אחרי העצירה העשירית לצילומי עצים וקריאת הוואו השמונים במספר, פתאום חשבתי על אמא של כיפה אדומה. מה בדיוק עבר במוחה כששלחה ילדה קטנה כל כך לחצות לבדה את היער? איך אפשר לחצות יער גרמני לגמרי לבד, גם כשאת כבר ממש לא ילדה קטנה? אנחנו צועדים בשביל הבוצי והצר, בלבו של יער כל כך צפוף וקסום, שהיה יכול בנקל לככב בכל אגדת ילדים. אלמלא סוזן, המדריכה הנמרצת שלנו, אין ספק שגם אני הייתי מוצאת את עצמי עד מהרה סוטה מהשביל ומסתכנת במפגש עם זאב ערמומי…
קשה לתאר במילים את יופיים של היערות במערב גרמניה. אזור היער השחור הוא המוכר והמתויר מכולם, אבל גרמניה עמוסה ביערות שהמילה "עבותים" לא עושה עמם צדק. המוני עצים, ככל שהעין יכולה לראות, עוד ועוד עצים, והנפלא מכל, שהם אינם זהים או אפילו דומים זה לזה – שילוב נהדר של עצי דולב ואשוח, ערמון ותרזה ועוד כהנה וכהנה, גדלים בצפיפות וגובהם הבלתי ייאמן מעיד על עושר האדמה וריבוי המשקעים. ובסתיו, בכלל אין לתאר: כל עץ וצבעי השלכת המושלמים שלו – צהוב בוהק וצהוב דהוי, זהוב, אדמדם, כתמתם וכתום עז, וקרני השמש שחודרות למעבה היער צובעות גם את העלים שנותרו ירוקים בזוהר מופלא. שוב ושוב הלב מחסיר פעימה והנשימה נעתקת עם כל סיבוב של השביל. הוסיפו לכל היופי הזה נהר שליו הזורם לו ביער, ובמרכזו עובר הגבול עם צרפת. מעברו השני של הנהר יש כפר זעיר עם בתי אבן עתיקים, כנסייה עם מגדל פעמונים, עדר קטן של פרות שגועות בצרפתית ושני איכרים מעמיסים חציר על עגלה להשלמת התמונה, שגם כך היא כל כך מושלמת שקשה להכיל את יופייה. יצאנו לטייל במערב גרמניה, בזארלנד, חבל ארץ ירוק ומיוער הגובל בצרפת. הטיול שלנו כלל הרבה הליכות בטבע, כמה שיטוטים עירוניים נעימים ולקינוח – פינוקי ספא מענגים. הטיול הזה מתאים מאוד לחובבי טבע ולזוגות רומנטיים, ואפשר בנקל להרחיב את היריעה ולהוסיף לו כמה ערים גדולות או לקפוץ לביקור בשכנות מעבר לגבול – צרפת ולוקסמבורג. עמי ותמי, גרסת המציאות זארלנד היא המדינה הפדרלית הקטנה ביותר בגרמניה והיא גובלת עם חבל לורן הצרפתי ונמצאת מצפון ליער השחור. נהר הסאר (Saar), יובל של המוזל (שהוא עצמו יובל של נהר הריין האדיר), חותך את הנוף, שחלקים נרחבים ממנו מכוסים ביערות ויש בו גם הרבה מאוד כרמים, המוסיפים עוד גוון של ירוק והאחראים ליינות המקומיים, שהמצטיינים שבהם הם הלבנים – מתקתקים וקלילים ומוצלחים מאוד.
טיול עירוני: העיר שחוברה לה יחדיו לאורך ההיסטוריה זארבריקן עברה מיד ליד, משליטה צרפתית לשליטה של נסיכויות גרמניות, ולהפך. לאחר מלחמת העולם הראשונה זארבריקן עברה, יחד עם החבל כולו, ליד צרפת, ואולם בעקבות משאל עם בשנת 1935 חזר האזור לגרמניה. כל התהפוכות הללו, כולל העובדה שזארבריקן של ימינו היא תוצאה של איחוד שלוש עיירות שונות, ניכרים בסגנונות הבנייה ובאופי המגוון של שכונות העיר.
כיכר לודוויג, בחלק של העיר הנמצא על גבעה מעל הנהר, היא דוגמה מצוינת לאדריכלות בארוקית מהמאה ה-18. אבל אם בארוק מתקשר על פי רוב עם עיטורים וקישורים מרובים, הרי שכאן, בלבה של גרמניה הפרוטסטנטית, הבניינים רבי הרושם חמורי סבר ונקיי קווים. אחרי שהתפעלתם מהכיכר והבניינים המקיפים אותה, ההציצו אל תוך קתדרלת יוהן הקדוש (St. Johann), הניצבת בלב הכיכר. בניגוד לעושר הפסלים שבחוץ, בפנים מצפה הפתעה: הכל לבן להפליא, כולל פסלי הנשים המחזיקות את התקרה על כתפיהן (עוד מרכיב מפתיע). הליכה קצרה מהכיכר הזאת מביאה לכנסייה נוספת, Schlosskirche, מהמאה ה-15, עם חלונות ויטראז' מודרניים – החלונות המקוריים נהרסו בהפגזה בריטית במלחמת העולם השנייה, בה נחרבו בתוך פחות משעה חלקים נרחבים מהעיר. בקומה השנייה של הכנסייה יש מוזיאון קטן עם ממצאים ארכיאולוגיים ודתיים מהאזור. בסמוך לכנסייה נמצאת הטירה של זארבריקן, שהמראה שלה שונה מאוד מזה של טירה קלאסית, והרחבה הגדולה שלפניה טומנת אתר זיכרון מרגש במיוחד. אתר הזיכרון הבלתי נראה (Unsichtbaren Mahnmals) נמצא מתחת לאבני הכיכר, וכשמו כן הוא – בלתי נראה. זוהי יוזמה של סטודנטים מהאוניברסיטה המקומית: אבני הריצוף העתיקות הורמו, על כל אחת מהן נחרט שם של בית קברות יהודי שנהרס או חולל בתקופת הנאצים ולאחר מכן האבנים הוחזרו למקומן. הסמליות של האנדרטה הבלתי נראית חזקה ומטלטלת והידיעה שהשמות נחבאים מתחת לרגלי העומדים כאן צובטת את הלב.
מהגבעה יורדים במדרגות אל גדת הנהר וחוצים אותו על הגשר הישן (The Alte Brücke), שנבנה באמצע המאה ה-16. הליכה קצרה מביאה אל אזור St. Johanner Markt – השוק העתיק של העיר, שהפך בשנים האחרונות לאזור תוסס במיוחד. יש כאן כיכר רחבת ידיים, ממנה יוצא מדרחוב ארוך מאוד עם שפע של חנויות, בוטיקים, בתי קפה ומסעדות. ואם כבר הזכרנו מסעדות, באזור הזה של העיר, באותו רחוב עצמו, יש שתי מסעדות עם כוכבי מישלן: GästeHaus Klaus Erfort עם שלושה כוכבי מישלן (כתובת: Mainzer Str. 95) ו-Jens Jakob עם כוכב אחד (כתובת: Mainzer Str. 10). בשתיהן יש להזמין שולחן מראש ומחיר הארוחה בהתאם למספר הכוכבים… אופציה זולה יותר לטעום מהמטבח המקומי המצוין, המשלב בישול גרמני וצרפתי, היא מסעדת Unter der Linde, עם תפריט יצירתי ומגוון מרשים של יינות גרמנים וצרפתים. צמוד למסעדה יש חנות יינות ומעדנים השייכת לאותם בעלים ובה תוכלו להצטייד ביינות מקומיים, תבלינים, סוגים שונים של ממרחים, שוקולדים בעבודת יד, כלי הגשה נאים ועוד.
טיול ביער: רגל בגרמניה, רגל בצרפת
בדרך עוברים על גדת אגם קטן ובחלקים מהשביל אפשר לגלות פסלים סביבתיים יוצאי דופן של האמן ריימונד מריה הרצוג, שיצירותיו משתלבות להפליא ואף נטמעות בין עצי היער, עד שלא ברור מה כאן יציר הטבע ומה יציר האדם. לא חייבים ללכת את כל אורך השביל, אפשר לבחור, כמו שאנחנו עשינו, במסלול מעגלי בן כשמונה קילומטרים. כולל עצירות להתפעל מהשלכת וקפיצה קטנה לכפר צרפתי מהצד השני של הנהר הקדשנו כשלוש שעות ליער, חוויה קסומה באמת.
פינוקי ספא: קר בחוץ, חם במים
אפשר להזמין עיסוי מתוך תפריט גדול ומגוון של טיפולים, אבל למען האמת, יש מספיק אופציות לבילוי של כמה שעות בין הבריכות והסאונות גם ללא עיסוי. בקומה מעל הבריכה המרכזית יש מסעדה המגישה סלטי בריאות לצד מנות מהמטבח האנדלוסי והמרוקאי, התמחות של השף. כניסה לאתר הספא למשך שעתיים – 15.50 אירו לאדם, ארבע שעות – 20.50 אירו. עיסויים בתשלום נוסף.
מפת האזור: לחצו להגדלה
הכותבת היתה אורחת של לשכת התיירות הגרמנית www.germany.travel |
.jpg)
יוני הגיב:
שלום
אשמח לקבל פרטים לגבי המסלול המעגלי בן כשמונה קילומטרים, ״כמו שאנחנו עשינו״ של מסלול הבליז.
כל המקורות ברשת מראים רק מסלול של 4.5 שעות באורך כ15 ק״מ