יש כמה דרכים לטייל בארצות הברית. אפשר לבחור בדרך המלך, כלומר בכבישים המהירים שחוצים את המדינה העצומה הזאת מצפון לדרום וממזרח למערב, מגיעים לכל עיר גדולה ומאפשרים לנוע במהירות וביעילות (אלא אם כן נקלעתם לכביש שכזה בשעת העומס, ה-Rush Hour). ואפשר לבחור בדרכי נוף מקסימות ומפורסמות מאוד, דוגמת כביש מס' 1 שמתפתל לאורך קו חוף בואכה סן פרנסיסקו. אבל אפשר גם לטייל בדרכים אחרות, יפות באותה מידה אבל הרבה פחות מוכרות, ודאי למטיילים שבאים ממרחקים. הפעם נציע שלוש דרכים שכאלה, שעוברות דרך נופים יפים להפליא ומובילות לאתרים מלאי עניין, אבל מסיבות שונות לא זכו לפרסום שלו הן ראויות – ואולי טוב שכך, שכן תמיד נעים יותר לטייל בכבישים שאינם עמוסים לעייפה. כדי להפיק את המקסימום מהטיולים המובאים כאן, עדיף לא למהר. הקדישו לכל טיול שכזה כמה ימים של נהיגה נינוחה, עם עצירות בעיירות קטנות, בשמורות טבע מרשימות וגם סתם כך לצד הדרך בדיינר קטן שכמו יצא מסרט אמריקאי ישן. הבהלה לזהב: כביש 49 בקליפורניה
מתחילים בסונורה (Sonora), העיירה הסמוכה ביותר ליוסמיטי (נמצאת בהצטלבות של הכבישים 49 ו-108). שתי אטרקציות הקשורות לבהלה לזהב נמצאות בסמוך: הפארק ההיסטורי Railtown 1897 ובו רכבת שמורה להפליא מהמאה ה-19 (בסופי שבוע הרכבת פועלת והנסיעה בה היא חוויה מרנינה) והפארק ההיסטורי קולומביה (Columbia State Historic Park) המשחזר עיירת כורי זהב, כולל אנשים בלבוש תקופתי. מכאן ממשיכים צפונה, אל הפארק ההיסטורי Marshal Fold Discovery, שנקרא על שמו של ג'יימס מרשל, אותו אדם שמצא ממש במקום הזה את חתיכת הזהב, שהביאה בעקבותיה את הבהלה לזהב. במקום יש מנסרת עץ משוחזרת ופסל של מרשל, ובעלי הדמיון ודאי יראו במי נהר האמריקן הזורם פה פיסות מנצנצות של זהב. את הטיול בעקבות הבהלה לזהב נסיים בעיירה הנעימה נוודה סיטי (Nevada City), שלמרות שמה נמצאת בקליפורניה.
כיוון שהמסלול מעגלי אפשר להתחיל אותו בכל נקודה. אנחנו בחרנו להתחיל בעיירה דורנגו. העיירה משמשת מרכז לפעילות אתגרית ואפשר לצאת מכאן למסלולי הליכה או רכיבה על אופניים וחובבי הריגושים לא יוותרו על רפטינג בנהר האנימס. ברחוב הראשי של העיירה תמצאו סוכנויות טיולים שדרכן אפשר להסדיר את ההרשמה לטיולים, לשייט קיאקים ולרפטינג. לפני שנמשיך בדרך נציין שלמרות שהעיירות לאורך המסלול קטנות וציוריות, ויש בהן אווירה של המערב הישן, אין מדובר במקומות שכוחי אל או נידחים. קולורדו היא מעצמת סקי, וגם הקטנות בעיירות שבפסגות ההרים מצוידות היטב בחנויות, בתי קפה ומלונות כפריים הצופים אל הנוף.
מדורנגו ממשיכים על כביש 160 לעבר קורטז (Cortez), אבל עוד לפני שמגיעים לעיירה מחכה היהלום שבכתר – הפארק הלאומי מסה ורדה (Mesa Verde National Park) עם האוסף הגדול ביותר בארצות הברית של שרידי התיישבות פרה-היסטורית. שרידי הכפרים, שנבנו למרגלות מצוקים, על ראשיהם ובמורדותיהם, מרשימים להפליא כמו גם התצפיות המרהיבות שנשקפות מהם. התחילו את הביקור במרכז המבקרים שבכניסה לפארק (הנהיגה בכביש המתפתל המוביל אליו היא חוויה בפני עצמה), שם תוכלו להצטייד בהסברים, במפות ובכרטיסים לסיורים מודרכים בפארק.
אחרי הביקור במסה ורדה חולפים על פני קורטז וממשיכים בכביש 145, שמתפתל ומטפס בהרים. בהצטלבות הדרכים נפרדים מכביש 145 וממשיכים צפונה בכביש 62. אם אינכם ממהרים, יש אופציה אחרת: המשיכו עם כביש 145 לכיוון דרום-מזרח עד טלוריד (Telluride), עיירת סקי קטנה ונעימה, שנמצאת במיקום נפלא, מוקפת במצוקים דרמטיים ונוף הררי שנשקף מכל עבר. מלבד ספורט חורף, העיירה מארחת במהלך הקיץ פסטיבלי מוזיקה וקולנוע ויש בה אווירה קוסמופוליטית. מכאן חוזרים להצטלבות עם כביש 62 וממשיכים בו עד לעיירה רידג'וואי (Ridgeway), שבמרכזה זורם נהר והיא מוקפת בהרים תלולים שמורדותיהם מיוערים. סטייה מהמסלול שלנו תיקח אתכם, בכביש 550 צפונה, אל הפארק הלאומי רידג'וואי (Ridgeway National Park), המכונה "שווייץ של אמריקה" בזכות נופי ההרים, האגם הגדול המוקף ביערות ושלל שבילי הליכה מקסימים. במקום יש גם אתר קמפינג מסודר.
מכאן חוזרים בכביש 550 לכיוון דרום, חולפים על פני העיירה רידג'וואי וממשיכים כ-20 ק"מ דרומה ל-Ouray, עיירה יפהפייה שיושבת במיקום כל כך מושלם שתרצו לפצוח בשיר ("רוקי מאונטיין היי" של ג'ון דנבר מתאים במיוחד לתפאורה). קחו את הזמן, נשמו את האוויר הצלול כיין ונסו לא להוריק מקנאה במי שכל בוקר מתעוררים לנופים שכאלה. מכאן מתחיל הקטע היפה במסלול שלנו (כאילו שעד כה הנוף לא היה משגע…). קטע הכביש (עדיין 550) שבין אוראי לסילברסטון (Silverston) מכונה "הכביש של מיליון הדולר", Million Dollar Highway, ארבעים ק"מ של נופים עוצרי נשימה, שמגמדים את כל מה שראיתם עד כה. הנהיגה כאן מסוכנת מאוד, ולמרות הרצון לפרוץ בצעקות בשל המראות הנגלים מעבר לכל פינה ובשל פיתולי הדרך המפחידים, עם תהום הפעורה מצדם האחד, מוטב להתאפק ולשמור על שקט כדי לא להבהיל את הנהג… מסילברסטון הדרך מובילה בחזרה לדורנגו ולסיום המסלול.
כיאה לקלסיקה אמריקאית, דרך הבלוז ארוכה מאוד ודורשת אהבה לנהיגה – לא פחות מ-1,600 ק"מ נדרשים כדי להגיע לסופה, בדרום העמוק. וכדי למצות את מירב ההנאה – מהנופים, מהאוכל הדרומי מלא הטעם, ובעיקר מהמוזיקה, הקצו לעצמכם די זמן לטיול נינוח. התקופה הטובה ביותר לעשותו היא באפריל, מאי או יוני, אז מתקיימים כאן פסטיבלי מוזיקה שונים.
מתחילים את המסלול בממפיס, העיר הגדולה בטנסי, שממוקמת בדרום-מערב המדינה, על גדות נהר המיסיסיפי. אם נאשוויל נחשבת לבירת מוזיקת הקנטרי, הרי שממפיס היא בירת הבלוז והסול ומקום הולדתו של הרוק האמריקאי, בזכותו של בן העיר המפורסם ביותר – אלביס פרסלי. את כל אלה תוכלו לשמוע ולחוות בממפיס – במועדונים, בפאבים ובאולמות. אל תחמיצו ביקור באחד המועדונים שברחוב ביל (Beale Street). עוד משהו שמאפיין את ממפיס ולא כדאי לוותר עליו הן הצלעות ברוטב ברביקיו, שמוגשות בכמויות נדיבות ואשר ישאירו אתכם עם אצבעות דביקות ובטן מלאה עד להתפקע. כחמישה קילומטרים ממרכז העיר נמצאת אחוזתו של אלביס, גרייסלנד, ואם אתם חובבי הז'אנר ודאי לא תוותרו על ביקור כאן.
ממשיכים בכביש 61 דרומה עד קלרקסדייל (Clarksdale), מקום הולדתו של זמר הבלוז האגדי רוברט לירוי ג'ונסון, שמת בגיל 27 והתפרסם רק אחרי מותו. האגדה מספרת כי ג'ונסון כרת ברית עם השטן, שבתמורה לנשמתו קיבל יכולת מוזיקלית אל-אנושית ופרסום רב (שכאמור הגיע רק לאחר שנשמתו עזבה את עולמנו). בקלרקסדייל יש כמה מוזיאונים המוקדשים למוזיקת הבלוז, בהם Delta Blues Musuem שמעלה על נס את גדולי המוזיקאים של הז'אנר, בהם מאדי ווטרס הגדול (יש שיאמרו הגדול מכולם). מכאן ממשיכים כל הזמן דרומה, דרך ערים דרומיות מנומנמות דוגמת קליבלנד (לא לבלבל עם קליבלנד שבאוהיו) ולילנד. אחרי שחוצים את הגבול למדינת מיסיסיפי, ממזרח לכביש נמצא החורש הלאומי דלתא (Delta National Forest) עם צמחייה טיפוסית לאזור החם והלח הזה, שעשיר בנהרות שופעי מים. המסורת מספרת שבמקום הזה, בעת מסע ציד אחרי דובים, הגה הנשיא האמריקאי תאודור רוזוולט את הרעיון לדוב הצעצוע האהוב על ילדים בכל העולם, שנקרא על שמו – טדי בר.
מכאן ממשיכים ללאפייט (Lafayette), עיר גדולה ומודרנית, שהמרכז ההיסטורי שלה מציע, כמה לא מפתיע, שילובים מופלאים של מוזיקה ואוכל (את שניהם תמצאו בשפע ב- Prejean’s Cajun Dining, כתובת: 3480 N.E. Evangeline). את הטיול נסיים בניו אורלינס הנפלאה. להמתיק את הסוף, אל תוותרו על הבינייה (beignets), אותן בצקיות מטוגנות שאבקת סוכר מפוזרת מעליהן בנדיבות. משמין? בוודאי. טעים? כמו חלום. להשכרת רכב בחו"ל בארבעה צעדים פשוטים לחצו כאן >> לקריאה נוספת:
בתמונה הפותחת: סן חואן סקייוואי בקולורדו. רצוי לא לצעוק בהתפעלות, כדי לא להבהיל את הנהג… | צילום: Reinhard Schön, cc-by-sa-3.0 |