לאוס – ראש השנה של שבט המונג

מטוס הפייפר השברירי הנמיך את חרטומו והתחיל לצלול בחדות לעבר רמת סיינג קואנג (Xieng Khouang) שבצפון לאוס. ככל שהתקרבנו היה אפשר להבחין בפרטים בינות להרים המשוננים: הגומחות הזעירות מתחתינו, שנראו בתחילה כמו בורות שנחפרו בחול בידי ארינמל, התגלו כעת בממדיהן האמיתיים, מכתשים בקוטר של כשישה מטרים. המכתשים האלה, שנוצרו על ידי מפציצי בי-52 אמריקאים, הם המזכרת המוחשית ביותר מהקרבות העזים שהתחוללו באזור הזה בשנות השבעים של המאה שעברה בין הצבא הלאוטי והאמריקאים ובין המחתרת הלאוטית הקומוניסטית וצבא צפון וייטנאם.

גלגלי המטוס נגעו במסלול הנחיתה של שדה התעופה בעיר פונסוואן (Phonsavan), היישוב המרכזי ברמת סיינג קואנג. משדה התעופה מיהרתי למרכז העיר, אל חגיגות פסטיבל ראש השנה של המונג (Hmong), הקבוצה האתנית הגדולה ביותר בצפון לאוס. הפסטיבל נמשך עשרה ימים, הוא גדוש באירועים ובחגיגות, ותכליתו העיקרית היא קיום טקסי חיזור המאפשרים לבני המונג למצוא בעל או אישה (לעתים אישה שנייה).

בנות המונג ממתיקות סוד בעת חגיגות השנה החדשה | צילום: נפתלי הילגר

משני עברי המתרס
מקום מוצאם של המונג (אף על פי שכותבים את שמם בלועזית Hmong, לא הוגים את האות הראשונה), בחבל יונאן שבדרום סין. במהלך המאה ה-19 הם היגרו ללאוס, והיום הם מונים כ-300 אלף נפש. בני הקבוצה מתגוררים בפסגות או במורדות ההרים בגובה של אלף מטרים ויותר, ועוסקים בעיקר בגידול אורז, תירס, ירקות ובעלי חיים. שמם נקשר במערב גם לגידול פרח הפרג שממנו מייצרים אופיום, ואכן מקצתם מגדלים פרגים וצורכים אופיום. באופן מסורתי הדבר נעשה בעיקר מסיבות בריאותיות ותחת חסמים תרבותיים – כך, למשל, רק לזקנים שיצאו ממעגל העבודה והסובלים מכאבי פרקים וגב מותר לעשן אופיום, המשמש משכך כאבים – אלא שבעשרות השנים האחרונות, בשל מעורבות מדינות המערב, הפך האופיום מגידול מסורתי לצריכה אישית לגידול מסחרי, ואף הביא למקרי התמכרות של בני המונג עצמם.

במהלך שנות השישים והשבעים של המאה הקודמת השתנו חייהם של המונג באופן דרמטי לאחר שנקלעו למלחמת האזרחים שהשתוללה ברמת סיינג קואנג, אזור מגוריהם העיקרי. היו שבחרו להצטרף למחתרת הקומוניסטית ולצבא צפון וייטנאם, אחרים לחמו בשורות הצבא הלאוטי ושיתפו פעולה עם האמריקאים. כמה מהקרבות ומאירועי התקופה ההיא מתוארים בסרט "אייר אמריקה" בכיכובו של מל גיבסון. גיבורי הסרט הם טייסים אמריקאים מוסווים שיצאו למשימות חשאיות מטורפות בעורף האויב, בין הג'ונגלים ופסגות ההרים המשוננים של צפון-מזרח לאוס.

בשנת 1975, לאחר ההפיכה הקומוניסטית, נאלצו כ-200 אלף בני המונג שלחמו לצד האמריקאים לברוח מהמדינה ולהגר למקומות שונים בעולם. מקצתם קיבלו מקלט מדיני בארצות הברית. בשנים האחרונות התרכך יחס המשטר כלפיהם, והם מגיעים מעת לעת לביקור מולדת; רבים באים בתקופת פסטיבל ראש השנה.

טקס חיזור בחגיגות השנה החדשה: גברים ונשים זורקים ביניהם כדורי טניס, ובין זריקת הכדור לתפיסתו השיחה בין בני זוג פוטנציאלים מתחילה להתגלגל

לי כל שיר נושא אישה
כשהגעתי לאזור הפסטיבל בפונסוואן, החגיגות כבר היו בעיצומן. על פני רחבה גדולה, בטורים מקבילים, עמדו מאות גברים מול מאות נשים וזרקו זה לזה כדורי טניס. זריקת הכדור היא מעין "משחק מקדים" ואמצעי לשבירת הקרח לפני השיחה שמתפתחת בין בני הזוג. השאלה הראשונה שהגבר שואל את האישה בין זריקת כדור לתפיסתו היא מה שם הקלאן שלה (clan, משפחה מורחבת), וזאת משום שחל איסור חמור להתחתן עם בן זוג מאותו קלאן. אם מתברר שהם מקלאן שונה, השיחה ממשיכה להתגלגל ועוברת לפסים אינטימיים יותר.

בשלב הזה מגיע תורו של דואט שירה מונוטוני המכונה קוצ'יה (Kwutxhiai). אלה הם שירים מסורתיים העוברים מדור לדור, כשלכל משפחה יש נוסח וניגון ייחודיים לה. קולות הנשים התערבבו בקולות הגברים כבשירת קנון, עלו וירדו עם מעוף הכדורים יחד, מעלה ומטה, מיד גברית אל יד נשית, ולהפך. השירים נועדו בין השאר לאפשר לכל אחד מבני הזוג הפוטנציאליים להביע רגשות כלפי השני ולספר מעט על עצמו ועל הרקע המשפחתי שלו. ככל שהדו-שיח המלודי מתארך, כן גוברת נכונותם של הזוג להיכנס לקשר ולמחויבות רצינית. אמה של הבחורה נמצאת כל העת במרחק בטוח מאחור. אם הדברים עולים יפה, הגבר פונה אליה ומבקש ממנה את יד בתה. ההסכם (מעין אירוסין) בין הורי בני הזוג, הכרוך בתשלום מוהר מצד משפחת החתן, מתקיים לעתים עוד באותו היום.

במשך ימי הפסטיבל אין אישה מוזנחת או פשוטת מראה. כולן מקפידות על הופעה מטופחת, מציגות לראווה פרטי לבוש מרהיבים | צילום: נפתלי הילגר

באים מאמריקה לחפש שידוך
בטקסים האלה הנשים הן המושכות את מרב תשומת הלב. הם משקיעות זמן רב ומאמץ בטיפוח מראן ובעיטור התלבושות שהן עוטות על עצמן. במשך ימי פסטיבל אין אישה מוזנחת או פשוטת מראה. כולן מקפידות על הופעה מטופחת, כולן מאופרות ומרשימות, מטופפות בהליכה חיננית על נעלים עם עקבים גבוהים, מציגות לראווה פרטי לבוש מרהיבים. בימים האלה הנשים חובשות כובעים גדולים המעוטרים בחרוזים, בפייטים ובגדילי צמר בצבעים בוהקים של ירוק, אדום, ורוד וכחול, והן לובשות שמלות המקושטות בדוגמאות בטיק, אפליקציה ורקמה עדינה.

הגברים לעומתן מקפידים פחות על המראה או על לבוש מסורתי. לרוב הם לבושים בגדי יום-יום, ואחדים מהם עוטים מעין וסט צבעוני, המציג גרסה חיוורת לדוגמאות הרקומות שעל שמלות הנשים. פה ושם אפשר לראות גברים לבושים בחליפה מגוהצת למשעי, מתהדרים בתספורת מערבית ובמשקפי שמש יקרים וחמושים במצלמות וידאו משוכללות. אלה הם גברי המונג שהגיעו מהפזורה האמריקאית – מקליפורניה, מינסוטה ואריזונה – כדי למצוא כלה מקומית.

הבחנתי בהאישן בן ה-32 ממרחק של עשרות מטרים, שכן חליפתו הכסופה והנוצצת נראתה כאילו נלקחה מתוך הסרט "גריז". הוא הסתובב בלוויית ידיד מקומי, התהלך בנונשלנטיות והעיף מבטים בוחנים לצדדים, כאילו היה במאי קולנוע שצד אחר כישרונות צעירים. הוא נולד בלאוס בשנת 1974, וכמה חודשים לאחר מכן, לאחר ההפיכה הקומוניסטית, משפחתו ברחה לארצות הברית. המשפחה התמקמה במינסוטה, ושם הוא מתגורר עד היום. שאלתי אותו מדוע עשה את כל הדרך מארצות הברית ללאוס כדי למצוא אישה מקומית, שחיה במדינה נחשלת ובמציאות שונה כל כך מהמקום שבו הוא מתגורר. "אני לא אוהב את נשות המונג החיות בארצות הברית", הצהיר. "הן שינו את סגנון חייהן והתנתקו מהמסורת. אני מעדיף אישה 'אולד פאשן'". אלא שלמרות, או אולי בגלל חליפתו המבריקה, עדיין לא הצליח למצוא לעצמו שידוך. כל בחורה שזרק לעברה כדור ענתה לו שהיא כבר תפוסה. אבל אין צורך לדאוג להאישן. יומיים אחרי פגישתנו הראשונה פגשתי אותו שוב, הפעם בלוויית ארוסתו הטרייה ובני משפחתה.

ילדות בתלבושת מסורתית. בני שבט המונג היגרו ללאוס מסין במאה ה-19

הפר שלי גדול יותר
במהלך הפסטיבל ניתנת לגברים ההזדמנות להוכיח את הסטטוס שלהם באמצעי נוסף: קרבות פרים ותאואים. יש המאמנים, מפטמים ומטפחים בהמות מגודלות במהלך כל השנה, רק בשביל לזכות בכמה דקות של תהילה בעת החגיגות. בעלי הפרים רואים בקרבות האלה מבחן יוקרה; הקהל רואה בהם בעיקר בידור משעשע ומעורר אדרנלין.

הקרבות מתקיימים בשדה פתוח שגודלו כמגרש כדורגל, וקהל של אלפים מצטופף על הגבעות מסביב. קול סמכותי הבוקע מהרמקולים חוזר שוב ושוב על הוראות בטיחות ומתריע כי במקרה של פר ששועט אל תוך הקהל, יש לעמוד במקום ולא לנסות לברוח. הקרבות עצמם קצרים להפליא. לאחר כמה דקות של רקיעות, בטישות בקרקע וחיכוך קרניים בין בני הבקר, אחד הנצים נסוג לאחור ונמלט בדהירת אמוק אל מחוץ לרחבה. האקשן היחיד מתרחש כאשר הבהמה המובסת שועטת אל תוך הקהל ומנסה לפלס לה דרך. או אז נפוץ ההמון לכל עבר, לקול תשואות הצופים הניצבים מצדה השני של הרחבה. רק במקרים נדירים ביותר נרשמים נפגעים בקהל.

הבהמה המנצחת ממשיכה לסיבוב הבא, וזו שצברה את מספר הניצחונות הרב ביותר בסוף היום מוכרזת כמנצחת. לבעליה מוענק פרס בשווי 150 דולר והרבה כבוד.

לקריאה נוספת:

	לאוס: בארץ הכדים המסתוריים בגובה אלף מטרים מעל פני הים, על שטח של כאלף קילומטרים רבועים במרכז לאוס, פזורים מאות ואולי אלפי כדי ענק, שאיש אינו יודע היכן נוצרו ולמה שימשו
צילומים: אייסטוק, Oliver Spalt