הכל שקט, אפוף מסתורין. שטים בדרכי מים המתפתלות כמבוך אינסופי בין חורשות מנגרובים. שקט כל כך עד שהאוזן קולטת אפילו משק כנפיים של ציפור בודדת. פתאום נשמעת שאגת אליגטורים, ואחריה קריאות של עופות מים וקרקורי צפרדעים, שמבהירים שהכל מסביב רוחש וגועש חיים (לא תאמינו איזה קונצרט יכולים זכרי הצפרדעים להפיק בלילות). את עושר הצמחייה ובעלי החיים בפארק הלאומי אוורגליידס (Everglades) ציין גם הארי טרומן כשכיהן כנשיא ארצות הברית, בנאומו לרגל חנוכת הפארק ב-1947: "אין כאן פסגות המתנשאות לעבר השמים, גם לא קרחונים אדירים או נהרות שוצפים", אמר טרומן והוסיף: "יש כאן ארץ שלווה, עתירת יופי רוגֵע, שאינה מקור המים אבל היא אוספת אותם אל חיקה. השפע הטבעי, הצומח והחי המדהימים, הם המבדילים אותה מכל מקום אחר בארצנו". הייחוד הגדול של הפארק הלאומי אוורגליידס, אתר הטבע החשוב בפלורידה, הוא המערכת האקולוגית הסובטרופית שאין עוד כמוה בארצות הברית. אל הפארק התקבץ מגוון אדיר של מיני צמחים ובעלי חיים בעיקר מאמריקה הצפונית אבל גם מאמריקה המרכזית והדרומית (לא בכדי הוכרז הפארק כשמורת בִּיוֹספֵירה בינלאומית בשנת 1976 וכאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשנת 1979). רוב הפארק הוא בִּיצה רחבת ממדים, מעין נהר ענקי ורדוד מאוד שרוחבו עשרות קילומטרים, והוא זורם באיטיות רבה מצפון לדרום, מציף בדרכו שטחים נרחבים. אף שקיצצו נתחים ניכרים מהיקפו המקורי, הוא עדיין הפארק השלישי בגודלו בארצות הברית (לא כולל פארקים באלסקה). הוא משתרע על פני כשישה מיליון דונם בקצה הדרומי של פלורידה, משמורת ביג סייפרס (Big Cypress) שבאזור קו הרוחב של מיאמי (Miami), ועד לחוף המפרץ שבין היבשת ובין קשת האיים הנקראת פלורידה קיז (Florida Keys). לביקור בפארק נדרש לפחות יום, אבל חובבי טבע לא יסתפקו בפחות מכמה ימים כדי להשביע את רעבונם. {FORM=715} אם כן, אין פלא שבאוורגליידס אפשר למצוא בעלי חיים שמוצאם טרופי בצד מינים הרגילים לאקלים ממוזג ומינים צפוניים. כך חיים זה בצד זה ציפור קטנה בשם אני שהגיעה מדרום והשקנאי הלבן שמגיע מצפון כדי להעביר כאן את החורף. הערבוביה הזאת מתקיימת גם בזכות בתי גידול ייחודיים שנוצרו כאן, כמו "נהר העשב" (כינויו האינדיאני של אזור פתוח ונרחב הרצוף צומח עשבוני ירקרק), ביצות של מים מתוקים וביצות מלוחות, יערות אורן ויערות מנגרובים, חורשות של עצים רחבי עלים, כמו מהגוני, הצומחות על איים קטנים הנקראים האמוקס (hammocks), שפכי נהרות ובתי גידול ימיים. חשיבותו האקולוגית של הפארק נעוצה בין היתר בהימצאותם של כל בתי הגידול הללו בסמיכות זה לזה. המים המציפים את שטחו של אוורגליידס מגיעים מנהר קיסימי (Kissimmee) ומאגם אוקיצ'ובי (Okeechobee) שבצפון. מאחר שהנקודות הגבוהות ביותר באוורגליידס אינן גבוהות משלושה מטרים מעל פני הים, הזרימה הטבעית של המים איטית להפליא. היא כה איטית עד שמי גשם שירדו מעל אגם אוקיצ'ובי יגיעו לאזור הפארק הלאומי רק כעבור כשנה. הזרימה גרמה למפלס המים לעלות בהדרגה בעונת הגשמים (בקיץ) ולרדת בהדרגה בחורף, ועולם החי והצומח הסתגל לשינויים העונתיים. עד שהגיע האדם. שליטת בני אדם במקורות המים של הפארק, באמצעות יותר מאלפיים קילומטר של תעלות וסוללות עפר, מפריעה לחיים באוורגליידס. יש תקופות שבהן ניכר מחסור חמור במים, והוא רע לכולם. בזמנים אחרים, כשיד אדם משחררת מים לשמורה, הם מגיעים בשטף הגורם נזקים גדולים, כמו הצפת קיני ציפורים ודילול ריכוז המזון בשטחים שהוצפו. בשטח הפארק הלאומי נערכים מחקרים רבים שמטרתם להבין את המערכת האקולוגית המורכבת הזאת, למנוע נזקים נוספים ולשקם את מה שנהרס. למי שמתכוון להקדיש רק יום אחד אני ממליץ להגיע לשער הראשי ולנסוע בכביש 9336 המתפתל בשמורה ומגיע עד מרכז השירותים פלמינגו (Flamingo). בדרך עוברים דרך מרכזי מבקרים, ובהם כדאי להצטרף לסיור רגלי עם אחד מהמדריכים המקומיים. למי שמתכוון להגיע לפינה הצפונית-מערבית של הפארק אני מציע לצאת לשיט בין חורשות המנגרובים (חייבים להצטייד במפות ובהנחיות במרכז המבקרים), ולראות במו עיניו את מה שיש לעולם הטבע הסובטרופי להראות. מופע החיזור של האליגטור (בחודשים פברואר ומרץ) כרוך בהשמעת קולות, הפרחת בועות קצף, נגיעות, חיכוך ושחייה משותפת של בני הזוג. הנקבה בונה קן מבוץ מרופד בצמחים, ובו היא מטילה בין עשרים לשבעים ביצים. הקן משמש מעין אינקובטור לביצים, שכן החום הנפלט מהצמחים הנרקבים מחמם אותן ופוטר את האליגטורית מן הצורך לדגור עליהן. אך האם נשארת בסביבה כדי לשמור על הקן ולעזור לצאצאיה לבקוע מן הביצים. כשהם בוקעים סוף-סוף אורכם הוא כעשרים סנטימטר, והם כה חמודים עד שקשה לעמוד בפני הרצון ללטף אותם, אבל אוי לו למי שינסה לגעת בהם ליד אמם. בכלל, מסוכן להתקרב לטווח של פחות מעשרה מטרים מהאליגטורים, ובשום פנים ואופן אסור להאכיל אותם. אליגטור יכול לרוץ למרחקים קצרים במהירות של יותר מחמישים קילומטר בשעה. שמרו על החוקים, כדי שהריצה לא תהיה בעקבותיכם. חוץ מהאליגטורים חיים בפארק עוד כחמישים מיני זוחלים: 26 מיני נחשים, בהם הפתן האלמוגי היפהפה, המוקף טבעות אדומות, צהובות ושחורות, ושני מינים לא ארסיים, חקיינים שלו ויפים כמוהו; 16 מיני צבים ועוד כמה מיני לטאות, בכללן שממית פלורידה, שהיא הקטנה בלטאות אמריקה הצפונית (אורכה המרבי הוא כ-5.5 סנטימטרים). שמה המדעי, Sphaerodactylus Notatus, ארוך יותר מגופה. אל רשימת הזוחלים מצטרף אנוליס ירוק, לטאה ממוצא קריבי בעלת קפל עור צבעוני מתחת לסנטר. קפל העור הזה נמתח והופך מעין דגל אדום בזמנים של מלחמה ואהבה: כשהזכר מזהיר זכרים אחרים שלא יפלשו לטריטוריה שלו, וכשהוא מחזר אחרי נקבות. אחת האטרקציות המקסימות של אוורגליידס היא העופות. כ-350 מינים חיים כאן, כמה מהם מרשימים במראם ובצבעיהם, אלא שזה היה בעוכרם. האנפות, הלבניות והכפן הוורוד (הכפן היחיד שחי בחצי הכדור המערבי) כמעט נכחדו בתקופה שכובעי נשים מקושטי נוצות היו באופנה. האופנה אולי חלפה מן העולם, אבל האוכלוסייה טרם התאוששה: כיום חיים בפארק כעשרה אחוזים ממספר בעלי הכנף שחיו פה בעבר. הבולטים שבעופות הפארק הם שקנאי לבן, מגלן לבן, פלמינגו, עיטם לבן ראש, שלך ודיית חלזונות – דורס שמתמחה באכילת חילזון-התפוח שחי במים. גם הדיה הזאת עומדת בסכנת הכחדה בשל מצבה העגום של אוכלוסיית החלזונות, המושפעת מהפרעות באספקת המים לשמורה. הנחשון, קרוב משפחה של השקנאים והקורמורנים, הוא עוד נציג של בעלי החיים שמוצאם באמריקה הדרומית, והוא חי כאן וניזון מדגים. ארבעים מיני היונקים שחיים בתחומי הפארק כוללים אייל פרדי לבן זנב, שונר, אופוסום (חיית הכיס היחידה באזור), דביבון, ארמדיל, לוטרת נהר, דב שחור ואפילו תת מין נדיר של הפומה המכונה בפארק פנתר פלורידה. אחד היונקים המיוחדים באוורגליידס, גם הוא מרכיב אקולוגי דרומי, הוא פרת הים (ששמה העברי הוא תחש הנהרות) – יונק מימי צמחוני ושמנמן, כבד תנועה משהו, חביב וסקרן. הדו-חיים המקומיים כוללים את אילנית העשב, הצפרדע הקטנה ביותר באמריקה (גודל הבוגר מגיע לסנטימטר וחצי) וסירנה גמדית, מין של סלמנדרה שחיה רק באוורגליידס. לפני תקופות יובש הסירנה חופרת בבוץ לעומק של כשלושים סנטימטר, וכשהבור מתייבש נוצרת מעין שפופרת שבה היא יכולה להסתתר. המחסה הזה מאפשר לה לשרוד אפילו חודשיים של יובש. מובן שבביקור בן כמה ימים אי אפשר לראות את כל היצורים החיים באוורגליידס, אבל אין ספק שאפשר לחוש בקרבה לטבע ובאווירת המסתורין האופפת אותו. |
כמיליון איש נוהרים בכל שנה אל הפארק הלאומי אוורגליידס, אתר הטבע החשוב בפלורידה, ובצדק. השמורה זאת יחידה במינה בכל ארצות הברית, והיא אינה אלא בִּיצה ענקית הרוחשת פנתרים, עופות ותנינים פורסם 29.1.14 |
לאן נעלמו הכוכבים?
Array
(
[country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 651
[name] => ארצות הברית
[slug] => %d7%90%d7%a8%d7%a6%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 651
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 650
[count] => 768
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [area] => WP_Term Object
(
[term_id] => 662
[name] => פלורידה
[slug] => %d7%a4%d7%9c%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%93%d7%94
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 662
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 651
[count] => 90
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 650
[name] => צפון אמריקה
[slug] => north-america
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 650
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 865
[filter] => raw
[term_order] => 0
) )