גם מי שביקר בפריז, בלונדון ובברצלונה חייב לעצמו לבקר בקרקוב שבפולין. נכון שאין כל מקום להשוואה בין הערים הללו, לא מבחינת האתרים ולא מבחינת הנסיבות, אבל קרקוב (ופולין כולה) צריכה להיות על מפת הנסיעות של כל יהודי באשר הוא. למרות (ואולי בגלל) שרובנו השארנו את העבר מאחור ואנחנו עסוקים במרוץ תמידי קדימה, לעתיד, לדעתי כל אחד ואחת מאיתנו צריך, ואפילו חייב, לבקר כאן. לקרקוב הגעתי במסגרת עבודת הדוקטורט שלי, עבודת מחקר על קהילות יהודיות קטנות מתחת לאלף חברים ברחבי העולם. בפולין קיימות כיום חמש קהילות יהודיות מרכזיות ופעילות: קטוביץ, ורשה, וורצלב, לודג' וקרקוב. מתוך החמש בחרתי לחקור דווקא את קרקוב, העיר השלישית בגודלה בפולין, הממוקמת בדרום המדינה.
הקהילה היהודית בקרקוב מונה כיום 150-130 יהודים ו-60-50 ישראלים, אולם כיוון שיהודים רבים אינם מזוהים ככאלה, המספר האמיתי קרוב יותר ל-300 עד 400 אנשים. לדברי הרב אליעזר גור אריה, מערכת היחסים בין שתי הקהילות, היהודית והישראלית, טובה מאוד ואף מתקיימים אירועים משותפים לא מעטים במהלך השנה. אני מודה שההכנות לפגישה עם הרב גור אריה, רב חב"ד ורבה של קהילת קרקוב, היו מלוות בחשש מסוים. יום קודם לכן נרצחו בדם קר במוזיאון היהודי בבריסל שני ישראלים, עמנואל ומירה ריוה, אך ורק בשל היותם יהודים. ביקור בבית כנסת בקרקוב, המוסד שהכי מזוהה עם היהדות, עורר בי חרדה, אך דקות ספורות במחיצתו של הרב השקיטו את התחושות.
כבר בכניסה לבית הכנסת אייזק, שבו ממוקם בית חב"ד, הבחנתי כי אין איש ביטחון בפתח ואין כל בידוק ביטחוני. לשאלתי, אמר הרב כי בקרקוב אין אנטישמיות, לפחות לא אנטישמיות גלויה, וכי ניתן ללכת עם כיפה ברחוב, יהודים גאים ביהדותם ויש אפילו לא מעט המחפשים את שורשיהם היהודים שנמחקו בעקבות השואה. זאת בניגוד בולט מתקופת המלחמה, אז היהודים חששו לדבר בפומבי על דתם ואנשים נמנעו מכל קשר, ישיר או עקיף, עם היהודים מתוך חשש אמיתי לחייהם. כדי להדגים את דבריו, הרב סיפר כי לפני זמן מה הגיע אליו מישהו שטען כי הוא מרגיש שאמו מסתירה ממנו זה שנים סוד וכי לפני מותה הוא חייב לגלות את אותו סוד. תחושת הבטן שלו היתה שהסוד קשור בדתו. לאחר חיפושים לא מעטים הוא גילה את תעודת הלידה של אמו ובה צוין שהיא יהודיה. כאשר פנה לאמו, היא הודתה שהיא אכן יהודיה אולם היא שמרה על כך בסוד כל חייה ואפילו הסתירה עובדה זו מפני בעלה, אביו. הבן החליט לבדוק גם את שורשיו של אביו וגילה כי גם אביו היה יהודי, משני הצדדים. מסתבר כי גם האב וגם האם הכחישו את יהדותם מהפחד שליווה אותם במשך שנים.
כיום הקהילה היהודית של קרקוב היא קהילה שקטה, נעימה, מבוגרת ברובה. דווקא הצעירים המעטים נשארים להתגורר בה ובוחרים לקחת חלק פעיל בחיים היהודיים הדתיים. על מנת לחזק את החיים היהודיים ולאחד בין אנשיה, קהילת קרקוב מקיימת מדי יום ארוחת צהריים אליה מוזמנים כל חברי הקהילה ובערבי שבת יש ארוחות שבת משותפות. הרובע היהודי נמצא בעיר העתיקה של קרקוב, והוא נקרא בפי המקומיים קאז'ימייז'. כיום היהודים אינם מתגוררים בהכרח ברובע הזה והם פזורים באזורים שונים של העיר. בשנים האחרונות הפך הרובע היהודי לאתר תיירות פופולרי במיוחד, נפתחו בו חנויות בעלי גוון יהודי, בתי קפה ומסעדות שבהם תוכלו ליהנות מניגוב חומוס טוב בלוויית פלאפל וממופע כלייזמרים משגע שמעלה זיכרונות מפסטיבל הכלייזמרים השנתי של צפת.
בקרקוב יש שבעה בתי כנסת, אך רק שלושה מתוכם פעילים: בית כנסת הטמפל, אייזק והרמ"א. בבית כנסת הטמפל המפואר מתקיימות תפילות שבת ואירועים מיוחדים (טקסי בר מצווה, חתונות וכדומה). בית הכנסת אייזק משמש גם את מרכז חב"ד ויש בו חנות קטנה כשרה ומוצרי יודאיקה. בית הכנסת הרמ"א פעיל מאוד, לאור העובדה כי מאחוריו ממוקם בית העלמין הישן שבו קבור הרמ"א (רבי משה בן ישראל איסראליש) ורבים עולים לקברו מדי יום. בית העלמין מוקף בחומות, ולאות זיכרון אחת מהחומות נבנתה ממצבות שנופצו בזמן המלחמה. בקרקוב פועל המרכז הקהילתי היהודי (JCC), שבו מתקיימים אירועים, הרצאות ומפגשים ספרותיים ותרבותיים. לקהילה אמנם אין בית ספר יהודי, אך יש מקווה וגן ילדים, ובימים אלה מנהיגי הקהילה פועלים בקדחתנות להקמת בית אבות יהודי.
הרב גור אריה עסוק עד מעל הראש. לאחרונה, בנוסף לתפקידו כרב מרכז חב"ד בקרקוב, הוא קיבל הצעה ממנהיגי הקהילה להיות גם רבה של הקהילה, ונראה שהוא אינו עוצר לרגע. הוא עסוק במתן שיעורי תורה, הכנה לטקסי בר מצווה וחתונות, וכמובן עם המשלחות הרבות המגיעות מהארץ והתיירים הרבים המגיעים לכאן מרחבי העולם. במהלך הראיון שלי עם הרב נכנסה קבוצה של ישראלים לבית הכנסת. אחרי שסיימנו את הראיון, הרב לקח אותי לסיור בבית הכנסת ובחדרי המרכז. בדרך, מדריך הטיולים הישראלי עצר את הרב וביקש ממנו לשוחח עם הקבוצה. וכך מצאתי עצמי בלבה של קבוצת הישראלים שהאזינו בצמא לדברי הרב. נראה שכל יהודי המבקר בקרקוב אינו יכול להישאר אדיש להיסטוריה הטעונה השוררת במקום, ובסיום הביקור, כולם מרגישים ניצוץ בלב, ניצוץ של אהבה, גאווה וחיבור מחודש לדת היהודית. הניצוץ הזה עדיין מלווה אותי גם ברגע כתיבת שורות אלה. אם גם אתם מחפשים את אותו ניצוץ, סעו לקרקוב שבפולין. למה אתם מחכים? ____ אילת שי – בעלת תואר ראשון במדעי המדינה ויחסים בינלאומיים ותואר שני בדמוקרטיה בינתחומית. בימים אלו היא שוקדת במרץ על עבודת הדוקטורט שבה היא חוקרת קהילות יהודיות קטנות ברחבי העולם, מתחת לאלף חברים, מתוך מטרה לשמר אותן מפני הכחדה ולהביא לשיתופי פעולה בין הקהילות השונות. ניתן ליצור קשר במייל eashay@gmail.com. |
