בדרום האוקיינוס האטלנטי, במרחק של כ-3,000 קילומטרים מיבשת אפריקה ובמרחק אף גדול מזה מיבשת אמריקה, נמצא אחד המקומות המבודדים והמרתקים בעולם. טריסטן דה קונה (Tristan da Cunha) הוא שמו של ארכיפלג ובו כמה איים זעירים, שהמרכזי בהם נקרא אף הוא בשם זה. המרחק העצום מכל מקום יישוב אחר אחראי לשם "המקום המיושב הנידח ביותר בעולם". אבל אם הדימוי של אי נידח בלב האוקיינוס מעלה מראות של חופים זהובים, עצי קוקוס דקיקים ותושבים ממוצא פולונזי שמסתובבים בחצאיות קש צבעוניות, הרי שביקור באי הזעיר (שכצפוי קשה מאוד להגיע אליו) מוכיח כמה הסטריאוטיפים האלו רחוקים מהמציאות, כפי שאפשר לראות בסרטון הבא. הארכיפלג נקרא על שמו של הספן הפורטוגזי טרישטאו דה קוניה, שגילה אותו בשנת 1506. אף שכף רגלו לא דרכה על האי, הוא העניק לאי את שמו, שכיום נאמר בהגייה אנגלית. ב-1810 הגיע לאי הרפתקן אמריקאי בשם ג'ונתן למברט, שהפך למתיישב הראשון במקום. למברט הכריז על כל האיים שבארכיפלג כעל רכושו הפרטי, אולם שלטונו עליהם לא האריך ימים, והוא מת בתאונת שייט שנתיים לאחר שהגיע. בשנת 1815 בריטניה סיפחה רשמית את האיים הזעירים, במהלך שנועד למנוע מהצרפתים להשתמש בטריסטן דה קונה כבסיס לפעולות חילוץ של נפוליאון, שהיה כלוא באי סנט הלנה, מרחק כמה מאות קילומטרים משם.
מבחינה מדינית טריסטן דה קונה שייך לבריטניה, תושביו מדברים אנגלית ומקפידים על אורח חיים בריטי להמהדרין, כולל רעיית כבשים, חיבה יתרה לכלבי ציד ושתיית תה בחלב. החופים המצוקיים ופני השטח ההרריים מקשים על החיים באי, וכך גם החשש מפני התפרצות של הר הגעש קווין מרי. ואכן, בשנת 1961, בעקבות התפרצות של הר הגעש, כל תושבי האי פונו ממנו, וכששבו גילו כי בית החרושת היחיד – לשימורי דגים – נהרס עד היסוד. כיום חיים באי 264 תושבים, שכולם עוסקים בחקלאות ובדיג. אדמות האי שייכות במשותף לתושביו, וזרים לא מורשים לקנות אדמה או כל רכוש אחר. הקהילה הקטנה והמלוכדת מתגוררת בעיר הבירה, אדינבורו של שבעת הימים (Edinburgh of the Seven Seas), שממוקמת באזור המישורי היחיד שבאי. ענף הייצוא הראשי הוא סרטנים, בעיקר לובסטרים, וגם הבולים המקומיים זוכים לעניין רב בקרב אספנים.
למרות מזג האוויר הסוער והבידוד הרב, החיים במקום הנידח ביותר בעולם מתנהלים על מי מנוחות, במזג אנגלי וברוח טובה. אחת הבעיות שמעסיקות את תושבי המקום, למרות שאף היא נותרה בגדר עניין פנימי שלא זלג החוצה במשך שנים ארוכות, היא מחלת האסטמה, שממנה סובלים כמעט כל הגרים פה – תוצאה של נישואין בתוך קהילה סגורה. אולם לא נראה שהקהילה עומדת להיפתח בפני זרים בשנים הקרובות, שכן הגישה אל האי קשה ביותר: אין בו שדה תעופה, וגם לא נראה שיוקם שדה בעתיד הנראה לעין, והדרך היחידה להגיע היא בשייט. אלא שהאוקיינוס הסוער והחופים שאינם מסבירי פנים לספינות אחראים לכך שהמסע הימי הארוך בין דרום אפריקה לטריסטן דה קונה מתקיים באופן קבוע רק חודש אחד בשנה – בפברואר, אז הים רגוע באופן יחסי. בשאר חודשי השנה, אפשר לנסות לתפוס טרמפ בסירת דיג מקומית או להמשיך לטפח את החלום על ביקור בסוף העולם, תרתי משמע. |
האי הזעיר טריסטן דה קונה, בדרום האוקיינוס האטלנטי, נחשב למקום המיושב הנידח ביותר בעולם. במרחק אלפי קילומטרים מהיבשה הקרובה, תושביו המעטים מקפידים על אורח חיים אנגלי למהדרין פורסם 21.6.11 |
