בוסטון – עיר האצולה האמריקאית

עד 1755 היתה בוסטון העיר הגדולה בארצות־הברית. בהיותה ממוקמת על חצי אי צר, היתה לנמל השלישי בגודלו של האימפריה הבריטית (אחרי לונדון ובריסטול). בשנות השבעים של המאה ה־18, כשנלחמו האמריקאים על עצמאותם, היתה בוסטון – הבירה הרוחנית של 13 המושבות, שהרכיבו אז את ארצות־הברית – עיר מרדנית במיוחד. ב־1770 התנגשה קבוצת מפגינים בגדוד משמר בריטי, וחמישה מפגינים נהרגו. בהיסטוריה האמריקאית ידוע האירוע בשם "טבח בוסטון". אירוע היסטורי אלים אחר, הידוע משום מה בשם "מסיבת התה של בוסטון", התרחש ב־1773. אזרחים אמריקאים השליכו אז מטען תה בריטי אל הים, במחאה על העלאת מיסים. שוויו הנוכחי של התה שהושלך למי הנמל כשני מיליון דולר.

שנה לאחר "מסיבת התה", התחולל קרב בין תושבי בוסטון לבין הבריטים על גבעת בנקר (BUNKER HILL). מצבת זיכרון בצורת אובליסק, שגובהה 70 מטרים, מזכירה לתושבי העיר ומבקריה את היום ההוא. יותר ממאתיים מדרגות מובילות לראש האנדרטה, ומי שאינו מתעצל יכול לחזות מלמעלה ביופיה של בוסטון.

הבריטים הוסיפו להחזיק בה עד אביב 1776, וכשעזבו את העיר, יצאו ממנה גם הלויאליסטים – נאמני מלך אנגליה – והיגרו לקנדה. מאז, התחוללו הקרבות בין האנגלים לאמריקאים הרחק משם, והעיר המשיכה להתפתח. אך לא לאורך זמן. בשנת 1872, במוצאי אחת השבתות בנובמבר, פרצה שריפת ענק שהמיתה 14 תושבים, פגעה ב־600 בתים וכילתה רכוש וסחורות בשווי 75 מיליון דולר. העיר התאוששה מהר יחסית, ותושביה בנו מחדש את הבתים שנהרסו.

מאמצע המאה ה־19 היתה בוסטון מרכז של מתנגדי העבדות. שלא כמו מדינות הדרום, שכלכלתן היתה מבוססת על מטעים, היא היתה עיר תעשייה ולא נזקקה לפיכך לעבדים.

ברחבי ארצות־הברית ידועה בוסטון כעיר המתרפקת על עברה הפוריטני, ועל הימים שבהם נשאה את נס התרבות האירופית. יש הטוענים שהיא עדיין עיר של אצולה פרוטסטנטית אנגלו־סקסית לבנה (WASP). אוריינטציה אריסטוקרטית זו ניכרת עדיין בחיתוך הדיבור ובדרך החיים של המעמדות הגבוהים. אבל קשה לומר שתרבות זו נותנת היום את הטון בעיר. אירים וסקוטים קתולים הגיעו אליה בתקופת הרעב הגדול באירלנד, בשנות השלושים של המאה ה־19. באותן שנים הגיעו גם מהגרים מרוסיה, מאיטליה, מקנדה, מפולין, מארצות סקנדינביה, מליטא ואפילו מארצות הבלקן. הם הביאו עימם את תרבויותיהם והטמיעו אותן בתרבות האנגלית השלטת. בעיקר ניכרה השפעתם של הקתולים, ובראשם משפחת קנדי, שהגיעה לבוסטון בסוף המאה ה־19.

נהר צ'ארלס הרחב והתכול, המחבר את בוסטון עם עיר האוניברסיטאות, קמברידג', מוסיף ליופיה. הגשרים המחברים בין שתי הגדות אינם מרשימים, ולכן חופרים פרנסי העיר מנהרה מתחת לנהר.

התקופה הטובה לבקר בבוסטון היא בסתיו. מזג האוויר אז קריר ונעים, ועלים בגוונים של אדום, חום וזהב מכסים את העצים. אני, לעומת זאת, הגעתי אליה בקיץ, ביום חם במיוחד. היה זה קיץ מהביל, ורוב המוניות לא היו ממוזגות. אבל בבוסטון אין הכרח לנוע במוניות. שטחו של מרכז העיר מצומצם, ואת מרבית הסיורים ערכתי ברגל, כל פעם בדרך אחרת, יפה מקודמתה.

בכל מסלול כללתי, אם יכולתי, את הבוסטון קומון (BOSTON COMMON), פארק יפהפה המשתרע על 190 דונמים. הקומון הוקדש לצורכי ציבור עוד ב־1634, בתחילה כשדה אימונים צבאי. בחלקו הצפון־מזרחי של הפארק מתרומם ה"סטייט האוז", משכנה של ממשלת מסצ'וסטס, שקודקודו עשוי כיפה מוזהבת. על המרפסת הקדמית ניצב פסל של המדינאי דניאל וובסטר, גאוותה של מסצ'וסטס. וובסטר היה נציג המדינה בסנאט האמריקאי בתחילת המאה ה־19, כיהן פעמיים כשר החוץ של ארצות־הברית, והיה תומך פעיל של מדינות הצפון לפני פרוץ מלחמת האזרחים. הנשיא אברהם לינקולן, שהנהיג את מדינות הצפון במאבקן נגד מדינות הדרום, אימץ רבים מעקרונותיו.

בצידו הצפוני של פארק בוסטון קומון משתרע אגם. על העצים שסביבו נהגו פעם לתלות בני אדם. היום הוא נחשב למקום פסטורלי, ועל מימיו מפליגות סירות בצורת ברבור. בקצה המזרחי של הפארק נמצאת לשכת תיירות. שם קיבלתי מידע וקניתי כרטיס נסיעה בתחבורה ציבורית למספר ימים.

כשמזג האוויר מאפשר זאת, כדאי ללכת ברגל, אבל כשממהרים או מתעצלים אפשר לנסוע ברכבת התחתית. בניגוד לרכבות דומות בערים אחרות, הרכבת התחתית כאן נקייה, נעימה ובטוחה. קשה להתבלבל בתחנות, כי שמותיהן זהים בדרך כלל לשמות האתרים אליהם אתם רוצים להגיע. למוזיאון המדע, למשל, יש תחנה על שם המוזיאון.

נתיב החירות

מי שאינו רוצה לצעוד יכול לנסוע בטרולי – אוטובוס פתוח מכל צדדיו. בבוסטון מפעילות אותו ארבע חברות, וכל אחת מציעה מסלול אחר, הנמשך מספר שעות. הטרולי הכחול הוא אמפיבי ונכנס גם למימי הנמל. הוא נראה לי רעוע מדי להפלגה הרפתקנית, ולכן בחרתי בטרולי כתום עם ספסלים מרופדים.

היתרון של הטרולי הוא שאפשר לרדת ממנו כשרוצים ולהמשיך עם טרולי אחר. מהטרולי רואים הכל: עיר, נהר, ים, מרכזים בנויים לגובה, רחובות צרים ופארקים. כמה אתרים הרשימו אותי במיוחד. הביקון היל  בנוי ברובו מלבנים אדומות כמובן. את הרובע היפהפה הזה חוצה רחוב צ'ארלס (CHRLES STREET), שלאורכו חנויות קטנות של אופנה, עתיקות וחפצי אמנות, חנויות ספרים ומסעדות. באיזור זה גרו פעם עשירים, ועדיין גרים בו אנשים "בעלי השפעה", כדברי נהג הטרולי. הרובע מעוטר בפנסי תאורה ישנים, דומים לעששיות נפט.

בדרך רואים גם את OLD WEST CHURCH, הכנסייה בה הצביעו ג'קלין וג'ון קנדי בבחירות 1960, שבהן נבחר קנדי לנשיא. מדהים להיווכח שעד היום סוחט שמם של הקנדים אנחת געגועים מפי היושבים בטרולי. ביתו של גרהם בל, אביו מולידו של הטלפון, נמצא גם הוא במסלול. תמונת תבליט של האיש הדגול עשויה ברונזה מתנוססת על הבניין. בדרך עוברים ליד בית האף.בי.איי וליד בית העיריה החדש, ב־GOVERNMENT CENTER, מרכז שנבנה בתחילת שנות השבעים בלב הרובע העתיק. המרכז כולל גם בנייני משרדים גבוהים, ובהם נמצאים בין השאר המשרדים המוניציפליים והפדרליים. בין הבניינים נמצאת כיכר נאה. באחד הערבים צפיתי שם בהופעה של זמרת קאנטרי. הצופים האחרים היו זקני העיר, שהובאו לכאן באוטובוסים צהובים של העירייה.

את הטרולי שנסע בנתיב החירות עזבתי ליד הנמל. לאחר כמה צעדים הגעתי לאחד המקומות התוססים של בוסטון, הקווינסי מרקט. בשנות השמונים של המאה ה־19 נבנו בנמל שלושה בניינים ארוכים לאחסון סחורות. לקראת חגיגות 200 שנה לעצמאות ארצות־הברית שיפצו את הבניינים הללו והפכו אותם לשווקים: נורת' מרקט, סאות' מרקט וקווינסי מרקט, המכילים כ־150 חנויות וכחמישים מסעדות. זהו אחד המקומות השוקקים חיים בעיר.

מזרחית לקווינסי מרקט מצוי ה"אקווריום".  למרות המובטח במדריכי התיירות, אין כאן תצוגה מרשימה של יונקים ימיים, וגם הכרישים נראו כמו דגי טונה תמימים; אבל הדגים והמדוזות מרהיבים בצבעיהם. מושבה קטנה של פינגווינים והופעה של כלב ים הופכים את הביקור ב"אקווריום" לכדאי.

במערב הפאבליק גארדן חוצה רחוב בוילסטון (BOYLSTON STREET) את איזור בק ביי, המשקיף על גורדי השחקים. שדרות קומונוולת', הנחשבות למהודרות ביותר בארצות־הברית, נמצאות בסמוך. אחד הרחובות הנחמדים כאן הוא ניוברי (NEWBURY STREET), המשופע בחנויות פאר של מיטב אופנאי העולם, בבתי קפה נעימים ובגלריות לאמנות. רחוב וושינגטון הסמוך הוא אחד מאזורי הקניות הראשיים של בוסטון, ותמיד אפשר לראות שם מופעי רחוב.

במרחק הליכה מרחוב ניוברי נמצא המקום המרשים ביותר בעיר – כיכר קופלי (COPLEY). מצד אחד תוחם את הכיכר מגדל ג'ון הנקוק בן שישים הקומות, הבניין הכי גבוה בעיר. מהקומה העליונה אפשר לצפות בנוף המרשים. המגדל בנוי בצורת מקבילית ומצופה כולו זכוכית. בגלל הבדלי טמפרטורות והרוחות העזות הנושבות בעיר רוב ימות השנה, נשרו במשך השנים חלק מחלונות הזכוכית על הולכי רגל. רק לאחר מחקר נמצא פתרון לבעיה. בקירות הזכוכית משתקפת כנסיית טריניטי – מבנה ניאו־קלאסי עם שלושה מגדלים – וההשתקפות משנה את גוניה במהלך היום, מצבעים חומים עזים בבוקר לצבעי כתום־ורדרד לעת ערב. כשעברתי על כר הדשא הענק הסמוך בצהרי יום, נערך שם קונצרט רוק.

בצד המערבי של כיכר קופלי משתרע פרודנשל סנטר; בנייני מגורים, משרדים ומרכזה של חברת הביטוח הגדולה "פרודנשל". הבניין המרכזי, מגדל פרודנשל, מתנשא לגובה 52 קומות, וגם ממנו אפשר לערוך תצפית יפה על בוסטון. למטה יש חנויות, רחבת החלקה על הקרח ואודיטוריום ענק, שבו מופיעה האופרה של בוסטון. המרכז הזה מחובר ל"קופלי פלייס" – מרכז מסחרי מפואר. השניים מחוברים זה לזה בגשרים, ואפשר בשעתיים של הליכה לעבור מקצה אחד לקצה השני, כולל הצצה לחנויות ורכישת מוצרים.

"מוזיאון איזבלה גארדנר" הוא, בעצם, ביתה של אשה שמתה ב־1924. איזבלה גארדנר, שנמנתה עם החברה הגבוהה, היתה אספנית כפייתית של חפצי אמנות, ואילולא מתה היתה נאלצת למצוא לה מקום מגורים אחר. בצוואתה הורתה לא להזיז דבר ממקומו. ביתה בן שלוש הקומות הוא העתק של ארמון ונציאני, ובגינה בריכות, מפלים קטנים, מזרקות שהובאו מוונציה ופסיפסים ממקומות אחרים באיטליה. בבית עצמו יש אוספים גדולים של חפצי אמנות. העובדה שהבית היה כבר עמוס לעייפה לא הפריעה לגארדנר להמשיך ברכישותיה. את התמונות החדשות תלתה על המשקופים.

כדאי לבקר גם במוזיאון המדע, הנמצא ליד הסכר של נהר צ'ארלס. כשצעדתי לתומי על הכביש המוביל למוזיאון, נשמעה לפתע אזעקה. כל האנשים סביבי התחילו לרוץ צפונה. מבוהלת רצתי אחריהם. לא עברו מספר שניות, והכביש התרומם. למטה, במי הנהר, שייטה לה בשלווה אונייה. המוזיאון הוא גן עדן לילדים ולאלה שלא שכחו את ילדותם. הוא מאפשר למבקרים להציץ אל מחקרים בשטחי המדע השונים; בין השאר, המצאות טכנולוגיות ותגליות בפיסיקה, רפואה, אסטרונאוטיקה ואסטרונומיה. המוזיאון משובץ פינות לניסוי עצמי, ומי שחשקה נפשו יכול להזיז, להעלות ולהוריד בוכנות וכדורים ולנסות להבין דברים לעומקם.

בעיר נמצאת גם מכללת רדקליף, מכללה לנשים, שנוסדה כבר בשנת 1879. דרומית לה נמצא רחוב ברטל (BRATTLE STREET), ובו חנויות ספרים לרוב. מכון לימודי אחר בעל מוניטין הוא ה־M.I.T. יש בעיר גם בתי ספר גבוהים לתיאולוגיה ומצפה כוכבים אסטרופיסי. בקמברידג' נוסד בית הדפוס הראשון בארצות־הברית, וענף הדפוס וההוצאה לאור תופסים מקום נכבד בכלכלת העיר גם היום. מהפארק המקומי, קמברידג' קומון, יצאה פלוגת הלוחמים לקרב בנקר.

אוניברסיטת הרווארד עטורת דשאים, ונעים לטייל בה. מכיכר הרווארד יוצאים אל "הרווארד יארד", החלק העתיק ביותר בקמפוס, ובו עצים עבותי צמרת. עוברים דרך המסצ'וסטס הול, הבניין העתיק ביותר במקום, והיוניברסיטי הול, הבנוי מאבן גרניט בניגוד לבניינים אחרים, הבנויים לבנים.

אוניברסיטת הרווארד ידועה גם בזכות הספריות שלה, המכילות מספר עצום של ספרים. בספריית ווידנר (WIDENER) – הקרויה על שם אחד מקורבנות הטיטאניק – מצויים שלושה מיליון ספרים, בהם העותק המודפס הראשון של התנ"ך – התנ"ך של גוטנברג. ספריית הוטון ידועה באוסף הספרים הנדירים שעל מדפיה.
גם בקמברידג' יש מקבץ של מוזיאונים מרשימים. ביקרתי במוזיאון פיבודי, האגף השמאלי של "מוזיאון האוניברסיטה", בעקבות המלצות על אוסף פרחי הזכוכית. אבל הממצאים הארכיאולוגיים וחפצי האמנות של תרבויות אינדיאניות באמריקה הצפונית והדרומית ושל תרבויות באפריקה ובאיזור האוקיינוס השקט הרשימו אותי הרבה יותר.

יום שלם הקדשתי לקייפ אן (CAPE ANN), הסמוך לבוסטון. הגעתי אליו ברכבת, וירדתי בתחנה האחרונה, רוקפורט (ROCKPORT). בעיירה זו חנויות קטנות של בגדים ותכשיטים, מועדונים לבעלי יאכטות עשירים ומסעדות. באחת מהן אכלתי לובסטר ענק.

יש הרבה מה לעשות בבוסטון ובסביבותיה. יש בה מועדוני ג'אז ושוק "היימרקט", ומהנמל יוצאות ספינות לתצפיות על לווייתנים. זו עיר המזמנת למבקרים שפע עניין, היא משרה שלווה וניתן לשוטט בה ללא פחד. כאן נבנו היסודות של ארצות־הברית. וכשביקרתי שם, חשתי – לפחות לכמה ימים – חלק מהאצולה האמריקאית.