תפריט עמוד

ברצלונה בעקבות גאודי

חריגתו מהמסורת הארכיטקטונית, תפישתו את המרחב והשימוש שעשה בחומרים, בצורות ובצבעים להבעת רעיונותיו, הפכו את אנטוניו גאודי לגאוות העיר ברצלונה

אין נביא בעירו, אמר פעם מישהו. מישהו שכנראה לא הכיר את אנטוניו גאודי. שמו של האדריכל והאמן שחי, יצר ומת בברצלונה קשור בה לעד. אי אפשר לדמיין את העיר הזאת בלעדיו.
מכל אמני האסכולה הקטלאנית של האר-נובו (Art-Nouveau), שנקראה כאן המודרניסמה (Modernisme), היה גאודי הבן הנאמן, שלא נטש את העיר. אמנים אחרים עלו לרגל לפריז וחזרו לאחר שרכשו ידע וניסיון, ולאחר ששמם יצא למרחוק. גאודי נשאר בברצלונה, פילס את דרכו לצמרת האמנותית שלה והטביע את חותמו. הוא השאיר לה את מורשתו ואת ירושתו: מיליוני תיירים באים אליה מדי שנה לחזות ביצירותיו ותורמים בכך לכלכלת העיר.

האסתטיקה של הטבע
גאודי נולד ב-25 ביוני בשנת 1852 אל חיים מלאי צער – שניים מאחיו נפטרו בילדותם, ואח שלישי, רופא במקצועו, נפטר זמן קצר לאחר סיום לימודיו. המוות המשיך להכות במשפחתו והוא שכל את אמו, את אחותו הבכירה, ובגיל מאוחר יותר, את אחייניתו.

גם חיי האהבה שלו היו כנראה עניין לא קל, וידוע רק על רומן אחד, שלא עלה יפה. בסופו של דבר, היתה לו רק אהבה אחת גדולה, ולה הקדיש את כל חייו: הארכיטקטורה.

מגיל צעיר נהג גאודי לשוטט בטבע הפתוח. מטעמי בריאות, לא יכול היה להשתתף במשחקיהם של בני גילו. את מרצו השקיע בטיולים, ואלה אפשרו לו התבוננות מעמיקה בסביבה. הוא התקרב לטבע, ובהשפעתו דגל בתהליך המכונה "בנייה אורגנית", שלפיו רעיון מצטרף לרעיון, רעיון צומח מרעיון ומשתנה תוך כדי צמיחתו.

מהתבוננותו בטבע הסיק גאודי כי הקווים השולטים בו מתפתלים כצמחים מטפסים ומתעגלים כגלי הים (ואמנם גם בהתבוננות מדעית בטבע, מתברר שמעטים בו הקווים הישרים). את הטבע הזה הוא הביא לעבודתו.

למראה יצירותיו של גאודי, מעוררת דרך ראייתו את הסביבה התפעמות והשתאות. תפישתו המרחבית החלה להתפתח בעודו ילד, כאשר התבונן באביו, שעסק בבניית דודי הסקה וצנרת מנחושת, מלאכה שחייבה תכנון נפח ומרחב.

גם כאשר נזקק לקווים ישרים במבנים שתכנן, למשל בקירות, השתמש גאודי בטכניקות לעידון החדות ולשבירת המישוריות המרובעת. הוא עשה זאת על ידי הקניית עקמומיות לרצפות, לתקרות ולגגות, שילוב תבליטים, קביעת חלונות במסגרות מעוגלות, בניית ארובות עקלתוניות, עיצוב סורגי ברזל מפותלים וכמובן – על ידי שימוש בצבעים. גם את הרהיטים, את המעקות ואת גרמי המדרגות הנהדרים שלו תכנן עם שוליים עגלגלים, פיתולים או רגליים מקושתות.

בית באטלו. כמעט ואין בו קווים ישרים | צילום: מתיו דיקסון

יצירת חייו הגדולה
ברוב שנות פעילותו עבד גאודי על כמה יצירות בעת ובעונה אחת, והיה מעורב לא רק באדריכלות המבנה אלא גם בעיצוב פנים, בתכנון הריהוט, בפיסול ובציור. ככל שהתבגר, התקרב גאודי לדת והתמקד בבניית הסגרדה פמיליה, כנסיית המשפחה הקדושה, יצירת חייו הגדולה.

הכנסייה אדירת הממדים היא המבנה המייצג ביותר את התפתחותו של גאודי כאמן, וגם המבנה המורכב והמסובך ביותר שהקים; תחילה, על בסיס תוכניותיו של האדריכל וילאר, ובהמשך על פי תפישתו. בסך הכל עבד על הכנסייה במשך 43 שנה, 12 מהן הוקדשו לה בלעדית. בשנת חייו האחרונה אף עבר להתגורר בתחומה. בניית הכנסייה טרם הסתיימה, והסוף עדיין רחוק.

את חייו סיים אנטוניו גאודי ב-1926 כאחד העם. הוא נדרס על ידי חשמלית, ושלושה ימים התענה בבית החולים, מבלי שאיש ידע כי הקשיש בן ה-74הוא גאון האדריכלים של ברצלונה.

הולכים בעקבות גאודי
את יצירות של גאודי המפוזרות ברחבי ברצלונה אי אפשר לראות ביום אחד. דרך אחת לראותן היא להצטייד במפת "Ruta del Modernisme", המובילה לחמישים אתרים של אסכולת המודרניסמה (לא רק מבנים של גאודי ולא רק בתי מגורים) ולצאת לדרך. זהו מסע של שלושה ימים לפחות, חלקו ברגל וחלקו באוטובוס או במטרו.

הדרך השנייה, העדיפה בעיני, היא במסגרת סיורים בשכונות העיר: לבקר באתר גאודי מסוים במהלך טיול ברובע שבו הוא נמצא. ההתמצאות בברצלונה קלה, וכל מטייל יבחר את הדרך המתאימה לו.

 

 

בית מילה.דוגמה מובהקת להשראה שקיבל גאודי מן הטבע  | צילום: אייסטוק

 


ארמון גואל: בית קטן-גדול
ארמון גואל (Palau Güell) נבנה עבור אאוסבי גואל, בנקאי עשיר, ידידו האישי ופטרונו של גאודי. הבית הוקם במרכז ברצלונה, בשנים 1890-1885. בפני גאודי עמד האתגר של בניית ארמון מפואר על שטח קטן יחסית – מגרש ששטחו 396 מטר רבוע. למהלך בשש קומותיו של המבנה יש תחושת מרחב, ובעזרת תאורה מלאכותית הצליח גאודי להסוות את העובדה שהוא צמוד לבניינים שכנים. הגג היפה קמור מעט, והארובות מעוצבות כעצים באגדת ילדים.
באתר זה מתחיל מסלול המודרניסמה (Ruta del Modernisme).
כתובת: Carrer Nou de la Rambla 3-5

פנסי הרחוב: פונקציונליות מקושטת
בכיכר ריאל (Plaça Reial) נמצאת אחת העבודות הראשונות של גאודי – פנסי רחוב שתכנן ב-1878, השנה שבה סיים את לימודיו. הכיכר נבנתה כ-25 שנים קודם לכן במקום שעמד בו לפני כן מנזר הקפוצ'ינים. השילוב היפהפה של פונקציונליות וקישוט אמנותי בעמודי הפנסים מעיד על שליטתו של גאודי הצעיר בחומרים (ובמקרה הזה – מתכת), שבהם השתמש.

גן העיר: עבודה סטודנטיאלית
בפארק דה לה סיוטדלה (Parc de la Ciutadella), הגן העירוני, השתתף גאודי בתכנון שער הכניסה ומפל המים המלאכותי כשעדיין היה סטודנט ועבד אצל ארכיטקטים אחרים בשנת 1870. כאן התקיים היריד הבינלאומי של 1888. בעבר ניצבה כאן מצודת העיר, והיום נמצאים פה המוזיאון לאמנות מודרנית של קטלוניה, מוזיאון זואולוגי, מוזיאון גיאולוגי, גן חיות והפרלמנט של קטלוניה.

בית קאלווט: זוכה הפרס
בית קאלווט (Casa Calvet) שוכן ברובע אשאמפלה (Eixample), שהוקם במחצית השנייה של המאה ה-19, ובו התמקמה אצולת הממון של ברצלונה. הבניין השוכן ליד מלון ריץ נבנה בשנים 1900-1898 עבור משפחת תעשייני טקסטיל.

מכל עבודותיו של גאודי, זהו המבנה הקונבנציונלי ביותר, והיחיד שעליו קיבל גאודי פרס כלשהו – פרס עיריית ברצלונה לבניין היפה ביותר (1900). את חזיתו הבארוקית מעדנות מרפסות עגולות, וקשתות מעטרות את קו הרקיע שלה. גאודי תכנן גם את רהיטי הבית ואת סורגי המעלית, ונתן דעתו על עיטורים רבים, בעלי משמעות סמלית עבור בעלי הבית. המבנה הוא בית פרטי ואינו פתוח לקהל, אך אפשר וכדאי לטרוח כדי לראותו מבחוץ.
כתובת: Carrer Casp 48

 

 

לה סגרדה פמיליה. גולת הכותרת של יצירותיו של גאודי בברצלונה | צילום: אייסטוק

 


בית באטלו: הדרקון והחרב
אילי הטקסטיל שבית באטלו (Casa Batllo) היה שייך להם התכוונו להרוס אותו. הם ביקשו מגאודי לתכנן במקומו חדש, אך הוא טען שאין צורך להרוס את הקיים: הוא תכנן מחדש את החזית הקדמית והאחורית (בצדדים צמוד המבנה לשכניו), ערך שינויים בתכנון הפנימי והוסיף מרתף גדול, חצר פנימית (פאטיו) וקומה חמישית.

גאודי, עם 16 שנות ניסיון כארכיטקט (הבניין שופץ בשנים 1906-1904), ועם תפישה וסגנון מגובשים, נתן דרור לדמיונו היוצר. במבנה זה כמעט שאין קווים ישרים. חזית הבניין מצופה בפסיפס צבעוני, הגג מצופה בחזיתו בקרמיקה בגוני כחול וירוק ובעורפו הוא מעוטר בצבעים עליזים. במעקות המרפסות יש הרואים צורת מסכות מפלצתיות או לועות פעורים חושפי שיניים או כל דבר אחר שהדמיון מעלה על הדעת.

אין פלא שניתנו לחזית זו פרשנויות שונות. אחת הפופולריות שבהן טוענת כי החזית מביעה את המוטיב הנוצרי של ג'ורג' הקדוש, קוטל הדרקון (שהוא גם מוטיב לאומי קטלאני). לפי פרשנות זו, אריחי הגג הם קשקשי שריונו של הדרקון, והצריח שבראשו צלב הוא פגיונו של הקדוש.

הבניין, מפניניה היפות ביותר של ברצלונה, ניצב באחת השדרות המפוארות בעיר. לאורכה נמצאים רבים מאתרי המודרניסמה, כמו בית אמטלר (Casa Amattller), הצמוד לבית באטלו, שנבנה על ידי האדריכל ז'וזף פואיג אי קדפאלך בשנים 1900-1898. גם זה בית פרטי ולא מתירים לתיירים להיכנס, אך חובה לראות את הבניין מבחוץ.

בית באטלו
כתובת: Passeig de Gracia 43

בית אמטלר
כתובת: Passeig de Gracia 41

בית מילה: קן צרעות או פסגת היצירה?
בית מילה (Casa Mila), הבית הפרטי האחרון שתכנן גאודי, תופס פינת רחובות מרכזית. בעת שהיצירה נבנתה, בשנים 1910-1905, לעג הציבור לגאודי וזיכה את הבניין בכינויי גנאי כמו "אמפנדה" ו"קן צרעות". מכל הכינויים דבק בו השם "לה פדררה" (La Pedrera, המחצבה), וכך הוא מכונה גם היום. בימינו הוא נחשב לאחת מפסגות עבודתו של גאודי ושל המודרניסמה בכלל. בשנת 1984 הוא הוכרז על ידי אונסק"ו כ"אתר מורשת עולמי".

הקומפלקס מורכב משני בניינים המחוברים זה לזה בחזית חיצונית מעוגלת וסוגרים על שתי חצרות פנימיות. גאודי תמך את המבנה בעמודים ובשלד מתכת, ולא בקירות, וכך אִפשר גמישות בתכנון המרחבים הפנימיים. לפני שנכנסים אליו, כדאי לצפות בו מעבר לכביש. יש הרואים בחזיתו את גלי הים, ואחרים רואים בה הר שמעליו ענן. מכל מקום, זוהי דוגמה מובהקת להשראה שקיבל גאודי מהטבע.

בתוך המבנה מומלץ לעלות בגרמי המדרגות המפתיעים אל עליית הגג עם עשרות הקמרונות, שתוכננה במקורה כקומת עבודה. יש בה אוסף נהדר של דגמי יצירותיו של גאודי, כולל סרטון וידיאו קצר על כל דגם. משם עולים לגג הבניין עם הארובות המסתלסלות, אל אחת החוויות היפות של הביקור בברצלונה: מראה פנורמי של העיר. מלמעלה ניתן גם להביט אל הפאטיו המרכזי. בירידה, מוביל גרם המדרגות לחדרי המגורים של משפחת מילה ומאפשר הצצה אל עולמם הפרטי של עשירי המאה הקודמת.
כתובת: Passeig de Gracia 92, פינת Carrer Provenca

בית ויסנס: ארמון אגדי
בשנת 1878 תכנן גאודי את הפרויקט הגדול הראשון שלו: בית ויסנס (Casa Vicens). המבנה, שהוקם בשנים 1885-1883, שימש בית קיץ עבור מנואל ויסנס, יצרן לבנים וקרמיקה. הבית נראה כארמון אגדי, והוא בנוי מאבן ולבנים. העיטורים בקרמיקה הצבעונית מעידים על רצונו של גאודי לפתח סגנון חדש, וכמו בעבודותיו הבאות, הוא הקדיש כאן תשומת לב מרובה לפרטים הקטנים: הוא תכנן את סורגי הדלתות והחלונות ועיצב את עיטורי הקירות והתקרות בחדרים, מתוך כוונה ליצור אווירה מיוחדת לכל חדר וחדר.

בעבר הובילה יציאה מיוחדת לגן יפה. ארבעים שנה לאחר בנייתו, נערכו בבניין השינויים הראשונים, ולאחר מכן, בתהליכים האורבניים, נעלמו הגן וחלקים מהמבנה. בכך ניטל הרבה מפארו של הבית בימי הזוהר שלו. אין כניסה לבית, אך כדאי מאוד לראות מבחוץ.
כתובת: Carrer de las Carolines 18-24

פארק גואל: במקום שכונת יוקרה
כשנכנסים אל פארק גואל (Parc Güell) דרך הכניסה הראשית עוברים בין שני בניינים שנדמה כאילו זה עתה יצאו מספר אגדות. אבל האתר לא אמור היה להיות גן של פנטזיות: הוא תוכנן בשנת 1900 כאזור פיתוח לשכונת מגורי יוקרה מחוץ לעיר. מחוסר רוכשים לפרויקט המתוכנן הוא נותר עם שלושה מבנים בלבד, שבאחד מהם התגורר גאודי במשך 19 שנה. ב-1922 העבירה משפחת גואל את הגן לידי העיר ברצלונה, ובשנת 1984 הוא הוכרז כאתר מורשת עולמי של האנושות מטעם אונסק"ו.

ממשיכים על גרם מדרגות יפה העובר ליד דרקון אבן ומזרקות ומוביל לאולם עמודים רחב ידיים (Sala Hipostila), שתקרתו מעוטרת בקמרונות ובמדליונים מקרמיקה. באולם 84 עמודים, והוא היה אמור לשמש שוק לשכונת הווילות שלא הוקמה. מעליו נמצאת הכיכר המרכזית, שמקיף אותה "הספסל המתפתל" היפהפה. המעקה שלו, כמו דרקון האבן, מעוטר בקרמיקה צבעונית, מעשה ידי האדריכל ז'וזפ מריה ז'וז'ול, תלמידו של גאודי.

מהרחבה שליד הכיכר יוצאים שבילים לכל עבר, אחד מהם מוביל לביתו של גאודי. הבית, שמשמש היום מוזיאון, חושף בפנינו מעט מחייו הפרטיים של גאודי, אשר כגודל כשרונו כאמן – כך צניעותו והסתפקותו במועט. כדאי להקדיש זמן לשוטטות בגן. כל שביל והפתעותיו. גרם של 216 מדרגות מוביל לתצפית, שמניחה את ברצלונה על כף היד.

תחבורה: אוטובוס, קו 25 מאיזור כנסיית סגרדה פמיליה, קו 24 מכיכר קטלוניה.

סגרדה פמיליה: ביתה של המשפחה הקדושה
זוהי, ללא ספק, גולת הכותרת של יצירות גאודי בברצלונה. בנייתה של כנסיית הסגרדה פמיליה (Temple de la Sagrada Familia) החלה בשנת 1882, ושנה אחר כך הופקד גאודי על העבודה. עד כה הושלמה רק כמחצית התוכנית (ופחות מזה כאשר גאודי נספה) מכמה סיבות: ההיקף העצום של התוכנית וממדי המבנה; עמדתם העקרונית של מייסדי הכנסייה, שזו תיבנה מכספי תרומות בלבד, גרמה לכך שמדי פעם הופסקה העבודה בגלל העדר מימון; ומלחמת האזרחים, שפרצה בשנת 1936, וגרמה לעצירת הבנייה ולנזקים של ממש. בשנת 1954 חודשה הבנייה חודשה, והיא עדיין בעיצומה.

לבניין תוכננו 12 צריחים, המסמלים את 12 השליחים הנוצרים (עד כה נבנו שמונה), צריח מרכזי ענקי המתנשא לגובה 170 מטר, וסביבו ארבעה צריחים המציינים ארבעת המבשרים (טרם הוקמו). חזיתות הבניין עמוסות סמלים נוצריים ועיטורים.
בביקור בכנסייה מומלץ לעלות בגרם המדרגות הלולייניות שבאחד הצריחים (ליד "חזית המולד" או ליד "חזית הייסורים"). החוויה מרגשת: הטיפוס במדרגות אפוף אווירת מסתורין של ימי הביניים, ונוף מרשים נשקף מכל עבר. מתחת לכנסייה נמצא מוזיאון גאודי, ובו דגמים ושרטוטים של האמן והקרנת סרטון על תהליך בניית הכנסייה.

כתובת: Plaça de la Sagrada Familia, הכניסה היא מרחוב סרדניה (Sardenya).

סגרדה פמיליה בגוגל ארת'


לחצו להגדלה

ברצלונה – למידע נוסף>>

 

קטלוניה: מסע תרבותי

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.