תפריט עמוד

כולנו שמענו על הקרחונים הנמסים ועל ההשפעה ההרסנית שתהיה להיעלמותם, אז לפני שהקטבים נמוגים להם באלגנטיות לתוך הים, יצאנו לטיול פרידה מאזור החוג הארקטי. מעבר לסיפור רומנטי על טבע פראי שהולך ונעלם, זהו אזור עוצר נשימה ביופיו, שאינו דומה לשום מקום אחר בעולם.


איי שפיצברגן. טבע פראי שהולך ונעלם

יש הבדל ניכר בין אזור הקוטב הצפוני לאזור הקוטב הדרומי. הקוטב הדרומי הינו יבשת מוקפת ים, בעוד בצפון הים מוקף יבשות. כיפת הקרח המכסה את ים הקרח הצפוני קטנה בשטחה ובעובייה משנה לשנה, ונראה כי היום שבו תימס לגמרי בקיץ כבר לא כל כך רחוק. הקרח פולט בחזרה את הקרינה כמו מראה ענקית, הים קולט את רוב הקרינה וכך קצב ההתחממות עולה עוד יותר. בעלי חיים רבים תלויים בקרח הצף לחייהם, בעיקר דובי הקוטב הלבנים, הסמל של האזור הארקטי. הדובים, הניזונים בעיקר מכלבי ים, הם שחיינים מצוינים, אולם הם אינם יכולים לשהות במים לאורך זמן וחייבים לעלות על פלטות הקרח הצף. בקיץ, כשטח הקרח קטן, קטן בהתאמה שטח המחיה שלהם.


דב לבן בארכיפלג שפיצברגן. משטחי הקרח הנמסים פוגעים בסביבת מחייתם של הדובים

אחד המקומות הטובים ביותר לראות את עושר הטבע הצפוני, אולי ברגעיו האחרונים, הוא ארכיפלג סוואלברד (Svalbard, החוף הקר), המוכר יותר בשם שפיצברגן (Spitzbergen, ההרים המחודדים). תיירות משמעותית לאזור, השייך לנורווגיה, החלה רק בשנות השמונים של המאה שעברה, בתולי למדי במושגים של עולם הטיולים.


שפיצברגן. הכי רחוק שאפשר לדמיין מפריז, לונדון או ניו יורק…

הארכיפלג מורכב משלושה איים ראשיים (שפיצברגן הוא הגדול בהם והיחיד שמיושב באופן קבוע), איים קטנים יותר, ואיים קטנים מאוד עד שהם נראים יותר כמו קוביות קרח צפות… בסך הכל, פזורים כאן מאות איים, ששטחם הכולל כ-63,000 קמ"ר, בערך פי שלושה משטחה של ישראל. כארבעה חודשים בשנה השמש זורחת 24 שעות ביממה ("שמש חצות"), ובחורף היא אינה עולה כלל. האיים הצפוניים ביותר נמצאים מעבר לקו רוחב 80, כפסיעה מהקוטב הצפוני.

הציידים באים
לא ברור מי היו המתיישבים הראשונים באי שפיצברגן. יש הסבורים שספינות הוויקינגים נחתו לראשונה על האי, אחרים אומרים כי היו אלה ציידים מהחוף הצפוני של רוסיה. דבר אחד בטוח: באופן רשמי האי שפיצברגן התגלה ב-1596, במהלך מסע של ווילם בארנטס, שחיפש את המסלול הימי הצפוני המחבר בין האוקיינוס האטלנטי לשקט דרך אוקיינוס הקרח הצפוני.


לווייתנים שוחים בים הקר

העושר הטבעי של האזור משך לכאן את ציידי הלווייתנים האירופים. לא רק הם הגיעו לכאן בהמוניהם – את מקומם של הציידים הרוסים, שעזבו במאה ה-19, החליפו ציידים נורווגים, שנהנו משלל רב של דובי קוטב ושועלים ארקטיים. הטבע הייחודי משך גם משלחות של חוקרים, דבר שהצריך להסדיר את ענייני המנהל של האיים. וכך, ב- 1920 נחתמה אמנת שפיצברגן, שהכירה בריבונות של נורווגיה על הארכיפלג.


במהלך שייט בין האיים נתקלים בהמון בעלי חיים, בהם עופות ימיים

בשנות העשרים התרחשו כמה אירועים משמעותיים בחקר האזור. כך, למשל, ב-1926 החוקר הנורווגי רואלד אמונדסן והטייס אומברטו נובילה היו הראשונים שהצליחו לחלוף מעל הקוטב הצפוני בספינת אוויר וגילו ממצאים מדעיים ראשונים מסוגם על הטבע באזור. כשנתיים לאחר המסע המוצלח, יצא אמונדסן לחיפושים אחר נובילה, שנעדר בעקבות טיסה מעל הקוטב, ולא חזר. נובילה נמצא לבסוף בחיים, אך שברי מטוסו של אמונדסן נמצאו באזור מאוחר יותר באותה שנה. בהמשך, הפרה את שלוות העד של כלבי הים ואיילי הצפון מלחמת העולם השנייה, כשהפצצות הגרמנים הגיעו גם לכאן.


טבע פראי ויופי שכמותו קשה למצוא במקומות אחרים בעולם

התיירים מגיעים
המטיילים בין איי הארכיפלג מבינים עד מהרה מדוע האזור נחשב לאחד מטיולי הטבע המשובחים בעולם כיום. רוב הטיולים נעשים בעונת הקיץ הצפוני, בספינות בגודל בינוני – לא מתנדנדות מדי ולא עמוסות מדי בתיירים (כ-50 עד 100 נוסעים), שעושות את המסלול ההיקפי מסביב לשפיצברגן וחוצות תוך כדי את קו הרוחב 80. חציית קו הרוחב מלווה במסיבת סיפון, כולל פתיחה של בקבוק שמפניה לציון המאורע המרגש.


ההפלגה סביב האי נמשכת שמונה עד עשרה ימים, עם עצירות לטיולים בחופים

ההפלגה ההיקפית נמשכת שמונה עד עשרה ימים, כשבכל יום יורדים בסירות גומי לסיורים בחופים. בקיץ האיים מכוסים במרבדי פריחה נמוכה, ואפשר לראות ולהרגיש את הטבע המתפרץ בעונה הקצרה שיש לרשותו. הסיכויים לפגוש דובי קוטב טובים למדי, וכל ירידה לחוף מחייבת סיור מקדים ומלווים חמושים. הטורף היבשתי הגדול בעולם הוא גם סקרן גדול, ולכן יש לנקוט באמצעים הנדרשים כדי לוודא שהמפגשים איתו לא יהיו קרובים מדי…


שחף על הקרח, לבן על לבן עם קצת אפור וכחול להשלמת התמונה

אז מה מחכה לנו בשפיצברגן?
דובי קוטב לבנים, ניבתנים, כלבי ים, איילי צפון אנדמיים, לווייתנים, שועלי קוטב והמון המון עופות ים, בהם שחפיות ואלפי אוריות שמקננות על המצוקים הסלעיים המתרוממים מתוך הים. בים משייטים קרחונים בשלל צורות וצבעים. ללא ספק, זהו אחד המקומות הטובים בעולם לצפות, ובעיקר לחוות, טבע ארקטי במיטבו.

ניבתנים רובצים על החוף. גם אותם פוגשים במהלך טיול בשפיצברגן

הנורווגים שומרים על הטבע באזור בעיקשות קפדנית ומרשימה, אבל על ההשפעה העולמית של שינויי מזג האוויר הם פחות שולטים… אם קצב המסת כיפת הקרח ימשיך להתגבר, הראשונים שיפגעו מכך אנושות הם הניבתנים הענקיים ודובי הקוטב, אשר מחקרים קובעים כי רוב אוכלוסייתם עלולה להיכחד עד שנת 2050. אז איך אמרנו, טיול פרידה? קצת עצוב לחשוב על זה כך, אבל למרבה הצער כל הסימנים מעידים שכבר בשנים הקרובות ילכו ויצטמצמו באופן משמעותי ההזדמנויות לצפות בתופעות הטבע הייחודיות וביצורים המופלאים הללו.

נורווגיה: מקומות מופלאים

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

שתפו: