תפריט עמוד

מקאו – הימורים ושגשוג

שתפו:

מקאו, חצי אי לחופה הדרומי של סין כשבעים קילומטרים מהונג קונג, הפכה בשנים האחרונות למעצמת קזינו והימורים. היא הוחזרה לידי סין בשנת 1999 לאחר 330 שנות שלטון פורטוגלי, וקיבלה מעמד של אוטונומיה בעלת עצמאות כלכלית ומנהלית. גם החוק המתיר הימורים נשמר. כעבור כמה שנים התעוררה האוכלוסייה הקטנה, כחצי מיליון אנשים, למציאות מסנוורת: ביום בהיר אחד מצאו עצמם תושבי המקום מוצפים בהשקעות הון חיצוניות בהיקפים אדירים.

בשנת 2002 תם מונופול של ארבעים שנה שהיה בידי המיליונר מהונג קונג סטנלי הו. הו, ששלט במקאו והוגדר כאביהם של התושבים, דאג לממן את החינוך, וגם הפעיל את כל בתי הקזינו הישנים במקום. ואולם בימיו לא משכו בתי הקזינו תיירים מערביים, שכן ברחובות שלטו שחיתות, אלימות, זנות, כנופיות של סוחרי נשק ואנשי הפשע המאורגן. עם הסתלקותו של הו הזמינה ממשלת מקאו את הקהילה הבינלאומית לפתח את הכלכלה המקומית. כסף וזהב שטפו את הרחובות, ופעולות הבנייה כללו ייבוש שטחי ים כדי לייצר עוד קרקעות שעליהן יתמקמו מבני ענק ובתי קזינו. הבשורה שיצאה מבית גלובליסיס, חברת אנליסטים אמריקאית שיושבת בלאס וגאס, היא שמקאו הסינית "הפכה ליעד מספר אחת בעולם למהמרים", וזאת בעקבות דו"חות שהראו כי רווחי ההימורים במקאו הדיחו את לאס וגאס מבכורתה.

בנייה צפופה במקאו. בחזית התמונה אפשר לראות את הבתים הישנים והרעועים, מאחור – גורדי השחקים של השנים האחרונות | צילום: Alex, GFDL

מאז המשכורות עולות, התל"ג ממריא והמסים נשארים נמוכים. ובכל זאת התחושה הכללית בקרב התושבים אינה נוחה. האנשים, כך התרשמתי ממפגשים ומשיחות שערכתי בעת שהותי במקאו, פשוט חוששים לעתידם. המבנים ההיסטוריים והמסורת הפורטוגלית נדחקים בין גורדי השחקים ואורות הניאון. מקאו הפכה בן לילה למעצמת רולטות, ובהדרגה נמחקים שרידי המורשת והשילוב הקסום בין אירופה והמזרח הרחוק. פריאל מנס, סטודנטית לתקשורת וכתבת במגזין מקומי במקאו, מספרת שנתקלה במקומיים רבים המספרים על ניכור מהתרבות העכשווית. "הם רוצים שוב את כפרי הדייגים הקטנים של פעם. אנשים לא רוצים ארמונות שיש והיכלי הימורים, אלא את תחושת הבית והחברוּת שהיתה כאן. היום מקאו היא סתירה אחת גדולה – קזינו באמצע כפר דייגים. המסורת והחיים העכשוויים לא הולכים יחד, זה לא טבעי".


חיי לילה נוצצים במקאו – בתי קזינו אדירים, הרובע הפורטוגלי הציורי ובנג'י לילי

מנופים בכל פינה
מאה מנופים מסתירים את הנוף, ומתחתם עובדים אלפי פועלים בווסטים צהובים זוהרים. הפועלים, המנופים והטרקטורים מבשרים בלי מילים שהגעתם לאתר הבנייה של שלדון אדלסון. המולטי מיליארדר היהודי-האמריקאי זיהה את הפוטנציאל האדיר הטמון במקאו ומיהר להקים כאן בתי קזינו בסגנון האמריקאי. בעקבות הבנייה המרובה של בתי הקזינו החדשים, נטשו בתי הקזינו המקומיים את הדימוי האפלולי והמאיים ואימצו במקומו את הסגנון הלאס וגאסי הנוצץ. מרבית עבודות הבנייה נערכות כעת ברצועת חוף שיובשה ב-2004. עד כה נבנו 60 אלף חדרי אירוח, הונחו יסודות ל-350 חנויות ו-22 מסעדות, והוקם הבסיס לקזינו הגדול בעולם – ונציאן מקאו, תאומו של הוונציאן בלאס וגאס. בנאום חגיגי לרגל פתיחת הפרויקט היומרני הכריז אדלסון: "מקאו היא לאס וגאס של אסיה. בכוונתנו להפוך אותה למרכז הכנסים והתערוכות הגדול באסיה". עוד הוסיף, שהרעיון הזה "בא אליו בחלום".

אחד מבתי הקזינו הענקיים שהוקמו בשנים האחרונות במקאו

אדלסון, שמעסיק 35 אחוזים מכוח העבודה המקומי, יודע על מה הוא מדבר. גשרים מודרניים נבנו בין מקאו לטייפה, סדרה של גשרים ומנהרות עתידים לחבר את מקאו עם הונג קונג (הפרויקט מיועד להסתיים בשנת 2016). שדה התעופה המקומי הורחב כדי לקלוט את זרם התיירים ההולך וגדל – בשנת 2005 ביקרו במקאו 19 מיליון אנשים (12 אחוז צמיחה מהשנה הקודמת), וב-2006 ביקרו בה 22 מיליון וב-2011 המספר זינק ל-27 מיליון.

עמודים מצופים בזהב טהור
סממני הגדלוּת מאפיינים גם את עיצוב הפנים של רבים מבתי הקזינו והמלונות: דלתות מוזהבות המוליכות לאולמות ההימורים, קירות משובצים באבני חן, עמודים תומכים מצופים בזהב טהור, נברשות בנות אלפי נורות, מופע מזרקות עצום עם כדורי אש שמזנקים לשמים לקצב מוזיקה סינית ומערבית.

ובינתיים, בלב העיר העתיקה של מקאו תיירים רבים באים להצטלם ליד הריסות כנסיית סנט פול. הכנסייה נבנתה במאה ה-16, נשרפה ב-1835, וכל שנותר ממנה הוא חזיתה היפה, שהיתה לסמלה של מקאו. בתחתית המדרגות המוליכות למבנה יש מדרחוב אבן וחנויות קטנות של ריהוט עתיק ומסורתי.

תיירים ליד חזית כנסיית סנט פול. מהכנסייה, שנבנתה בשנת 1602, נותרה רק החזית; שאר המבנה נהרס בשריפה ב-1835 | צילום: Whhalbert, GFDL

כמה תלמידות תיכון עוצרות אותי ומבקשות שאעזור להן: מחר יש להן מבחן באנגלית מדוברת, והן רוצות להתאמן בשיחה איתי. אחרי שסיימו לשאול אותי על הביקור שלי במקאו ומה דעתי על האזור, הן מתפנות לענות על שאלותיי. "לא בטוח אם הקזינו הוא טוב או רע בשבילנו", הן אומרות. "הרבה צעירים מוותרים על לימודים באוניברסיטה ובוחרים לעבוד בקזינו בגלל המשכורות הגבוהות. אבל אם בעתיד התעשייה הזאת תתמוטט ולא יהיו יותר בתי קזינו מפוארים, לעובדים לא תהיה עבודה אחרת. הם לא למדו ואין להם הכשרה אחרת או מקצוע אחר. אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שהקזינו שיפר את הכלכלה שלנו. אז קשה להכריע".

סין של פעם: הכפר שאשי במחוז יונאן

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

שתפו: