לה גומרה: אי השורקים

רחפת שהפליגה מהאי טנריף היתה מהירה במיוחד והיתה אמורה לגמוא את המרחק אל האי גומרה (Gomera) בכ־45 דקות. לכל אורך הנסיעה שלטה צלליתו המוגבהת של האי באופק מערב, אולם רק אחרי כמחצית השעה

צילום: עמי בן-בסט

התחילו בתיה הלבנים של סן סבסטיאן (San Sebastian), בירת גומרה, ללבוש פנים וצורה על רקע מי האוקיינוס התכולים. מראה המפרץ היפה של סן סבסטיאן היה מרגש במיוחד – בדיוק לפני 513 שנים, בחודש ספטמבר 1492, עגן כאן קולומבוס עם שלוש אוניותיו בדרכו לגילוי העולם החדש.

תושבי האי מנצלים היטב את השותפות ההיסטורית הזאת ומכנים את האי שלהם איסלה קולומבינה (Isla Colombina). כל המקומות שבהם ביקרו כביכול קולומבוס ואנשיו היו לאתרי חובה לתיירים המגיעים לאי, החל במגדל קונדה (Torre del Conde) והכנסייה העתיקה
(Senora de la Asuncion) וכלה בבאר המים (Pozo de la Aguada). אלא שאנחנו שמנו פעמינו אל ההרים, לאזור לאס־רוסאס (Las Rosas) שבצפון האי, שם מתגורר חואן קבליו סָנטוס, שמדבר בשפה סילבו, בדיוק כמו אביו וסבו.

ילדי סילבו שורקים בשיעורים

גומרה הוא אי זעיר השייך לאיי הקנרים המצויים תחת שלטון ספרד. זהו אי הררי עמוס ערוצים, גאיות וקניונים עמוקים, ואלה מקשים מאוד על תושביו לעבור בו ממקום למקום. כדי לנוע ברחבי האי מכפר לכפר נאלצו בעבר התושבים לטפס על מדרונות תלולים או לחלופין לרדת לחוף הים ולהגיע ליעדם בסירה.

עם הזמן פיתחו ילידי המקום צורת תקשורת מקורית שאפשרה להם לתקשר זה עם זה כשלא התאפשר להם להיפגש פנים אל פנים. מדובר בשפה ייחודית שלא מדברים אותה וגם לא כותבים אותה אלא… שורקים אותה. מקור שמה של השפה, סילבו (Silbo), הוא בפועל הספרדי silbar, שפירושו לשרוק. כדי להשמיע את השריקה יש להכניס את אחת האצבעות בצורת U בצד הפה ולהסיטה, ולהשתמש בכף היד השנייה כווסת או כמגאפון לקולות. האדם ה"משוחח"

טרסות במורד ההר | צילום: גיל אל-עמי

בשפה זו מסוגל למסור משפטים שלמים ומורכבים, ולא רק מילים אחדות, למרחק של עד ארבעה קילומטרים.

בשנות השבעים של המאה שעברה עמדה הסילבו בפני סכנת הכחדה. זקני גומרה, אלה שעדיין ידעו לשרוק את השפה, הסתלקו בזה אחר זה מהעולם, וגם מהפכת התקשורת הטכנולוגית שהביאה עימה את האינטרנט ואת הטלפון הסלולרי לא פסחה על האי.

שפת השריקות הייחודית הזאת כמעט נעלמה. לפני כמה שנים עשו אנשי האי מעשה. כדי לשמר את מורשתם הם החליטו ללמד את השפה בבתי הספר היסודיים. לשם כך גויסו כמה מורים־שרקנים, ומאות ילדי הסילבו התחילו לשרוק בשיעורים.
בחודש ספטמבר יצאנו במשלחת קטנה מטעם "מסע אחר" אל ההרים של האי גומרה בניסיון לאתר כמה מאחרוני השרקנים שנותרו באי.

שריקה פילחה את האוויר

הניווט באי גומרה הוא פשוט ביותר. שטח האי המעוגל הוא כ־370 קילומטרים רבועים בלבד. נכון להיום מתגוררים בו כ־18 אלף תושבים, לאחר שחלק לא מבוטל מהאוכלוסייה עזב בשנים האחרונות בשל הקושי להתפרנס מהמקצועות המסורתיים של האי – חקלאות ודיג. במשך רוב שנותיה של המאה הקודמת היה האי גומרה מבודד ו"לא נגוע" בטכנולוגיה מודרנית. רק בשנת 1935, כחלק מהניסיון לשפר את התקשורת בין הכפרים, החלו לסלול את הכבישים הראשונים באי, ועד תחילת שנות התשעים עוד היה בכפרים רבים טלפון

ציבורי אחד בלבד.
טיפסנו בדרך ללאס רוסאס בדרך שלא הפסיקה להתעקל. על פי המידע שהיה בידינו נוהג חואן קבליו להדגים את כישורי השריקה שלו במסעדה מקומית הממוקמת על כביש ראשי, לא הרחק מהיישוב אגולו (Agulo). בדרך עצרנו פעמים מספר ושאלנו את בני המקום על חואן. סיפרו לנו שנוכל למצוא אותו דווקא במסעדה אחרת: "רוקה אל בלנקו".

"דוֹנדה אֶסְטַה חואן?" שאלנו אישה שהגיחה מבית קטן התלוי על גבעה קטנה על אם הדרך. האישה עשתה סימנים שהיא לא מבינה את צלילי הספרדית המשונה היוצאת מפינו, ואנחנו החלטנו להמשיך הלאה. כמה שניות אחר כך פילחה שריקה עזה את האוויר. בלמנו את הרכב במהירות, הבטנו לאחור וראינו גבר חסון בשנות החמישים לחייו שחייך לקראתנו בכל פה. מצאנו את חואן.

גומרה, אי השורקים – סרטון וידיאו במשך דורות רבים פיתחו תושבי האי הקנרי גומרה צורת תקשורת מקורית – שפה שלא מדברים אותה וגם לא כותבים אותה אלא… שורקים אותה.

דממה רועמת

חואן קבליו, המכונה גם "סילבאדור" בזכות השליטה המדהימה שלו בסילבו, היה בשנים האחרונות לכוכב תקשורת בקנה מידה מקומי. הוא רואיין על ידי כמה מרשתות הטלוויזיה הגדולות בעולם שטרחו והגיעו אל גומרה כדי לשמוע את שריקותיו. "חוץ מלחזר אחרי נשים, שאז ישמעו זאת בכל הסביבה, אני משתמש בסילבו לצורך תקשורת עם בני ביתי ועם חברים", סיפר.

הוא הדגים לנו דיאלוג ממושך בסילבו עם אחת מעובדות המסעדה. לאחר יותר ממחצית השעה של שאלות, תשובות ושריקות, התחלנו להבין את העיקרון. צליל

ואלארמוסו. גומרה הוא אי הררי עמוס ערוצים, גאיות וקניונים עמוקים המקשים מאוד על התושבים לעבור ממקום למקום | צילום: גיל אל-עמי

השריקה מזכיר בעצם את צליל המילה. בגלל מגבלות טבעיות, יש בסילבו ארבעה עיצורים ושתי תנועות, והצירופים ביניהם יוצרים מספר מוגבל יחסית של מילים –
כ־4,000. השורקים יכולים לבטא ארבע תנועות, או צלילים של הצירופים k, g, y, ch, בתוספת התנועות a ו־i. כאשר הסילבו נשרקת בין בני המקום, כמעט שאפשר לזהות את צלילי השפה הספרדית.

ומה באשר לטלפון סלולרי ולאינטרנט? טכנולוגיות התקשורת הן האויב המובהק של שפת השריקות, בייחוד הטלפון הנייד. "טלפון – נו בואנו" ("לא טוב"), קבע חואן בפסקנות. אמירה לא מפתיעה אם חושבים על מגבלות הקליטה והסוללות. כל מה שאנשי הסילבו צריכים זה ריאות טובות ומישהו בצד השני שיקשיב להם.

השיחה עם חואן נעשתה ב"רוקה אל בלנקו", המצויה במקום גבוה המשקיף על העמקים הירוקים מסביב. בשלב כלשהו ביקשנו מחואן לצאת החוצה ולשרוק לכיוון העמק כדי לברר מה קורה ואם יש שם מישהו שאולי יחזיר שריקה. הסילבאדור שלנו נעמד מלוא גופו מול הגיא שמתחתיו, אחר כך קירב את שתי כפות ידיו אל פיו ושילח סדרה של שריקות עזות, והדן התגלגל בגיא העמוק שלמטה במשך שניות ארוכות. למרות שריקות חוזרות ונשנות, איש לא ענה.

הדממה שהגיעה מהעמק סימלה במובן כלשהו את מצבה של הסילבו. גם על פי עדויות שפורסמו בעיתונות הספרדית והעולמית נראה שבהרים ובערוצים העמוקים של גומרה כבר לא שומעים שריקות. למרבה הצער, קשה להניח שאותם כמה מאות הזאטוטים הלומדים היום את שפת השריקות כשיעור חובה בבית הספר ישנו את התמונה הזאת.

האי גומרה, האיים הקנריים: