אוורגליידס, פלורידה – קדחת הביצות

את עושר הצמחייה ובעלי החיים בפארק הלאומי אוורגליידס (Everglades) ציין גם הארי טרומן כשכיהן כנשיא ארצות הברית, בנאומו לרגל חנוכת הפארק ב-1947: "אין כאן פסגות המתנשאות לעבר השמים, גם לא קרחונים אדירים או נהרות שוצפים", אמר טרומן והוסיף: "יש כאן ארץ שלווה, עתירת יופי רוגֵע, שאינה מקור המים אבל היא אוספת אותם אל חיקה. השפע הטבעי, הצומח והחי המדהימים, הם המבדילים אותה מכל מקום אחר בארצנו".

הייחוד הגדול של הפארק הלאומי אוורגליידס, אתר הטבע החשוב בפלורידה, הוא המערכת האקולוגית הסובטרופית שאין עוד כמוה בארצות הברית. אל הפארק התקבץ מגוון אדיר של מיני צמחים ובעלי חיים בעיקר מאמריקה הצפונית אבל גם מאמריקה המרכזית והדרומית (לא בכדי הוכרז הפארק כשמורת בִּיוֹספֵירה בינלאומית בשנת 1976 וכאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשנת 1979).

רוב הפארק הוא בִּיצה רחבת ממדים, מעין נהר ענקי ורדוד מאוד שרוחבו עשרות קילומטרים, והוא זורם באיטיות רבה מצפון לדרום, מציף בדרכו שטחים נרחבים. אף שקיצצו נתחים ניכרים מהיקפו המקורי, הוא עדיין הפארק השלישי בגודלו בארצות הברית (לא כולל פארקים באלסקה). הוא משתרע על פני כשישה מיליון דונם בקצה הדרומי של פלורידה, משמורת ביג סייפרס (Big Cypress) שבאזור קו הרוחב של מיאמי (Miami), ועד לחוף המפרץ שבין היבשת ובין קשת האיים הנקראת פלורידה קיז (Florida Keys). לביקור בפארק נדרש לפחות יום, אבל חובבי טבע לא יסתפקו בפחות מכמה ימים כדי להשביע את רעבונם.

‏{FORM=715}

פארק אחד, הרבה בתי גידול
אז איך קרה שמינים רבים כל כך ממוצא שונה הגיעו דווקא לאוורגליידס? נתחיל באקלים הנוח של דרום פלורידה (זה שמושך אליה גם את הפנסיונרים מצפון ארצות הברית), שאין בו חורפים קשים ולא קיץ צחיח. מלבד זאת, האזור קרוב מאוד לאיים הקריביים – פלורידה נמצאת כ-150 קילומטר בלבד מקובה. האיים הרבים באזור הקריבי שימשו מאז ומעולם גשר יבשתי מקוטע שאִפשר לבעלי חיים לעבור מאמריקה המרכזית והדרומית לאמריקה הצפונית ולהפך.

אם כן, אין פלא שבאוורגליידס אפשר למצוא בעלי חיים שמוצאם טרופי בצד מינים הרגילים לאקלים ממוזג ומינים צפוניים. כך חיים זה בצד זה ציפור קטנה בשם אני שהגיעה מדרום והשקנאי הלבן שמגיע מצפון כדי להעביר כאן את החורף. הערבוביה הזאת מתקיימת גם בזכות בתי גידול ייחודיים שנוצרו כאן, כמו "נהר העשב" (כינויו האינדיאני של אזור פתוח ונרחב הרצוף צומח עשבוני ירקרק), ביצות של מים מתוקים וביצות מלוחות, יערות אורן ויערות מנגרובים, חורשות של עצים רחבי עלים, כמו מהגוני, הצומחות על איים קטנים הנקראים האמוקס (hammocks), שפכי נהרות ובתי גידול ימיים. חשיבותו האקולוגית של הפארק נעוצה בין היתר בהימצאותם של כל בתי הגידול הללו בסמיכות זה לזה.

המים המציפים את שטחו של אוורגליידס מגיעים מנהר קיסימי (Kissimmee) ומאגם אוקיצ'ובי (Okeechobee) שבצפון. מאחר שהנקודות הגבוהות ביותר באוורגליידס אינן גבוהות משלושה מטרים מעל פני הים, הזרימה הטבעית של המים איטית להפליא. היא כה איטית עד שמי גשם שירדו מעל אגם אוקיצ'ובי יגיעו לאזור הפארק הלאומי רק כעבור כשנה. הזרימה גרמה למפלס המים לעלות בהדרגה בעונת הגשמים (בקיץ) ולרדת בהדרגה בחורף, ועולם החי והצומח הסתגל לשינויים העונתיים. עד שהגיע האדם.

שליטת בני אדם במקורות המים של הפארק, באמצעות יותר מאלפיים קילומטר של תעלות וסוללות עפר, מפריעה לחיים באוורגליידס. יש תקופות שבהן ניכר מחסור חמור במים, והוא רע לכולם. בזמנים אחרים, כשיד אדם משחררת מים לשמורה, הם מגיעים בשטף הגורם נזקים גדולים, כמו הצפת קיני ציפורים ודילול ריכוז המזון בשטחים שהוצפו. בשטח הפארק הלאומי נערכים מחקרים רבים שמטרתם להבין את המערכת האקולוגית המורכבת הזאת, למנוע נזקים נוספים ולשקם את מה שנהרס.

יוצאים לשטח
האטרקציות בפארק הן אנטיתזה לביקור בגני השעשועים של אורלנדו: ברוב השעשועים המבקר מתיישב, פסיבי לחלוטין, ונותן למתקן לסובב אותו, לסחרר, להעיף, להרטיב, להפחיד, להדהים. באוורגליידס המבקר צריך להיות פעיל – לבחור אם רק ייסע לאורך השמורה, ייצא לטיול רגלי, ירכב על אופניים או ישוט בקיאק, בקאנו, בסירת מנוע או ברחפת מהירה (הפארק הוא מבוך אדיר של דרכי מים שבהן באמת אפשר ללכת לאיבוד); האם יטייל לבדו או יצטרף לאחד הסיורים המודרכים על ידי הריינג'רים; או אולי ישלב כמה מהאפשרויות.

על כל פנים, את הביקור כדאי להתחיל באחד מחמשת מרכזי המבקרים שבאוורגליידס, שבהם אפשר להתבונן בתצוגות ובסרטונים, לקנות מזון ולקבל מידע על הפארק, על המתרחש בו באותו היום, על כללי ההתנהגות בתחומו, על בעלי החיים שאפשר לראות בסביבת המרכז המסוים והמלצות על שבילים ופעילויות (הדברים משתנים במהלך השנה על פי העונה וכמות המבקרים).

למי שמתכוון להקדיש רק יום אחד אני ממליץ להגיע לשער הראשי ולנסוע בכביש 9336 המתפתל בשמורה ומגיע עד מרכז השירותים פלמינגו (Flamingo). בדרך עוברים דרך מרכזי מבקרים, ובהם כדאי להצטרף לסיור רגלי עם אחד מהמדריכים המקומיים. למי שמתכוון להגיע לפינה הצפונית-מערבית של הפארק אני מציע לצאת לשיט בין חורשות המנגרובים (חייבים להצטייד במפות ובהנחיות במרכז המבקרים), ולראות במו עיניו את מה שיש לעולם הטבע הסובטרופי להראות.

מופע החיזור של המלך
בעל החיים המפורסם באוורגליידס הוא האליגטור האמריקאי. "מלך האוורגליידס" הוא זוחל ענק ממדים (בוגר יכול להגיע לאורך של שישה מטרים ולמשקל של 700 קילוגרם), נצר לקבוצה קדומה שזכתה לראות את הדינוזאורים. בעונת היובש האליגטורים נוהגים לחפור בקרקע הגירנית בורות שגודלם מתחיל בגודל אמבטיה ומגיע לקוטר של עשרה מטרים ויותר. בגשמים שיבואו יתמלאו הבורות במים ויהיו למאגרים חיוניים להישרדותם של בעלי חיים רבים.

מופע החיזור של האליגטור (בחודשים פברואר ומרץ) כרוך בהשמעת קולות, הפרחת בועות קצף, נגיעות, חיכוך ושחייה משותפת של בני הזוג. הנקבה בונה קן מבוץ מרופד בצמחים, ובו היא מטילה בין עשרים לשבעים ביצים. הקן משמש מעין אינקובטור לביצים, שכן החום הנפלט מהצמחים הנרקבים מחמם אותן ופוטר את האליגטורית מן הצורך לדגור עליהן. אך האם נשארת בסביבה כדי לשמור על הקן ולעזור לצאצאיה לבקוע מן הביצים. כשהם בוקעים סוף-סוף אורכם הוא כעשרים סנטימטר, והם כה חמודים עד שקשה לעמוד בפני הרצון ללטף אותם, אבל אוי לו למי שינסה לגעת בהם ליד אמם. בכלל, מסוכן להתקרב לטווח של פחות מעשרה מטרים מהאליגטורים, ובשום פנים ואופן אסור להאכיל אותם. אליגטור יכול לרוץ למרחקים קצרים במהירות של יותר מחמישים קילומטר בשעה. שמרו על החוקים, כדי שהריצה לא תהיה בעקבותיכם.

חוץ מהאליגטורים חיים בפארק עוד כחמישים מיני זוחלים: 26 מיני נחשים, בהם הפתן האלמוגי היפהפה, המוקף טבעות אדומות, צהובות ושחורות, ושני מינים לא ארסיים, חקיינים שלו ויפים כמוהו; 16 מיני צבים ועוד כמה מיני לטאות, בכללן שממית פלורידה, שהיא הקטנה בלטאות אמריקה הצפונית (אורכה המרבי הוא כ-5.5 סנטימטרים). שמה המדעי, Sphaerodactylus Notatus, ארוך יותר מגופה. אל רשימת הזוחלים מצטרף אנוליס ירוק, לטאה ממוצא קריבי בעלת קפל עור צבעוני מתחת לסנטר. קפל העור הזה נמתח והופך מעין דגל אדום בזמנים של מלחמה ואהבה: כשהזכר מזהיר זכרים אחרים שלא יפלשו לטריטוריה שלו, וכשהוא מחזר אחרי נקבות.

אחת האטרקציות המקסימות של אוורגליידס היא העופות. כ-350 מינים חיים כאן, כמה מהם מרשימים במראם ובצבעיהם, אלא שזה היה בעוכרם. האנפות, הלבניות והכפן הוורוד (הכפן היחיד שחי בחצי הכדור המערבי) כמעט נכחדו בתקופה שכובעי נשים מקושטי נוצות היו באופנה. האופנה אולי חלפה מן העולם, אבל האוכלוסייה טרם התאוששה: כיום חיים בפארק כעשרה אחוזים ממספר בעלי הכנף שחיו פה בעבר.

הבולטים שבעופות הפארק הם שקנאי לבן, מגלן לבן, פלמינגו, עיטם לבן ראש, שלך ודיית חלזונות – דורס שמתמחה באכילת חילזון-התפוח שחי במים. גם הדיה הזאת עומדת בסכנת הכחדה בשל מצבה העגום של אוכלוסיית החלזונות, המושפעת מהפרעות באספקת המים לשמורה. הנחשון, קרוב משפחה של השקנאים והקורמורנים, הוא עוד נציג של בעלי החיים שמוצאם באמריקה הדרומית, והוא חי כאן וניזון מדגים.

ארבעים מיני היונקים שחיים בתחומי הפארק כוללים אייל פרדי לבן זנב, שונר, אופוסום (חיית הכיס היחידה באזור), דביבון, ארמדיל, לוטרת נהר, דב שחור ואפילו תת מין נדיר של הפומה המכונה בפארק פנתר פלורידה. אחד היונקים המיוחדים באוורגליידס, גם הוא מרכיב אקולוגי דרומי, הוא פרת הים (ששמה העברי הוא תחש הנהרות) – יונק מימי צמחוני ושמנמן, כבד תנועה משהו, חביב וסקרן.

הדו-חיים המקומיים כוללים את אילנית העשב, הצפרדע הקטנה ביותר באמריקה (גודל הבוגר מגיע לסנטימטר וחצי) וסירנה גמדית, מין של סלמנדרה שחיה רק באוורגליידס. לפני תקופות יובש הסירנה חופרת בבוץ לעומק של כשלושים סנטימטר, וכשהבור מתייבש נוצרת מעין שפופרת שבה היא יכולה להסתתר. המחסה הזה מאפשר לה לשרוד אפילו חודשיים של יובש.

מי צריך את היתושים?
ואם יש מים בשפע, אין פלא שיש גם נחילי יתושים: במטר מרובע אחד של מים רדודים יכולים להתפתח יותר ממיליון זחלי יתושים. מתוך כשישים מיני יתושים שקיימים בפלורידה, 43 מינים חיים כאן, מהם רק 13 עוקצים (או ליתר דיוק עוקצות; רק הנקבות מוצצות דם, וחביב עליהן במיוחד מזון מיובא). אבל לפחות בעניין אחד אפשר להירגע: אף אחד מהם אינו נושא את מחולל הקדחת. חוץ מזה, היתושים אולי מציקים, אך בשל הבִּיוֹמסה האדירה שלהם הם חלק חיוני מהמערכת האקולוגית של אוורגליידס. זחלי היתושים הם מקור מזון חשוב לדגים קטנים וחוליה חשובה בשרשרת המזון. מלבדם חיים כאן גם כחמישים מיני פרפרים, שפיריות, חיפושיות, סרטנים ופרוקי רגליים אחרים.

מובן שבביקור בן כמה ימים אי אפשר לראות את כל היצורים החיים באוורגליידס, אבל אין ספק שאפשר לחוש בקרבה לטבע ובאווירת המסתורין האופפת אותו.