פוליה: הדרום המתעורר

ישו אולי לא נכנס בשעריה, אולם תיירים, בעיקר איטלקים, מתחילים לגלות את צפונות האזור, ששוכן מעבר לנתיבי התיירות הרגילים. מחוז פוליה (Puglia) משתבח בנופים ים תיכוניים המשופעים במטעי שקדים ותאנים, בכנסיות רומנסקיות המאופיינות בעיטורי אבן דמויי תחרה, ובמטבח עשיר בירקות ובמאכלי ים.

למי שרוצה לגלות פנים נוספות של איטליה; ולמי שכמו היוונים והוונדלים, הערבים והביזנטים, ובזמנים קרובים יותר משחררי אירופה האנגלים והאמריקאים, רוצה להתחיל את "כיבוש" איטליה שלו מדרום – מוצע טיול להכרת מחוז פוליה, "עקב" המגף האיטלקי.

טביעות רגליו של המלאך מיכאל
ה"דורבן" של המגף האיטלקי הוא חצי האי ההררי גארגאנו (Gargano), הבולט אל תוך הים האדריאטי ומכוסה בשריד אחרון של יער ים תיכוני בראשיתי. השילוב של חופים יפים והרים גבוהים ומיוערים מביא להתפתחותו העכשווית של האזור כיעד של תיירות נופש.

נרד מהכביש המהיר 14A במחלף פוג'ו אימפריאלֶה (Poggio Imperiale), וניסע מזרחה בכביש 89 לכיוון העיירה רודי גארגאניקו (Rodi Garganico). דרכנו עוברת מדרום לזוג לגונות גדולות; כבישים מקומיים מאפשרים להתקרב לחופיהן ואף לנסוע לאורך שרטון החול החוסם את המזרחית שבהן. ברודי גארגאניקו מתחיל כביש המקיף את חצי האי ועובר דרך עיירות, חופים מפורצים ונקודות תצפית על המצוקים שבולטים מן הים.

לאחר שהקפנו את רובו של חצי האי נתרחק מעט מן החוף ונפנה לפנים ה"דורבן" בצומת שמדרום לעיירה מאטינָטה (Mattinata). נעלה בכביש המתפתל לעבר העיירה מונטֶה סנט אנג'לו (Monte Sant’Angelo), ששוכנת בגובה 830 מטר מעל פני הים. העיירה התפתחה סמוך למערה שבה, לפי המסורת הנוצרית, התגלה בשנת 490 המלאך מיכאל. המקום היה לאתר עלייה לרגל ואף נבנה בו מבצר נורמני. ניתן לרדת למערה, שבה נשמרו, לפי המאמינים, טביעות רגליו של המלאך (כתשעים מדרגות, יש מעלית למתקשים). בהמשך הרחוב יש תצפית מרשימה על הסביבה.

צפונה מהעיירה, לאורך כביש 528 והמשכו, משתרע פורֶסטה אוּמְבְּרָה (Foresta Umbra, "היער המוצל"), ובו מרכז מבקרים, שמורת בעלי חיים ומתקני פיקניק ליד אגמים קטנים.

קסטל דל מונטה. מבנה מתומן מרשים מהמאה ה-13

ממונטה סן אנג'לו נמשיך מערבה בכביש 272 לאתר עדכני: סן ג'ובאני רוטונדו (San Giovanni Rotondo), העיירה שבה פעל ונקבר הנזיר הפרנציסקני פאדרה פיוֹ (1968-1887), ואשר הפכה בזכותו מיישוב חסר חשיבות למרכז דתי סואן. פאדרה פיוֹ הוא האיטלקי האחרון שהוכרז עד כה כקדוש. הוא נהג ללבוש כפפות, שהסתירו ובו בזמן הבליטו את קיומם של "פצעי הצליבה" (stigmata) בידיו – סימן ברור לברכת האל.

הקשר האמיץ שלו עם הפונים אליו, כמו גם עדויות על עשרות נסים שעשה, הפכו את הנזיר ל"קדוש" כבר בחייו, וההכרזה הרשמית על קדושתו מפי האפיפיור יוחנן פאולוס השישי הגיעה ב-16 ביוני 2002. מיליוני עולי רגל, המכניסים עשרות מיליוני אירו לתושבי סן ג'ובאני רוטונדו ומוסדותיה מדי שנה, הם ללא ספק ראיה לכך שהפאדרה ממשיך לעשות נסים.

צפונית לגארגאנו שוכנים איי טְרֶמיטי (Isole Tremiti), איים יפי נוף המהווים מקום נופש מבוקש בקיץ. אפשר לבלות בחצי האי גארגאנו, על חופיו ויערותיו, חופשה ארוכה (במיוחד אם מתכננים גיחה לאיים), או להשלים את הקפתו ביום-יומיים, שיסתיימו בעיירת החוף מאנפרֶדוניה (Manfredonia) או בפוֹג'ה (Foggia).

בעקבות חניבעל
ניסע מפוֹג'ה לכיוון דרום מזרח בכביש המהיר 14A. מעט אחרי ההצטלבות עם הכביש המהיר 16A נעבור באזור קאנֶה (Canne). כאן ניצח חניבעל בשנת 216 לפני הספירה את הצבא הרומי בקרב, שהיה לתבוסה הגדולה ביותר בתולדות האימפריה הרומית. המצביא הדגול נשאר באיטליה 14 שנה לאחר הניצחון, אולם לא הצליח לממש את שאיפתו לכבוש את רומא.

נרד במחלף טראני (Trani) לעיירת הדייגים טראני. לצד הנמל ניצבת הקתדרלה הנורמנית סן ניקולה פלגרינו (San Nicola Pellegrino), המתהדרת בפיתוחים דמויי תחרה. הכנסייה בנויה מאבן הגיר המקומית המשובחת, ולה דלתות ברונזה מרשימות מאותה תקופה.

מטראני ניסע דרום מערבה עד אנדְריה (Andria) ונמשיך דרומה בכביש dir170 אל קסטל דל מונטה (Castel del Monte, "מבצר ההר"). זהו המבצר המרשים ביותר בשורת המבצרים שבנה פרידריך השני לצורך מסעותיו בדרום איטליה, ואתר מורשת עולמית של אונסק"ו. זהו מבנה מתומן, מפואר ביותר, השוכן בראש גבעה בודדה. מן המבצר ניסע מזרחה בכביש 170 ובהמשכו, מספר 98, לעיר בארי.

סנטה קלאוס, קדוש גנוב
במאה ה-11 גנבו מלחים שמוצאם מבארי (Bari) את עצמותיו של ניקולה הקדוש – מי שהפך לימים לסנטה קלאוס מחלק המתנות – מן העיר מירה (Myra) שבדרום תורכיה והביאו אותן אל עירם. הכנסייה שבה נקברו העצמות הגנובות הפכה מוקד לנסים נוספים ואתר עלייה לרגל, ובזכותה שגשגה העיר עד שהאזור נכבש על ידי הספרדים במאה ה-16. הכובשים הספרדים היו גם אלה שגירשו את הקהילה היהודית החשובה, שהתקיימה בבארי עד סוף ימי הביניים.

כיום בּארי היא בירת מחוז פוליה, עיר סואנת שחיים בה כ-300 אלף איש. היא היתה עיר נמל חשובה בתקופה הרומית, לאחר מכן הוכתרה כבירת איטליה הביזנטית ופרחה בתקופה הנורמנית. חלקה העתיק של העיר שומר על צביון ימי ביניימי מיוחד, וכדאי לבקר בו (תוך הישמרות מכייסים בסמטאות הצפופות).

מומלץ במיוחד לבקר בכנסיית סן ניקולה (San Nicola), הכנסייה הרומנסקית הראשונה שבנו הנורמנים בפוליה ואבטיפוס לכנסיות המפוארות שנבנו אחריה באזור. אפשר להגיע אליה דרך סמטאות העיר העתיקה או דרך השער הסמוך לה, בחלקה המזרחי של החומה. כדאי לשים לב למושב הבישוף ולעולי הרגל המגיעים אל שרידי הקדוש בקריפטה (האולם התחתון).

בתי הטרולי של אלברולו. הבתים הייחודיים האלו הוכרזו כאתר מורשת עולמית

לאחר הביקור בבארי נצא דרום מזרחה לאורך החוף בכביש 16. בפוליניאנו (Polignano) נפנה דרומה לכיוון קסטלנה (Castellana), ומשם ניסע לפי השילוט למערת הנטיפים גרוטֶה די קסטלנה (Grotte di Castellana). האולם המכונה "המערה הלבנה" (Caverna Bianca) נחשב לאחד מאולמות הנטיפים היפים בעולם.

דרומית מזרחית משם משתרעת ארץ הטרוּלי (Trulli) – בתים לבנים וייחודיים לאזור עם גגות חרוטיים מאבן – שמרכזה באלבֶּרוֹבֶּלוֹ (Alberobello) שלצד כביש 172. הטרולי הם אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, ואחד מהם משמש מוזיאון אזורי (Museo del Territorio).

מארץ הטרולי נחזור לכביש החוף (379) ונמשיך לעבר ברינדיזי (Brindisi). אף שאינה מושכת במיוחד, כדאי לעבור בנמל שלה, שממנו יצאו ארצה ספינות מעפילים רבות בשנים 1948-1945 (במה שכונה עלייה ב'). שימו לב גם לעמוד השיש הרומי אשר סימל את סוף דרך אפיה (Via Appia), הדרך הרומית העיקרית שהובילה מרומא לדרום איטליה. מברינדיזי נמשיך בכביש 613 ללֶצֶ'ה.

פאר הבארוק
את הביקור בלצ'ה (Lecce) מומלץ לערוך בסוף היום: העיר מוארת ויפה במיוחד בשעות הערב. בלצ'ה הגיע לאחד משיאיו סגנון הבארוק המעוטר: הבנאים המקומיים ניצלו היטב את האבן המקומית, הקלה לעיבוד ועמידה בפני בליה, וגילפו בה קישוטים פיסוליים עשירים.

ניכנס לעיר העתיקה ממזרח, מול המבצר (הסגור למבקרים), ליד שרידי אמפיתיאטרון רומי. לידו בולט בפארו הסֶדילֶה (Sedile), ששימש אולם מועצת העיר במאה ה-16. מעבר לו, בכיכר סנט אורונצו (Sant'Oronzo), ניצב עמוד רומי שהובא מברינדיזי, ובראשו פסל הקדוש המקומי. העמוד הזה סימן יחד עם בן זוגו שנשאר בברינדיזי את סופה של ויה אפיה.

שני רחובות צפונית לכיכר נמצאת כנסיית סנטה קרוצֶ'ה (Santa Croce, הצלב הקדוש), שחזיתה החגיגית היא פאר אדריכלות "הבארוק הלֶצ'זי". משלים את התמונה ארמון המושל (Palazzo del Governo) הסמוך, שנבנה כמנזר. מדרום מערב לכיכר סנט אורונצו מתהדרת גם כיכר הקתדרלה  (Piazza Duomo) בחזיתותיהם המפוארות של הכנסייה, ארמון הבישוף (Palazzo Vescovile) ובניין הסמינר (Seminario), שבחצרו הפנימית באר מסוגננת.

בצפון מערב העיר שוכנת כנסיית הקדושים ניקולה וקָטַלְדו (Santi Nicola e Cataldo), כנסייה נורמנית שעיצובה משלב השפעה ביזנטית, מוסלמית וגותית מוקדמת.

כנסיית סנטה קרוצ'ה בעיר לצ'ה

תצפית מים אל ים
נצא מלצ'ה מזרחה בכביש 543 ונפנה דרומה בכביש 611, העובר בין החוף האדריאטי ללגונות אלמיני (Almini). בעיר העתיקה של אוטראנטו (Otranto), המוקפת חומות ומגדלים, ניצבת קתדרלה נורמנית נוספת, שייחודה ברצפת פסיפס נדירה המשלבת מוטיבים מיתולוגיים, תנ"כיים ונוצריים. במרכזה "עץ החיים" המוקף אירועים תנ"כיים ודמויות היסטורית.

מאוטראנטו נצא להקפת קצה העקב בכביש 173. נעלה לכף אוטראנטו (Capo d’Otranto) לתצפית על האי קורפו ועל חוף אלבניה שמעבר למיצר אוטראנטו. נדרים אל המגדלור שבראש המצוק הלבן (Capo Santa Marina di Leuca) לתצפית על "הצ'ופצ'יק של העקב" (Punta Ristola), וניפרד מן החוף האדריאטי של איטליה. מפרץ טַרַנטו (Taranto) שממערב לנו כבר פונה אל הים היוני.

מכאן נצפין לגליפולי (Gallipoli), שאין לבלבלה עם גליפולי עתירת הקרבות שבמערב תורכיה. העיר העתיקה שוכנת באי המחובר בגשר ליבשה, ובה מבצר ביזנטי וטירה מהמאה ה-16. מגליפולי אפשר לחזור ללצ'ה בכביש 101 או להמשיך לטַרַנטו בכביש החוף.

מלצ'ה ממשיכים לצפון מערב בכביש ter7 המוביל למאנדוּריה (Manduria), שבה נשתמרו, ליד הדוּאומו (הקתדרלה), הבתים שהיוו את הגטו היהודי בימי הביניים. נמשיך מערבה אל טַרַנטו, שהיתה החשובה בערי יוון הגדולה. מקומה המיוחד, בין לגונה פנימית המכונה "הים הקטן" לבין מפרץ חסום בביצורים בשם "הים הגדול", משך כובשים רבים – מחניבעל ועד נפוליאון. מאז פתיחת תעלת סואץ גדלה חשיבות הנמל. טַרַנטו היא גם מולדת הטַרַנטֵלה (tarantella), ריקוד תוסס ומהיר שבעבר האמינו כי בכוחו לרפא את מי שנפל קורבן לעקיצות עכביש הטַרַנטוּלה.

העיר העתיקה של טרנטו שוכנת על אי קטן במיצר שבין "הים הקטן" ו"הים הגדול"; בקצה המזרחי מבצר מהמאה ה-15, שגם בימינו משמש מתקן צבאי, ובמערבי – שוק דגים. במוזיאון הארכיאולוגי הלאומי אוסף יחיד במינו, אולם הוא סגור זה זמן רב. חלק קטן מהאוסף מוצג בארמון פאנטלֶאו (Pantaleo) שבעיר העתיקה.

הסאסי של מטרה, בתי מגורים חצובים בסלע. אחד המראות המפתיעים באזור

בזיליקטה: לגור במערות
מטַרַנטו יוצאים לכיוון צפון מערב בכביש 7, ובאזור מאסאפְרה (Massafra) נכנסים לארץ הסאסי (Sassi) – בתי מגורים חצובים בסלע. נמשיך בכביש 7, ומעט אחרי קסטלנֵטה (Castellaneta), עיר הולדתו של המאהב הלטיני האולטימטיבי רודולפו ולנטינו, נעבור לחבל בּזיליקַטה (Basilicata), ארץ גבעות דלה וחרוצה בוואדיות, ונגיע לעיר מַטֶרה (Matera).

הסאסי של מַטֶרה הם אחד המראות המפתיעים בדרום איטליה, ושמורים אף הם כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. מצפון מזרח לעיר החדשה ניתן לרדת לשתי "שכונות" נפרדות: סאסו קָווֶאוֹזוֹ (Sasso Caveoso) וסאסו באריזאנו (Sasso Barisano). הראשונה ציורית יותר, ובאחד מבתי הסאסי שבה (הנקרא Casa Grotta di Vico Solitario) תצוגה מעניינת על החיים במקום (יש הסבר מוקלט בכמה שפות). בשתי השכונות כנסיות עם ציורי קיר.

לתצפית טובה על הסאסי יש לחזור לכביש 7 לכיוון טַרַנטו, ואחרי כשלושה קילומטרים לפנות ימינה, לפי השלט, לכנסיות חצובות (chiese rupestri) נוספות. ממַטֶרה אפשר לחזור לבארי בכביש 99 ואחר כך בכביש 96 (או בכביש המהיר 14A טַרַנטו-בארי), או להמשיך צפון מערבה לחבל קמפאניה, צידו השני של המגף.