הכי חשוב להיות בריאים. המשפט הזה נכון בכל מצב, ובמיוחד כשיוצאים לטייל בחו"ל. קלקול קיבה בארץ הוא לא נעים, אבל כשסובלים משלשולים דווקא על הר גבוה בנפאל, רחוק מהבית, רחוק ממיטה נוחה ורחוק מהשירותים, זה עוד הרבה פחות נעים. אבל גם במדינות המערב לא נעים להיות חולה בזמן הטיול: חבל לבזבז ימי טיול מהנים על שכיבה אומללה בחדר המלון וחבל לבזבז כסף רב על תשלום לרופאים. זה המקום להזכיר שלפני כל נסיעה חשוב מאוד לעשות ביטוח בריאות שייתן מענה לבעיות רפואיות שונות שעלולות לצוץ במהלך הנסיעה, ולו הקצרה ביותר. מומלץ מאוד גם לפנות לייעוץ רפואי לפני כל נסיעה למדינות שבסיכון, ובמידה ואתם סובלים מבעיות בריאות כדאי להתייעץ עם רופא גם לפני נסיעה ליעדים מערביים. לפני הנסיעהחיסונים
אחד הדברים שכדאי להקדים ולדאוג להם לפני טיול לחו"ל הוא נושא החיסונים. מומלץ להתחסן לפני הנסיעה לדרום אמריקה, אפריקה, אסיה ומזרח אירופה. אין צורך להתחסן לפני נסיעה למערב אירופה, אוסטרליה, ניו זילנד, יפן, ארצות הברית וקנדה. כדאי להתחיל לקבל את החיסונים כחודש וחצי לפני מועד הנסיעה המתוכנן, זאת כדי לתת זמן לנוגדנים להתפתח בגוף באופן יעיל וכן כדי לאפשר מרווח זמן לקבלת חיסונים הניתנים בכמה זריקות במועדים שונים. בתוך חודש עד חודשיים לאחר החזרה ארצה, יש לגשת לרופא עם הופעתה של כל מחלת חום ולדווח לו מהיכן חזרתם.
בהמשך הכתבה יובא מידע על החיסונים הניתנים למטיילים בארצות הנמצאות בסיכון. לפני הנסיעה אל אחד מהיעדים הללו מומלץ לפנות לאחת ממרפאות המטיילים הפזורות ברחבי הארץ, שם ממליצים על החיסונים הרצויים לאחר בחינת מסלול הנסיעה יחד עם הנוסע. ייעוץ רפואי וחיסונים ניתן לקבל גם בלשכות הבריאות המחוזיות של משרד הבריאות (מס' הטלפון של לשכת הבריאות המחוזית ברחוב הארבעה 12 בתל אביב – 03-5634728), ובמרכז לרפואת מטיילים בבית החולים שיבא, תל השומר (03-5305000). לרוב מספקות המרפאות חבילת חיסונים בסיסית (המשתנה ממרפאה למרפאה) הכוללת גם הרצאה רפואית, וקבלת חיסונים שאינם נכללים בחבילה ומחויבים בתשלום נוסף. לכמה ממרפאות המטיילים יש הסדרים עם קופות החולים השונות, המשתתפות בחלק מההוצאות.  | | מומלץ להתחסן לפני הנסיעה לדרום אמריקה, אפריקה, אסיה ומזרח אירופה |
בדיקת שיניים
מטיילים רבים מקפידים להתחסן לפני הנסיעה, אבל רק מעטים דואגים לבדוק את מצב שיניהם לפני הנסיעה. חבל, כי כאב שיניים במהלך הטיול עלול להעיב על הטיול כולו. לפני נסיעה לטיול ארוך, כדאי מאוד להיבדק אצל רופא שיניים, ובמידה ומתגלות בעיות, לנסות לטפל בהן טרם הנסיעה. לא בטוח שתרצו למצוא את עצמכם עוקרים שן בכפר הנידח שהגעתם אליו בהודו. מצד שני, גם בניו יורק לא מומלץ לעבור טיפול שיניים, כי החשבון שיוגש לכם בסופו ירושש אתכם וייאלץ אתם לקצר את הטיול. תרופות
אין צורך להיות היפוכונדרים ולקחת ארגז מלא תרופות מהארץ, אבל כדאי לדאוג שיהיה ברשותכם מלאי של תרופות בסיסיות. לא בכל מקום אליו תגיעו יש בית מרקחת, ולא תמיד תמצאו את התרופה אליה ראתם רגילים, ובכלל – למה לבזבז זמן יקר בטיול בחיפוש אחר בית מרקחת וקניית תרופות שלעיתים קרובות יהיו יקרות בהרבה מאשר בארץ. בתיק התרופות שלכם כדאי שיהיו כדורים לשיכוך כאבים והורדת חום מבוססי איבופרופן (כמו נורופן) או פרצטמול (כמו אקמול), תרופה נגד שלשולים, כאבי בטן והקאות, משחה להקלת תסמיני עקיצות (כמו פניסטיל), פולידין לחיטוי חתכים ופצעים, פלסטרים, תחבושות אלסטיות, לכסניות לשיכוך כאבי גרון (כמו סטרפסילס או קלגרון), תכשיר דוחה יתושים וכמובן קרם הגנה מהשמש.
במהלך הטיסהלצד ההכנות הרפואיות הרבות לפני הטיסה, יש דבר אחד שכדאי להקפיד לעשותו בטיסה, במיוחד בטיסה ארוכה: לזוז, והרבה! כעשרה אחוזים מכלל הטסים לוקים בתסמונת מחלקת התיירים או פקקת הורידים העמוקים. בזמן הישיבה במטוס, אנו כמעט ולא מפעילים את שרירי הרגליים. כתוצאה מכך חלק מהדם נשאר בוורידים ומנפח את הרגליים, וגם זרימת הדם מואטת. בנוסף, האוויר במטוס יבש והדם נוטה להפוך לצמיגי יותר. כל אלה מביאים לקרישיות יתר של הדם. בפקקת ורידים נוצר קריש דם בוורידים העמוקים של הגפיים התחתונות. התנתקות של פרור מקריש זה יכולה להוליכו עם זרם הדם לריאות. הקריש הנודד עלול לסתום באופן חלקי או מלא את אחד מאזורי הריאה ולגרום לקושי בנשימה, שיכול להביא למוות עם תום הטיסה או כמה שבועות אחריה. יש כמה קבוצות שנמצאות בסיכון יתר לפקקת הורידים: מבוגרים, בעלי עודף משקל, בעלי עודף כולסטרול, נשים בהריון, אנשים שנוטלים תרופות והורמונים, אנשים שסבלו בעבר מפקקת ואנשים להם נטייה לקרישיות יתר של הדם. גם מי שלא נמנה על קבוצות הסיכון, טוב יעשה אם ינקוט בשני צעדים פשוטים על מנת למנוע את התופעה: הראשון הוא להימנע מישיבה ממושכת, לקום להליכה קצרה במטוס בכל חצי שעה ולהניע את כפות הרגליים בזמן הישיבה. השני הוא לשתות הרבה, בעיקר מים, דבר התורם לנפח דם תקין. סיכונים במהלך השהות בחו"למחלת גבהים
מחלת גבהים מתבטאת בכאבי ראש, קוצר נשימה, סחרחורת, חוסר תיאבון, בחילות, חוסר שינה ובמקרים קיצוניים- אי-ספיקה נשימתית, כיחלון, איבוד הכרה ואף מוות. הופעת הסימפטומים עלולה להתחיל בגובה שמעל 2,000 מטרים. יש לנסות להגיע לגובה כזה בהדרגה ולהימנע מפעילות פיסית עד להתאקלמות הגוף לגובה. יש לזכור, כי אין קשר בין מחלת גבהים לכושר גופני. כמו כן, ייתכן שאדם שלא סבל מהתופעה במקרה אחד, יסבול ממנה בפעם הבאה.
במקרים של טיסות אל יעדים הנמצאים בגובה של יותר מ3,000- מטרים מעל פני הים, רצוי ליטול מראש תרופות להקלת תופעות המחלה.
טיפול: תרופות מסוימות עשויות להקל את הסימפטומים של המחלה, ואף להציל חיים. אצטזולאמיד (דיאמקס) מומלצת הן כאמצעי מניעה (לקראת טיסה אל איזור גבוה) והן למקרים חמורים של המחלה (ACUTE MOUNTAIN SICKNESS). כאמצעי מניעה למחלה, מומלץ ליטול את התרופה החל מיומיים לפני העלייה לגובה, במיוחד במקרים של עלייה חדה. התרופה אסורה לאנשים שאלרגיים לסולפה. התרופה מגבירה את קצב הנשימה ולעיתים קרובות גורמת להרגשת נימול קל בידיים. הנימול אינו מזיק ופוסק עם הפסקת נטילת התרופה.  | | טרק בהרי ההימלאיה. כדי להימנע ממחלת גבהים יש לנסות להגיע לגובה של מעל 2,000 מטרים בהדרגה | צילום: גוראן מוטרם |
מחלות המועברות על ידי עקיצהחלק ניכר מהמחלות התוקפות מטיילים במדינות שבסיכון מועברות בעקיצות יתושים; לכן מומלץ מאוד להצטייד מראש בדוחי חרקים ובכילה, על מנת להפחית את הסכנה. קדחת צהובה
קדחת צהובה הינה מחלה נגיפית המועברת בעקיצת יתושה נגועה. אחרי דגירה קצרה גורמת המחלה לחום גבוה, כאבי שרירים וראש, האטת דופק ובחילות. בשלבים מתקדמים מופיעים דימומים קשים, הקאות, נזק לכבד וצהבת.
חיסון: החיסון מכיל נגיף מוחלש, המפתח נוגדנים כעשרה ימים לאחר קבלת הזריקה. החיסון תקף לעשר שנים. זהו חיסון חובה הניתן לנוסעים למדינות אפריקה ודרום אמריקה בלבד. הכניסה למדינות מסוימות מחויבת בהצגת פנקס חיסונים ובו הוכחה תקפה לקבלת החיסון. לעתים נדרשים מטיילים שביקרו באפריקה להציג הוכחת חיסון גם בכניסה לארצות בהן לא נפוצה המחלה.
לנשים בהריון, לאנשים שאלרגיים לביצים ולבעלי בעיות חיסוניות שונות – אסור לקבל את החיסון! תופעות הלוואי של החיסון נדירות יחסית, והן כוללות חום, כאבי ראש, כאבי שרירים, בחילות, הקאות ולעיתים רחוקות מאוד – פרכוסים. מלריה
המלריה היא אחת המחלות הזיהומיות השכיחות בעולם, ומדי שנה נפטרים ממנה כמיליון עד שני מיליון בני אדם, בעיקר באזורים טרופיים באפריקה, באסיה ובאמריקה הדרומית. המחלה מועברת על ידי נקבת יתוש האנופלס, הפעילה במיוחד משעות הערב ועד שעות הבוקר המוקדמות. טרם פותח חיסון יעיל כנגד המחלה, אך קיימים מספר סוגי כדורים המשמשים כטיפול מונע המפחית את הסיכוי ללקות במחלה.
טיפול מונע: שלושת סוגי התרופות הנפוצות ביותר הן: מפלוקווין (לריאם) – לנטילה פעם בשבוע, החל משבוע לפני הנסיעה ועד ארבעה שבועות אחריה. הכדור אסור לשימוש לחולים במחלות נפש ובמחלת הנפילה, ולמטופלים בתרופות נגד הפרעות קצב הלב ונגד דיכאון. בקרב כאחוז מהמשתמשים, לקיחת התרופה עלולה להיות מלווה בתופעות לוואי שונות, כגון בחילה, הפרעות בשינה ומצבי רוח. דוקסילין – תרופה אנטיביוטית לשימוש יומי באזורים בהם פיתח הטפיל עמידות למפלוקווין, החל מיומיים לפני הנסיעה ועד ארבעה שבועות אחריה. מלרון – תרופה חדשה יחסית שיתרונה הוא נדירותן של תופעות לוואי. לשימוש יומי החל מיום לפני הנסיעה ועד שבוע אחריה.
הדרך הטובה ביותר למנוע את מחלת המלריה היא לא להיעקץ – זאת על ידי שינה בחדר עם רשתות לחלונות, שינה תחת כילה, לבישת בגדים ארוכים בצבע בהיר בשעות החושך ושימוש בתכשירים דוחי יתושים. מחלות שמקורן בהגיינה ירודהטיפוס הבטן
החיידק הגורם לטיפוס הבטן מגיע דרך מזון מזוהם. סימני המחלה הם שלשול קל במשך יום עד יומיים. לאחר מכן מתחיל החולה לסבול מחום גבוה וממושך, מטשטוש, מאפתיה ומזיהום קשה של איברים פנימיים. ישנם כמה סוגי אנטיביוטיקה היעילים בטיפול נגד המחלה.
חיסון: החיסון נגד טיפוס הבטן ניתן בכמוסות לבליעה.
חשוב לזכור: כדורי מלריה וכן כל כדורי האנטיביוטיקה מנטרלים חיסון זה, ולכן יש לדחות את לקיחת הכדור הראשון של מפלוקווין שבוע לפחות לאחר לקיחת הכמוסה האחרונה של חיסון הטיפוס. את הכמוסות יש לשמור במקרר.  | | הכניסה למדינות מסוימות מותנית בהצגת פנקס חיסונים | צילום: אייסטוק |
צהבת
צהבת היא שם כללי למחלות הגורמות לצבע צהוב בעור ובעיניים. מקור הצבע הוא בפיגמנטים המופצים על ידי הכבד. בדרך כלל, מדובר במחלה ויראלית המאופיינת בחום, בחילות, כאבי בטן וחולשה. השתן מקבל צבע כהה מאוד, והצואה צבע בהיר.
ישנם ארבעה זנים נפוצים של צהבת:
צהבת מסוג A היא מחלה שנפוצה באפריקה, בדרום ובמרכז אמריקה, באסיה, במזרח אירופה ובמזרח התיכון. זו דלקת כבד המועברת על ידי שתייה ומזון המזוהמים בחומר צואתי. המחלה מתבטאת בתשישות, בחילות והקאות, חום, חולשה, שתן כהה וגוון צהבהב של העור.
ישנם שני סוגי חיסונים נגד צהבת מסוג A: הראשון הוא חיסון סביל בהזרקה אחת של נוגדנים, המגן על הגוף מיד עם קבלת החיסון למשך כשלושה עד חמישה חודשים. השני הוא חיסון פעיל הנקרא Havrix, הניתן בשתי מנות בהפרש של 6־12 חודשים זו מזו.
צהבת מסוג B פחות נפוצה מסוג ה־A, אך כרוכה לעתים בסיבוכים ועלולה לגרום למחלת כבד כרונית. דרכי ההדבקה דומים לאלו של נגיף ה־HIV: המחלה מועברת על ידי שימוש במחטים נגועות, יחסי מין, ציוד רפואי לא מחוטא ועירוי דם. סכנת צהבת מסוג B קיימת בכל העולם. תוקף החיסון עשר שנים.
פוליו
מחלה המועברת בעיקר דרך שתייה ומזון מזוהמים, פוגעת במערכת העצבים המרכזים וגורמת לשיתוק שרירים. ברוב ארצות העולם, כמו גם בישראל, מחסנים את הילדים מפני המחלה, אך היא עדיין קיימת במדינות מסוימות באפריקה ובמזרח אסיה. החיסון ניתן בזריקה אחת ותקף לעשר שנים.
מחלות נוספות טטנוס ודיפתריה
מחלת הטטנוס כמעט שנעלמה עם השנים בישראל הודות לחיסון הניתן באופן שגרתי לאזרחים בתקופת הילדות ובעת הגיוס לצה"ל. זוהי מחלה הנגרמת על ידי זיהום חיידקי של פצעים פתוחים, תוקפת את מערכת העצבים ומתבטאת בעוויתות שרירים. החיסון תקף לעשר שנים ומומלץ להתחסן שנית במידה ועברו יותר מחמש שנים מאז קבלת הזריקה.
דלקת קרום המוח
יש סוגים שונים של המחלה, אך הנפוצה מכולן היא זו המועברת על ידי חיידק המנינגוֹקוֹקוּס, התוקף את מערכת העצבים המרכזית. הפגיעה מתבטאת בחום גבוה, בכאבי ראש, ובהמשך בשיתוק ובאיבוד ההכרה, ועלולה לגרום למוות. המחלה נפוצה בעיקר בערב הסעודית, במזרח אסיה ובארצות אפריקה, אך מפעם לפעם מתרחשות התפרצויות של המחלה גם ביבשות אחרות. החיסון ניתן בזריקה אחת ותוקפו כשלוש עד חמש שנים. הנוגדנים מתפתחים בגוף שבועיים מהזריקה. שמירה על היגיינהזיהומי מעיים הם הבעיה העיקרית ליוצאים למדינות העולם השלישי. בארצות הללו, עקב תנאי סניטציה ירודים, מי השתייה מזוהמים לרוב במי ביוב. זיהום המים גורם להימצאות נגיפים, חיידקים וטפילים שונים במי השתייה ובמזון. הדבר עלול לגרום זיהומי מעיים שונים, שחלקם עלולים להיות קטלניים. בנוסף לחיסונים, חשוב לשמור על כללי היגיינה מיוחדים בזמן הטיול. מים
רצוי לראות בכל מקור מים מקור מזוהם, אלא אם יש מידע ברור אחר. טיהור המים הטוב ביותר הוא בהרתחתם למשך חמש דקות והעברתם אחר כך דרך מסנן. דרך נוספת לטיהור מים היא בשימוש בכדורי כלור או בתמיסת יוד (5 טיפות בליטר). יש לחכות 20 דקות עד לשימוש במים. רצוי מאוד לצחצח שניים במים מטוהרים.
חשוב לזכור: יש להיזהר מכל משקה עם קרח, וכן מגלידות או שלגונים ממקור בלתי ידוע.
אפשר לשתות ללא חשש: שתייה העשויה ממים רותחים (תה וקפה), משקאות קלים מבקבוקים סגורים (קוקה קולה, ספרייט, בירה וכד'). כאשר רוכשים בקבוקי מים מינרליים, יש לבדוק כי הבקבוק אכן נרכש כשהוא סגור. יש להרתיח את החלב, אלא אם כן ברור שעבר תהליך של פיסטור. מזון
אפשר לאכול פירות וירקות אשר ניתן לקלפם, או ירקות מבושלים. במקרים אחרים יש לחטא את הפירות והירקות לפני השימוש: משרים את הפירות והירקות בתמיסה של אבקת קלי פרמנגנט, ואז שוטפים במים מטוהרים.
יש להימנע מאכילת בשר, דגים ומאכלי ים אחרים שאינם מבושלים היטב. |
