שאלות פשוטות כ"מה השעה?" או "האם אתה ממהר?" מקבלות משמעות שונה בעיר שווינינגן (Schwenningen). שווינינגן נחשבה לפני כמה עשורים למרכז חשוב ואיכותי של יצרני שעונים. אזור היער השחור בדרום גרמניה ריכז אז פעילות ענפה ונמרצת בתחום זה, שהביאה גם לפריחה כלכלית. אלא שאז הגיעה הפלישה הגדולה מאסיה והשעונים הדיגיטליים של חברות ייצור זולות מן המזרח חיסלו חלק גדול מהתעשייה המשגשגת. דרך השעונים בדרום גרמניה היא מסלול מעגלי שאורכו 320 קילומטרים המאפשר לראות כמה מהנופים היפים ביותר של אזור היער השחור, אבל גם לחוות ולהבין הרבה יותר מזה על אופיו של האזור. בחלק מהמקומות, כמו באותו רחוב בשווינינגן, זו התבוננות בתעשייה שנעלמת, אבל במקומות רבים לאורכה של הדרך זהו עדיין מפגש עם תרבות דייקנית, מתקתקת, חיה וקיימת. המסלול אמנם מעגלי, אבל נקודת התחלה נוחה לנסיעה לאורכו היא העיר פרייבורג (Freiburg) על אוטוסטרדה מספר 5, המובילה לאורך הגבול בין צרפת לגרמניה, במקביל לנהר הריין, מבזל בשווייץ להיידלברג וצפונה. פרייבורג היא נקודת התחלה נוחה כיוון שרבים מגיעים אליה לאחר ביקור בפארק השעשועים הענק אירופה פארק בעיירה רוסט, כ-30 ק"מ מצפון לפרייבורג.
מפרייבורג לאייזנבך
כביש צר בלב נוף ירוק ויפה מוביל בכיוון צפון מזרח לכפר אייזנבך (Eisenbach). בשני בתים לא גדולים במרכז הכפר אפשר לראות שלושה אוספים מעניינים: הראשון והחשוב יותר הוא כמובן אוסף של שעונים, בעיקר שעוני קוקייה שעליהם גאוותו של האזור כולו עד היום, ולצידו אוסף של ציפורים ואוסף של אבנים ומינרלים צבעוניים מן האזור. באייזנבך פעל במאה ה-19 אחד מגדולי יצרני שעוני הקוקייה – יוהאן בטיסט באהה. כמה מן המכשירים היפים והמתוחכמים שבנה באהה עדיין מתקתקים ומצייצים בכפר מגוריו. במלון באד בכפר מוצג שעון מיוחד שבנה באהה ב-1865, פועל ללא דופי ומעורר הרוהרים נוגים לגבי איכות המכשירים שאנחנו רוכשים היום ומתקלקלים רגע לאחר מכן. טרוסינגן
בעיירה טרוסינגן (Trossingen) כחמישה קילומטרים ממערב לשווינינגן, מציעה חברת ייצור השעונים סלבה (Selva) להגשים את חלומם של חובבי ההרכבה העצמית. על מדפי חנות החברה ניצבים יותר מעשרת אלפי פריטים זעירים, ברגים קפיצים, מחוגים ומטוטלות זעירות, שאם אתם יודעים מה לעשות איתם תוכלו להרכיב לעצמכם את שעון החלומות. אם הוא גם יראה את השעה הנכונה ואפילו יתקתק תוכלו להציגו בגאווה בפני חבריכם. פורטוואנגן
מפורטוואנגן נוסעים כ-20 ק"מ צפונה בכביש 500 לטרייברג (Triberg). בערך באמצע הדרך חולף הכביש בכפר שונוואלד (Schonwald). פרסומו של המקום הקטן הזה בא לו בזכות פרנץ קלרר שנחשב לממציא שעון הקוקייה ומי שהצליח, בעזרת הפעלה של שתי משרוקיות שהשמעו צלילים שונים, לחקות את קולה של הציפור הנודעת. טרייברג מאפשרת למבקרים ליהנות ממראה מפל המים המרשים ביותר באזור היער השחור וממוזיאון של האזור בו מציגים, בין היתר כמה כלי נגינה עתיקים ואורגנים יפים. כאן אפשר להבין איך מרכיבי האזור משתלבים. ההליכה ביער אל המפל, רעש המים, הסנאים שמקפצים לצד השביל, כל אלה יוצרים את התפאורה המתאימה לייצור שעוני הקוקייה בבתי העץ הקטנים והמגולפים שלהם. לצד המפל יש אזור לפיקניקים ואפשר לבלות ולסעוד כאן בעזרת מצרכים שקונים בחנויות שבעיירה.
השעון הגדול בעולם
גלגלי שיניים ענקיים מעץ רוחשים ונוקשים, מטוטלת נעה בין קירות הבקתה וקלרה, כלתו של דולד, מחלקת למבקרים דפי הסבר ומציעה להם לרכוש בירה מן המקרר שניצב ליד הקיר. רגע לאחר מכן, בעיצומו של ההסבר היא משתתקת, מאזינה בתשומת לב למכשיר האינטרקום שניצב על השולחן ויוצאת מן הבקתה-שעון בריצה מהירה. מן האינטרקום בוקע קול תינוקת צורחת בקולי קולות וקול של פעוט שמנסה להסות אותה וגורם לה לבכות בקול רם יותר. כמה דקות אחר כך חוזרת קלרה, נושאת את התינוקת על ידיה, מתנצלת ומסבירה שלא קל לנהל עסק תיירותי ולהציג את שעון הקוקייה הכי גדול בעולם כאשר שני זאטוטים מסרבים לשתף פעולה. השעה כבר עשר הדקות לפני שתיים והיא ממליצה לחכות בחצר, כדי לראות את הקוקייה שלדבריה היא "גדולה ומרשימה" בוקעת בקריאות צוהלות מן החלון שרואים באפלולית חלקה העליון של הבקתה. להצעה כזו אי אפשר כמובן לסרב ובמשך עשר דקות אנו שותים בחברת כמה מבקרים בירה בחצר, ליד מריצת העץ וארנב אבן שניצבים שם. סופה של ההמתנה המותחת מעט מאכזב כי הקוקייה משמיעה קול נכאים ונראית כבובה לא מוצלחת במיוחד של ציפור גדולה ועייפה. אבל כל זה לא גורע מן הגאווה שממלאת את חזהו של המבקר שכן הוא יודע שהוא ניצב, אוחז בקבוק בירה, מול שעון הקוקייה הגדול בעולם. מכאן קצרה הדרך החולפת בוולאדקירש (Waldkirch) בחזרה לנקודת המוצא בפרייבורג. מפת המסלול:
|
.jpg)
