"תשעה מתוך עשרה אנשים מתים על שוקולד. העשירי משקר" – גרפיטי בשווייץ. אם גם אתם שייכים לתשעת האנשים שלא יכולים לעבור את היום בלי קובייה (או טבלה) של שוקולד, תוכלו להתנחם שיש לכך סיבה מדעית: השוקולד גורם לשחרור של אנדורפינים, חומריים כימיים המצויים במוח, שעוזרים לשיפור מצב הרוח ומקלים על תחושת כאב. אבל גם בלי סיבות מדעיות, שוקולד הוא הממתק האהוב בעולם, על ילדים ומבוגרים גם יחד. כפי שכל חובב שוקולד יודע, קיימים הבדלים לא מבוטלים בין סוגי השוקולד השונים, וגם המוצא הגיאורגרפי משפיע על הטעם ועל צורת ההגשה. שוקולד שוויצרי אינו דומה לשוקולד בלגי, ואי אפשר להשוות בין השוקולד המיוצר באירופה לזה המגיע מעבר האוקיינוס האטלנטי, מארצות הברית או מדרום אמריקה. 
קוביות שוקולד. האנדורפינים לא משקרים
אבל לפני הכל, מהו בעצם שוקולד? שוקולד הוא שילוב של מוצקי קקאו וסוכר עם רכיבים נוספים, דוגמת רכיבי חלב ולציטין. ככל שאחוז מוצקי הקקאו גבוה יותר, השוקולד נחשב איכותי יותר. בשוקולד מריר אחוז מוצקי הקקאו הוא לפחות 35% ויכול להגיע עד 70% ויותר. התוצאה איכותית יותר, אבל פחות נגישה לחך הסטנדרטי. השוקולד הפופולרי ביותר הוא שוקולד חלב, המכיל, בנוסף על מוצקי קקאו וסוכר, גם רכיבי חלב – לרוב אבקת חלב. טעמו מתוק יותר והוא ניתך בטמפרטורה נמוכה מזו של השוקולד המריר, כפי שיעידו האצבעות המוכתמות של מי שיאחז בו במשך דקות ספורות. הסוג השלישי של שוקולד אינו נחשב כלל לשוקולד: שוקולד לבן, שמרקמו שמנוני יותר משני הסוגים האחרים, אינו מכיל כל מוצקי קקאו (וזאת גם הסיבה שצבעו אינו חום). הוא מורכב מחמאת קקאו, סוכר, לציטין וחומרי טעם.
שוקולד מריר, חלב ולבן של היצרנית השווצרית פריי | צילום: swiss.ch
הראשונים שהשתמשו בפולי קקאו למאכל היו בני המאיה. גם האצטקים השתמשו בפולי קקאו, אלא שהם נהגו לטחון אותם ולהכין מהם משקה מר, שאותו תיבלו בצ'ילי. המשקה, שנקרא צ'וקואטל והעניק את שמו לשוקולד של ימינו, שימש כמרפא לתחלואים שונים, בעיקר כנגד כאבי בטן. פולי הקקאו הגיעו לאירופה במאה ה-16, ובדומה לשימוש שלהם בדרום אמריקה, גם האירופאים נהגו להכין מהם משקה, אבל כדי לטשטש את טעמו המר הם הוסיפו לו סוכר.
בתחילת המאה ה-19 ההולנדים המציאו שיטה להפיק שומן מפולי הקקאו. חמאת הקקאו בצירוף עם אבקת קקאו וסוכר שימשו להכנת שוקולד מוצק. אבל הטעם המוכר לנו מגיע, באופן לא מפתיע, ממדינה קטנטנה שהפכה למעצמת שוקולד של ממש: שווייץ. אחראים למהפכה הזאת הם שני אנשים שהשמות שלהם מוכרים עד היום לכל חובב שוקולד באשר הוא – אנרי נסטלה, שהצליח לייצר חומר מוצק מחלב נוזלי (אבקת חלב), ורודולף לינט, שערבב את אבקת החלב עם אבקת קקאו ליצירת שוקולד חלב – הממתק ששינה את הרגלי האכילה של רבים כל כך ברחבי העולם. 
פולי קקאו. הגיעו במאה ה-16 לאירופה מיבשת אמריקה, והשאר – היסטוריה
שווייץ: מעצמה מתוקה
על מיקומה של שווייץ בראש טבלת השוקולד העולמית איש אינו חולק. מלבד העובדה שהשוויצרים הכירו לעולם את שוקולד החלב האהוב, הם אחראים לעוד כמה יצירות על זמניות בתחום. ב-1908 יצר השוויצרי תאודור טובלר שוקולד בעל צורה ייחודית – במקום טבלה שטוחה המורכבת מקוביות מרובעות, השוקולד שלו עוצב בדוגמת הפסגה המשולשת של הר המטרהורן: טבלה בצורת מנסרה הבנויה מפסגות משולשות, שאמורות להזכיר לאוכל אותן את יופיים של האלפים ואת האוויר הצח ומחייה הנפש השורר בפסגות הגבוהות. הטובלרון, שנארז באריזה בעלת צבע צהוב עם ציור נאיבי של המטרהורן, הפך למצרך חובה בחנויות דיוטי פרי ברחבי העולם. זהו נציג בולט, אבל כמובן לא יחיד, של השוקולד השוויצרי. 
אייקון שוויצרי, שוקולד טובלרון. לאכול שוקולד ולחשוב על פסגת המטרהורן
ייצור שוקולד בשוויץ החל במאה ה-17 והלך והתפתח בעיקר במאה ה-19 וראשית המאה ה-20, עם כניסתם של שחקנים חדשים, כולם שמות שהפכו נרדפים לשוקולד: נסטלה, שוסרד, לינט, אלפרוז ואחרים. הסוד של השוקולד השוויצרי טמון, בין השאר, בחלב המשובח שמקורו בפרות הרועות באחו האלפיני. זהו שוקולד עשיר, קרמי ואיכותי מאוד, וגם כיום, כשתאגידים בינלאומיים קנו כמה ממפעלי השוקולד הבולטים בשווייץ – השוקולד המקומי שומר על מעמדו הרם ועל איכותו המוקפדת.
שוקולד שוויצרי לצד חומרי גלם המשמשים להכנתו | צילום: swiss.ch
עוד משהו מתוק: בחודשי הקיץ – בין יוני לאוקטובר – פועלת רכבת מיוחדת הקרויה רכבת השוקולד (Swiss Chocolate Train), המאגדת כמה תענוגות שוויצרים טיפוסיים – גבינה משובחת, שוקולד איכותי ורכבת נופית. הנוסעים יכולים לשבת בקרון מראשית המאה ה-19 או בקרון עם חלונות פנורמיים הצופים אל הנוף. הרכבת יוצאת ממונטרה (Montreux), ליד אגם זנבה, עוצרת בגרוייר (Gruyère), שם קופצים לביקור בטירה המקומית ובמפעל הגבינות בו מייצרים את גבינת גרוייר המפורסמת, ומגיעה לסוף המסלול ב-Broc, שם ממוקם מפעל השוקולד של נסטלה. כרטיס במחלקה הראשונה מזכה את הנוסעים בקפה וקרואסון בעת הנסיעה, העברה באוטובוס מתחנת הרכבת בגרוייר אל הטירה, ביקור במפעל הגבינה וביקור (כולל טעימות) במפעל השוקולד של נסטלה. 
רכבת השוקולד חולפת על פני נופים שוויצריים מקסימים | צילום: swiss.ch
בלגיה: עולם הפרלינים
בעוד ששוקולד שוויצרי נמכר בטבלאות, שוקולד בלגי מגיע בעיקר בצורת פרלינים – ממתקי שוקולד ממולאים בכל טוב. הכל התחיל במאה ה-19, כשז'אן נויהאוס, שוויצרי שהיגר לבלגיה, פתח במרכז בריסל בית מרקחת שבו מכר תרופות מצופות בשוקולד כדי להסוות את הטעם המר. אהבת השוקולד עברה במשפחה ונכדו, ז'אן נויהאוס השני, שינה את עולם השוקולד הבלגי לעד (ועל הדרך פרסם את השם "נויהאוס" ברחבי העולם) כשהמציא את הפרלין. הפרלינים הבלגים, בשונה מהבונבונים הצרפתים, מצטיינים במעטפת קשיחה ותוך רך וקרמי (לעיתים אלכוהולי) בטעמים שונים – קפה, מרציפן, נוגט, קרם אגוזים ועוד ועוד. הפרלינים של נויהאוס מככבים על שולחנם של בני משפחת המלוכה הבלגית, ולמרות שכיום המותג נמכר ביותר מחמישים מדינות ברחבי העולם, האיכות נשמרה וכל פרלין מקבל יחס אישי, הן בעת הייצור והן בעת המכירה: הפרלינים אינם נמכרים באריזות מוכנות אלא מוכנסים אחד-אחד על פי בחירת הקונה אל תוך קופסת קרטון מלבנית, נארזים בנייר עטיפה נאה ונקשרים בסרט.
בוטיק של נויהאוס בבריסל. פרלינים שגם המלך אוהב | צילום: רותם בר כהן
לנויהאוס הצטרפו יצרני פרלינים נוספים, שכולם זכו להצלחה ולפרסום מעבר לגבולות בלגיה – גודאיבה, ליאונידאס ומרקוליני הם המפורסמים ביותר, ולכל אחד מהם יש אוהדים נלהבים ברחבי בלגיה, שיגנו עד חורמה על המוצר האהוב עליהם. למרבה השמחה, העובדה שהפרלינים המשובחים נמכרים בתפזורת, מאפשר לטעום אחד או שניים מכל יצרן. כך תוכלו להשוות בין הטעמים – שחלקם מורכבים ומפתיעים, ולבחור מיהו האהוב עליכם.
פרלין בלגי. מעטפת קשיחה חובקת את המילוי הרך
עוד משהו מתוק: טיול בבריסל אינו שלם ללא ביקור באחד מהיכלות הפרלינים הפזורים בעיר. מקום מצוין להתחיל בו הוא כיכר סבלו (Place du Grand Sablon), בית לכמה מבוטיקי השוקולד המשובחים והמהודרים ביותר. הביקור ישאיר אתכם נפעמים, וגם מעט משועשעים, מהרצינות שבה הפרלינים מוצגים על המדפים או בתיבות זכוכית מעוצבות והחשיבות שבה הם מטופלים בעת הקנייה. ליוצאים מחוץ לבריסל, בכל שנה באביב נערכים בחבל הארדנים פסטיבלים הקשורים לשוקולד: במרץ חוגגים בעיר האוניברסיטאית היפה מונס פסטיבל שוקולד בן יומיים שבו מציגים גם שוקולטיירים צעירים בתחילת דרכם את מרכולתם; באפריל חוגגים בדורבוי, עיר-בונבוניירה המתהדרת בתואר "העיר הקטנה ביותר בעולם", את פסטיבל האביב והשוקולד עם פעילויות מתוקות והרבה שוקולד.
פרלינים של מרקוליני. גם באריזה מושקעת מחשבה רבה
איטליה: נשיקות מתוקות
חובבי השוקולד המריר יעקמו את האף, אבל איטליה מייצרת כמה מהשוקולדים המפורסמים (והמתוקים, יש לציין) בעולם. קחו, למשל את ביצת ההפתעה של קינדר – אותה ביצת שוקולד שבתוכה קפסולת פלסטיק עם צעצוע קטן. למרות השם הגרמני ("קינדר" פירושו ילד בגרמנית), זהו ממתק איטלקי למהדרין של יצרנית השוקולד פררו, ממחוז פיימונטה בצפון-מערב איטליה. אפילו הצעצוע שמתחבא בתוך ביצת השוקולד לא מגיע מהמזרח הרחוק אלא מחברת צעצועים איטלקית (בישראל, אגב, כמו במדינות חמות אחרות, משווקת בשנים האחרונות גרסה שונה של ביצת ההפתעה המפורסמת, שמיועדת להחזיק מעמד גם במזג אוויר שרבי). פררו מייצרת עוד כמה שוקולדים ידועים, כשהמוכר מכולם הוא דווקא ממרח על בסיס אגוזים – נוטלה. גם פררו רושה, אותו כדור שוקולד עטוף בנייר זהוב, מקורו ממפעל השוקולד הזה. 
ביצת הפתעה של קינדר. למרות השם הגרמני, זהו מוצר איטלקי למהדרין
בכלל, האיטלקים אוהבים את ממתקי השוקולד שלהם כשהם עטופים כל אחד בנפרד: כך גם באצ'י ("נשיקה" באיטלקית) – כדור שוקולד עם אגוזים גרוסים ונוגט שבראשו אגוז שלם והוא עטוף בנייר כסף. הבאצ'י מיוצר במפעל השוקולד פרוג'ינה, הממוקם בעיר המקסימה פרוג'ה, בירת מחוז אומבריה במרכז איטליה. עוד שוקולד שמגיע עטוף בנייר הוא הגיאנדוליטו, של יצרנית השוקולד קאפרל, הממוקמת בטורינו. השוקולד הזה, שמעוצב כמו סירה קטנה, מכיל בתוכו ממרח של אגוזים ממחוז פיימונטה, שטורינו היא בירתו. גם שמו של השוקולד מקומי – הוא נגזר מהשם Gianduj, אחת הדמויות בקומדיה דל'ארטה המייצגת את טורינו.
שוקולד באצ'י. האיטלקים אוהבים ממתקי שוקולד שכל אחד ארוז בנפרד
עוד משהו מתוק: בכל סתיו מתקיים בפרוג'ה פסטיבל שוקולד Eurochocolate המושך אליו מבקרים מרחבי איטליה ומכל העולם. במהלך הפסטיבל אפשר לטעום שוקולדים מסוגים שונים ומשונים ומאכלים מתוקים נוספים, לחזות במופעים, לצפות בהדגמות. יש גם פעילויות מיוחדות לילדים.
ארצות הברית: שוקולד שווה מיליארדים
נכון, זה לא הטעם האירופי המעודן וגם לא האריזות האלגנטיות, אבל תעשיית השוקולד האמריקאית מגלגלת מיליארדי דולרים בשנה – על פי נתונים של איגוד המגדניות הלאומי, מכירת שוקולד ומוצריו בארצות הברית מניבה בכל שנה 18 מיליארד דולר, עם גידול שנתי של שלושה עד ארבעה אחוזים. יצרנית השוקולד הגדולה בארצות הברית היא הרשי, הממוקמת בעיירה הקרויה באותו שם והמכונה על ידי פרנסיה – Chocolatetown, USA. ההתחלה היתה צנועה: ב-1873 פתח מילטון הרשי חנות ממתקים בפילדלפיה, שבה מכר ממתקי קרמל מתוצרת עצמית. כמה שנים לאחר מכן הקים גם מחלבה על מנת שתספק חלב לתעשיית הממתקים שלו. שוקולד היה רק אחד העסקים של הרשי הנמרץ, שגם הקים חברת השקעות, מימן קבוצת הוקי ובנה אצטדיון – כולם נושאים את שמו, הרשי.
השוקולד של הרשי. לא מתוחכם, ללא אריזה מושקעת, אבל נמכר במיליונים
מלבד טבלאות השוקולד העטופות בנייר חום עם שם החברה מודפס באותיות גדולות, הרשי גם מייצרת ממתק שוקולד פופולרי נוסף – נשיקות הרשי, ממתקי שוקולד קטנטנים, בצורת פירמידה, שכל אחד מהם ארוז באופן אישי בנייר כסף, וכן כמה סוגים של חטיפי שוקולד מצליחים, בהם ריסס, עם חמאת בוטנים במרכז, ואלמונד ג'וי עם מילוי קוקוס. ועם כבר הזכרנו חטיפי שוקולד, ממש כמו חטיפים מלוחים, גם החטיפים המתוקים אהובים מאוד בארצות הברית. ענקית המזון מארס מייצרת כמה מהחטיפים הפופולריים ביותר, בהם סניקרס, מילקי וויי, שלושת המוסקטרים וגרסאות שונות של סוכריות השוקולד המפורסמות מכולן – M & M.
חטיפי שוקולד אמריקאים
עוד משהו מתוק: באמריקה כמו באמריקה – ביקור במפעל שוקולד הופך לקרנבל שלם. העיירה הרשי, שמתגאה בהיותה "המקום המתוק עלי אדמות", מציעה לא רק סיור במפעל השוקולד הענקי (סיור הכולל, כמובן, טעימות), אלא גם פארק שעשועים מושקע ועמוס ברכבות הרים, גן חיות וספא שבו אפשר לקבל טיפולים מגוונים על בסיס של שוקולד. 
רכבת הרים בהרשי פארק, פארק השעשועים הצמוד למפעל השוקולד המפורסם
ברילוצ'ה, ארגנטינה: שווייץ הדרום אמריקאית
העיר הארגנטינאית ברילוצ'ה, או בשמה המלא – San Carlos de Bariloche, שוכנת למרגלות רכס האנדים, בלבו של אזור האגמים שבמערב ארגנטינה, סמוך לגבול עם צ'ילה. הנופים האלפיניים, הכוללים פסגות מושלגות ואגמים צלולים, הבניינים מחודדי הגגות ותיירות הסקי המפותחת מזכירים למבקרים כאן את שווייץ. ויש עוד דבר מה משותף לעיר הדרום אמריקאית ולמדינה האירופית: האהבה לשוקולד.
תופיני שוקולד בחנות בברילוצ'ה. געגועים לאירופה
את השוקולד הביאו לכאן מהגרים אירופאים, בעיקר מאוסטריה ומגרמניה, שהגיעו לארגנטינה בסוף המאה ה-19 והתיישבו בלבם של נופים שהזכירו להם את המולדת הישנה. תעשיית השוקולד המקומית החלה לשגשג אחרי מלחמת העולם השנייה, כשהיצרנים הביתיים החלו למכור את מרכולתם. כיום, עדיין אפשר למצוא כאן מפעלים קטנים המכינים שוקולד בייצור ידני, למרות שהם המיעוט ורובו של השוקולד מיוצר על ידי מכונות.
הכנת ממתקי שוקולד ב"דל טוריסטה", ברחוב הראשי של ברילוצ'ה
הרחוב הראשי של ברילוצ'ה, Mitre Street, מנוקד בחנויות המוכרות את השוקולד המקומי: מ-Franton הזעירה ועד Del Turista הענקית. עוד כמה יצרני שוקולד מצוינים שתמצאו כאן הם ראפה נוי, טורס וממושקה. מומלץ לשוטט לאורך הרחוב, להיכנס לחנויות, להסתובב בין המדפים, לשוחח עם בעלי המקום, וכמובן – לטעום מהתוצרת.
מוזיאון השוקולד בברילוצ'ה. גם כאן יש טעימות בסוף הביקור
עוד משהו מתוק: אחרי שטעמתם את השוקולד בחנויות ובבתי הקפה של ברילוצ'ה אפשר להרחיב אופקים במוזיאון. ב-Fenoglio Museo del Chocolate תוכלו ללמוד על ההיסטוריה של השוקולד, לצפות בתצוגות מתוקות, להציץ מבעד חלונות זכוכית על פועלים המייצרים שוקולד, ולמרות שזה מוזיאון – טעימות מתוקות הן חלק בלתי נפרד מהסיור. לקריאה נוספת:  | | בשנים האחרונות הוכפלה צריכת השוקולד בארץ וגם הטעם הישראלי התעדן. קווים לתולדות החטא השחור בארץ הקודש – מה"שמנונית", דרך השחר העולה המיתולוגי, ועד חנויות הבוטיק |
 | | למה נחשב השוקולד כמעורר מינית? איזה שוקולד הוא הנמכר ביותר בישראל? כמה שוקולד אוכלים השווייצרים ומי היא יצרנית הקקאו הגדולה בעולם? • כל מה שרציתם לדעת על שוקולד |
 | | מהשוקולדים המפוסלים של פטריק רוז'ה, דרך המקרונים המושלמים של פייר ארמה ועד הלחמים הנהדרים של פואלין. מסע גרגרני במיוחד בין השוקולטרי, הפטיסרי והבולנז'רי הכי שווים בפריז. גילטי פלז'ר בלי רגשות אשם |
צילומים בכתבה: אייסטוק, פליקר – tony, ulterior epicure, Diego Peñailillo, Gustavo Almada, María Pastora y Pedro, braker, Coralie Ferreira
|
