לעתים נדמה שבטיבט השמים והמים מתלכדים ומתמזגים לצלילות אחת. שמי טיבט, שעננים יפי צורה חולפים בהם תדיר, משתקפים במי האגמים הצלולים ורבי הגוונים של הארץ המופלאה הזאת. לעתים במסעם הרחק מעין הצופה נראים העננים כאילו הם נושקים להשתקפויותיהם במים ומתלכדים עימן, כמו מבטלים ניגודים של ארצי ושמימי, גבוה ונמוך, קודש וחולין. כשניצבים מול שמי טיבט הנרחבים ואגמיה, מבינים טוב יותר את אחד המשלים הנפוצים ביותר של הבודהיזם לגבי התודעה. בדת הבודהיסטית מקובל כי טבעה של התודעה צלול לעד, וכי צלילות זו מתכסה מדי פעם במחשבות, קלילות וכבדות, ורודות ושחורות, בדומה לעננים המסתירים את עין הרקיע. הטיבטים רואים באגמים מראה ארצית גדולה לצלילות הרקיע ולעננים החולפים בו. באופן דומה אפשר לראות מאמינים זורים שוב ושוב, בתנועות קצובות, גרעיני חיטה ואבני חן על קערת מתכת ממורקת. מטרת התרגול היא להביא לצלילות תודעתית, המשולה לאגם רוגע, נטול אדווה, שבו משתקפים שמים ללא ענן.
יחסי גומלין בין אדם לאגם אחד המושגים החשובים ביותר להבנת תרבותה של טיבט הוא מושג ה"להא" (Lha), המתורגם לרוב כ"נפש". "להא" הוא כוח חיות אינדיווידואלי המזוהה פעמים רבות עם הנשימה. אף שהלהא חיוני לגוף הפיזי והמנטלי, ביכולתו לעזוב את הגוף ולשוטט. לפי האמונה, להא של אדם יכול להימצא גם באובייקטים חיצוניים (סלע, עץ, אגם, הר), ומתקיימים בינו ובין האדם יחסי גומלין מעניינים. כך, למשל, אם נפשו של אדם נמצאת בהר וההר נחצב, רבים הסיכויים שהאדם יחלה. הטיבטים מאמינים שהאגמים מכילים להא של הרבה ישויות מבורכות ומגינות, בפרט האגמים המקודשים ביותר, ולכן רואים בכל פגיעה בהם אסון גדול. באחד האפוסים הטיבטיים המוכרים, על אודות הגיבור גסר (Gesar), מתוארת מלחמתו בשֵׁדה רעה. במאבקו בה כרת גסר את עץ הלהא שלה ורוקן את המים מהאגם שבו הלהא שהה, אבל נכשל, כי לא חיסל כבשה אחת, שגם בה היה להא. על רקע הסיפור הזה קל יותר להבין את התקוממותם של הטיבטים נוכח השימוש ההידרואלקטרי שעושים הסינים בכמה מהאגמים. הדוגמה המובהקת ביותר נוגעת ליאמדרוק טסו, הנמנה עם האגמים המקודשים ביותר. הדרך אליו מלהסה (Lhasa) הבירה חוצה את עמק יארלונג טסנגפו (Yarlung Tsangpo) ומעפילה אל מעבר ההרים קמבה (Kamba-la), שגובהו 4,400 מטרים מעל פני הים. ממרומי מעבר הרים זה מתגלה לראשונה האגם. בדרך כלל מימיו עוטים גון טורקיז מסחרר שנעשה עמוק יותר במקומות שעליהם מוטל צל העננים. מפאת הפרש הגבהים הגדול שבין האגם לעמק יארלונג שמתחתיו, הוחלט לחפור תעלה שתנקז את מימיו לצינור, ולהפעיל באמצעות הזרימה תחנה לייצור חשמל. חרף מחאתו של הפאנצֶ'ן לאמה (איש הדת הבכיר ביותר בטיבט מאז גלות הדלאי לאמה) נחנכה בשנת 1997 תחנת החשמל, ומאז מפלס האגם יורד בהדרגה. אקולוגים טוענים שהאגם יתייבש בתוך כעשרים שנה. מכיוון שצורתו מוארכת, מעוקלת ורבת מפרצים, כבר היום רואים גופי מים שהתנתקו מגוף המים המרכזי או שיבשו כליל.
משכן לאלים בפינתו הדרומית-מזרחית של אגם נאם טסו ישנה לשון יבשה צרה – מעין חצי אי – ושמה טאשי דו (Tashi Do). ייחודו של חצי האי בסלעי משקע מתקופה שקדמה להתרוממות הרמה הטיבטית. על הסלעים הגירניים האלה חלה בליה קרסטית ונוצרו בהם מערות עמודים. בין שני עמודים גדולים הסמוכים זה לזה רואים הטיבטים משכן ללהא של צמד אלים מגינים, החיים גם באדם. עולי הרגל מתפללים שם ותולים במקום דגלי תפילה צבעוניים וצעיפי קטאק לבנים, המסמלים את טוהר המידות שהם מציעים מעצמם לישויות העליונות. בהמשך נמצא עוד עמוד סלע, הנחשב לאחד ממשכניו של גורו רינפוצ'ה, שלפי המסורת הטיבטית הביא את האמונה הבודהיסטית לטיבט וטיהר את הארץ מאלמנטים שליליים שהיו בה לפנים. בסמוך אליו נמצא מעגל גדול של דגלי תפילה. כאן נוהגים עולי הרגל להתפלל על שפת האגם ולזכות בברכת הישויות שנמצאות בו על ידי לגימת מלוא החופן ממימיו ומשיחת היתר על המצח ובמעלה שיערם. אולי אז, כשהם נושאים את פניהם צרובות השמש מעלה, הם יכולים להבחין שהמחשבות החולפות בתודעתם כמוהן כעננים חולפים בשמים. |
