אזור האגמים בצ'ילה: מים מכל עבר

"מופע ראווה של גיאוגרפיה מטורפת", כתב הסופר הצ'יליאני בנחמין סוברקאסו על תערובת הנופים המאפיינת את הרצועה הדקה שהיא צ'ילה. היא נמתחת לאורך יבשת אמריקה הדרומית – בין הרי האנדים לאוקיינוס השקט, בין המדבר הנורא של אטקמה (Atacama) ועד למישורים סחופי הרוחות של פטגוניה, ובעצם עד לאוקיינוס הקרח הדרומי, בואכה ארגנטינה. הוא לא הגזים. אזור האגמים (Los Lagos) של צ'ילה הוא אחת הדוגמאות לגיאוגרפיה המטורפת הזאת.

צ'ילה נחלקת ל-13 מחוזות המסודרים כעמוד שדרה ומהם תריסר ממוספרים מצפון לדרום, מ-1 ועד 12. את השם "אזור האגמים" נתנו הצ'יליאנים למחוז ה-10 בלבד, אבל אנו כוללים גם את האזור ה-9, המכונה בפיהם אראוקניה (Araucania). אזור זה, שבין נהר ביו-ביו (Bio-Bio) שבצפון לפוארטו מונט (Puerto Montt) שבדרום, הוא ארץ של הרי געש, מהם עשנים; של מפרצים החודרים עמוק לתוך היבשת, של יערות עד וכמובן – של אגמים. הרבה אגמים. כמה מהם גדולים, ורבים אחרים זעירים.

תקופת הקרח האחרונה הסתיימה לפני עשרת אלפים שנים בערך, והאגמים הללו הם מצבה לקרחונים שהיו ואינם. כל קרחון שנמס הותיר אחריו עמק שצדודית הרוחב שלו כצורת האות האנגלית U. צדם המערבי שטוח יותר, מעוגל בדרך כלל ובעל חופים המשמשים לעתים לרחצה. צדם המזרחי, לעומת זאת, מפורץ ושסוע, שולח אצבעות דקיקות לתוך הרי האנדים ומוזן במי הקרחונים. אלה מהקרחונים שהגיעו לים חיברו אותו אל העמק שמאחור, והמים שפרצו פנימה יצרו פיורד מרהיב. יש גם אגמים חדשים יותר, החבים את קיומם להתפרצויות וולקניות ששינו או חסמו את זרימתו של נהר שבעבר מימיהם היו חלק ממנו. מים בכל מקום – של אגמים, של לגונות, של פיורדים, של מפלים.

עיר, אגם, הר. פוארטו ואראס שוכנת לחוף אגם יאנקיאווה, מול פסגתו הצחורה של הר הגעש אוסורנו | צילום: Anaximande, GFDL

החי, הצומח והאדם
אדמת הטוף הפורייה וכמות המשקעים האדירה הצמיחו באזור יערות גשם צפופים, שרכים, עצים אנדמיים לאזור, כמו האראוקריה בעל צורת האפיריון וכמו האלֶרסֵה, שדומה לעצי הסֵקווֹיה הענקיים של קליפורניה. בפארקים הלאומיים שבאזור האגמים אפשר לפגוש שקנאים, פינגווינים, פלמינגו, פומות, איילים, שועלים, לוטרות ואריות-ים. למרבה הצער, מחוץ לאזורים המוגנים מתגברת כריתת העצים בקצב מדאיג, וזו הורסת את הנוף ואת בתי הגידול של אותם בעלי חיים וצמחים ומסכנת את המשך קיומם.

בכפרים, בעיירות הציוריות – לעתים ממש בתוך שמורות הטבע – חיים בני המפוצ'ה (Mapuche), ילידי צ'ילה המכונים גם "אָרָאוּקָס" או "אראוקנוס", כלומר "פראים", ועל שמם נקרא גם עץ האראוקריה האופייני לאזור. נתקלתי גם בקבוצות אתניות שנקראו בשמות אחרים, אבל בעבר כולם היו מאוגדים בפדרציה של המפוצ'ה. מי שמשוטט בכפרים יכול לטעום מהפשטות, להתרשם מהחיים בבתי העץ ומהבוקרים בדורבנות המוכספים לרגליהם, ומי שבא בזמן הנכון (אין תאריכים קבועים) יכול לצפות גם ברודאו המקומי – צמד בוקרים המפגינים את יכולתם לשנות במהירות את נתיב ריצתו של פר משתולל. באירועים כאלה מוגשים אֶמְפָּנָדָס ביד רחבה וליקר מתותי שדה (Vino de Frutilla).

פארק לאומי פויאווה. מעל מיליון דונם של יער הררי ונוף געשי, מעיינות חמים, צמחים ובעלי חיים ייחודיים | צילום: Tae sndoval Murgan, flickr

הצעות לטיולים באזור האגמים
השער למבקרים בחלקו הצפוני של האזור, במחוז אראוקניה, היא העיירה טמוקו (Temuco). בשוק העירוני פוגשים את בני המפוצ'ה כשהם עורכים את קניותיהם, ואפשר לרכוש מזכרות מעשה ידיהם. המוזיאון האזורי פורש מידע חשוב על בני שבט זה.

מטמוקו אפשר לצאת לטייל בכמה שמורות טבע, ובהן שמורת הנהר ביו-ביו. השמורה הזאת ניצלה מאסון אקולוגי הודות לפעילים ירוקים, ששילבו במאבקם הסביבתי גם את המאבק האתני והפוליטי של הילידים משבט פאואנצ'ה (Pehuenche), שמחו נגד הסכר שתוכנן להיבנות על אדמתם. אם אתם כבר באזור, כדאי לטייל בטולהוקה (Tolhuca), שמורה קטנה השומרת על אופייה השקט והמבודד גם כשהמוני אדם נוהרים לשמורות הסמוכות. יש בה אגמים חבויים, יער עבות, מפלי מים ובונוס למתפנקים – מעיינות תרמיים. הגישה אפשרית רק ברכב שכור או על גבי אופניים.

לטעמי, הטיול היפה ביותר באזור הוא לפארק קונגיגיו (Conguillio), שבמרכזו מתנשא הר הגעש יאיימה (Llaima), מושלג ומעשן. במקום מצע של אפר וולקני שחור ומרשרש, יש כאן אגמים קטנים ויפהפיים בגוונים שבין ירוק לאפור. בכמה מהאגמים עומדים זקופים גזעי עצים שמתו בגלל הצפה. הטיפוס ליאימה קשה, והוא אורך כ-12 שעות.

העיירה פוקון (Pucón), קטנה ושלווה, דחוקה מעט בין מורדותיו של הר הגעש וייאריקה (Villarrica) ובין חופו של אגם בשם זה. היא משמשת נקודת מוצא נוחה לטיול באגמים, והיתה למוקד תיירות מבוקש. מלכת אנגליה אליזבת השנייה שהתה בעיירה זו, ומן הסתם סייעה לפופולריות הגואה של העיירה. יש כאן פעילויות מכל סוג: טיולים רגליים, טיפוס הרים, רכיבה על אופני הרים, גלישת רוח, רפטינג, קיאקים, רכיבה על סוסים, ציד ומסעות דיג. מכאן יוצאים אל פסגת הר וייאריקה. הרפתקנים מכל העולם מטפסים כדי לראות מקרוב את הלוע המעשן, ואולי, עם קצת מזל, לחזות בהתפרצות לבה רותחת. בחורף ההר כולו מושלג, ובחלקו התחתון פועל אתר סקי קטן שמציע הרפתקה אולטימטיבית: גלישה בסנובורד מלוע הר הגעש, על אבקת שלג בתולי, עד למרגלות האתר. בקיץ האתר מושך אליו בעיקר מטפסים חובבים. הטיפוס והירידה מסוכנים למדי ומחייבים יציאה בקבוצה, עם מדריך וציוד מתאים.
הפארק הלאומי פויאווה (Puyehue), הממוקם גם הוא באזור האגמים היפהפה, נחשב לפארק הידוע והפופולרי בצ'ילה. יש בו מעל מיליון דונם של יער הררי מוריק ונוף געשי, מעיינות חמים, צמחים ובעלי חיים ייחודיים. משטחו אפשר להעפיל במסלול קל יחסית לפסגתו של הר הגעש פויאווה, ולקנח במעיינות החמים לוס באניוס (Los Baños).

אגם ריניואווה בשעת שקיעה. אחד האגמים באזור שבעת האגמים | צילום: Dentren, GFDL

דרומה מכאן נמצא אזור שבעת האגמים (Siete Lagos, אל תתבלבלו עם זה שבארגנטינה!), בכביש יפהפה העובר ליד האגמים המוארכים הכחולים קלפקואן (Calafquen), פנגאויפוי (Panguipulli) וריניואווה (Riñihue). אגם רנקו (Lago Ranco), הדרומי יותר, מושך חובבי דיג רבים ומקומיים עשירים, אבל כמעט שאינו מוכר לתיירים. אחד הטיולים המרתקים באזור הוא שיט בסירת דייגים מהעיירה פוטרונו (Futrono) שלחופו הצפוני של אגם רנקו, אל האי גואפי (Guapi).

נקודת מוצא לטיולים באזור הדרומי יותר היא העיירה פוארטו ואראס (Puerto Varas), לחוף האגם הענקי יאנקיאווה (Llanquihue), מול פסגתו הצחורה של הר הגעש אוסורנו (Osorno). את רוב בתי העיירה הקימו מהגרים מגרמניה, שהחלו לבוא למקום בשנות החמישים ובעיקר בשנות השישים של המאה ה-19, בעקבות פנייתו של נשיא צ'ילה שביקש ליישב את האזור לאחר ש"נוקה" מתושביו הילידיים (אינדיאנים). להר הגעש אוסורנו צורת חרוט מושלם. מומלץ לצפות בו תוך כדי שיט על האגם הטורקיזי טודוס לוס סנטוס (Lago Todos Los Santos), הנראה כמו פיורד כלוא בין הרים.

פוארטו מונט (Puerto Montt), שיושבה אף היא בידי מתיישבים גרמנים, היא אחת הערים החשובות בדרום צ'ילה, גם אם היא חסרת אופי מיוחד. יש בה אדריכלות הדומה לזו שבמרכז אירופה, עם גגות רעפים משופעים ומרפסות מעוטרות, וגם שוק דגים ססגוני ובו מסעדות קטנות שמגישות מאכלים מקומיים כמו צדפות ענק הנקראות לוקו (Loco), או קורנטו (Curanto), שזה מין חמין של דגים ומאכלי ים. בדוכנים מחוץ לשוק נמכרים דברי צמר ועבודות יד. העיר משמשת נקודת מוצא לטיולים בדרום אזור האגמים, אבל אפשר להמשיך ממנה גם דרומה, אל הקארטרה אוסטרל (Carretera Austral) – המשך הכביש הפאן אמריקאי, אלא שהוא ברובו אינו סלול. הנוף הנשקף בנסיעה שווה כל דקה, ועובר בין קרחונים, מפלים, יערות עד, והרבה מאוד אגמים.