צפון אמריקה – גיאוגרפיה

גיאוגרפיה
צפון אמריקה מוקפת באוקיינוס הארקטי מצפון, באוקיינוס האטלנטי ממזרח ובאוקיינוס השקט ממערב. בדרומה נמצא מפרץ מקסיקו. מיצר טוונטפק
(Tehuantepec), שרוחבו 60 קילומטר בלבד, נחשב גבולה הדרומי. על רוב שטחה משתרעות קנדה וארצות הברית. מבחינה גיאוגרפית, כוללת אמריקה הצפונית גם את מקסיקו, שמבחינה תרבותית שייכת למדינות אמריקה הלטינית.
רכסי הרים גבוהים נמשכים מצפון לדרום במערב היבשת, לא הרחק מהאוקיינוס השקט. לאורך החוף המערבי של ארצות הברית וקנדה נמתחת רצועת הרים (הרי החוף). ממזרח להם נמתחים הרי הרוקי שמגיעים עד גובה של 4,000 מטר. רכסי הרים נמוכים וקצרים יותר נמשכים מצפון לדרום בחוף המזרחי (רכס האפלצ'ים). ממערב לרכס האפלצ'ים נמצאים האגמים הגדולים, המהווים יחד את מקווה המים המתוקים הגדול בעולם. במרכז היבשת משתרעים מישורים רחבי ידיים, שבשטחם נמצאות כמה מהימות בעולם.
הנקודה הגבוהה ביותר באמריקה הצפונית היא פסגת הר מקינלי שבאלסקה, בגובה 6,194 מטר. הנקודה הנמוכה ביותר היא עמק המוות שבקליפורניה, בגובה 86 מטר מתחת לפני הים.
אוצרות טבע: בארצות הברית יש נפט, פחם, נחושת, עופרת, אורניום, אשלגן, אבץ, ברזל, כספית, זהב, כסף, ניקל וגז טבעי. בקנדה יש מאגרים אדירים של אוצרות טבע, והיא עשירה בנפט, בגז טבעי, בנחושת, בניקל, בעופרת, באבץ, בפחם, בכסף, בברזל, במגנזיום ועוד. מקסיקו עשירה גם היא בנפט, בפחם ובגז טבעי, וגם בכסף, (היא היצרנית הגדולה בעולם בענף זה), באבץ, בכספית, בארסן, בזהב, בברזל, בנחושת ועוד.

אקלים
האקלים באמריקה הצפונית מגוון מאוד שכן היבשת נמתחת מצפון לדרום וחוצה כמה אזורי אקלים. מקובל לחלק את האקלים באמריקה הצפונית לחמישה חלקים: שני שליש הצפוניים ביבשת – אלסקה וקנדה (וגם גרנלנד) – מאופיינים באקלים סובארקטי וארקטי, מה שאומר חורפים ארוכים, חשוכים ומושלגים; שני שליש ממזרח ארצות הברית ודרום קנדה מאופיינים בלחות ובחלוקה ברורה לארבע עונות השנה; החלק המרכז-מערבי של ארצות הברית וצפון מקסיקו ההרריים מאופיינים במזג אוויר מדברי וצחיח עם מיעוט משקעים; האזור הצר שנמתח מדרום אלסקה עד לדרום קליפורניה, לאורך האוקיינוס השקט, מאופיין בחורף מתון ובקיץ כמעט חף מגשם, ואילו דרום מקסיקו מאופיין באקלים טרופי.
אקלימה של אמריקה הצפונית מגון מאוד, מפני שהיבשת הארוכה נמתחת מחוג הקוטב הצפוני ועד 800 קילומטר מצפון לקו המשווה.

מארג אתני
משערים שתושביה הראשונים של היבשת, האינדיאנים והאסקימואים, באו מאסיה דרך מצר ברינג. בנדודיהם הגיעו שבטי האינדיאנים עד מקסיקו ומרכז אמריקה ויצרו שם תרבות מפוארת זמן רב לפני שכף רגלו של האדם הלבן דרכה שם. עד שהגיעו המתיישבים מאירופה היתה אוכלוסיית היבשת דלילה מאוד, מפוזרת ומגוונת. המתיישבים האירופאים הראשונים באמריקה הצפונית הגיעו מספרד, שהתיישבו בחופי מפרץ מקסיקו במאה ה-16. אחריהם באו הצרפתים, שהתיישבו על גדות נהר המיסיסיפי ונהר סנט לורנס, והבריטים, שהתיישבו בחוף המזרחי. בעקבותיהם הובאו עבדים שחורים מאפריקה לעבוד בשדות הכותנה בדרום ארצות הברית. מהמאה ה-18 הגיעו לארצות הברית ולקנדה מהגרים מכל אירופה בזרם בלתי פוסק. במאה ה-19 באו גם מהגרים רבים מהמזרח הרחוק, בעיקר מסין ומיפן.
ארצות הברית וקנדה מתאפיינות באוכלוסייה הטרוגנית מאוד מכיוון ששתיהן מדינות הגירה מובהקות. האמריקאים והקנדים דומים מאוד באורח חייהם, ויש מעבר אוכלוסייה ביניהן עוד מימי מלחמת העצמאות של ארצות הברית.
בקנדה בולט הפער, עד כדי שנאה, בין דוברי האנגלית, הבריטים, רובם פרוטסטנטים, לבין דוברי הצרפתית, רובם ככולם קתולים. רוב דוברי הצרפתית חיים במחוז קוויבק. מקצתם דוגלים באוטונומיה, אחרי שנים של אפליה, ויש כאלו שאף תובעים להקים מדינה עצמאית. מ-1971 הוכרזה בקנדה מדיניות "רב תרבותית", בניגוד למדיניות "כור ההיתוך" האמריקאית, מה שאומר שבינתיים נשמר שם הסטטוס-קוו: דוברי הצרפתית במחוז משלימים עם המצב ומקבלים שהצרפתית היא שפה רשמית של המדינה כולה, לצד האנגלית, והיא השפה הראשונה בקוויבק. בקנדה גם מהגרים ממדינות אחרות, בעיקר מגרמניה, ממזרח אירופה ומאסיה. בנוסף חיים בצפון-מערב קנדה מיעוט אינדיאני ומיעוט אינואיטי (מה שאנו מכנים אסקימואים).
ארצות הברית נחלקת ל-50 מדינות, כשרק שתיים מהן אינן מחוברות ברצף טריטוריאלי אל השאר – אלסקה בצפון-מערב קנדה, והוואי באוקיינוס השקט. הילידים, אינדיאנים ותושבי אלסקה המקוריים (כ-2.5 מיליון), מהווה כשני אחוז מכלל האוכלוסייה הנוכחית. הממשלה מכירה ב-24 שבטים אינדיאניים (כמיליון וחצי בני אדם) הנהנים ממידת מה של ממשל עצמי (מתוך כ-400 שבטים המונים כשלושה מיליון).
המתיישבים ממוצא האירופי מהווים עתה כ-75 אחוז מהאוכלוסייה, לרובם שורשים באנגליה או באירלנד, האפרו-אמריקאים, שהובאו כעבדים מאפריקה, מהווים
כ-12 אחוז מהאוכלוסייה (כ-35 מיליון איש). בנוסף יש בארצות הברית מהגרים מהמזרח הרחוק המהווים כארבעה אחוזים (כעשרה מיליון בני אדם), ומהגרים מאמריקה הלטינית (שמכונים היספאנים) המהווים כתשעה אחוזים מהאוכלוסייה. הבדלי הגזעים גורמים מתיחות חברתית וגורמים לתסיסה, בייחוד של המיעוט האפרו-אמריקאי העני ביחס ללבנים.
בנוסף מתמודדת ארצות הברית עם הגירה מסיבית ובלתי חוקית ממקסיקו בהיקף של שלושה-ארבעה מיליון בני אדם בממוצע מדי שנה. לארצות הברית גבול ארוך בן 3,000 קילומטר עם מקסיקו, מה שמציב בפני רשויות ההגירה והחוק אתגר לא פשוט במניעת הזליגה המקסיקנית.
מקסיקו, לעומת שתי השכנות מצפון, היא מדינה הומוגנית יותר. הרוב הם בני תערובת, שילוב בין האינדיאנים הילידים לבין אירופאים (בעיקר ספרדים) שהתיישבו בה. בדרום קיים עדיין מיעוט אינדיאני. מקסיקו מאופיינת גם בגידול דמוגרפי מהיר: בין השנים 1990-1920 הוכפל מספר התושבים כמעט פי שש.
מבחינה תרבותית וכלכלית מקסיקו שייכת למדינות הלטיניות במרכז אמריקה ובדרומה.
דת: נצרות היא הדת של הרוב המכריע בצפון אמריקה. המקסיקנים כמעט כולם נוצרים קתולים, בדומה ליתר תושבי המדינות הלטיניות, כך גם 45 אחוז מהקנדים ו-26 אחוז מהאמריקאים. 28 אחוז מהקנדים הם פרוטסטנטים ו-56 אחוז מהאמריקאים. השאר הם בני דתות אחרות, בהן גם יהודים.