ספארי באפריקה בכלל ובטנזניה בפרט הוא חוויה שקשה לתארה במילים. אין טיול דומה למשנהו, אין יום המזכיר את קודמו. עדר ענק של זברות צובע את כרי העשב בשחור-לבן, פילים שירדו למעיין, נמר שממתין על העץ לטרפו ויורד ממנו בהילוך אצילי, זרזירים הדורים שובים את העין בצבעי ירוק-כחול עזים.
ספארי הוא חוויה מצמררת. יש בו רגעים ארוכים של בילוש, לעתים שעמום, לעתים אכזבה, אבל עם מעט סבלנות – זה קורה. חוויה עוצמתית, שבאה לפתע ומטלטלת את הצופה. פירוש המילה ספארי בסוהאילית הוא "מסע", וטנזניה היא יעד מופלא למסע שכזה. מעדרי הגנו האדירים של הסרנגטי, דרך הקופים ביער המטפס על הר מרו ועד הקרנפים החיים בנגורונגורו. יותר מרבע משטחה של המדינה מוכרז כשמורת טבע. הבריטים היו הראשונים שבאו לכאן – כדי לגלות, לצוד ולחקור, והם גם היו הראשונים שהבינו שמאגרי החיות לא יישארו לעולם ועד במציאות של ציד.
השימור ארוך השנים אחראי לריכוז של בעלי חיים מהגדולים והפראיים בעולם, מה שמאפשר לחוות חוויית ספארי אולטימטיבית. בטנזניה אפשר לראות את לא רק את מה שהציידים כינו "חמשת הגדולים" – אריה, פיל, תאו, נמר וקרנף, אלא הרבה מעבר להם: תנים, היפופוטמים, זברות, ג'ירפות, מיני רבים של קופים, בהם שימפנזים החיים על חופי אגם טנגנייקה, יש יותר מאלף מינים של עופות ועוד ועוד. אבל גולת הכותרת של הטיול בטנזניה, כמו בקניה השכנה, היא הצפייה בנדידה הגדולה של מיליוני גנו וזברות, והטורפים שרצים בעקבותיהם. זוהי חוויה טבע שאין דומה לה.
ספארי בטנזניה מתחיל בדרך כלל בנמל התעופה הקטן של קילימנג'רו. מיד עם היציאה מהנמל כמו מטיילים אחרים אני מרים את ראשי אל על לצפות בגבוה בהריה של אפריקה – 5,895 מ'. אני מתבונן על המדרונות המוריקים ועל הכיפה הצחורה שבראשו וחש דגדוג ברגלים הקורא לי להעפיל דרך יערות הגשם שלמרגלותיו, אל יער העצים רכי העלים, אל סביוני הענק, אל הטונדרה ועד לקרח. בעשורים האחרונים הפשירה כשליש מכמות הקרח שעל פסגת הקילימנג'רו – התחממות כדור הארץ קטלנית במיוחד באזור הטרופי. ההר, ששיאו נכבש לראשונה ב-1889, מהווה יעד פופולרי לטיפוס (שאורך שישה עד שבעה ימים לפסגת קיבו), והוא מהווה אתר תיירותי בעל חשיבות כלכלית עבור ממשלת טנזניה. במרחק של 70 ק"מ ממנו נמצא הר מרו (Meru), החמישי בגובהו באפריקה, המתנשא לגובה של 4,560 מ'. מטיילים רומנטיקנים מדמים אותו לאחיו הקטן והמתוסכל של הקילימנג'רו. על המחסור בהילת הגובה והפרסום, מפצים בעלי החיים הרבים הנקרים בדרכם של המטיילים. למרגלות ההרים נמצאים האזורים הפוריים ביותר בטנזניה, בהם מגדלים קפה ותה.
מכאן קצרה הדרך לשמורות החשובות של טנזניה. הנסיעה עוברת דרך אזורים חקלאיים, כשמכל עבר נראים עצי פפאיה ומנגו. ילדי בית ספר בבגדיהם המגוהצים חולפים על פני המטיילים, איכרים עובדים בשדות. בדרך רואים גם מחזות פחות נעימים, כמו עוני ועליבות. אפריקה מכה במטייל בכמה כיוונים – קסומה ומייאשת. בפארק הלאומי ארושה (Arusha National Park) יש מגוון של גומחות אקולוגיות: יער גשם הררי, חורש עצי שיטה, סוואנות, אזורי ביצה ועוד. בתחום השמורה, לצד הר הגעש מרו, פעור לוע ענק, בקוטר שלושה קילומטרים, שנוצר מהתמוטטות קירות הר הגעש נגורדוטו. גלשנו אל הקלדרה – מילה פורטוגלית שמקורה במילה העברית קערה – כדי לראות שם חסידות שמקורן הצהוב מקנה להן משנה יופי וחסידות מרבו מכוערות להפליא. הן פוסעות באחו בהילוך מגושם, ומזכירות את שיר הילדים של ע' הלל: "מה רבו מעשייך מרבו".
ראינו מינים רבים של עופות מים, תאו ענק, זברות שחצו את דרך העפר בשעטה רבת עוצמה, עדר של אימפלות שלקרניהן צורה של נבל, דיק דיק (צביון בעברית), האנטילופה הקטנה בעולם. כבונוס קיבלנו את קופי הקולובוס השחור-לבן, שזהו אחד הריכוזים הגדולים שלהם באפריקה המשוונית. את שארית היום אנחנו מעבירים בנסיעה ברכב שטח, לצד קבוצות גדולות של בעלי חיים. לקראת השקיעה, אנו עוצרים ליד שתי לביאות עם חמישה גורים קטנטנים, שמתרפקים לפי תור על אמם. גור אחד חסר. הלביאה מחפשת, ולפתע הוא מגיח מבין השיחים. איזה הוד והדר.
למחרת בבוקר המשכנו אל השבר המזרח אפריקאי, אותו שבר גיאולוגי גדול ממדים, החוצה את היבשת מצפון לדרום ובו ימות מפורסמות, כמו ימת ויקטוריה, ימת טנגניקה, ימת טורקנה ועוד. כמו בכל אגמי השבר האפריקאיים, גם אגם מניירה (Lake Manyara) הטנזני הוא מקום נהדר שמשלב מים, חום, צמחייה וערב רב של בעלי חיים. אנו נוסעים ליד גוף המים הכחול, מבריחים להקה של צבאי גרנט ועוצרים מול להקת פלמינגו שנראית כמו נקודות ורודות המפוזרות על שמיכה תכולה. בהמשך נראה גם עדר של היפופוטמים. אוכלי העשב הענקיים הללו נחשבים למסוכנים ביותר בסוואנה האפריקאית – הם נראים איטיים ומגושמים, אך עשויים להיות מהירים להפליא, ואם מישהו נקלע לנתיבם הם עלולים להתרגז ולרמוס את הקורבן האומלל עם טון של שרירים וזעם.
למחרת מגיע תורה של שמורת הסרנגטי (Sarangeti). דומה שאין חובב טבע בעולם שלא חלם על "המישורים האינסופיים" – פירוש שמה של השמורה בסוהאילית. בדרך עברנו בכפר מסאי, שוטטנו בין הבקתות המרוחות בגללי פרה והתבוננו בגברים הגבוהים, ששרירי השוקיים שלהם מאפשרים להם לנתר לגובה רב. יש משהו מרהיב ומלהיב, אבל גם כוחני ומרתיע ברועים-ציידים הללו: גבוהים, קירחים, שריריים ומקועקעים, מהלכים בסוונה ברגליים יחפות עם כידונים בידיהם, והמבט הנשקף מעיניהם מלמד שלא יהססו להשליכם במידת הצורך.
מישורי הסרנגטי הם ערבות עשב ענקיות, ששטחם כמעט כשטחה של מדינת ישראל. המישור זרוע עצי שיטה, שם מוצאים בעלי החיים צל ומסתור. זוהי אחת השמורות המגוונות ביותר מבחינת עושר בעלי החיים. חיים כאן שלושים מינים של אוכלי עשב, ובראשם מיליון גנו, חצי מיליון צבאי תומפסון ורבע מיליון זברות. מקום מכובד בשרשרת המזון תופסים הטורפים. המגוון כאן יפה ומכובד – אריות, ברדלסים, נמרים, צבועים ונשרים. גם הפילים מהווים נדבך מרכזי בנוף של הסרנגטי. עדר של פילים המתנהל לאיטו לעבר בור מים, מקיף אותו ומתיז מים להנאתו הוא חזיון מרהיב. ברחבי הסרנגטי זורמים כמה נחלים המהווים מקור מים לחיות הסוואנה ובית גידול לחיות המים כמו תנינים והיפופוטמים.
הנדידה הגדולה היא אחד מאירועי הטבע היפים והמרגשים על פני כדור הארץ. עם תחילת עונת היובש, בסוף חודש מאי, מתחילה תנועה מאסיבית של עדרי גנו, זברות וצבאים. הם נעים לכיוון דרום במישורי הסרנגטי בחיפוש אחר מרעה טרי, ולאחר מכן יפנו צפונה אל עבר מסאי מארה, החלק הקנייתי של השמורה. הפרסתנים, כמו גם הטורפים הדולקים אחריהם, אינם מכירים בגבולות שבין מדינות והם מתקדמים בטורים ארוכים ומרהיבים. בחודשים יולי עד אוקטובר, הם נודדים בתוך המסאי מרה, ולקראת אמצע אוקטובר מתחילים את נדידתם דרומה – אל הסרנגטי. אזור זה ידוע בעשב העשיר יותר בסידן, לו זקוקות נקבות הגנו לעונת ההמלטות. בחודשים ינואר עד אפריל נודדים העדרים בתוך הסרנגטי לאזורים בהם ימצאו עשב למרעה. בסך הכל, במהלך השנה הם ינדדו במסלול מעגלי של כ- 800 קילומטר, תוך חצייה של מכשולי מים וסכנות רבות. חלקם לא יצלחו את המסע הזה.
בתקופת הנדידה יש שפע של מזון, והטורפים משאירים חלק גדול ממנו בשטח. בגלל השפע, הטורפים תוקפניים פחות, וכבר נצפו אריות, צבועים ותנים אוכלים יחדיו פגר של גנו. בניגוד למה שלמדנו בבית ספר, שהנשרים הם האחרונים בשרשרת המזון, הם לא תמיד האחרונים שמגיעים אל הפגר. לרב הם דווקא אלה שמגלים אותו, בזכות ראייתם המצוינת מגובה רב. התקבצותם של נשרים סביב ברדלס, שזה עתה הכניע את טרפו, מושכת למקום טורפים אחרים. אנחנו נוסעים במרחב, תרים אחר החתולים הגדולים – הנמר, הברדלס, האריה. אבל לעתים דומה שזוהי טעות לחפש, אולי נכון יותר לשבת בנקודת תצפית אחת: מצלמה ביד, משקפת צמודה לעיניים, אוזניים כרויות, עד שיבוא משהו. אני מזהה מרחוק את צבאי הגרנט, הודות לכתם הלבן שמאחוריהם. הם מתקרבים, אני מכוון בשקט, עוצר את נשימתי ו… קליק. צייד לכל דבר, כולל הריגוש שבמרדף והשמחה שבתפיסה, רק שכאן ההנאה שלי נובעת מכך שהצבי ממשיך לכשכש בזנבו ורץ לדרכו.
נגורונגורו (Ngorongoro) אף הוא לוע געשי ענקי, שאורכו 19 ק"מ, רוחבו 16 ק"מ ועומקו 600 מ'. השקע נוצר מקריסתו של הר געש, שגובהו המשוער היה 5,500-4,500 מ' ומן הסתם דמה לקילימנג'רו. המגמה שנוצרה בהר הגעש גלשה החוצה, והחלל שנוצר גרם לקריסת הקרקע שמעליה. וכיוון שהשקע איננו מנוקז, התרכזו בו מי הגשם ויצרו את אגם מגדי, שנראה כמשטח כחול מנוקד מוכתם בוורוד של להקות פלמינגו. הבקע הסגור מהווה סביבת מגורים טבעית לחיות בר שונות. העושר העצום של בעלי החיים והקרבה אליהם מזכיר מעט גן חיות פראי. זוהי חממת גידול ל- 20,000 – 25,000 אלף יונקים בינוניים וגדולים ומגוון רחב מאוד של עופות – עופות מים, דורסים וציפורי שיר.
המבקרים בפעם הראשונה ייזכרו מן הסתם בסרט "פארק היורה", רק שבמקום דינוזאורים מתהלכים כאן יונקים מציאותיים – אריות, נמרים, ברדלסים, צבועים ותנים בראש שרשרת המזון, וקרוב מאוד אליהם לוחכים באחו פרסתנים כמו גנו, זברות ואנטילופות שונות, אליהם מצטרפים פילים, היפופוטמים ובעלי חיים רבים נוספים היוצרים מארג אמיתי של טבע קדום. היונקים הגדולים מושכים את מרבית תשומת הלב, אבל לא צריך להיות חובב ציפורים גדול כדי להתפעל מהעופות הרבים, בהם יאורית, איביס קדוש, תמירון, סייפן, פנינית הקסדה (כחולת הלחי) ועוד. בחורף נוספים להם האנפות והברווזים, נחילי החרקים שמגיעים עם הגשם מושכים לכאן חסידות באלפיהן. הן עוצרות בקלדרת הענק במהלך נדידתן מאתיופיה לדרום היבשת ובחזרה. ממעל אפשר לראות את הדורסים האפריקאים, בעיקר עיטים, בזים, נצים ונשרים המחפשים את תוצאות הטרף הבא. |
עדרי גנו לוחכים עשב, לביאות אורבות לטרף, נמר מנמנם על ענף עץ, ברדלס דולק אחר צבי, נשרים מעופפים בשמים בחיפוש אחר פגרים. ספארי אפריקאי מזמן אינספור חוויות עוצמתיות, ובעונת הנדידה הגדולה הכל מגיע לשיא שאין שני לו פורסם 9.1.14 |
זנזיבר - גן עדן לחובבי דגים
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 468
[name] => אפריקה
[slug] => africa
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 468
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 710
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 492
[name] => טנזניה
[slug] => tanzania
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 492
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 468
[count] => 140
[filter] => raw
[term_order] => 0
) )