה וחרדת הריק של כנסיות Saint-Maclou ו-Saint-Ouen.

רואן – עיר עתיקה יפה במיוחד

ליד סן מקלו, במעבר שמסתתר בין הבתים, מצאנו אתר מעניין. כיום זהו משכנו של בית הספר לאמנויות. החצר הפנימית של המתחם מוקפת בתי קורות עץ עתיקים שבחזיתותיהם תבליטי גולגולות ועצמות. יש בה יופי עגמומי מיוחד במינו. זה לא מקרי. החצר הזאת היא קבר אחים ל-12 אלף מתי המגיפה השחורה של רואן. זה המקום להתבודד ולהגג בשאלות קיומיות.

העיר העתיקה של רואן יפה במיוחד, בזכות בתי קורות העץ מהמאות ה-14 וה-15 ומונומנטים כמו השעון האסטרונומי ברחובGros Horloge וארמון הצדק (Palais de Justice). בחנות ממתקים ליד הקתדרלה אנחנו מגלים את הסאבלה (Sablé) – העוגיות הנורמנדיות הפריכות שקשה להפסיק לאכול מהן, ואחר כך נטמעים בשוק פשפשים ססגוני שמתפרש ברחובות הסמוכים.

תחרה באבן – הקתדרלה של רואן

באותו לילה נשמע קול נהמת מנוע עמומה. הצצה בחלון מגלה שנהר הסיין הכפרי והרומנטי הפך לנהר ענק. ספינות משא גדולות משייטות בו לצידנו. בבוקר אנחנו באונפלר.

"באתי לבדוק אם שותים פה מספיק אלכוהול", מכריזה פאביולה, מנהלת השיט, 15 שנה בחברת השיט Croisieurope. הארוחות בספינה כוללות היכרות נעימה עם המטבח של נורמנדי. את הבשרים מלווים רוטבי שמנת עשירים ובבר מגישים את התוצרים של מטעי התפוחים של נורמנדי – קלבאדוס ו-cidre – משקה תפוחים אלכוהולי מצוין. הארוחות הן גם הזמן להתעמק במקורם של הקרואסון והשז-לונג (באדיבות רן שהם הבלתי נדלה) ואיך לא – להגות ב"צרפת לאן בעידן הטרור הדאעשי".

חיי לילה סטודנטיאליים בקן (Caen), בירת מחוז קלבדוס

עיירת האימפרסיוניסטים
הפרינססה עוגנת ברציף של אונפלר (Honfleur) ושני צעדים אל תוך העיירה רואים מיד מה מצאו בה ציירים כמו מונה, קורבה ובודן שהרבו לציירה. אונפלר היא כמעט קלישאה של "עיירה ציורית". בתיה העתיקים סדורים סביב מרינה קטנה, כשהנמל ובתי קורות העץ והאור הנהדר מספקים סידרה אינסופית של פוטו אופ (ופיינטינג אופ). כדאי לראות את כנסיית סנט קתרין, העשויה כולה עץ, ואפשר לבקר במוזיאון יוג'ין בודן, שמוצגת בו תערוכת "להיות ילד בתקופת האימפרסיוניסטים 1860-1920".

אונפלר – פוטו אופ בכל סמטה

אונפלר תיירותית עד העצם אבל מקסימה, וחנויות התוצרת המקומית מציעות עינוגים קולינאריים ששווה לטעום. La Trinitaine היא מקדש של עוגיות בקופסאות רטרו יפות, ולולא השף של "הפרינסס" לא היינו חולמים לעזוב את אונפלר בלי מגש פירות ים באחת ממסעדותיה, כי אמרת אונפלר – אמרת צדפות!

רק התחלנו להתרגל לשגרת תפנוקי המלון הצף שלנו והנה ערב אחרון בספינה. ממחר נמשיך לחקור את נורמנדי בנסיעה יבשתית. זהו ערב גאלה במיטב המסורת של טיולי ספינות הנהר. הוא כולל ארוחת ערב מפוארת ומצעד צוות ה"פרינסס" לקול תשואות הנוסעים. אחר כך בלאונג' יציג כל הצוות בפנטומימה מסכת עלומת-עלילה, ששזורה בה רומנטיקה מרומזת. המלצר ההונגרי הקבוע שלנו יגלם את התפקיד הראשי, אך דמותו ומניעיה יישארו בלתי מפוענחים. אחריו תעלה ותבוא להקת ותיקי נורמנדי בשירים ומחולות מסורתיים, כשהם לבושים סינרי תחרה ושביסים מעומלנים. בסוף יהיה דיסקו.

אמרת אונפלר – אמרת צדפות

חופים הם לפעמים געגועים
יבשה. המיניבוס שלנו חוצה מישורים של מטעי תפוחים ושדות חרדל צהובים. האוויר קר יותר, ימי ואפרורי. בכיכרות הכפרים מתחילים לראות אנדרטאות של חיילים וכתובות כמו "לאלה שמסרו את נפשם למעננו". ופתאום נגלית הרצועה הכחולה של תעלת למאנש.

ב-6 ביוני 1944 החל מבצע הנחיתה הימי האדיר של בנות הברית בחופי צרפת הכבושה, שסימן את ראשית הקץ של גרמניה הנאצית. 156 אלף חיילים נחתו בה באותו יום בסיוע 12,000 כלי טיס ו-6,900 כלי שיט. הדי האירוע הזה עדיין מפעמים בעיירות החוף היפות של נורמנדי במוזיאונים, בתי עלמין, אינסוף מזכרות ושרידי ציוד מכוסים ירוקת שנראים עדיין על החוף.

ארומאנש – שרידי הפלישה עדיין על החוף

מוזיאון ארומאנש 360 ממוקם על הצוק מול חוף הנחיתה גולד ביץ'. במימיו אפשר לראות את שרידי הנמל הצף הפנטסטי שהקימו בו הבריטים ב-8 ביוני 1944. על מסך מעגלי מוצגים בקטעי סרטים וצילומי סטילס מקוריים 100 הימים מה-D Day ועד לשחרור רואן. אין כאן משהו שלא ראינו קודם, ובכל זאת אנחנו יוצאים מההקרנה עם גרון חנוק. חנות המזכרות מציעה למעלה מ-3,000 פריטי תיעוד ומזכרות.

מוזיאון D Day בארומאנש – תצוגה מסורתית, סיפור מרתק

D Day Museum במדרחוב של ארומאנש מציג את הפלישה באמצעות דגמים מוקטנים. הכי מוזיאון בסגנון הישן, אבל מרתק. סמוך למוזיאון אנחנו מגלים עוד מעדן מקומי – הגאלט (gallete). זהו מצע קרפ פתוח עמוס קומבינציות של כל טוב – ביצה, האם, גבינות, צלפים וכו'. ב-Le Recto Verso – Creperie Normand מגישים 19 סוגי גאלט (11-2.50 אירו למנה) והוא הולך כמובן הכי טוב בצירוף cidre תפוחים חמצמץ (כתובת: 17 rue Marechal Joffre).

את יום הטיול בחופי הנחיתה אנחנו חותמים בביקור בבית העלמין האמריקאי המרשים באומהה ביץ', שקבורים בו 10,000 נופלים. פה ושם בין אלפי הצלבים הלבנים מזדקרים לעין מגיני דוד: לסטר וייס מניו יורק, הנרי פרויד מניו יורק ואחרים.

המלחמה ההיא – המדרחוב של ארומאנש

מנזר הגאות והשפל
"מי שרוצה להיות לבדו במון סן מישל שיבוא בפברואר בלילה", אומר רן כשאנחנו משתאים למראה הנחיל האנושי, שמתפתל ממגרשי החנייה אל המנזר הציורי אפוף הערפל במרחק. ככה זה כשמדובר באחד מאתרי התיירות הפופולריים באירופה. שלושה מיליון מבקרים בשנה.

Mont Saint Michel היה מאז ומתמיד הר מבוצר בעל יתרון אסטרטגי אולטימטיבי – הגאות הופכת אותו לאי, השפל מחבר אותו שוב למישור יבשתי רחב ממדים. הוא הפך גם ליעד צלייני בשנת 709, לאחר שהבישוף של אוואראנש הסמוכה הקים בו מנזר בפקודת המלאך מיכאל שהתגלה לו בחלום. האכזבה מהמון האדם הנוהר אל האי מתחלפת בסוג של אחוות עולי רגל. בדרך עוצרים שוב ושוב לצלם ומשקיפים על מרחבי הבוץ העצומים שנקודות קטנות נעות עליהם.טיולי בוץ מודרכים "מומלץ לצאת עם מדריך מנוסה", מזהירים אותנו, "כי יש מקומות שבהם הבוץ טובעני".

אחוות עולי רגל – מון סן מישל

בסמטאות הכפר המובילות למרומי המנזר קשה לזוז מרוב דוחק ובמסעדות איכות המנות נזילה (הצדפות היו מעולות, העוף בלתי אכיל). אבל מון סן מישל הוא אתר ממגנט מכל זווית שמביטים בו. מרחוק, מקרוב ומעל הביצורים המשקיפים אל מרחבי הבוץ. הזמן המועדף לבקר בו הוא כמובן בשעת הגאות. המים גואים ונסוגים במהירות על פני שטח של 15 ק"מ, עם הפרש גובה של 11 מ' בין הגאות והשפל. כאן אפשר לבדוק מתי תתרחש הגאות ולתזמן את הביקור.

תצפית ממון סן מישל – יתרון אסטרטגי ויופי ממגנט

תעמולה רקומה בבאיו
מטיילים ישראלים חובבי אמנות, ואמנות ימי הביניים בפרט, ירוצו לראות את "הריקמה של באיו", במוזיאון של העיר הימי-ביניימית היפה באיו (Bayeux). ולא מעטים כנראה רצים לשם, אחרת איך אפשר להסביר את העובדה המפתיעה שיש שם אודיו גייד בעברית!

"הרקמה של באיו" היא מסמך היסטורי מסעיר. 70 מטרים של רצועת אריג רקום מגוללים את עלילותיו של הדוכס ויליאם מנורמנדי, הוא ויליאם הכובש, ואת נצחונו בקרב הייסטינגס וכיבושה של אנגליה בשנת 1066. האריג המרהיב ביופיו מתאר סצנות מורכבות, שמציגות מאות דמויות עם מגוון של אפיונים ותפקידים. מלוחמים ועד אנשי דת, ספינות, סוסים, כלי נשק, קרבות ומוצרי מזון, וגם מחוות והבעות פנים שמזמינים פרשנות. בחנות המזכרות של המוזיאון יש בובות אבירים ונסיכות וסצנות מקסימות מהרקמה מודפסות על כל דבר – מפוסטרים ועד כיסויים לכריות. אתר אינטרנט

הרקמה של באיו, אריג רקום שמהווה מסמך היסטורי מסעיר | צילום: שאטרסטוק

ב-2016 מציינים 950 שנה לקרב הייסטינגס, ומאפריל עד דצמבר יתקיימו בבאיו והסביבה פסטיבלים ימי ביניימים. פרטים באתר האינטרנט

הענק וגנו
קלוד מונה, הצייר האימפרסיוניסטי המפורסם והמצליח ביותר, ראה ברכה בעמלו ויכול היה לרכוש לעצמו את האחוזה בז'יברני, להעסיק שבעה גננים ולשתול בה גן יפני יפהפה, שסיפק לו אינסוף אפשרויות לציירו. ביום ביקורנו שם הגן היפני עדיין אינו בשיא פריחתו. את חבצלות המים המפורסמות שהרבה מונה לצייר אפשר יהיה לראות רק במאי-יוני, כשטמפרטורת המים תהיה לפחות 16 מעלות, אבל אז ממלאים מאות מבקרים וטיולי בתי ספר את שבילי ז'יברני.

במטבח של קלוד מונה בז'יברני

חבצלות המים המפורסמות בגן של מונה פורחות במאי-יוני | צילום: Andrea Sölter ©

עכשיו קריר ונעים, יש מעט מבקרים והגן מקסים גם בלי החבצלות. מעניין להתוודע אל מונה גם דרך חדרי המגורים, המטבח והחפצים. פרנסואז, הניצבת בכניסה לבית מונה ("מתחילים משמאל ובלי פלש בבקשה") עושה זאת כבר 12 שנה. "אני הכי אוהבת את ז'יברני כשהצבעונים גבוהים יותר", היא אומרת. "זה יקרה בערך בעוד ארבעה שבועות. אחר כך אנחנו עמוסים… המון ילדים. רק אחרי יולי נוכל שוב לנשום". טיפ חשוב: למרות שהחבצלות טרם הנצו, ז'יברני מקסימה לגמרי גם מחוץ לעונה. בעצם, כמו נורמנדי כולה.

ממראות נורמנדי בסרטון הבא:

הכותבת היתה אורחת של חברת בריזה – אמנות הטיול, מבית מונה טורס, חברת הספנות Croisieurope וחברת התעופה Transavia