עמק החולה – תיירות אקולוגית

עמק החולה מתחבר אצלי באופן משונה מעט עם חוויית ילדות שלימדה אותי עד כמה חשוב ובעיקר כדאי לחיות עם הטבע בהרמוניה. הייתי בן שבע, נסענו לבקר קרובי משפחה בקיבוץ גונן, מצפון־מזרח לעמק, והם לקחו אותנו לטייל באזור. תחילת הטיול היתה מבטיחה: העמק יפה, הסוּף הגבוה וקרקור קרפדות נשמע מכל עבר. אפילו חזיר הבר שזינק מתוך הסבך ושעט מטר ממני, הוסיף לתחושה הקטנה שבצבצה בי, שהנה אני, בלב הביצה, עובר עכשיו חוויה יוצאת דופן. עד שיובל, המארח שלנו, אמר פתאום בקול מודאג: "חברים, היזהרו, הבוץ הזה טובעני". הרגשתי איך הפחד, כמו הקרקע שמתחתי, מושך אותי לתוכו. מכל עבר היה רק בוץ, ורק אחרי אי אלו צעדים כבדים הגענו איכשהו לאדמה יציבה. מאז נעלמה מתודעתי החוויה המפוקפקת, אבל נותרה ההבנה שאת הטבע צריך ללמוד, להכיר היטב ולדעת איך לחיות איתו.

מקומות רבים בעולם מתחברים בשנים האחרונות להבנה הזאת מתוך הכרה שתיירות לא חייבת לבוא על חשבון הטבע. להפך. היא יכולה וצריכה להיות אקולוגית, אחראית. ואף שאין הגדרה אחת ברורה למונח "תיירות אקולוגית", מדובר בפיתוח תיירות מתוך עקרונות של שמירה על הסביבה, דאגה לרווחת התושבים המקומיים ויצירת חוויית מפגש עם הטבע באופן שמטפח הבנה, הערכה ושימור של סביבה ותרבות. זו יצירת הזדמנות למעורבות פעילה של התושבים המקומיים בשימור הטבע, כך שיהיה בצדה תגמול כלכלי־חברתי.

בעולם ישנם מקומות בולטים שאימצו את הגישה. אחת המדינות המובילות בתחום היא ניו זילנד, שהתברכה בנופי הרים ואגמים נפלאים ובבעלי חיים אנדמיים. ענף הצפרות בניו זילנד התפתח לבלי הכר, וחוקי השמירה על הציפורים והטבע שבו הן חיות עוזרים לכולם: לטבע, למפעילי התיירות ולמבקרים שיכולים ליהנות מטבע לא מופר ומיכולת להשקיף על חיי הציפורים הייחודיות לניו זילנד.

גם בארץ מחלחלת ההבנה ששמירה על הטבע היא לא רק חשובה אלא גם יכולה להיות כדאית, וגם כאן ענף הצפרות מתפתח מאוד. אגמון החולה הוא דוגמה מובילה. בשנים האחרונות יצא עמק החולה מהבוץ והוא עובר עדנה חסרת תקדים. האגמון מספק את ההוכחה הטובה ביותר לכך שהאדם, בראייה אקולוגית נכונה, משכיל לנצל את נתוני השטח.

שקנאים באגמון החולה. גן עדן למאות מיני ציפורים

ממפגע אקולוגי לשגשוג
אגמון החולה הוא היום גן עדן ל־400 מיני ציפורים. מדובר ביותר מחצי מיליארד ציפורים שעושות את דרכן מאירופה לאפריקה ובחזרה כל שנה. האגמון הוא מלון הדרכים של מינים רבים ומדובר במלון חמישה כוכבים. אבל כל זה, צריך לזכור, לא קרה בבת אחת. בשני העשורים האחרונות השקיעה קרן קיימת לישראל מאות מיליוני שקלים כדי להכין את התשתית הפיזית לפארק שאנו מכירים היום.

במסגרת מפעל השיקום הפך אזור המשתרע על פני כ־75 קילומטר רבוע ממפגע אקולוגי לאזור שבו פורחים ומשגשגים מגוון רחב של צמחים ובעלי חיים. בין היתר בוצעה פעולה מתקנת למבצע הייבוש של ימת החולה בשנות החמישים שהביא את חקלאי האזור ליובש כלכלי ואף לנטישה.

בשנות התשעים הוחלט לעשות מעשה. קק"ל העמיקה את הערוץ המקורי של הירדן ששב לזרום ויצרה אגם חדש, הלוא הוא "אגמון החולה", וכן נחפרו שתי תעלות באורך תשעים קילומטר שנועדו לשלוט במפלס מי התהום וכך לשמור על קרקע רטובה. מסביב לאגם המלאכותי הוקמו מצפורים ודרכי גישה. במקביל החלו להשקות את השדות באמצעות קו־נועים, צינורות מים ארוכים שנעים על גלגלים ודואגים לשמור את הקרקע לחה. הפעולות הפכו אותו למרכז נחיתה צפוף שבו נשמר כל העת המאזן האקולוגי, וכשאלה פני הדברים לא פלא שהתיירים לא נשארים אדישים ומגיעים בהמוניהם.

עגורים בשדות עמק החולה. ההצלחה האקולוגית הפכה את האזור למוקד תיירות

את קובי סמרנו, שמנהל את אתר אגמון החולה, אני פוגש בתוך קראוון פשוט שממוקם בכניסה לאתר. מוצא חן בעיני שהמשרד שלו אינו מנקר עיניים, שהרי התופעות המנקרות נמצאות כמה עשרות מטרים ממנו והן המעניינות באמת. קובי לוקח אותי לסיור מקיף ומעביר לי פרק מאלף בתיירות אקולוגית. "התיירות אצלנו היא לא רק אקולוגית, היא אגרו־אקולוגית", אומר קובי, "בעצם הטבע כאן מתארח בתוך שטח חקלאי. במתחם האגמון יש אלפי דונמים של שדות ששייכים ליישובי הסביבה וצריכים להיות כלכליים. לכאורה, עם מספר הציפורים שעוברות כאן מדי יום אי אפשר לקיים חקלאות. אנחנו, אחרי שלמדנו את השטח על יתרונותיו ומגבלותיו, הצלחנו לעשות זאת נגד כל הסיכויים. הצלחנו ליצור מצב ייחודי שהחקלאות לא רק שאינה נפגעת, היא גם מצליחה לקיים את בעלי החיים שבקרבה".

בפועל נעשית הזנת בעלי החיים בכלל והציפורים בפרט באופן מבוקר, כך שאפשר לקבוע די במדויק כמה ציפורים יהיו והיכן בכל רגע נתון. "אם למשל אנחנו יודעים שיותר משלושים אלף עגורים יגרמו לצפיפות יתר שתסכן את החקלאות, נדאג להבריח את העגורים 'העודפים' באמצעות רעשי רקע וסינוור, כמובן לא לפני שנצייד אותם בצידה לדרך בחלקות שמיועדות לכך", מסביר קובי.

להצלחה האקולוגית הזאת, שהפכה את אגמון החולה לאחד האתרים המתוירים בארץ, שותפים כמה גופים שהבינו שאם לא יפסיקו להילחם זה בזה, השטח הגדול לא יניב עדנה חקלאית או תיירותית לאף אחד. כל החלטה מתקבלת לאחר דיון ששותפים לו נציגי קק"ל, רשות שמורות הטבע, החברה להגנת הטבע ונציגי החקלאים. "יש כאן גם מסר חינוכי שאנחנו דואגים להדגיש בפני המבקרים, אבל בעיקר תוצאות בשטח", אומר קובי. "מדי שנה עולה מספר המבקרים באגמון והיום הוא עומד על מאות אלפים בשנה. יותר מבקרים זה אומר יותר חדרי אירוח, יותר מסעדות, יותר אטרקציות תיירותיות ובמילים אחרות: יותר כסף ורווחה לתושבים. יש קשר הדוק בין הטבע, החקלאות והאדם, ובתפיסה האקולוגית שלנו זה השילוש הקדוש", הוא מוסיף.

מעוף מחשבתי
מי שמספק הסבר ממצה על האופן שבו נוצר בעמק החולה איזון מושלם בין בעלי החיים והצרכים שלהם מחד גיסא, לבין צורכי החקלאים מאידך גיסא, הוא אליהו גלילי, חבר קיבוץ איילת השחר. לפני כמה שנים עשה אליהו חריש וירד לעומקה של הבעיה. בעודו מעבד את שדות החומוס והבוטנים של הקיבוץ שבשטח השמורה, הוא עלה על פתרון מקורי לקונפליקט אדם־טבע־חקלאות. "אני זוכר שבוקר אחד כשחרשתי את השדה, שמתי לב שהציפורים לא רק שלא ברחו מרעש הטרקטור, הן אף עלו על המחרשה כאילו שהן ממתינות למשהו", מספר אליהו, "לאחר החריש הבחנתי שהציפורים יורדות לתלמים. הבנתי שמבחינת הציפורים שעת החריש היא אידיאלית להשגת מזון. הרי כל החרקים והתולעים נחשפים בבת אחת, הדורסים נהנים בעיקר מהנחשים ומהנברנים והעגורים יורדים ללקט את שאריות גרגירי הבוטנים והחומוס. הבנתי גם שאפשר לפתות את הציפורים בחלקות מסוימות ולהתקרב אליהן עם טרקטור בלי שהן יברחו. באופן פרדוקסלי דווקא מהכלים החקלאיים שלנו אפשר לתצפת על הציפורים ממרחק אפס כמעט".

זמן קצר לאחר אותו חריש בוקר מיהר אליהו להציע לאנשי קרן קימת לפתח עגלת מסתור מיוחדת שנמשכת בידי טרקטור ומאפשרת לקבוצות מבקרים להגיע עד לריכוזי העגורים ממש. אליהו עצמו הפך לאחראי על פרויקט העגורים מטעם קק"ל, במקביל לעיבוד השדות. היום מגיעים חוקרים מכל העולם כדי ללמוד את המודל שמדגים איך פתרון אקולוגי נכון ומושכל מגויס לטובת הכלכלה, החקלאות והתיירות.

בעיה נוספת שמעוף מחשבתי מצא לה פתרון אקולוגי ראוי קשורה בשקנאים ובבריכות הדגים. מדי שנה עוברים באוטוסטרדת החולה לא פחות מארבעים אלף שקנאים. מדובר בעוף הנודד הגדול ביותר שנוחת בארצנו. משקלו 4.5־8.5 קילוגרמים, מה שאומר שהוא צריך המון אנרגיה כדי להגיע לכאן ובעיקר כדי להמשיך הלאה. זאת גם הסיבה שהשקנאי נחשב עד לא מכבר אויבו המר ביותר של מגדל הדגים. כשלהקת שקנאים יורדת לאכול בבריכת דגים של אחד היישובים שמתפרנסים מהדגים האלה, מדובר בנזק כלכלי אדיר.

הפתרון לבעיה הוא אגם מלאכותי מלא בדגים שמצמצם מאוד את הפגיעה בבריכות של הקיבוצים. "השקנאים מגיעים לכאן בלי טיפת אנרגיה וברור שאם לא נאכיל אותם והרבה, הם יגיעו לבריכות הדגים ושם יחוסלו בירי אחרי שיגרמו נזקים גדולים", מספר קובי, "אצלנו יש להם תנאי לוקסוס. יש דגים, אין ירי ולכן רק טבעי שהם יעדיפו לנחות אצלנו. יש מקבץ אדיר של שקנאים בשטח קטן יחסית, והנה עוד אטרקציה תיירותית יוצאת דופן".

להסתכל לציפור בעיניים
באגמון ניתן לסייר ברכב חשמלי, באופניים או ברגל, וכן להצטרף לסיורים מודרכים באוטובוס או בעגלות המסתור. גם מוגבלי תנועה יכולים להגיע לכל נקודה באתר ועיוורים מקבלים תבליטים מיוחדים למישוש. אפשר אפילו לקבל תדריכים בטלפון הסלולרי, אולי זה לא הכי אקולוגי אבל בהחלט צועד עם הקדמה הטכנולוגית.

בקק"ל ממשיכים לשקוד כל העת על פיתוחים נוספים, כמו אי הציפורים, אי גדול בלב האגמון שבליבו אגמון נוסף שסביבו תחנות תצפית. באי יש תחנת טיבוע, וקבוצות המגיעות לאגמון מוזמנות לבקר בתחנה בתאום מראש, ולקבל הדרכה מחוקר ציפורים,במשך כחצי שעה, במהלכה המשתתפים צופים מקרוב בפעולת הטיבוע, ומלווים את הציפור המטובעת עד שחרורה בחזרה אל הטבע. "כל מה שאנחנו עושים כאן באופן מלאכותי משרת בסופו של דבר את הטבע, וזה מסר אקולוגי חינוכי שחשוב לנו להעביר".