כל פרסום תיירותי על יפן בתקופה שבין סוף החורף לאביב מתהדר בכותרת הכמעט בנאלית "פריחת הדובדבן", או לפעמים בשמה היפני – "סאקורה". ואכן, קל מאוד להתהדר בפריחה נאה שכזאת. אבל מעבר למראה המהפנט, כדאי לדעת שהיחס ביפן אל עצים בכלל ואל הדובדבן בפרט שונה ממה שאנחנו מכירים במקומות אחרים בעולם. התרבות היפנית לא רק מוקירה אלמנטים ויסודות מן הטבע, היא גם הצליחה להטמיע אותם בכל אספקט תרבותי, בעבר ובהווה. למידע נוסף:
כשאני חושב על פריחת הדובדבן אני נזכר בציטוט מתוך מ"הדרך הצרה לאוקו" של הנזיר, המשורר והנוסע בן המאה ה-17 מאצואו באשו (בתרגומו הנפלא של יעקב רז): "כשיצאתי לדרך בעשרים ושבעה בחודש השלישי, היה ערפל בשמי השחר. הירח של הבוקר המוקדם איבד מאורו, ואפשר היה לראות במעורפל את פסגת הר פוג'י. פרחי הדובדבן שעל הענפים באואנו וביאנאקה הולידו בי מחשבות עגומות, ותהיתי מתי אראה אותם שוב". יותר מ-80 אחוז משטחה של יפן מכוסה ביערות טבעיים ונטועים, ובארכיפלג היפני, הנמתח כל הדרך מהוקאידו הסוב-ארקטית שבצפון ועד אוקינאווה הסוב-טרופית בדרום, יש מגוון גדול מאוד של צומח. יפן לא רק שאיננה פוגעת בעציה, היא אף משמרת ומגוננת עליהם, עובדה מעניינת במיוחד כשלומדים שיפן היא אחת מצרכניות העץ הגדולות בעולם. הנה דוגמה אחת קטנה: מקלות האכילה ביפן עשויים מעץ, ולא מבמבוק או פלסטיק כמו ברוב דרום מזרח אסיה. אם לוקחים בחשבון שיפני ממוצע צורך שלושה או ארבעה סטים של מקלות אכילה בכל יום, מתקבלת כמות אדירה של עץ. אבל מקורו אינו ביפן והוא מיובא ממדינות אחרות, כמו אינדונזיה ואפילו פנמה.
כמה מהמינים הבולטים של עצים ביפן הם הסאקורה – הדובדבן; האומה – השזיף היפני; המומיג'י – האדר היפני, מלך השלכת הסתווית, המשמש כעץ נוי כמעט בכל גן; המאטצו – האורן היפני, ירוק עד ומסמל אריכות ימים; הטאקה – הבמבוק, שיש לו שימושים רבים כל כך ביפן. יש כמובן מיני עצים נוספים, כמו הערבה ואחרים. היחס המיוחד של היפנים אל העצים מגיע לשיאו בפריחת הדובדבן. הסאקורה מהווה ביטוי משולם של היחס האישי והציבורי אל העץ ופריחתו, המסמלת יופי, התחדשות, עוצמה, אבל גם עדות להיותם של החיים בני חלוף. פריחת הדובדבן, שמציינת את תחילת האביב, הפכה לאחד האירועים החשובים ביותר בלוח השנה היפני. ומאחר שביפן יש כמה אזורי אקלים, הפריחה מפוזרת על תקופה בת שבועות אחדים, והמטייל מדרום לצפון יכול לנוע במקביל לפריחה. ואיזו פריחה!
בשיא הפריחה חוגגים בכל מקום את האנמי, התכנסות המונית תחת עצי דובדבן כדי "להתבונן תחת פרחים פורחים". בטוקיו של תחילת האביב הערבים קרים, אבל כבר משעות אחר הצהריים המאוחרות ראיתי כיצד בגן שליד מגדל טוקיו כל מקום פנוי נתפס על ידי מחצלות ויריעות ניילון שנפרשו על האדמה הקרה והלחה. המוני בני אדם החלו להתאסף מתחת לעצים הפורחים – זוגות, קבוצות של חברים, לפעמים כל עובדי המשרד. כולם אוכלים לא מעט ושותים הרבה, בעיקר בירה אבל גם סאקה, יושבים מתחת לעצים ונהנים מכל רגע.
לקריאה נוספת:
|
.jpg)
