ביקרתי בעיירת ההיל סטיישן דרג'ילינג כשהכתה בה רעידת האדמה של 6.8 בסולם ריכטר. בדיוק לעסתי קרקר בחדר והבנתי שהכל רועד. צריך לעשות משהו, לעמוד מתחת למפתן הדלת, חשבתי לעצמי והלכתי ברוגע לכיוון הדלת, לועס את הקרקר באיטיות ולוקח עוד אחד נוסף. האדמה החלה ממש לקפץ ושאלתי את עצמי האם זה הסוף, אחרי הכל הבניין לא נראה כאילו עבר בנייה לפי תמ"א 38. נו טוב, אמרתי ולקחתי עוד קרקר. כשהאדמה הפסיקה לרעוד יצאתי לרחוב הראשי החשוך. כל תושבי העיירה יצאו לכיוון הכיכר המרכזי שם עמדו וחלקו חוויות. "הבריטים", סיפר לי הודי בן 80 לפחות, "הם אלו שגרמו לנו לשתול בכל האיזור שיחי תה והשורשים של הצמחים הם שהחזיקו את האדמה ומנעו ממנה להתפרק, ומהעיירה עצמה לקרוס". יתכן שהוא צדק, אפילו דוכני המומו עשויי העץ לא נשברו וכבר חזרו לתפוקה מלאה. מצפון לדרג'ילינג, באיזור סיקים ההררי, כך דווח בתקשורת, נחסמו דרכים ומבנים מסוימים קרסו, ואני נאלצתי לשנות כיוון למדינת אסאם (Assam) הצפון-מזרחית.
האל של התלמידים הרכבת נעצרה בעיר גווהאטי, בירת המחוז המאובקת. החלטתי לא להישאר ולקחתי החלטה אמיצה לנסוע ארבע שעות נוספות (שהן שש שעות בהודית) לעיירה טזפור (Tezpur). העיירה המנומנמת שוכנת על גדות נהר הבראהמפוטרה. בניגוד לנהרות אירופאים, הנהר נראה כמו שאריות של אסון טבע – אפור, עצום וסוחף. במרכז העיירה אגם מלאכותי קטן וירקרק. העיר חשובה לדת ההינדו ויש בה כמה מקדשים ואפילו אתר עתיקות חביב. כשירדתי מאיזור העתיקות עצרתי ליד בית הספר, התלמידים בהפסקה הוציאו את הטלפונים הסלולאריים שלהם והצטלמו איתי. אחד התלמידים, דובר אנגלית, הסביר לי כי באיזור זה של הודו תיירים מערביים נחשבים לאלים, והוא כבר ביקש את פרטי הפייסבוק של האל המערבי. עטוף קדושה חזרתי לתחנת האוטובוס, שם כבר ציפיתי ליחס בהתאם וניגשתי לאשנב המכירות וביקשתי כרטיס נסיעה לעיר ג'ורהאט. התיק נזרק בחוסר חשיבות על גג האוטובוס ואני התיישבתי על הכיסא המרופט לעוד שש שעות של נסיעה קופצנית.
מבט חטוף בנוסעי האוטובוס ונפלה עלי התובנה: באיזור זה של הודו אין תיירים מערביים, ולמעשה אני הייתי התייר היחידי באיזור, במילים אחרות, אפשר לשכוח מבננה פנקייק, טוסט נוטלה ואפילו מאיזראלי סלט. אטרקציית הביקור המרכזית של מדינת אסאם, שמורת קאזירנגה (kaziranga), עדיין לא נפתחה. יתכן שבמהלך העונה מגיעים לאיזור זה תיירים נוספים לביקור בשמורת הקרנפים, טרם פתיחת השמורה האיזור מכיל בעיקר תיירים הודים סקרנים במיוחד, ואני נאלצתי לגייס את מירב הסבלנות לעמוד בשאלות תחקיר העומק שביצעו המקומיים בכל מקום אליו הגעתי. האי הגדול ביותר בתוך נהר
ללא צל של ספק הביקור באי היה שיא הטיול שלי במדינה זו. על האי שני כפרים מרכזיים, גרמור וקמלבארי. אוטובוס מקומי מקפץ בדרכים הלא סלולות העוברות בין שני הכפרים בין עצי הבננה הנכנסים דרך חלונות האוטובוס הפרוצים וחובטים בנוסעים הרדומים. ב-400 רופי ללילה רכשתי לי בית במבוק, כולל מקלחת שאיבה ידנית, לידה היה תלוי באופן בלתי צפוי פוסטר של דייויד בקהאם. בחדר השינה היו לרשותי ארבע מיטות עץ, שולחן כתיבה והסבר על בניית מבנה הבמבוק על ידי מהנדס צרפתי שהתאהב באי והחליט לעבור לגור בו. פתחתי את דלת המרפסת וגיליתי בחצר הבית עשרות פרות. מסתבר ששכחתי לסגור את שער החצר. ניסיתי לרסן את תחושת הקולוניאליזם, כאשר הסתבר ש-400 הרופי גם רכשו את שירותי החצרנות של נער בעל השם באבו, שדאג להכין לי כוס תה וסידר את המצעים. אני מצדי ניסיתי להיות קולוניאליסט הומאני, התיישבתי בכיסא נדנדה ורפרפתי במדריך הטיולים. היכן השארתי את משקפי המצבט שלי?
להתקלח עם דייויד בקהאם ארבעה ימים ביליתי על האי היפה והשקט הזה, בלי זכר לתיירות מערבית, בנסיעה באופניים, בסיור רגלי, בארוחות במסעדות מקומיות ובמקלחת שאיבה ידנית ודלי תחת מבטו הנוקב של דיוויד בקהאם. שוב עליתי על המעבורת שעשתה דרכה, עתה נגד הזרם בחצי המהירות, לכיוון העיר ג'ורהט.
בדרכי חזרה לכיוון מערב בנגל עצרתי בעיירת ההיל סטיישן שילונג, בה, בפעם הראשונה מזה שלושה שבועות, לא הייתי התייר היחיד. העיר החביבה הזו שוכנת בגבעות מדינת מגהאליה, שזכתה לכינוי היומרני "סקוטלנד של המזרח" בשל הנופים הירוקים באיזור. העיר היתה מוצפת תיירים מקומיים בשל חג הדורגה פוג'ה המקומי, ואני החלטתי להצטרף לטיול משפחות הודי בצ'רפונגי, הלא הוא המקום הגשום ביותר בעולם. הסיור במקום היה זריז, ירד גשם. הסיור עצר לצפייה בגבול עם מדינת בנגלדש וכלל ביקור במפל הרביעי בגובהו בהודו היוצא מבין ההרים לנפילה חופשית של 315 מטרים.
ללא ספק הביקור בצפון-מזרח הודו היה ייחודי. ביקור באיזור הנמצא מחוץ למסלול התיירות המקובל טומן בחובו קשיים רבים. לא ניתן למצוא באיזור גסט האוסים כמו באיזורים המתוירים, כמו גם אוכל מערבי, והרבה פעמים פצחתי עם עצמי בשיחת חולין להפיג את השעמום. אולם ביקור באיזור הוא בהחלט חוויה מרתקת. מסביב לאסאם נמצאות מדינות בהן עדיין חיים שבטים שלא ראו תייר מעולם, מדינות כמו נגלנד וארונצ'ל פראדש, בהן סיור מצריך אישורים מיוחדים והדרכה, אך הביקור יכול להיות חוויה של פעם בחיים. מפת איזור אסאם
לחצו להגדלה |
צפון מזרח הודו – מחוץ למסלול התיירות
טיול במדינת אסאם, בצפון-מזרח הודו, עובר באזורים נטולי תיירים מערביים, וכולל ביקור באי נהדר בלב נהר, מפגשים עם תושבים מקומיים ואוכל אותנטי, בלי בננה פנקייק, טוסט נוטלה או איזראלי סלט |
דלהי - הודו בזעיר אנפין
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 374
[name] => אסיה
[slug] => asia
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 374
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 3455
[filter] => raw
[term_order] => 0
)[country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 388
[name] => הודו
[slug] => india
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 388
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 374
[count] => 267
[filter] => raw
[term_order] => 0
)[area] => WP_Term Object
(
[term_id] => 389
[name] => צפון הודו
[slug] => %d7%a6%d7%a4%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%95%d7%93%d7%95
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 389
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 388
[count] => 156
[filter] => raw
[term_order] => 0
))