אברוצו: איטליה הפחות מוכרת

בדרום-מרכז איטליה, במרחק שעת נסיעה מרומא, נמצא חבל אברוצו (Abruzzo), איזור יפהפה ומגוון, עם טבע ירוק, הרים נישאים, חופים  ועיירות עתיקות. למרות הקרבה לרומא והנופים המרשימים, אברוצו אינו מוכר למרבית הישראלים המטיילים באיטליה. הנה היכרות ראשונה עם אזור שמומלץ מאוד לבקר בו:

נופים, אנשים, אתרים וטבע באברוצו

איך מגיעים?
למרות שיש שדה תעופה בפסקארה (Peschera) ניתן בהחלט לנחות גם ברומא, ולאחר נסיעה נוחה של כ-70 קילומטרים לאורך ה-A24 בכיוון מזרח, חוצים את הגבול בין לאציו (Lazio) ואברוצו. מהכביש המהיר ניתן לזהות את אינספור העיירות המנקדות את תוואי הנוף ההררי עם בתיהן המטפסים על דופן ההר: Cocullo הקרירה ועד Castello di Celano, ממישור Avezzano ועד אגם Scanno, מהמנזרים והכנסיות שנבנו עוד בימי הביניים ועד ה- Trabocchi המפורסמים, שהם בעצם בתי הדייגים הטיפוסיים לאורך חופו של הים האדריאטי. הנופים, הצבעים ותנאי האקלים משתנים וחולפים לאורך הדרך ומאות שנים של היסטוריה שמשתקפות בשרידים מתרבויות עבר. יחד עם זאת, המרחקים קצרים – המרחק בים ההרים לים הוא 150 ק"מ בלבד.

מטיילים בפארק הלאומי של אברוצו

הפארקים: דוגמה ומופת לשמירת טבע
אברוצו הוא אזור בדרום-מרכז איטליה, שנפרש בין הרי האפנינים דרך שלושה פארקים לאומיים ופארק אזורי אחד.

הפארק הלאומי של אברוצו (Parco Nazionale d’Abruzzo, Lazio e Molise) הוא אחד המפורסמים לא רק באיטליה אלא בכל אירופה, והוא מהווה דוגמה ומופת לשמירה על הטבע והסביבה. ב-20 השנים האחרונות הפארק התפתח בצורה טובה מאוד, הודות לתכנון נכון ולשילוב מוצלח בין פיתוח עירוני להתחשבות בצרכי הטבע והסביבה.

פארק לאומי נוסף הוא Gran Sasso Monti della Laga, שהודות לסביבה טבעית עשירה ולחשיבות ההיסטורית-ארכיאולוגית של האזור, מציע מגוון אפשרויות בילוי ועניין בכל עונות השנה. בתחומי הפארק ניתן למצוא, בין היתר, את הפסגה הגבוהה ביותר של רכס האפנינים, Corno Grande ואת הקרחון הדרומי ביותר של אירופה – Calderone.

הפארק הלאומי השלישי באברוצו נקרא Parco Nazionale della Maiella. הפארק הזה חשוב מכמה סיבות, כמו מיקום גיאוגרפי, שינויים אקלימיים בין חלקיו השונים והעובדה שבשטחו ניתן ללמוד על המגוון הגדול של המסורות המקומיות המשתנות בין תתי-האזורים.

הפארק האזורי Parco Regionale del Sirente – Velino מציע נוף מגוון מאוד, שמתחלף מגבעות עגלגלות ונמוכות למצוקים חדים ורמים. העיירות הנמצאות בשטח הפארק עשירות במבנים מעניינים כמו מקדשים עתיקים, טירות, מגדלים ושלל שרידים ארכיטקטוניים מימי הביניים.

הגראן סאסו, גוש ההרים הגבוה ביותר ברכס האפנינים

ההרים: גן עדן לחובבי ספורט אלפיני
הגראן סאסו (Gran Sasso) הוא גוש ההרים הגבוה ביותר בשרשרת האפנינים. הפסגה הגבוהה ביותר שלו היא הקורנו גראנדה (Corno Grande), המורכבת משלוש פסגות עיקריות, שהגבוהה בהן מגיעה לרום של 2,903 מטרים, לצד הקורנו פיקולו (Corno Piccolo) שגובהה 2,655 מטרים. בתווך, כשהוא מוגן על ידי שלוש פסגות הקורנו גראנדה, מציץ קרחון קלדרונה. זהו הקרחון הדרומי ביותר בעולם, ששמו המקורי היה מונטה קורנו, אולם בתקופת הרנסנס הוא זכה בשם אותו הוא נושא עד היום – calderone. הגראן סאסו, שמאופיין בעצי מחט כסופים ובאוכלוסייה של דובים חומים, מציע אתגר לחובבי הספורט האלפיני, לרוכבי אופניים, לגולשים ולטיילים. המאיילה Majella הוא גוש הרים גירי סבוך, שההר אמארו (2,793 מ') הוא הפסגה הגבוהה ביותר בו. הר זה, המאופיין ברמה המשתרעת בגובה של 2,500 מטרים, מהווה אתגר אידיאלי לחובבי טיפוס.

האגמים: כתמים כחולים בין פסגות נישאות
באברוצו ישנם אגמים רבים שמשתרעים לאורך שיפולי ההר. אגם סקאנו (Lago di Scanno), הממוקם בעמק באותו השם בגובה של 930 מטרים, הוא האגם הטבעי הגדול ביותר באזור זה. אגם בראה (Lago di Barrea), אגם בומבה (Lago di Bomba), והאגם בקמפוטוסטו (Campotosto), הם אגמים מלאכותיים, כשהאחרון הוא האגם הגדול ביותר באברוזו, המשובץ באופן מושלם בין המונטי דלה לגה והגראן סאסו.

אגם קמפוטוסטו, הגדול באגמי אברוזו | צילום: קלאודיו ג'ובאני קולומבו

רצועת החוף
הים האדריאטי, שנושק לכל רצועת החוף המזרחית של אברוצו, מאופיין בגיוון רב. קו החוף חולי ושטוח לאורך הרצועה הדרומית-מרכזית, שמתוחה בין אלבה אדריאטיקה (Alba Adriatica) ובין אורטונה (Ortona). פני החוף מגוונים יותר בין אורטונה לווסטו (Vasto), ואפשר למצוא שם מפרצים, מערות, מקטעים חוליים וסלעיים ועוד. באזור הזה ניתן למצוא את ה-Trabocchi, עם מזחי העץ הארוכים הבולטים עמוק לתוך הים, שאופייניים לכפרי הדייגים.

עיירות, טירות ומנזרים
אזור אברוצו מורכב מארבעה מחוזות: ל'אקווילה, טראמו, פסקארה, וקייטי, שלכל אחד מהם מאפיינים משלו. בלב אברוצו, בפארק הלאומי, הצבע השולט הוא ירוק. בחודשי החורף הצבע השולט הוא לבן השלג. כבישים טובים חוצים את הבעות הטיפוסיות לפסקארה ומאפשרים לעבור בתוך זמן קצר מהים להרים. עיירות מימי הביניים, מנזרים וערי החוף מהווים אלטרנטיבה מצוינת לתייר שמחפש סוגים שונים של נוף. מהעיירה סנטו סטפנו די ססניו (Santo Stefano di Sessanio), שנחשבת אחת העיירות היפות ביותר באיטליה, לטירת רוקה קאלסיו (Rocca Calascio) הנמצאת 1,460 מטר מעל פני הים ואשר היוותה רקע להפקות קולנוע רבות (שם הוורד, לידי הוק), מגיעים לחוף, ומשם לעיר השוקקת פסקארה שלא חדלה להתרחב, ואשר בגבולה שוכנת אוניברסיטה מפורסמת.

סנטו סטפנו די ססניו, אחת העיירות היפות בכל איטליה | צילום: ג'ובאני רינלדי

אוכל, חגיגות ועבודות יד
הנוף הטבעי הירוק של אברוצו מציע מגוון רחב של מוצרים חקלאיים טיפוסיים: ירקות, עשבי מאכל ותבלינים כמו זעפרן מההרים הגבוהים משמשים לצד פטריות וכמהין שמגיעים מהיער. המים מהאגמים והנהרות משקים את השדות, עצי הפרי וערוגות הירקות. הגבעות העדינות מארחות כרמים ועצי זית, והים האדריאטי מציע את דגיו הטעימים.

השפע הרב של המסורות והטקסים, הקיום המשותף של הדתי והחילוני, של אמונות וטקסים עממיים ודתיים, כל אלה מבטאים את הרוח של אזור אברוצו. חגיגות La Festa dei Narcisi מבשרות את תחילתו של האביב, בואו של הקיץ נחגג בחגיגות המים ב- Fossacesia. ברחבי האזור אפשר להיתקל בהפקות שונות המציגות את מלחמות האבירים ושאר מנהגים מתקופת ימי הביניים: בסולמונה (Sulmona) יש את La giostra cavalleresca ובואסטו את פסטיבל "טוסון ד'אורו" (il Toson d’Oro).

באברוצו אפשר לראות תעשיות טיפוסיות, שנותרו במשך מאות שנים. בתי המלאכה הראשונים של צורפים הופיעו בשנים הראשונות של המאה ה-18 במחוזות ל'אקווילה וקייטי. מאוחר יותר הופיעה גם תעשיית יצור הבדים: טוויה מסורתית ואריגה. יצרן הברזל המעובד והנחושת חוזר אחורה עד שנת 1400 ב- Guardiagrele, בעוד שהעיירה קאסטלי קנתה לעצמה מוניטין הודות לעבודות הקרמיקה שלה.

טירת רוקה קאלסיו בגובה 1,460 מ' מעל פני הים

ללכת בעקבות העדרים
המונח Transhumance מתייחס להעברתם של עדרים לשדות המרעה ההרריים בתקופת הקיץ ולשדות המרעה בעמק במהלך חודשי החורף. פעולה מחזורית זו התרחשה לאורך שבילים ארוכים הידועים בשם "טרטורי" (שבילי כבשים), שאת שרידיהם ניתן עדיין לזהות באברוצו.

במהלך התקופה הקרה ירדו העדרים לשבילי הטרטורי שנמתחו דרומה לכיוון פוליה. התנועה בכיוון ההפוך התקיימה ממש לפני תחילת ימי הקיץ. הטרטורי שימשו כרשת הדרכים של הסוניטים. לאורך דרכים אלו הם נתקלו בשדות מעובדים ובעיירות קטנות ששימשו כאתרי מנוחה לעדרים ורועיהם. שביל המרעה הארוך ביותר בדרום איטליה מכונה "רג'יו טרטורו ל'אקווילה פוגיה" (Regio tratturo L'Aquila Foggia). אורכו של שביל זה 244 ק"מ. שבילי הטרטורי עדיין עבירים ומציעים הזדמנות טובה במיוחד לנסיעה על אופניים, לטיולים רגליים ולפעילויות שטח נוספות.

לקריאה נוספת:

		צפון איטליה: חמש האדמות טיול חורפי בצ'ינקווה טרה שבריביירה האיטלקית, עובר בין הרים ומצוקים שיורדים בתלילות לים וחמישה כפרים שכל אחד יפה מקודמו. בקיץ המונים גודשים את האזור, מחוץ לעונה אפשר ליהנות מכל הקסם הזה בשלווה מבורכת

___

רבקה גלנטה נולדה וגדלה בחבל אברוצו וכיום היא חולקת את זמנה בין מולדתה איטליה לישראל; שותפה בחברת VILLA ITALIA