"…התבוננו על כל אלה ואל הכפר עם אדמתו הפורייה ומימיו המתוקים ואווירו המצוין, ליבבני המקום" (מדברי דוד שו"ב, ממקימי ראש פינה). ראש פינה, אם מושבות הגליל, שוכנת על מורדות הר כנען, חולשת על צומת דרכים מרכזי בגליל העליון, צופה על נופי החרמון, עמק החולה והגולן. תולדותיה של המושבה שזורים בתולדות ההתיישבות היהודית בארץ, ובמיוחד בגליל. "עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל" – את המשפט האלמותי הזה אמר יגאל אלון בשעת ייסוד העמותה לשחזור ראש פינה. כנס היסוד התקיים ב"יום החריש הראשון", שמציין את פתיחת התלם הראשונה של איכרי ראש פנה ב-12 בדצמבר 1882, ב' בטבת תרמ"ג. רבים מתייחסים לתאריך זה כיום ייסודה של המושבה המתחדשת. ראש פינה הוקמה כהמשך לניסיון התיישבות של צעירי צפת, שקצו במדיניות החלוקה והשנור שרווחה ביישוב הישן והחליטו להקים ישוב חקלאי בסמיכות לעיר צפת. הצעירים רכשו אדמות בסמוך לכפר הערבי ג'עוני, והקימו שם את גיא אוני, אך כמו רבים וטובים באותם הימים, לא עמדו המתיישבים בתלאות ההקמה, וכעבור כשנתיים נטשו את המקום כאשר הם מותירים מאחור שלוש משפחות יהודיות שחיו מלקט בשדות של ערביי ג'עוני. אגודה בשם האגודה ליישוב ארץ ישראל, שהייתה חלק מאגודת חובבי ציון ברומניה ובראשה עמד ר' דוד שו"ב, רכשה אדמות נוספות באזור הכפר, ובשנת תרמ"ב הוקמה המושבה מחדש וניתן לה השם ראש פינה. המתיישבים בחרו את השם על פי הפסוק המפורסם מתהילים, הנאמר בהלל בראשי חודשים ובחגים: "אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה", כרמז לישוב גיא אוני שקדם לראש פינה.
למזלם הטוב של האיכרים הגיע הברון רוטשילד לביקור במושבה שנה לאחר ייסודה, והחליט לקחת אותה תחת חסותו. המשמעויות המיידיות של אימוץ המושבה היו קבלת קצבה חודשית לקיום משפחותיהם של האיכרים, מתן הדרכה של אגרונומים מקצועיים בעבודה חקלאית, הלוואות כספיות למיזמים שונים, הקמת בתים ועוד. אולם היה גם צד שלילי – ההתנשאות של פקידי הברון על איכרי המושבה. האגדה מספרת כי המדרגות המוליכות אל בית הפקידות נקראו "מדרגות הדמעות", על שם הדמעות הרבות שהזילו האיכרים לאחר שבקשותיהם השונות מפקידי הברון נענו בשלילה. התקרית המפורסמת ביותר בין פקידי הברון לאיכרים הייתה של יהושע בן אריה. מעשה שהיה כך היה: הפקיד הראשון, שהתמנה על ידי הברון לנהל את ענייני המושבה, היה יהודי בשם יצחק אושרי. אותו פקיד לא היה אהוד על האיכרים, בלשון המעטה, והם החליטו לכתוב מכתב לברון ולפרט בו את יחסו המשפיל כלפיהם. יהושע בן אריה התנדב לכתוב את המכתב ואף חתם עליו בשמו. ברם, אושרי נהג לפתוח ולקרוא את מכתבי האיכרים, וכשראה את המכתב חמתו בערה בו עד שהטיל על בן אריה להיות "איש הזבל" של המושבה ולא איפשר לו להקים את ביתו עם אנשי המושבה. למגינת ליבו של אושרי, נזדעקו כל תושבי המושבה לסייע לבן אריה, ויחד עמו בנו את ביתו בגדה הדרומית של נחל ראש פינה. לימים מצא אהרון אהרונסון את "אם החיטה" בחצר ביתו של בן אריה, שעודנו עומד על תלו ואפשר לראותו מופרד משאר בתי הראשונים, שנמצאים בגדה הצפונית של הנחל.
בשונה ממרבית המושבות שהוקמו בתקופתה, כמו פתח תקווה, ראשון לציון, נס ציונה, רחובות ועוד, ראש פינה איננה עיר ואם בישראל, דבר שהקל מאוד על הקמת אתר השחזור, המשמר את ימיה הראשונים של המושבה. האתר הוא פנינת חן אמיתית. הסמטאות והמבנים נותנים תחושה ציורית ונעימה, בקלות אפשר לדמיין כיצד פסעו ב"בולוואר", הרחוב הראשי של המושבה, איכרי העיירה עם נשותיהם וילדיהם במיטב מחלצותיהם, נהנים מטיול שבת בשמש חורפית. כיצד נגיע? מכביש 90 ניכנס אל ראש פנה וניסע בכביש 89 העולה לצפת, נעקוב אחרי השילוט ל"אתר השחזור", ניסע ברח' דוד שו"ב על גבי דרך מרוצפת אבן, שכבר מכניסה אותנו לאווירה הנכונה. נחנה את הרכב בסמוך לבית הקברות ונעלה במדרגות הנמצאות מצפון למגרש החניה אל גן הברון. הגן הוקם על ידי הברון בהשראת הגנים הנופיים בצרפת. הרעיון של נטיעת עצי סרק למטרות נוי ויופי היה זר בתחילה לתרבות המקומית, אך עם הזמן הפך הגן למקום הטיולים והבילוי המועדף על אנשי המקום.
נעלה במעלה גרם מדרגות האבן לעבר בית הפקידות, שבו מוקרן חיזיון אור קולי יפה שמספר את סיפור המושבה. במבנה הסמוך אליו נמצאים משרדי האתר (טלפון: 04-6936913), שם ניתן לרכוש מפה עדכנית של אתר השחזור. נמשיך לעבר בית המלון של אלתר שוורץ. ר' אלתר שוורץ היה מראשוני המתיישבים, אך עבר לאלכסנדריה לאחר שנקרא לשמש שם רב הקהילה האשכנזית. לאחר זמן מה הוא קיים בעצמו את המשנה ממסכת אבות, ועזב את הרבנות לטובת חזרה למלאכת החקלאות במושבה, אך מכיוון שמכר את משקו החקלאי לפקידוּת, מצא את עצמו שוורץ עובד כדוור וכגזבר. ר' אלתר שוורץ נוכח לראות שראש פינה הופכת להיות צומת דרכים חשוב, וביקש הלוואה מהפקידות לצורך בניית בית הכנסת אורחים. נכדו של ר' אלתר הוא יגאל פייקוביץ', הלא הוא יגאל אלון. משפחתו של יגאל אלון גרה בראש פינה עד 1907, אז עברה לכפר תבור. במלחמת השחרור קבע אלון את מפקדת חטיבת יפתח ששחררה את הגליל בבית המלון של סבו.
בית הכנסת העתיק של המושבה נבנה על ידי הברון רוטשילד בשנת 1887, ורוב הריהוט בו הוא אותנטי. מתחת לבית הכנסת ישנו בית המרחץ, שכולל חמאם טורקי מקורי. מכאן אפשר להמשיך ולסייר ברחוב, לשמוע את סיפור המושבה, המהווה מיקרוקוסמוס של סיפור הקמת כלל ההתיישבות בארץ. כך נכתב בתקנון האגודה: "מטרת החבורה, להיטיב את מצבה החומרי והמוסרי של המושבה כדי להיות מופת לאחינו בני ישראל בכל מקום שהם, לעודד את ליבם… ליישוב ארץ ישראל ובניית הלאום…". במעלה המושבה (בעלייה למצפה נמרוד), בשנות ה-80 של המאה ה-19 בנה עקיבא דרכסלר הנגר את ביתו. הבית, המהווה כיום חלק מבית האירוח "אחוזת המאירי", נבנה מאבן מקומית, וכלל שלושה מפלסים. רהיטיו ומרכיבי העץ שבו היו מעשי ידיו של דרכסלר. במפלס העליון התגוררה המשפחה, המפלס האמצעי אכלס נגרייה ודירת מגורים, ובמפלס התחתון היה משק חי.
בחלוף השנים, בדומה לרבים ממבני המושבה, הבית נזנח ונפגע. גנבים פרקו את רעפי גגותיו, החלונות, הדלתות והמרצפות נעקרו, וחדירת מי הגשמים הובילה לקריסת קירות. המבנה הייחודי הפך לחורבה. הגברת דרכסלר מכרה את שרידי הבניין ואת הקרקע לאחיה – עמנואל פרידמן, שהעביר אותו לבתו חנה ולחתנו יחזקאל המאירי, ומהם לבנם שלומי. בעידוד האב, החל שלומי במלאכת השיקום הארוכה, תוך הקפדה על שמירת אופי המבנה. בעזרת צילומים ישנים וסיפורי עבר, אבן צורפה לאבן וקיר חובר לקור. רוח התקופה נשמרה בבית, כמו גם בחדרי האירוח המצויים בקומה שישמשה כנגריה. עיצוב חדרי האירוח משמר את אווירת התקופה ההיא. החל מהריצוף, מבנה החלונות, הסורגים והדלתות, קשתות האבן והקירות העבים, כל אלו, בצירוף הגן שבתוכו נטוע הבניין, מהווים קשר בין ישן לחדש ומייצגים את ניצחון ראשוני אום ג'אוני.
ראש פינה היא שילוב מיוחד ומקסים של עתיק וחדש האוחזים בהרמוניה, והסיור בה מרתק מאין כמוהו.
מפת ראש פינה – האזור המשוחזר:
לחצו להגדלה ___ חזי שגב – מדריך סיורים בראש פינה בעקבות סיפורי הבתים ההיסטוריים של ראשוני המתיישבים במושבה; התמורה לסיורים מועברת לאחזקת מצפה נמרוד, שהוקם לזכרו של נמרוד שגב, שנהרג במלחמת לבנון השנייה. טלפון לתיאום סיורים: 050-5325732
|
