ברחובות שסביב מגדל השעון אפשר למצוא חנייה, והוא מהווה נקודת התחלה וסיום ברורה. מגדל השעון נראה היום טוב מבעבר – אבניו נוקו, בחלונותיו הותקנו ויטראז'ים צבעוניים ובלילה הוא מואר בתאורה יפה. המגדל נבנה ב-1906, במקביל לבנייתם של כמה מגדלי שעון נוספים (בירושלים, בצפת, חיפה ועכו), לציון יובל לשלטונו של הסולטאן העות'מאני עבד אל-חמיד השני.
ממגדל השעון נמשיך בשדרות יפת דרומה ובפניה הראשונה נפנה ימינה – אל עבר רציף העלייה השנייה. בקיר שמימין לנו נזהה סביל יפה עם כתובות מסוגננות בערבית. בעבר היה זה מקור מים זורמים לשימושם של תושבי העיר והבאים בשעריה. הוא נבנה על ידי מחמוד אבו-נבוט, שליט יפו בסוף המאה ה-19, שנודע במפעלי הבנייה הרבים של בעיר אך גם באכזריותו ובנחת זרועו(ומכאן שמו). אחד ממפעליו הגדולים הוא מסגד המחמודיה הסמוך, המשמש גם כיום כמסגד יום השישי של העיר. הכניסה אפשרית רק לאחר קבלת אישור, לא בזמן תפילה ובלבוש צנוע בלבד.
מסגד המחמודייה. משמש כיום כמסגד יום השישי | צילומים: יותם יעקבסון
רציף העלייה השנייה, המתעקל שמאלה,יוביל אותנו אל נמלה של יפו. דרך הנמל יוצאה בעבר תוצרת ההדרים שהאזור התפרסם בו, אולם שיט היה קיים כאן גם בימי הפלשתים ובתקופת המרד הגדול, כשבקרב ימי הטביעו הרומאים אוניות יהודיות רבות מול חופי העיר. בכניסה לנמל נבחין בסלע משונן הקרוי סלע אנדרומדה. אגדה יוונית קדומה קושרת אליו סיפור אודות בת המלך שנקשרה אל הסלע כדי לשמש כקורבן למפלצת ים נוראית פן תחריב את העיר. ברגע האחרון צלל פרסאוס הגיבור ממרומים, ערף את ראשי המפלצת, ביתק את הכבלים בהם נקשרה אנדרומדה ולקח אותה עמו.
אם נתקדם מעט נוכל לראות את המגדלור של נמל יפו ובסמוך אליו מסגד קטן ובית שמעון הבורסקאי. לפי המסופר בברית החדשה, כאן התגורר פטרוס לאחר שהחיה את טביתא. כאן ראה את חזונו והחל לאכול מזון הנתפש לפי חוקי היהדות כטמא. מכאן גם יצא אל קיסריה ולראשונה הטיף תורתו לגויי (מעשי השליחים, פרקים ט-י). במובנים רבים לאור סיפור זה אפשר לראות ביפו את נקודת התפנית של הנצרות הקדומה מחיק היהדות. אם נמשיך ונלך על שובר הגלים עצמו נזכה בתצפיות יפות על העיר. פתח קטן בגוש הבתים משמאל (צפון) למגדלור יוביל אותנו אל סמטת מזל סרטן וממנה אל סמטת המזלות המעפילה אל עבר ראש רכס הכורכר עליו בנויה העיר.
ברחבה נפנה שמאלה במעלה המדרגות אל כנסיית סן פיטר. העיטור מעל הכניסה – שתי זרועות צולבות – לבושה וחשופה, הן מסמלי המסדר הפרנציסקני. ייחודה של הכנסייה הוא שהיא פונה מערבה, בניגוד לרוב רובן של הכנסיות בעולם הפונות מזרחה, לשמש העולה. הכנסייה נבנתה כך כדי להדגיש את העובדה שמכאן יצא פטרוס להפיץ תורתו בקיסריה וממנה ברומא, הנמצאת מערבה מכאן. מהכנסייה נשוב על עקבותינו לעבר מרכז המבקרים התת קרקעי, בו נוכל להתרשם מחפירות ארכיאולוגיות, הסברים ותמונות לאורך הקירות. אפשר במקום לקבל מפות ודפי הסבר כלליים.
הנמל והעיר העתיקה בסרטון וידאו
ממרכז המבקרים נטפס דרך מדרגות אל ראש הגבעה המוקפת גן. בשיא הגובה ניצב פסלו של דן כפרי וצופה מלב לבה של יפו העתיקה אל עבר תל אביב המתחדשת. הפסל נקרא 'שער האמונה'. מראש הגבעה גולש שביל אל גן שער רעמסס. במקום מוצגות חפירות והעתק של כתובות בכתב חרטומים שהתגלו כאן. סיפור כיבושה של העיר בעורמה על ידי המצרים מתואר במרכז המבקרים. מעט בהמשך, בכניסה לרחוב מזל גדי תלוי פסלו של רן מירון, הקרוי עץ התפוז המרחף – מחווה לפרדסים שהיו ואינם. חזרה לאורך השוליים המערביים של הגן ודרך גן החמאם והמוזיאון לעתיקות, יפו תשיב אותנו אל מסגד המחמודיה. החזרה ממנו אל מגדל השעון קלה ביותר – כמו כל דבר ביפו גם הוא נמצא מעבר לפינה.
יופיה של יפו ניכר בה גם אחרי שנים של הזנחה. כמעט בכל קרן רחוב, מבנה או סמטה התהלכו ופעלו ערבים ויהודים, בריטים ותורכים, שליטים ופועלים, וכולם השפיעו על אופיה ועל האזור כולו. סיור אדריכלות והיסטוריה