הדימוי שהיה לי בראש לאחר שסיימתי את הביקור במעמקי מכרה המלח העתיק של וייליצ'קה (Wieliczka) היה של עיר תת-קרקעית גדולה. עיר שיש בה, מצד אחד, חלקים פתוחים ומוארים, רחובות צרים ושפע של מבנים ומונומנטים מרשימים, ומצד שני, אזורים נרחבים נטושים הסגורים לעין הציבור, למעט מקומות שם נעשות עבודות פיתוח של תשתית לצרכי תיירות.
את הביקור המיוחד הזה, "מחוץ לדרך הסלולה" – במקרה זה מחוץ לנתיב התיירות הצפוף של המכרה – הסדירה לנו מוניקה מאגף יחסי הצבור של התאגיד הממשלתי המחזיק במכרה. במשך יותר משלש שעות שוטטתי, יחד עם המלווה דריוס ומהנדס המכרות ויסלואו, ברחובותיה של עיר המלח. אורו של פנס המכרות שהיה צמוד לקסדה על ראשי סייע לי להלך במשעולים הצרים, ומדי פעם גם לדחוק עצמי בנקיקים ובמחילות החשוכות, והכל הרחק מנתיבי התיירות ההומים אנשים. בווייליצ'קה של היום כבר כמעט לא כורים מלח, למעט כמות קטנה יחסית, כ-15 אלף טון בשנה – המופקת מבריכות מים רוויות מלח המצויות במכרה. זוהי כמות זעירה בהשוואה לכמויות המלח שנכרו כאן בעבר. עד לשנות ה-80 הפיקו כאן כ-270 אלף טון מלח בשנה.
ה"מחצב" העיקרי המופק כיום בעיר המלח וילוצ'קה הינו תיירות. מדי שנה מבקרים כאן כמיליון תיירים המגיעים מכל רחבי העולם, מה שהופך את המקום לאחד מאתרי התיירות הגדולים של פולין. יודעים מה? בצדק. אני לא מכיר הרבה מקומות בהם אתה יכול לסייר, בצורה נוחה יחסית, בחללים תת-קרקעים עמוקים העשירים ביצירות אמנות ומבנים מרשימים, שנבנו במשך מאות שנים, בתנאים קשים ובסביבה לא נוחה בלשון המעטה. מלח שווה זהב
"אתה רואה את הבלוק הזה של המלח?", שואל דריוס ומצביע על גוש כהה באורך של כמטר וחצי, "עם הבלוק הזה יכולת פעם לקנות כפר שלם, עם האנשים שבו". ויסולאו ודריוס, ובעצם מרבית עובדי המכרה המונים כיום כ-600 איש, מגיעים מווייליצ'קה, הכפר הקטן שמצוי ממש מעל. ההיסטוריה של הכפר היא במידה רבה גם ההיסטוריה של המכרה. האבות של שני המלווים שלי, כמו גם הסבים ואבות הסבים, כולם היו עובדי המכרה. על ההיסטוריה המרתקת של של המכרה אפשר לקרא גם במעמקי המכרה. כלומר, בתנאי שאתה גיאולוג ומהנדס מכרות, שיודע לקרוא ולפענח את שפת המלח – תרשימי הזרימה של שכבות המלח החרוטים בקירות החשופים במעמקי האדמה. וזה בדיוק מה שאנחנו ניסינו לעשות, בעזרתו של ויסלואו שעובד כאן יותר מ-22 שנה ומכיר כל נקיק ומחילה. מדי פעם הוא הקיש במלח החשוף ופורר אותו בעזרת פטיש מכרות מחודד, כדי להמחיש לנו כי למלח פנים רבות וגוונים שונים, וזוהי לא רק אותה אבקה לבנה ומלוחה שמתבלת את הארוחות שלנו.
לבד מההיסטוריה הגיאולוגית, חללי מכרה עמוסים בשרידים וסימנים וחריטות על הקיר – עדות לפעילות האנושית המתקיימת כאן כבר כמה מאות שנים. במובן זה, המכרה של וילוצ׳קה הוא גם ספר היסטוריה פתוח המכיל עדויות למה שהתרחש שם למעלה. בין היתר, ניתן למצוא כאן רמזים לתהפוכות הפוליטיות וחילופי השלטון הרבים שעברו מחוז קרקוב והמדינה הפולנית כולה. באחת הסמטאות הנטושות דריוס מפנה את תשומת לבי לחלקי ביגוד ונעליים המושלכים על הקרקע. הנעליים, הוא מסביר לי, שייכים לכורים אוסטרים שניהלו את המכרה במהלך המאה ה-18, בתקופה בה קרקוב היתה נתונה תחת שלטון האימפריה האוסטרית. במקום אחר אני פוגש בשרידים של אורוות סוסים. אני עוצם לרגע את העיניים ומשווה בדמיוני את הסוסים העוברים כאן, מושכים את הכרכרות העמוסות במלח. עד לפני כשלושים שנים היו כאן סוסים שנוצלו לצורך עבודות הכרייה ובילו את רוב חייהם מתחת לאדמה באורוות מיוחדות. כיום אפשר לראות על הקירות מערכת כבלים מסועפת המביאה למעמקי המכרה, עד עומק של יותר מ-300 מטר, חשמל ותקשורת, אפילו שירותי אינטרנט אפשר לקבל בכמה מקומות.
העובדה הזאת מרתקת במיוחד כשלומדים שחלק גדול מהפסלים ועבודות האמנות נעשה על ידי כורים במקום, שהתגלו כאמנים בזכות עצמם. במכרה אפשר גם למצוא הדים לפולקלור המיוחד של הכורים שבילו חלק ניכר מחייהם מתחת האדמה, כמו למשל גמדי המלח, כורים זעירים שעל פי האמונה היו מבצעים את עבודתם באישון לילה.
אנשי המכרה מתהדרים בגלריה מפוארת של אישים מפורסמים, שביקרו בו לאורך התקופות והונצחו במלח. בהם ניתן למצוא את קז'ימייז' השלישי, מלך פולין במאה ה-14, ניקולס קופרניקוס, האפיפיור הפולני יוחנן פאולוס השני, והמנהיג הפולני הידוע, יוזף פילסודסקי. בהיסטוריה האנושית נקשרים מכרות לא פעם עם עבודה קשה, לעיתים גם עם ניצול של בני אדם. הם נקשרים גם עם אסונות. הירידה במעלית דחוסה, ללא אורות, בפיר המיוחד השמור רק לכורים איננה חוויה מלבבת. רגע לפני צלצול הפעמון, שמבשר לאנשים למטה שהמעלית החלה בירידה, דריוס מנסה להרגיע: ״אתה יכול להיות שקט״, הוא אומר לי. "נכון שבעבר הרחוק היו כאן כמה אסונות כתוצאה מהתפוצצויות של גז, שריפות והתמוטטויות, אבל היום אנחנו בטוחים לחלוטין. חוץ מזה, בשביל זה נתנו לך קסדה ופנס וגם מסיכת גז מיוחדת, שתיתן לך לנשום חמצן במשך שעה שלמה, עד שיחלצו אותנו", הוא מוסיף בחיוך. |
