טיול בפוליה – לאורך העקב האיטלקי

לבארי הגענו אחרי טיול ארוך במחוזותיה המוכרים והמתוירים יותר של איטליה, צפונה מרומא. ההבדל בין הגבעות הרכות של טוסקנה, עם הכרמים ומטעי הזיתים, לרחובות הרחבים של בארי, שיורדים היישר לרצועת החוף החולית היה מדהים. ההפתעה המשיכה בארוחה רבת מנות במסעדה ברובע העתיק שנקראה בפשטות Vini e Cucina (יין ואוכל) – אוכל כפרי בסיסי ונהדר, שכמותו לא אכלנו באיטליה, ובמחיר זול להפתיע. כשהתרווחנו מול הים עם כוס יין מקומי ידענו – הדרום נכנס לנו ללב. הטיול ברחבי פוליה רק חיזק את תחושת ההתאהבות הזאת.

לקריאה נוספת:

• מדריך מסע אחר לדרום איטליה
• פוליה: הדרום המתעורר
• עשרת המקומות המומלצים בדרום איטליה
• דרום איטליה: שמחת האכילה

גם מי שטייל מדרום לרומא, בנאפולי וסביבתה, יופתע ממראות פוליה (Puglia), החבל הדרומי-מזרחי של איטליה, העקב של המגף האיטלקי. זהו אחד המחוזות הפחות מוכרים לתיירים, עם כפרים מבודדים, חופים פראיים, ערי נמל עתיקות ואדריכלות ייחודית, שמשאירה את המטייל פעור פה ונפעם. פוליה, שגודלה בערך כמדינת ישראל, צרה וארוכה כמוה, ובדומה לה גם היא משתרעת לאורך חוף הים. אלא שכאן מסתיים הדמיון.

המיקום של פוליה, מפת המסלול בסוף הכתבה | TUBS, wikipedia

כולם הותירו חותם

פוליה נושקת לשני ימים: ממזרח היא שוכנת לחופו של הים האדריאטי, שמעברו השני הוא נושק לבוסניה והרצגובינה, קרואטיה וסלובניה; מדרום נמצא הים היוֹני. כמעט 800 ק"מ של חופים, חלקם חוליים, אחרים סלעיים, משכו לכאן לאורך ההיסטוריה אינספור ימאים ונוסעים, סוחרים וכובשים. כל אלה השאירו את חותמם. הצלבנים, שזאת היתה תחנתם האחרונה בדרך לארץ הקודש, הותירו אחריהם שלל כנסיות ומנזרים; הצרפתים והספרדים בנו כאן מצודות, טירות וקתדרלות, וגם העות'מנים והמורים הותירו שרידים. ויש גם נקודה יהודית: בתקופת מלחמת העולם השנייה יצאו מערי הנמל העיקריות של פוליה, בארי וברנדיזי, ספינות מעפילים בדרכן לישראל.

את טיולנו נתחיל בבארי (Bari), העיר השנייה בגודלה בדרום איטליה (אחרי נאפולי), ומרכז כלכלי חשוב. העיר נחלקת לשניים: עיר עתיקה עם סמטאות צרות, כנסיות ופסלים מרשימים, ועיר חדשה, שהתפתחה במאה ה-19, עם רחובות רחבים וכיכרות נאות.

הנמל של בארי, העיר השנייה בגודלה בדרום איטליה | צילום: loloieg, flickr

מלבד שיטוט נינוח בעיר וישיבה בבתי הקפה ובמסעדות הרבות הפזורות בה, כדאי לבקר בבזיליקת סן ניקולא (Basilica di San Nicola), אחת הכנסיות החשובות ביותר בעולם הנוצרי. הכנסייה, המזכירה בצורתה מצודה רבת רושם, נקראת על שמו של ניקולס הקדוש הקבור כאן, אותו קדוש נוצרי שדמותו שימשה השראה לסנטה קלאוס, חביבם של ילדים בעולם המערבי. הכנסייה נבנתה במאות ה-11 וה-12 בסגנון רומנסקי ויש בה פסלים ועבודות אמנות רבות. עוד ברובע העתיק, הקתדרלה של בארי (Bari Cathedral), שנבנתה במאות 13-12. פנים הקתדרלה מהווה דוגמה נאה לסגנון רומנסקי אופייני לפוליה. המחפשים ירק ושלווה ימצאו את מבוקשם בגנים הבוטניים האוניברסיטיים (Orto Botanico dell'Università di Bari) הפתוחים לקהל בימות השבוע. חובבי כדורגל יכולים לבדוק האם מתקיים משחק של הקבוצה המקומית, AS Bari, שמתנדנדת בין הליגה הראשונה לשנייה. האצטדיון הביתי, סן ניקולא, נחשב לאחד המרשימים באיטליה, ובשנת 1990 הוא אירח את גביע העולם בכדורגל.

בזיליקת סן ניקולא, בה קבור הקדוש שדמותו שימשה השראה לסנטה קלאוס | צילום: loloieg, flickr

מבארי נקפוץ לביקור (אפשר גם ברכבת) בעיירה היפה טראני (Trani), הנמצאת על חוף האדריאטי, כ-40 ק"מ מצפון לבארי. מעבר לרחובות הנאים, הסמטאות הצרות והמרינה היפה, ביקור בטראני מעלה זכרונות מהיסטוריה היהודית של האזור. הקהילה היהודית של טראני היתה מהחשובות בדרום איטליה, כפי שאפשר ללמוד מביקורו, במאה ה-12, של בנימין מטודלה. בתקופה זו חיו בעיר כמה אלפי יהודים, קהילה שגדלה ושגשגה בעיקר במאה ה-13. שריד לקהילה המפוארת אפשר לראות כיום בבית הכנסת סקולה נובה ("בית הכנסת החדש"), שנבנה ב-1247. בשנים שלאחר מכן נאסר על היהודים להתפלל בו והוא הפך לכנסייה. רק ב-2006 חזר בית הכנסת לייעודו המקורי, ואת גלגוליו השונים ניתן לראות בשילוב המפתיע – על ראשו של מגדל הפעמון הכנסייתי מתנוסס מגן דוד גדול.

המרינה של טראני בשעת שקיעה | צילום: firing_tower, flickr

בתי מערות ובתי טרולי בפוליה

אם הגעתם לטראני ברכבת, שובו לבארי, ומכאן צאו דרומה ברכב (אם נסעתם לטראני במכונית, תוכלו לעקוף את בארי ולהמשיך במסלול המתואר). הפעם ניסע לא לאורך החוף, אלא אל פנים הארץ, אל המחוז השכן, בזיליקטה, והעיירה המרתקת מטרה (Matera). הרובע ההיסטורי של העיר, Sassi di Matera ("האבנים של מטרה"), עוצר נשימה ממש. ברגע הראשון לא ברור מה בדיוק אתם רואים – מעין גיבוב של בתים עתיקים ומערות פרה היסטוריות, אשר שימשו למגורים לאורך השנים, וכל הגוש המרשים הזה תלוי כמו על בלימה מעל ערוץ של קניון עמוק. השיטוט ברחבי העיר מצריך עליות וירידות מרובות, חלקן במדרגות תלולות ומפותלות להפליא. אבל זהו סוד קסמו של המקום המיוחד הזה, כמו גם הנוף הצחיח והמרהיב שנגלה מקצה המצוק. מלבד מערות מגורים, יש כאן גם כנסיות חצובות בסלע, שעל קירותיהן מצוירות פרסקאות.

מטרה. עירוב מרתק של בתים עתיקים ומערות מגורים | צילום: rmx, flickr

אבל המערות של מטרה הן לא צורת המגורים הייחודית היחידה שתראו במהלך הטיול. בעיירה אלברובלו (Alberobello), הנמצאת במחוז פוליה, ממזרח למטרה, אפשר להתרשם מבתי הטרולי הלבנים בעלי הגגות המחודדים, שהוכרזו כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. הטרולי, שנראים כאילו יצאו מסיפורי אגדות, נבנו לפני כמה מאות שנים על ידי הנחת אבנים זו על גבי זו, ללא מלט ביניהן, מה שאיפשר לפרקם במהירות ולבנותם בקלות מחדש. חלק מהטרולי שימשו כמחסנים, אחרים – למגורים.

גגות הטרולי. הבתים הייחודיים הללו נבנו ללא מלט בין האבנים

בשנים האחרונות, יש טרנד אופנתי, בעיקר בקרב אנגלים וגרמנים, לרכוש טרולו (כך קוראים למבנה יחיד) הרוס למחצה, לשפצו למשעי – לשם כך נדרשים בעלי מלאכה מומחים – ולהפוך אותו לבית נופש פרטי או להשכירו לתיירים. יש מי שיקונן על אובדן האותנטיות המקומית, אבל בזכות הטרנד הזה, המטייל באזור יכול ליהנות מהמראה המיוחד של הטרולי מבחוץ ולעיתים גם מבפנים.

טרולו משופץ. נדרשים בעלי מלאכה מומחים כדי לשפץ את בתי הטרולי

אל הקצה הדרומי של העקב

מאברובלו נחזור לכביש החוף, E55, ונרד בו דרומה עד ללצ'ה (Lecce), אחת הערים החשובות בפוליה. לצ'ה עשירה באדריכלות בארוק מרשימה, מה שהעניק לה את הכינוי "פירנצה של דרום איטליה". בין הכנסיות הרבות בעיר, כדאי לבקר בכנסיית הצלב הקדוש, שחזיתה מעוטרת בפסלי חיות, דמויות גרוטסקיות ואפילו ירקות, ובקתדרלה של לצ'ה שמגדל הפעמונים שלה מתנשא לגובה של 70 מ'. בתיאטרון הרומי, שנבנה במאה ה-2 לספירה, נערכים מדי פעם מופעים וקונצרטים. חובבי כדורגל ודאי מכירים את קבוצתה של לצ'ה, U.S Lecce, שאמנם ירדה לליגה השנייה, אבל עדיין משחק ביתי הוא בגדר חוויה מהנה.

לצ'ה. העיר מצטיינת באדריכלות בארוק מרשימה | צילום: Giovy, flickr

את טיולנו בפוליה נחתום בקצה הדרומי של העקב האיטלקי, באוטרנטו (Otranto). סמוך לעיירה, השוכנת על חוף הים האדריאטי, נמצא מגדלור המציין את הנקודה המזרחית ביותר של איטליה. נעים לשוטט ברחובות היפים ולאורך הטיילת ולבקר במצודה שממנה נשקף נוף מקסים של בתי העיירה והים הכחול. אל תחמיצו את רצפת הפסיפס הענקית מהמאה ה-12 בקתדרלה של אוטרנטו, שבה אפשר לראות את גלגל המזלות וסצינות מגן העדן ומהגיהינום. סמוך למזבח יש אוסף מצמרר של מאות גולגולות של תושבי האזור הנוצרים שנרצחו במאה ה-15 על ידי העות'מנים, לאחר שסירבו להתאסלם.

אוטרנטו. הנקודה המזרחית ביותר באיטליה | צילום: Freddyballo, GFDL

אם זמנכם בידיכם, הישארו באזור עוד כמה ימים, וטיילו לאורך החוף המפורץ. בדרך עצרו בכפרים ובעיירות קטנות ותוכלו ליהנות מאוכל טוב ומשפע של נופי ים מקסימים. אם אתם ממהרים, חזרו בדרך המהירה לאורך החוף לבארי, ומכאן תוכלו להמשיך בטיסה או בהפלגה ליעד הבא באיטליה או מחוצה לה.

מידע מעשי על פוליה

איך להגיע לפוליה? מנמל התעופה בן גוריון מתקיימות במהלך הקיץ טיסות לואו קוסט דו שבועיות לבָּארי שבחבל פוליה. הטיסות מנתב"ג לפוליה נמשכות כשלוש שעות.
מתי להגיע לפוליה? החודשים המומלצים ביותר לביקור בחבל פוליה הם אפריל-יוני, אז מזג האוויר נעים ומתאים הן לטיולים והם לבילוי בחופים (במיוחד חודש יוני). גם בספטמבר ואוקטובר מזג האוויר נעים והאווירה רגועה. אם אתם מתכננים לבקר את מרבית החופשה בחוף, הגיעו לפוליה ביולי-אוגוסט, אך קחו בחשבון שבחודשים אלה חם והחופים נוטים להיות עמוסים.
תחבורה בפוליה: הדרך הנוחה ביותר לטייל בפוליה היא ברכב שכור אותו ניתן לשכור בנמל התעופה בבארי. קחו בחשבון שהשילוט לא תמיד ברור ושחלק מהכבישים במצב לא טוב. בין הערים בפוליה תוכל להתנייד באוטובוסים או ברכבות.

בתמונה הפותחת: בתי הטרולי של אלברובלו הוכרזו כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו

מסלול הטיול:

לחצו להגדלה