ברוקלין שיגעון

בכל הנוגע לתיירים, ברוקלין היא האנדרדוג המסורתי של הסיפור הניו יורקי. בכל מקום אחר בעולם היה הרובע הזה – שהוא אדיר בממדיו, ססגוני ורב תרבותי, עשיר בפלאי אדריכלות וטבע, בהיסטוריה, בטעמים ובריחות – אטרקציה תיירותית מרכזית. רק ביש מזל הציב את הכרך האדיר הזה לצד המלכה של התיירות המודרנית, מנהטן, וכך קרה שהתייר הממוצע, היושב במלונו אי שם בטיימס סקוור של מנהטן, אינו ממהר לבוא.

אבל ברוקלין היא הרבה יותר מרובע או שכונה שכוחת אל של ניו יורק. בעצם, עד 1898 היתה השכונה עיר עצמאית לכל דבר, וגם מאז סיפוחה אל הכרך הניו יורקי היא שומרת על צביון ייחודי שונה מאוד מזה של מנהטן. בברוקלין גרים יותר משני מיליון וחצי תושבים, והם מתגאים שאם היה הרובע נפרד מניו יורק, הוא היה העיר השלישית בצפיפותה בארצות הברית.

אחד המאפיינים המובהקים של הרובע הענקי הזה הוא ריבוי הקהילות שחיות בו: טיול רגלי נינוח בברוקלין יכול להתחיל בשכונות חרדיות וחסידיות שמזכירות את מאה שערים של ירושלים, ופתאום — תוך כדי חציית כביש — לעבור אל שכונת צעירים אופנתית ובוהמיינית, שתתחלף מיד באזור של הקהילה האפרו־אמריקאית השוכן סמוך לרחוב של מזללות מזרח אירופיות ושלטים בפולנית צחה. זה הקסם של ברוקלין, וזו ברוקלין במיטבה: להבדיל ממנהטן, היא לא משדלת את הדרים בה להפוך למשהו אחר ולהעמיד חזית זהה, אלא דווקא מאמצת התנהגות ותרבות אותנטיות ופלורליסטיות.

אחת השאלות הנפוצות שעולות כשאני מזמין אנשים לבקר בברוקלין היא "מה, ברוקלין לא מסוכנת?" התשובה היא חד וחלק: לא. אמנם בעבר, בשנות השבעים והשמונים, היתה ניו יורק כולה אחת הערים האלימות בארצות הברית, וברוקלין רכשה לעצמה מוניטין של רובע קשוח ומפחיד. הסרטים שנעשו אז בברוקלין (סרטיו של ספייק לי למשל) עסקו במתח בין גזעי קשה ובאלימות בגטאות העוני שבשכונה. גם תרבות ההיפ הופ המשגשגת של ברוקלין – שרבים מכוכביה (Notorious B.I.G; Mos Def; Talib Kweli ועוד) גדלו ברובע ואוהבים לשיר על עברם בשכונות הקשות שלו – תורמת למיתוס הקודר של ברוקלין. המציאות, כרגיל, שונה לחלוטין: לא זו בלבד שניו יורק היא אחת הערים הבטוחות בארצות הברית, אלא גם ממוצע הפשיעה בברוקלין נמוך מזה של ניו יורק.

טיול 1:  וויליאמסברג וגרינפוינט
מגשר וויליאמסברג האדום מגיעים למסעדת הבשר הכי מפורסמת של ניו יורק. אחרי סטייק עסיסי ממשיכים לאזור היהודי של העיר ולחנויות הבגדים ובתי הקפה של שכונת וויליאמסברג הבוהמיינית, ומסיימים בשכונת גרינפוינט הפולנית ובתצפית על מנהטן.

את הטיול הזה מתחילים במנהטן בשעות הבוקר המאוחרות, ועולים במסלול של הולכי הרגל אל גשר וויליאמסברג (Williamsburg) שבצד המזרחי של רחוב דלנסי (Delancey, גישה ברכבת התחתית בקווים F, J, Z, M). את הגשר, אדום ומתכתי, אי אפשר לפספס, ויש בו מפלסים נפרדים למכוניות ולהולכי רגל. חציית הגשר מעל לנהר המזרחי אל ברוקלין אורכת כעשרים דקות בהליכה קלה, ובינתיים יש שהות להתבונן בנוף המתרחק של מנהטן ובזה המתקרב של ברוקלין (בקיץ אפשר לחצות בלילה וליהנות מהאורות). יש גם זמן לגבש דעה על הקונסטרוקציה הזאת, על שלל מפלסיה וצבעה הבוהק, שתוכננה והוקמה בשנים 1896־1903 על ידי האדריכל לפרט לפרטס באק (Leffert Lefferts Buck). יש לו, לגשר וויליאמסברג, זיקה לקהילה היהודית הענפה של ניו יורק, שהצטופפה עד בנייתו באזור הלואר איסט סייד (Lower East Side)  של מנהטן, ועם חניכתו היגרה אט אט לוויליאמסברג, שם היא שוכנת עד היום. התעבורה היהודית הנמרצת הביאה את עיתוני התקופה לכנות את הגשר "הכביש היהודי המהיר", אבל מלבד יהודים השתמשו בו גם פולנים ואיטלקים שמיהרו להתיישב בשכונות ברוקלין.
עם רדתכם מהגשר, הסתובבו לכיוון שממנו באתם וחפשו את השלט הגדול המברך את צאתם לשלום של החוצים לכיוון מנהטן: "Leaving Brooklyn – Oy Vey!" נכתב שם, במחווה לקהילה היהודית הגדולה. ברוכים הבאים לברוקלין.

הגיע הזמן לארוחת צהריים, וראו זה פלא: במרחק של כמה רחובות מהגשר, על רחוב ברודוויי (Broadway, של ברוקלין, לא של מנהטן), שוכנת אחת המסעדות הידועות והיוקרתיות ביותר בניו יורק. אם יש מקום שמצליח להביא תיירים לברוקלין (הם מגיעים במונית ועוזבים את הרובע עם תום הארוחה), זוהי מסעדת הבשרים Peter Luger Steak House. המסעדה, המוכרת בכל העולם כאחת הטובות ביותר לאוהבי בשר, מצטיינת בסגנון מעשי, בשירות מהיר ולא מצועצע, ובמנות ענקיות של סטייקים רכים, מיושנים ועשויים היטב. חשוב לדעת שרוב המבקרים בכלל לא מבקשים תפריט, אלא פשוט "סטייק לשני אנשים ותפוחי אדמה (או תרד) מוקרמים". המחירים גבוהים, אבל המסעדה פשוט חובה לכל חובב בשר רציני (. 178 Broadway St. טלפון: 7400־387־718־1, חשוב להזמין מקום מראש).

נתקדם כעת מזרחה עד לרחוב בדפורד (Bedford), שהוא מהמרכזיים בשכונה. מדרום חיה אחת הקהילות היהודיות הגדולות בעולם. פסעו דרומה בבדפורד עד לשדרת דיוויז'ן (Division) ודמיינו שחזרתם לעיירה היהודית של פעם: גברים בשטריימלים, חנויות עם שלטים ביידיש, מעדנים יהודיים נפלאים שמעריכים רק כשגרים בניו יורק, וילדים שרצים עם ספרי קודש כרוכים ברצועה תחת זרועם. בשכונה הזאת לא נוסעים בשבת.

אפשר להמשיך ולחקור את השכונה, על בתי הכנסת ועל העסקים הזעירים שבה, אבל פנינו צפונה, אל וויליאמסברג הצעירה. חזרו אפוא צפונה על רחוב בדפורד ושימו לב לשינויים המהירים בנוף: תחילה תתחלף האוכלוסייה היהודית באוכלוסייה היספנית, ואז, בסביבות רחוב 3 דרום, תתחילו לזהות צעירים אופנתיים, חנויות של מעצבים צעירים ובתי אוכל מתוחכמים. השינוי יושלם כשתגיעו לפינה של בדפורד עם 7 צפון — לב לבה של הקהילה הצעירה של וויליאמסברג.

וויליאמסברג: אופנה, תקליטים ובירה
הסיפור הוא כזה: סכומי העתק שנדרשו מצעירים שביקשו לשכור דירה במנהטן הפכו את הרבעים שסביבה לאזור הדיור האפשרי היחיד. ברוקלין, ובעיקר וויליאמסברג, התעצבה אט אט כאפשרות מועדפת, בעיקר בגלל קו L של הרכבת התחתית שמחבר בין רחוב בדפורד לתחנת Union Square המרכזית שבמנהטן בשלוש תחנות בלבד. הסטודנטים הצעירים הביאו איתם יזמים ואנשי נדל"ן זריזים שזיהו את הפוטנציאל הגלום בשכונת העוני המתחדשת. היום השכונה היא פנינת נדל"ן גדושה במסעדות, בגלריות ובחיי לילה סוערים, וקשה מאוד למצוא בה דיור בשכר נמוך. הסטודנטים נאלצים לכתת שוב את רגליהם עמוק יותר אל תוך ברוקלין.

בגלל שלל הצעירים הניו יורקים שמאכלסים את השכונה, הפכה וויליאמסברג לזירת משחק מרכזית בענייני אופנה, והיא זרועה חנויות בגדים. בניו יורק לועגים לא אחת לסגנון הלבוש המקומי, המתבסס על אופנות עבר משנות השבעים והשמונים, אבל השכונה אחראית על טרנדים פופולריים בעולם האופנה כמו סקיני ג'ינס ופוני שגולש אל הפנים ומסתיר את אחת העיניים.  אחת החנויות שממש אסור להחמיץ היא Mini Minimarket (כתובת: 218 Bedford Ave), שמציעה בגדי מעצבים.

גם אוכל לא חסר כאן. המחירים בכל המסעדות המקומיות נמוכים במידה ניכרת מאלה של מנהטן, והאיכות עומדת בכל הסטנדרטים.

חובבי הבירה מוזמנים להגיע לשכונה בימי שבת ולזכות בסיור מודרך במבשלת הבירה המקומית Brooklyn Brewery, שבמהלכו טועמים את כל סוגי הבירה המיוצרים במקום (כתובת: 79 North 11th St. שעות: כל שעה עגולה בין 13:00 ל־16:00, אין צורך להזמין מקום מראש).

גרינפוינט: פולניה הקטנה
עכשיו נמשיך צפונה על רחוב בדפורד ונגיע לפארק מקארן (McCarron), הפארק המקומי של תושבי האזור. כאן שווה לנוח על ספסל או על הדשא ולצפות בקבוצות בייסבול או פוטבול של בתי ספר מקומיים מתאמנות. הפארק הוא גם הגבול הצפוני של השכונה, ואחרי שנחצה אותו נגיע לשדרת מנהטן (Manhattan) ולגרינפוינט (Greenpoint), השכונה הפולנית של ברוקלין.

נפנה שמאלה אל שדרת מנהטן ונצא לחקור את פולניה הקטנה. שימו לב לשלטים, לשפת התושבים, לעיתונים הפולניים ולסוכנויות הנסיעות המציעות מבצעים לא רגילים לטיסות אל פולין ובחזרה. אתם מוזמנים גם לשוטט ברחובות שמצפון לשדרת מנהטן ולשים לב למסעדות הקטנות, הביתיות, למאפיות ולחנויות המזון המקומיות המתהדרות בשלל מטעמים פולניים: כיסוני פירוגי, לביבות, בורשט אדום ובורשט לבן, בלינצ'ס ועוד.

המסעדה הטובה ביותר בשכונה שוכנת מאחורי דלת זכוכית נסתרת ונקראת Lomzynianka, שמשמעו נערה מהעיר לומזה בפולין, עיר מוצאה של הטבחית  הראשית (כתובת: 646 Manhattan Ave). המסעדה הקטנטנה הזאת, על ריהוטה הפשוט, הקישוטים הזולים וראש הצבי המאובק התלוי על הקיר, כבר זכתה לביקורות מהללות של ה־New York Times ושל Time Out, ולמרות זאת, המחירים שעל תפריטי הפלסטיק הזולים עדיין מאפשרים לאכול ארוחה פולנית מלאה בפחות מ־10 דולרים. מציאה של ממש.

את הטיול נסיים בצעידת ערבית לאורך הנהר המזרחי המפריד בין וויליאמסברג למנהטן. אפשר להתחיל את ההליכה ברחוב 14 צפון ושדרת קנט (Kent), ולצעוד דרומה כשהנהר לימינכם. זו נקודת תצפית מרהיבה (ולא מתוירת) על קו השמים הרומנטי של מנהטן.

אוי ויי! השלט המברך את היוצאים מברוקלין דרך גשר וויליאמסבורג. מחווה לקהילה היהודית הגדולה

טיול 2:  עם קו F לאורך כל הדרך
מסמטאות שכונת דמבו האמנותית לשכונת הבורגנים קובל היל, ומשם לחוף קוני איילנד הכל־אמריקאי ולרוסיה הקטנה שבשכונת ברייטון ביץ'.

את ההשראה לטיול הזה קיבלתי ממסלולו של קו F של הרכבת התחתית, שנוסע ממערב מנהטן אל מזרחה, חוצה את הנהר ונוסע דרומה בברוקלין עד לחוף הים של קוני איילנד. לטיול הזה צריך להקדיש יום שלם, ואפשר גם לפצל אותו לכמה ימים.

שכונת דמבו: הבית של האמנים
נעלה על קו F בכל נקודה במנהטן וניסע דאון טאון, לכיוון ברוקלין. נתחיל את הטיול בתחנה הראשונה של הרכבת בברוקלין: York Street. כשיוצאים מתחנת הרכבת התחתית, פונים ימינה ויורדים במורד רחוב ג'יי (Jay). הביטו סביבכם: אתם עומדים לצד גשר מנהטן האימתני, שגם הוא מחבר את ברוקלין אל האי. לשכונה הזאת קוראים Dumbo (Down Under Manhattan Bridge Overpass), ומבטאים את שמה בדיוק כמו זה של הפיל המעופף. כמו בוויליאמסברג, גם כאן היתה פעם שכונת עוני, אבל עם עליית מחירי הדירות במנהטן, עברו לכאן אמנים רבים שיכלו למצוא חללים גדולים מספיק במחירים סבירים. כיום, למרות המראה האורבני והלא מטופח, מדובר בשכונת פאר של לופטים ענקיים, גלריות והמון התרחשות ניו יורקית. האמנים המקומיים היחידים שעדיין חיים כאן מבוססים מאוד ומתגוררים בדירות עצומות שכבר עולות הרבה מאוד כסף.

טיילו בין הסמטאות של השכונה היפה הזאת, שעדיין מרוצפת באבנים קטנות שונות זו מזו. האופי האותנטי של רחובות דמבו הביא לשכונה צוותי צילום רבים של קולנוע וטלוויזיה. המקום ידוע למשל כאתר צילום חביב על צוות סדרת הטלוויזיה הסופרנוס.

בדרככם תמצאו גם גלריות וחנויות אמנות וכמה בתי קפה ומסעדות יוקרה. ראויים בעיקר לציון בית החרושת לשוקולד של אחד השפים הנודעים בעולם ז'אק טורס (כתובת: 66 Water St), ובית החרושת לגלידה (כתובת: 2 Old Fulton St). גם חיי הלילה של השכונה הזאת תוססים. מלבד הברים הרבים שתראו בדרך, מומלץ לתפוס הופעות של תיאטרון ניסיוני ומוזיקה איכותית ב־ Warehouse (כתובת: 38 St. Ann’s Water St).

הזמן הכי טוב לבקר בשכונת דמבו הוא באוקטובר, אז נערך בה פסטיבל דמבו לאמנות, שהוא תערוכה מקומית מסורתית שבמסגרתה מציגים האמנים תושבי השכונה את עבודותיהם בגלריות ובחללים שונים. כל הלופטים נפתחים לביקורי הקהל, וברחובות מוצגים מיצגי רחוב מרתקים, הופעות והקרנות של וידיאו ארט.

שכונת קובל היל: הבורגנים
מכאן נחזור לקו F ונרד ממנו שוב ברחוב ברגן (Bergen) הסמוך לשכונות קובל היל (Cobble Hill) וקרול גארדנז (Carroll Gardens). כאן, בבתי אבן חומה, ברחובות יפהפיים, תחת עצים שמשירים עלים בשלל צבעים בסתיו ומסוככים מפני השמש בקיץ, גרים הבורגנים האמידים של ברוקלין. יש כאן גינות קטנות ומטופחות, חנויות בוטיק, מסעדות יקרות והמון משפחות צעירות.

שני הרחובות המרכזיים של האזור הם קורט (Court) וסמית' (Smith), ושווה לצעוד לאורכם, לדגום קינוחים בחצרות אחוריות של בתי קפה, לשתות בירה מקומית וליהנות מהאווירה האירופית.

אהוב עלי במיוחד בית הקולנוע הקטן והנעים Cobble Hill Cinema, המציע סרטים במחירים נמוכים במיוחד (כתובת:  265 Court St).

קוני איילנד: משחק בייסבול ובתולות ים שיכורות
נמהר בדרכנו ונמשיך על קו F לדרום ברוקלין, עד לשדרת סטילוול (Stillwell). במהלך הנסיעה תגיח הרכבת למסילות עיליות ותאפשר להשקיף אל הנוף הברוקלינאי שבדרך. בצאתכם מהתחנה המשיכו לכיוון חוף הים. אתם עומדים בקוני איילנד (Coney Island).

בקוני איילנד אפשר לבלות יום שלם. יש כאן חוף ים של האוקיינוס האטלנטי, מוזיאון, אקווריום ימי ואת אחד הלונה פארקים העתיקים ביותר בארצות הברית (הקרוסלה הראשונה החלה לפעול במאה ה־19). יש טיילת ארוכה מרוצפת בקורות עץ רחבות ושלל מזנוני נקניקיות, אוכל מהיר וממתקים. באחד מקצות הטיילת עומד אצטדיון הבייסבול של קבוצת Brooklyn Cyclones, ואפשר לראות משחק שלה. האזור מומלץ לביקור בעיקר בקיץ, כשהעונה בעיצומה והכל פתוח. חוף השעשועים העתיק הזה צרוב היטב בתודעה התרבותית האמריקאית, מהיצירות של לו ריד שבילה כאן בימי בחרותו, מהספרים של יוברט סלבי הבן ושל דלמור שוורץ, ומסרטים כמו "חבורת לוחמים" ו"הרומן שלי עם אנני".

שני אירועים מרכזיים מתרחשים בקוני איילנד מדי קיץ ומושכים המוני מבקרים: האחד הוא תהלוכת בתולות הים (Mermaid Parade), אירוע מיוזע וחייכני של תחפושות, אלכוהול ומסיבת חוף ענקית, מלאה בבליינים לבושים בתלבושות מינימליות מאוד, כיאה לתמה המרכזית. השני, האיכותי יותר, נקרא פסטיבל הסירנות (Siren Fest), והוא פסטיבל מוזיקה עמוס שמות מוכרים המאורגן על ידי המקומון הניו יורקי האופנתי Village Voice. הכניסה חופשית.

ברייטון ביץ': רומן רוסי
את הטיול אפשר לסיים בשכונה הרוסית של ברוקלין, ברייטון ביץ'
(Brighton Beach), השוכנת ממזרח לטיילת של קוני איילנד. כמו בגרינפוינט הפולנית, גם טיול בשכונה הזאת מרגיש כמו טיול בעיר מזרח אירופית, על מעדניה, שלטי החוצות ושפת המקומיים. לא להאמין שהשכונה הזאת שוכנת קרוב כל כך לחוף הים הכל־אמריקאי של ברוקלין. ברייטון ביץ' ידועה גם כמקום משכנה של המאפיה הרוסית המקומית, ששולטת בשכונה ביד רמה (כך מספרים). כדי לחזור, עייפים אך מרוצים, למנהטן, אפשר לקחת רכבת תחתית ישר מהשכונה (B, Q) או לחזור לטיילת של קוני איילנד ולעלות על קו F.

טיול 3:  ברוקלין הירוקה והאמנותית
ביקור בפארק פרוספקט, שמעמיד תשובה ברוקלינאית מצוינת לסנטרל פארק, ובמוזיאון לאמנות, המציג אמנות מודרנית מהשורה הראשונה אולי תתפלאו לגלות, אבל בברוקלין יש גם שטחים ירוקים ענקיים. המרכזי שבהם, פארק פרוספקט (Prospect), תוכנן על ידי אותו צוות אדריכלים שתכנן את הסנטרל פארק (Central Park) של מנהטן, והוא מעמיד תשובה ברוקלינאית נחרצת לסדר המופתי של אחיו המתויר: פארק פרוספקט עצום בגודלו, ויש בו מדשאות ענקיות, שבילים פתלתולים, צמחייה פראית, גן חיות ואגם. בחורף אפשר להחליק על הקרח, ובקיץ מוקמות ברחבי הפארק במות למופעים.

בצדו המזרחי של הפארק מצויים הגנים הבוטניים של ברוקלין, סדרה של גנים מטופחים עם שמות כמו הגן היפני, גן הריחות וחורשת עצי הדובדבן. כמו כן, מוצגים במקום פריטים בוטניים מוזיאליים כמו אוסף נרחב של עצים ננסיים. הביקור מומלץ במיוחד באביב.

מצפון לפארק שוכן מוזיאון ברוקלין לאמנות, השוכן בבניין רחב מידות ששופץ לאחרונה ומציג אמנות מודרנית מן השורה הראשונה בצד אוספים קבועים של אמנות עתיקה. במוזיאון אגף מעניין של אמנות פמיניסטית ואולם קולנוע מרווח.