תפריט עמוד

500 מקומות שצריך לראות לפני שייעלמו

שתפו:

ספר חדש שיצא בשבוע שעבר בהוצאת פרומר'ס ממליץ על 500 מקומות ברחבי העולם שכדאי לבקר בהם לפני שהם ייעלמו. בנוסף לאתרי טבע שנמצאים בסכנת הכחדה נמצאים גם מבנים ואתרי תרבות. ברשימה נמצאים, בין היתר, אזור האוורגליידס בפלורידה, איי פוקלנד ולמרבה הצער גם ים המלח

פורסם 2.11.08
לפני כמה שנים יצא לאור ספרה של פטרישיה שולץ, "1,000  מקומות מופלאים לראות לפני שנמות". הספר, כפי שניתן להבין משמו, מציע את רשימת 1,000 המקומות שכדי לרוץ לראות ולסמן עליהם וי, כדי שכשנשכב על ערש דווי נוכל לומר לעצמנו "לפחות היינו שם". בשבוע שעבר יצא לאור הספר  "500 מקומות לראות לפני שהם ייעלמו". הספר הזה, בניגוד לקודמו, מציע רשימה של 500 מקומות שכדאי לרוץ ולראות לא מפני שאנחנו עומדים למות, אלא משום שהמקומות האלה עומדים למות. יש סיכוי שחלקם אפילו יקדימו אותנו. בספר מוצגת רשימה של אתרים בהם ניתן עדיין לראות מינים נדירים של בעלי חיים, נופים מיוחדים ואתרי תרבות ייחודיים שלפי מומחים, בעוד כמה שנים לא ניתן יהיה עוד ליהנות מהם.

אחת המחברות, הולי היוז, לשעבר עורכת מנהלת של הוצאת ספרי הנסיעות פודור'ס, מספרת: "כולנו מכירים את ההרס שמוכתב על ידי שינויי האקלים וההתערבות האנושית. אבל בספר הזה יש רשימה שנבחרה בקפידה של יעדים שזו ההזדמנות האחרונה לראותם".

היוז ממליצה למטיילים חובבי הטבע להקדים ולבקר באוורגליידס שבדרום פלורידה. המערכת האקולוגית הזו, שעשירה במינים נדירים, מידרדרת במהירות מעוררת דאגה. מחצית מהמינים נהרסו בשל פיתוח חקלאי ואורבני. ירידת מפלס המים וזיהום מעמידים בסכנה חמורה את מה שנשאר. "מספר המינים ירד ב-93% ואצל רבים מהדגים ואפילו התנינים שנשארו נמדדו שיעורים גבוהים של כספית", אומרת היוז.

אתר תיירות נוסף שכנראה שלא נזכה ליהנות ממנו בעוד שלושה עשורים הוא ים המלח. "עד אז", טוענת היוז, "הוא עשוי להתייבש לגמרי". מצבם של איי פוקלנד לא יותר טוב. החיים הימיים מסביב לאיים נתונים תחת איום חמור עקב השלכת פסולת של חברות ואניות מזהמות.

לא רק אתרי טבע עשויים להיפגע כתוצאה מההתחממות הגלובלית. הטאוור אוף לונדון, אחד מסמליה של העיר, והמוזיאון הימי של גריניץ', נמצאים בסיכון בשל עליית מי האוקיינוס, שעלולה לגרום לנהר התמזה לעלות על גדותיו.

לא רק גורמים סביבתיים מהווים איום על אתרי התיירות השונים. שכונת "איטליה הקטנה" שבניו יורק, למשל, שכיכבה בסרטי קולנוע כמו "הסנדק", הולכת ומאבדת משטחה. חלק קטן מאוד מהשכונה שומר, אבל השכונה נדחקת בהדרגה על ידי הצ'יינה טאון והסוהו הסמוכות שהולכות ומתרחבות.

אתרי תיירות רבים בבריטניה, בעיקר פנינים ארכיטקטוניות, עשויים להיפגע בשל היעדר מימון. מבנים רבים בהם כנסיות עתיקות, נאבקים לגייס כספים לצרכי תחזוקה ושיפוצים. כנסיית סט. מארי, אחת מהכנסיות העתיקות ביותר באנגליה, ששוכנת בסטואו אין לינדזי, זקוקה לשלושה מיליון ליש"ט לשיפוצים. היוז ממליצה לבקר גם בקנטיש טאון שבצפון לונדון, שם נמצא "ליטל גרין סטריט", אחד מהרחובות הגאורגיאניים האחרונים שנשתמרו בלונדון. הרחוב הוזכר בשיריו של המשורר ג'ון בטג'מן ומשמש כאתר צילום מפורסם. הרחוב שרד אפילו את הבליץ, אבל מעבר אוכלוסייה מבוססת לשכונה גרם לשינוי אופייה, והיא כבר לא תחזור להיות מה שהייתה פעם.

למרות הנימה העגמומית, מחברי הספר מדגישים שלא הכל שחור ויש מקום לאופטימיות. לארי ווסט, המחבר הנוסף, עיתונאי-חוקר שזכה בעבר בפרס פוליצר, אומר: "חלק מהאתרים כבר בדרך לתהליך שימור, בדרך כלל הודות למאבק שהצליח של גופים ירוקים וארגוני שימור, וגם במקרים בהם היעד ניזוק באופן בלתי הפיך, לעיתים קרובות זה נותן השראה לאקטיביסטים וגורם להם לפתוח במאבקים במקרים דומים בעתיד על מנת שההרס לא יישנה. כדור הארץ נהיה עני יותר בכל פעם שאנחנו נותנים למשהו יפה למות", הוא מסכם.

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

שתפו: