" בזמן שאנחנו מתגלגלים לאורך הדרך הזאת אני בטוח לחלוטין ששום דבר רע לא יאונה לנו... הדבר הזה יתגלגל מעצמו. אתה לא תרד מהדרך ואני אוכל לישון בשקט. ויותר מזה, אנחנו מכירים את אמריקה, אנחנו בבית. אני יכול להגיע לכל מקום באמריקה ולהשיג מה שאני רוצה…". (מתוך "בדרכים" מאת ג'ק קרואק, תרגום עודד פלד, הוצאת זמורה ביתן) בספר הפולחן הנודע של ג'ק קרואק הגיבורים, דין מוריארטי והמספר סאל פרדייז, חוצים את אמריקה בנסיעה אינסופית מחוף לחוף. הכבישים והדרכים נחשבים כבר מזמן למיתוס ולחלק בלתי נפרד מן התרבות האמריקאית. תרבות שמקדשת את הנסיעה במכונית כבילוי בפני עצמו, חוויית מרחבים שאינה זקוקה ליעד מוגדר, המשך הדהרה על הסוס במערב הפרוע. לאור זאת קצת מפתיע לגלות שרק בשנת 1991 מיסדו האמריקאים את אהבת הדרך שלהם והגדירו באופן ממוסד את הדרכים הנבחרות והיפות ביבשת. אלה לא הדרכים החשובות ביותר, לא עורקי התנועה הרחבים והעמוסים ביותר. הפרויקט כולו נקרא America’s Byways כלומר "הדרכים הצדדיות של אמריקה". כיום רשומות במסגרת זו יותר מ-120 דרכים שחולפות ב-44 מדינות ברחבי ארצות הברית. כדאי לחפש ולהכיר אותן במהלך כל נסיעה באמריקה, כיוון שהן דרכי נוף נבחרות, שמובילות למסלולים יפים ומעניינים במיוחד (פרטים באתר האינטרנט). הנה כמה מהדרכים היפות של ארצות הברית, שכל אחת מהן מספקת חוויית נסיעה מרגשת ונוף שמרחיב את הנפש – מסוג הדברים שהיו גורמים לדין מוריארטי לקפץ במושב הנהג בהתרגשות ולשאת נאום חוצב להבות.
כביש מס' 1 בקליפורניה, אחת מדרכי הנוף המפורסמות בארה"ב | צילום: Dayvroy
כביש מס' 1, חוף קליפורניה
"זו, קרוב לוודאי, הדרך הכי מפורסמת מן המבחר כולו", ניקול פוסרט, שעובדת עבור תוכנית "הדרכים הצדדיות של אמריקה" בקליפורניה מבינה היטב את המשיכה אל כביש מס' 1, שמלווה את חוף האוקיינוס השקט. במפת הדרכים הצדדיות נמתח הקטע המוגדר כיפה במיוחד מדרום לעיר מונטריי עד סן לואיס אוביספו. קטע נוסף נמתח מדרום לעיר זו. פוסרט העניקה גם עצה, שבדיעבד התגלתה כחשובה ביותר. "יש יתרון עצום לנסיעה בדרך הזו מצפון לדרום ולא בכיוון ההפוך". השיקול פשוט: כאשר נוסעים מצפון לדרום נפרסים הנופים היפים של קו החוף והאוקיינוס מימין למכונית. מצד זה נפערים גם מפרצי החניה הקטנים, שמאפשרים לנוהגים על הכביש לעצור, להתמתח, לצלם וליהנות מן הנוף. אלה שנוסעים על הכביש המפותל והצר מדרום לצפון נאלצים לבהות בערגה בנופים, כאשר קו הפרדה לבן מונע מהם לחנות לרגע וליהנות. הפיתוי לעצור עצום. המפרצים, הסלעים, העצים סחופי הרוח, הצוקים והאיים הקטנים יוצרים מראה נהדר. אורך הקטע הצפוני 120 קילומטרים ובמרכזו הוא חולף בשמורת הטבע ביג סור (Big Sur). הסופר רוברט לואיס סטיבנסון, אדם שנסע לכמה מקומות, תיאר את קטע החוף הזה כ"מפגש היפה בעולם בין ים ליבשה".
 | | הפארק הלאומי אקאדיה |
דרך אקאדיה, מדינת מיין
דרך קצרה שאורכה רק 65 קילומטר. יחד עם זאת, משך הביקור המומלץ לאורך המסלול כשלושה ימים. המוקד העיקרי כאן הוא הפארק הלאומי אקאדיה. נקודת המוצא היא מרכז המבקרים אקאדיה בעיירה האלס קוב (Hull’s Cove). הכביש שאליו נצמדים הוא 3SR. תחילה מגיעים בעזרתו לעיירה באר הרבור. לאחר מכן ממשיכים באותו כביש עד הרי שאמפליין. באזור זה, בתחומי הפארק הלאומי אקאדיה, יש כמה שבילי הליכה יפים במיוחד. המשך הנסיעה מוביל ל- Chasm Hole נקרה עמוקה אליה מתנפצים גלי האוקיינוס האטלנטי ברעש גדול. כקילומטר דרומה משם יש נקודת תצפית נהדרת שנקראת אוטר פוינט. המשך הדרך מוביל מכביש 3SR לכביש 198SR. נסיעה שנמשכת כעשרים דקות מובילה למעגן מעבורת, בעזרתה אפשר להפליג לביקור קצר באיי קראנברי, או לצאת להפלגה לצפייה בלווייתנים. המשך הדרך דרומה מוביל עד העיירה נורת'איסט הארבור, נקודת הסיום של המסלול.  | | דרך האגמים. המסלול מלווה מדרום את הגבול בין ארצות הברית לקנדה, לאורך האזור המזרחי של האגמים הגדולים |
דרך האגמים, צפון מדינת ניו יורק
מסלול ארוך זה נמתח על פני 730 קילומטרים ולאורכו ירוו חובבי מגדלורים ונופים נחת. למעשה מדובר במסלול שמלווה מדרום את הגבול בין ארצות הברית לקנדה, לאורך האזור המזרחי של האגמים הגדולים. בנתיב זה ניצבים 26 מגדלורים, כמה נמלים מעניינים, מוזיאונים קטנים ומיוחדים ועשרות אתרי טבע מרשימים ובראשם מפלי הניאגרה. אפשר לנסוע לאורכה בצפון מדינת פנסילבניה ולהמשיך למדינת ניו יורק ואפשר להגביל את המסלול רק לניו יורק. הקטע הניו יורקי הוא המעניין ביותר. בחלקו המערבי הוא נמתח לאורך הגדה הדרומית של אגם אירי, מתמקד בעיקר בכביש מספר 5 ומוביל לכיוון העיר באפאלו ואזור מפלי הניאגרה. המשך הדרך מוביל, עדיין על כביש 5, צפונה עד לגדת אגם אונטריו, שם פונה הנתיב מזרחה על כביש 18.
 | | הדרך לפלורידה קיז. גשרים הנמתחים אל האופק בלב ים |
דרך הנוף של הפלורידה קיז, פלורידה
אחת החוויות הנהדרות שפלורידה מספקת היא נסיעה בכביש מס' 1, לאורכה של שרשרת האיים שנמתחת מהקצה הדרומי של פלורידה ומסתיימת בקי ווסט, האחרון בשרשרת האיים, שמרוחק רק 150 קילומטר מקובה. אורכו של המסלול 171.4 קילומטרים והוא עובר דרך 42 גשרים. רוב הגשרים נראים ככבישים על עמודים, הנמתחים אל האופק בלב ים. אין עוד מקומות בהם אפשר לדהור עם המכונית על הכביש כשמשני צדדיו משתרע האוקיינוס האטלנטי. בסופה של הדרך מצפה הדובדבן שבקצפת – קי ווסט, האי הכי קריבי בארצות הברית. עם ים כחול, שמש חמימה ושקיעות מרהיבות, אין להתפלא על כך שמרבית המקומיים מכנים את הדרך לקי ווסט "הדרך לגן עדן". מרגע שמגיעים לקי לארגו האווירה נעשית רגועה יותר ואפשר להתחיל לברוח מהמירוץ הגדול של החיים. הנופים הנשקפים מן הגשרים ומסביבתם הקרובה נפלאים, ועצירה באיים שלאורך הדרך מאפשרת ליהנות מטבע פראי, פארקים לאומיים, אתרי צלילה, ספורט מים, אתרים היסטוריים והרבה אווירה קריבית. דרך הנוף מתחילה בגשר Jewfish Creek שבקי לארגו ומסתיימת בקי ווסט.
 | | כביש מס' 12 מתפתל דרך הברייס קניון. אלפי עמודים, חרוטים וצריחים מאבני חול וגיר צבעוניות, הנראים כאילו יצאו מספר אגדות |
הדרך הנופית מס' 12, יוטה
ברייס קניון הוא אחד הוא אחד הפארקים היפים והמרשימים ביותר בארצות הברית. הוא מאופיין בסלעים בשלל תצורות מרהיבות – אלפי עמודים, חרוטים וצריחים מאבני חול וגיר צבעוניות, הנראים כאילו יצאו מספר אגדות. מן היופי הזה ניתן ליהנות בנסיעה לאורך כביש הנוף מס' 12, המקשר בין הפארק הלאומי ברייס קניון לפארק הלאומי קפיטול ריף. בפארק הלאומי קפיטול ריף אפשר לצפות בקשתות טבעיות שיצר הטבע ולטייל בקניונים מבודדים.אל הדרך אפשר להגיע בפנייה מזרחה מכביש מס' 89. אורכה של דרך הנוף כ-200 קילומטרים והנסיעה לאורכה נמשכת כשלוש שעות, אך מומלץ להקדיש כיומיים – שלושה כדי ליהנות מהאתרים שלאורך הדרך. |
