טיול בבולגריה – מנזרים, הרים ומה שביניהם

עמדתי בחלון הפתוח של חדרי בסופיה, יום לפני הטיסה חזרה, בוהה אל השמים והעיר האפורה שאחרי הגשם והרהרתי על הימים שחלפו ומה ראיתי בהם. רק כשעבר טראם מיושן וכתום ברחוב למטה נפל לי האסימון, שבעצם יש לי סימפטיה די משונה אל המקום הזה.

כשנפל כבל החשמל של הטראם והנהג ירד עם מוט ארוך כדי להרים את הכבל וכולם עמדו בחלון והתבוננו בסבלנות, אף אחד לא התעצבן כי מה יש למהר – כמעט מחאתי כפיים. מקום אפרורי, אפילו מעט עגמומי, אבל באותו הרגע רשמתי רשימת תודות מהירה ומשונה על פיסת נייר. ראשית, תודות לבולגרים שהצילו יהודים בשואה, וזאת עובדה ידועה. שנית, הם אוהבי כלבים בצורה בלתי רגילה. שלישית, תודות על פלפלים אדומים בכל סלט וצורה. רביעית, להיות בולגרי אומר שהינך חילוני בנשמתך, ונעזוב את אלוהים וענייניו לנפשו, לכן הכנסיות כמעט ריקות מאדם אפילו בימי ראשון – המקהלה שרה וזה נפלא, ודי בכך. אבל ההערכה העיקרית שלי אל הבולגרים נובעת מכך שלא קפצו מהר מדי על העגלה הרעועה הזאת שנקראת קפיטליזם, והכסף המערבי עוד לא דפק וקלקל כל חלקה טובה. וכן, שיש בהם את המתינות והסבלנות לעמוד מול המחלה הידועה של מקומותינו שנקראת לחץ. ועל כל אלה אני מוריד בפניהם את הכובע.

מידע נוסף:

• בולגריה – מדריך מסע אחר – כתבות, מסלולים טיפים
• סופיה – המקומות שאסור להחמיץ
• פסטיבל עמק הוורדים בבולגריה
• ורנה – מדריך מסע אחר

סופיה, בירת בולגריה. לא מיהרו לקפוץ על העגלה הרעועה של הקפיטליזם

כשאני תוהה מנין מעלות אלו באות, אין לי תשובות ברורות. האם זה משום שזאת הישות הלאומית הארוכה ביותר באירופה, כ-1300 שנים ברציפות מאז קמה הממלכה הבולגרית הראשונה ב-831 לספירה? אולי. או משום שהבינו שכל דבר הוא זמני: קומוניזם, קפיטליזם, נדל"ן? זו בועה וזו בועה. אולי. לכן מי שמצפה למדינה מסעירה, לא זה המקום. מי שמוכן להסתפק באפרוריות עם תובנות מסוימות, שווה לו לנסוע. מאמיני השווא של הקזינו ורובצי החולות ימשיכו הרי ממילא בשלהם.

מה יש בכל זאת לראות? קודם כל, מסורת תרבותית עשירה, שבאה לידי ביטוי באתרים קלאסיים מהתקופה היוונית והרומית, מהעידן הביזנטי הארוך, משתי הקיסרויות הבולגריות ומן התקופה העותומאנית הארוכה – 500 שנה לערך. אחר כך אלו הם רכסי ההרים המרשימים שלה: רודופי, פירין ורילה. כמחצית מהמדינה מיוערת: יערות נפלאים, עבותים, בשפע של צבעי ירוק ומים, ובסתיו שלכת מרשימה ומפתיעה של צבעי אדום-כתום. באזורי ההרים ישנם כפרים ציוריים ועיירות היסטוריות, ואפילו אותה רצועת חוף ידועה שלחוף הים השחור יש בה לא רק את ורנה אלא גם כמה כפרים ועיירות ציוריים.

טיול הליכה בפסגות. בבולגריה עוברים שלושה רכסי הרים: רודופי, פירין ורילה | צילום: Senderismo Sermar, flickr

אפשר לטייל בבולגריה בפשטות יחסית, בטיול מאורגן או בטיול עצמאי ברכב שכור. יש בתי מלון מדרגות שונות, אכסניות פשוטות ובקתות הרים לחובבי הליכה, לרוכבי אופניים ולמטיילים בטיולי ג'יפים. זוהי ארץ בטוחה וידידותית. צריך רק להיזהר מרבעים מסוימים בשולי הערים המשמשים מושב לאוכלוסיות גדולות של צוענים. מי ששוכר רכב צריך לזכור שמחוץ לערים הגדולות רק בודדים מדברים בשפה זרה.

המסלול הבא הוא של כעשרה ימים עד שבועיים ומכיל את המירב והמיטב של בולגריה.

סופיה: כנסיות ושווקים
סופיה הבירה היא בהחלט עיר שנעים להעביר בה יום-יומיים. אמנם זאת לא העיר התורכית כפי שהייתה עד שנות ה-80 של המאה ה-19, שאז גולחה במצוות המונרכיה החדשה, אבל עדיין נותרו בה, או לפחות ברובע ההיסטורי שהוא המרכז, רחובות מרוצפי אבן, טראמים שמתנדנדים מצד אל צד (אבל יש כבר מטרו עם קו אחד ובקרוב נוסף), סמטאות שבלילה תאורתן דלוחה ומבני ציבור יפהפיים, אלו ששרדו את הפצצות בנות הברית במלחמת העולם השנייה.

כנסיית אלכסדר נבסקי בסופיה | צילום: MrPanyGoff, GFDL

מסלול הליכה טוב של שעתיים-שלוש במרכז יוביל אתכם אל כל המקומות החשובים: כנסיית אלכנסדר נבסקי (Alexander Nevsky), כנסיית סופיה הקדושה שמצד אחד שלה נמצא קבר החייל האלמוני ומצדה השני שלושה לוחות שיש שבהם תודות למלך בולגריה ולראשי הכנסייה והפרלמנט שהושיעו את יהודי בולגריה. ממול לכנסיה שוק פשפשים קטן עם כמה דוכני איקונות טובים, בהמשך אל לב העיר הכנסייה הרוסית סנט ניקולאס עם כיפות הבצל, לאחר מכן גלריית האמנות הלאומית במה שהיה ארמונו של מלך בולגריה וממול האנדרטה לגיאורגי דימטרוב, מי שהתייצב מול הרמן גרינג. התיאטרון הלאומי הנמצא בשולי פארק נעים, ומשם דרך ארמון הנשיא ושרידי הפורום הרומי שבמרכזו כנסייה מעניינת בשם סווטה גיאורגי. זהו מבנה רומי, שכנראה יסודותיו פאגאניים – ככל הנראה אחת הכנסיות העתיקות בעולם. משם הדרך קצרה אל המסגד הגדול, בית הכנסת המרשים והשוק המקורה שבסמוך לו. מקום מצוין לבזבז את שארית הכסף לפני חזרה הביתה על בקבוק ראקייה (כדאי בורגאס 63) וגבינת קצ'קבל.

בפאתי העיר מתנשא ההר ויטושה (Vitosha mountain), אליו ניתן לעלות לתצפית ברכבל ועל מדרונותיו נמצא ראשית הכפר בויאנה (Boyana), שלכנסייה שלו פרסקאות יוצאות דופן ויש בו מסעדות פופולריות וטובות, שמתמלאות לעת ערב בעיקר במקומיים ופה ושם קומץ תיירים. חיי הלילה של סופיה אינם סוערים אבל קיימים. יצאתי, טעמתי, לא נפלתי.

וליקו טרנובו, שבתיה תלויים על מצוק מעל הנהר | צילום: Nikola Gruev, GFDL

וליקו טרנובו: שלוש גבעות ונהר
המיקום של העיר וליקו טרנובו (Veliko Tarnovo) על גדות נהר היאנטרה (Yantra) והעבר ההיסטורי שלה הופכים אותה לאבן שואבת לתיירים. זוהי העיר הציורית ביותר בבולגריה בשל המיקום הטופוגרפי שלה, על שלוש גבעות, וחלקה העתיק שכמו תלוי על דופן המצוק. למה שנותר מהעיר, שבימי הביניים היתה מרכז ובירת הממלכה, יש קסם לא מבוטל. במיקום האסטרטגי ביותר נמצאת מצודת הצארים, הצארוואט, שעיקול הנהר מקיף אותה כמעט לגמרי. הכפר ארבאנסי (Arbanasi) הנמצא כ-10 ק"מ מהעיר היה במקור כפר אלבני שתושביו התעשרו, והתוצאה היא בתי מידות גדולים – וילות לעשירי בולגריה.

ורנה ובורגוס: מעבר לחופים הזהובים
הנסיעה מוליקו טרנובו לורנה, שעל הים השחור, ארוכה ודי משמימה. המקומות היחידים ששווים עצירה הם שומאן (Shumen), בזכות המסגד המוסלמי ואנדרטת 1300 השנים – ההיסטוריה הבולגרית בדמויות של רובוטריקים מבטון; בהמשך הדרך חובה לעצור במאדארה (Madara) כדי לראות את תבליט פרש האבן המסתורי. זהו תבליט יפה של איש רכוב על סוס הדוקר אריה ולידו כלב.

הכפר נסבאר, מדרום לוורנה, בנוי על אי סלעי | צילום: Fabio, flickr

ורנה עם חולות הזהב ובורגס עם חולות השמש (ובתי מלון כמעט זהים) הפכו לאתרי הנופש הבולטים על שפת הים השחור. להגיד שיש הרבה מה לראות שם יהיה מוגזם. מדרום לורנה נמצא נסבאר (Nessebar), כפר קטן השוכן על אי סלעי וקטן, שחובר ליבשה בגשר בתקופה הקומוניסטית. יש בו בתים ציוריים הבנויים כמקובל בבולגריה מאבן ומעץ, כנסיות יפהפיות מאבן אדומה, דוכני מזכרות, ובעיקר בתי קפה ומסעדות עם דגים ופירות ים.

פלובדיב: להרגיש את הקסם דרך הרגליים
פלובדיב (Plovdiv), פיליפופוליס מן העת הרומית, פיליבה העותומנית, העיר השנייה בגדולה בבולגריה, היא לא רק היפה ביותר אלא גם בעלת ערך היסטורי. את קסמה של פלובדיב ניתן לחוש רק בשיטוט ובכיתות רגליים, מעלה ומטה בסמטאות. כנסיות ביזנטיות, רחובות מרוצפי אבן, תיאטרון רומי במיקום מרהיב, מסגדים ובתים היסטוריים מתקופת התחייה של בולגריה.

התיאטרון הרומי בפלובדיב | צילום: Anton Lefterov, GFDL

מדרום לפלובדיב נמצא מנזר באצ'קבו (Bachkovo), קומפלקס מעניין המאחד בתוכו מבנים הנפרשים על פני 900 שנה של היסטוריה דתית. אל המנזר מוביל כביש גישה רחב, שהפך להיות שדרת רוכלים, החל מחמוצים וריבות תוצרת בית וכלה במינרלים ואבנים מעניינות.

רכסי ההרים: כפרים ומנזרים
הכפרים היפים בהרי רודופי (Rhodope) הם הכפר שירוקה לוקה (Siroka Laka) עם גשרים רומיים קטנים ושלווה פסטורלית, הכפר קובשביצה (Kovachevitsa) הנמצא במיקום מדהים ושימש כסט לסרטי קולנוע רבים, מלניק (Melnik), כפר הסמוך לגבול היווני, נמצא בקניון אבן חול לבן מרשים וידוע בעיקר בתעשיית היין המקומית. לא הרחק ממנו נמצא מנזר רוז'ן, אולי המטופח מבין כל המנזרים בבולגריה.

מנזר רילה. ציורי שדים על קירות הכנסייה | צילום: אייסטוק

מנזר רילה (Rila), הנמצא בהרי הרילה, הוא הגדול והמרשים שבמנזרי בולגריה. ארכיטקטורת עץ מיוחדת, ארבע קומות של מרפסות המקיפות את החצר הגדולה, מטבח נזירים ענק ומרשים וחדר מדיטציה בחושך, שיכול להעביר אדם מדעתו בתוך כמה דקות. עצרתי להתבונן בציורי השדים שעל קירות הכנסייה והם נראו לי בולגרים כל כך. למרות אווירת הגיהנום, לא היה נראה שהם סובלים מדי. זה נראה יותר כמו גיהנום לייט, כזה שאפילו אפשר ליהנות בו.

מגוון נופים ואתרים ברחבי בולגריה